הדפסה

שרעבי נ' הדמיות טקטיות בע"מ ואח'

בפני
כבוד ה שופטת ד"ר איריס רבינוביץ ברון

תובע

שקד שרעבי
ע"י ב"כ עו"ד ענת קאופמן

נגד

נתבעים

1.הדמיות טקטיות בע"מ
2.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הילה בודיק

פסק דין

מבוא
התובע, שקד שרעבי, יליד 26.12.80 הגיש תביעה כנגד הנתבעות, פיינטבול ישראל הדמיות טקטיות בע"מ והכשרת הישוב חברת לביטוח בע"מ, בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בתאונה שארעה ביום 13.4.09 במהלך משחק פיינטבול.
הנתבעות הגישו כתב הגנה. הנתבעות מכחישות כי מוטלת עליהן אחריות בגין התאונה והנזקים שנגרמו לתובע.
מטעם התובע הוגש תצהירו וכן תצהיר של מר אור אילן שהשתתף במשחק הפינטבול.
בהמשך הוגש מטעמו , ברשות בית המשפט, אף תצהירו של מר רע קפלן אשר גם הוא השתתף במשחק.
כמו כן הוגשה מטעם התובע חוות דעת רפואית של ד"ר משה לוינקופף , מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, שהעריך את הנכות שנגרמה לתובע בגין הפגיעה בקרסול: בשיעור של 10% בשל כאב והגבלה בטווח התנועות ונכות קוסמטית בשיעור של 5% בגין צלקת.
מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהם של מר יבגני ריזסקי שהינו מנהל סניף כפר סבא של הנתבעת 1 וכן תצהירו של מר דין זוסמן שהיה מדריך הקבוצה בעת שארעה התאונה. כמו כן הוגשה מטעמן חוות דעתו של ד"ר גד ולן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר העריך בחוות דעתו שלא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה, שכן בהתאם לחוות דעתו השבר נרפא היטב והצלקת איננה רגישה או מכערת.
ביום 22.11.11 מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פ רופ' ישראל דודקביץ, מומחה בכירורגיה אורטופדית אשר קבע שנותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול. המומחה חיווה דעתו כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין הצלקות.
בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים מטעם הצדדים.
בדיון שהתקיים ביום 2.12.13 הסכימו הצדדים כי יגישו את חוות הדעת וכי אין צורך בזימון המומחים מטעמם או בזימון המומחה מטעם בית המשפט.
הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים
התובע טוען כי נפגע ביום 13.4.09 במהלך משחק פיינטבול שהתנהל במתחם של הנתבעת 1 בכפר סבא.
לטענת התובע, הציוד ובכלל זאת משקפי המגן שסופקו לו ולחבריו היה ישן ובלוי.
לטענתו, במהלך המשחק התמלאו משקפי המגן באדים באופן שלא יכול היה לראות כנדרש, בטרם הספיק לבלום נתקל במכשול, גדם עץ, ונפל. כתוצאה מהתאונה שבר את הקרסול ו נגרמו לו בשל כך נזקים.
לטענת הנתבעות, הציוד שניתן לתובע היה תקין. התובע השתתף במשחק מרצונו, לאחר שניתנו לו הסברים ו הוא חתם על טופס הכולל פטור מאחריות לנתבעת מכל אחריות בגין נזק גוף.
לפני המשחק ניתנו הוראות בטיחות ולפיהן במקרה של אדים במסכה יש להפסיק לשחק, להרים את היד ולעבור לעמדה מוגנת.
לטענת הנתבעות, התובע לא נהג לפי ההנחיות ולכן האחריות לתאונה מוטלת עליו.

לטענת הנתבעות, מיד לאחר התאונה התובע לא התלונן על כל מכשול. לטענתן, המדובר בגירסה שעלתה לראשונה בתצהירי העדות הראשית. המכשול הנטען, גדם עץ, לא פורט לא בכתב התביעה, לא בתשובות לשאלון ולא בטפסים הרפואיים ובמענה שניתן למומחים הרפואיים.
הנתבעות מכחישות את טענות התובע לעניין הנזק.

דיון והכרעה
שאלת האחריות
התובע, יליד 1980, השתתף ביום 13.4.09 במשחק פיינטבול, במתחם של הנתבעת 1 בכפר סבא. אין מחלוקת כי במהלך המשחק נפל, שבר את הקרסול ופונה מהמקום באמבולנס לבית חולים . הצדדים חלוקים לגבי הגורמים לתאונה והאחריות לה.
התובע הצהיר כי הגיע למקום עם חברים וכי חילקו להם ציוד ומשקפי מגן, אותם לקחו לבד מקופסא שבה היו מונחים . משקפי המגן היו ישנים ובלויים והוא בחר את אלו שנראו לו במצב סביר.
בתחילת המשחק, תפקידו היה לשמור על עמדת הבסיס, שבה היה ממוקם הדגל שהקבוצה היריבה היתה צריכה להשיג. תפקיד שלא הצריך ריצה ומאמץ רב ולכן המשקפיים לא הפריעו לו. בהמשך, כשהתחלפו בתפקידים והתובע עבר לתפקיד בו נדרש לרוץ יותר, משקפי המגן החלו להתמלא באדים עד כדי כך שלא הצליח לראות מבעד למשקפיים.
לגבי אירוע הנפילה הצהיר התובע כך, בסעיף 7 לתצהירו:
"תוך כדי ריצה רגלי נתקלה במכשול ונפלתי. כתוצאה מהנפילה נפגעתי בכל חלקי גופי ובעיקר בקרסול שמאל (להלן: "אירוע התאונה").
אני הרגשתי שנתקלתי במשהו קשיח שכתוצאה ממנו נפלתי, ולאחר שנפלתי הסתכלתי וראיתי שהיה לידי גזע עץ כרות."
לדברי התובע, לאחר התאונה החל לצרוח מכאבים, חבריו הפסיקו את המשחק והזמינו אמבולנס והוא פונה באמצעותו.

העד מטעם התובע, אור אילן, הצהיר כי כשהחלו במשחק, המשקפיים התמלאו באדים והיה לו קושי לרא ות את הדרך. כאשר תפס מחסה, ניסה לנקות אותם , אך ללא הו עיל. עוד הצהיר כי בהפסקה פנה למדריך ואמר לו שאינו יכול לראות עם המשקפיים וביקש משקפיים אחרים. המדריך הביא לו משקפיים אחרים אך הם היו באותו מצב.
בכל הנוגע לארוע הנפילה של התובע הצהיר אור שהוא זוכר את אירוע הנפילה, כי ראה את התובע נופל ושמע אותו צורח מכאבים. הוא רץ אליו לראות מה קרה ואחרי שהוריד א ת משקפי המגן ראה ליד התובע גזע עץ כרות שבלט מן האדמה. עוד ציין כי התובע רץ בירידה, בשיפוע.
העד הנוסף מטעם התובע, רע קפלן, הצהיר כי כאשר הגיעו למקום, עברו תדרוך קצר ונשלחו לקחת ציוד. הוא הבחין כי המסכות (משקפי המגן) היו ישנ ות, בלויות, מלאות בשריטות, אבק וכתמי צבע ממשחקים קודמים. הוא ניסה לנקות את המסיכה עם החולצה אך כשהרכיב את משקפי המגן המסכה התמלאה באדים.
רע הצהיר כי אירוע הנפילה של התובע זכור לו. הוא היה ממש מאחורי התובע וראה אותו רץ ונופל. לפי המפורט בתצהירו, הבחין כי ליד התובע היה גזע עץ כרות שבלט מן הקרקע. כשהגיע לתובע , לאחר הנפילה , דיברו על כך שהמסכות התמלאו באדים.
העד מטעם הנתבעות, יבגני ריזסקי, מנהל הפינטבול בכפר סבא, הצהיר כי מגרש המשחק תוכנן בקפידה על ידי אנשי מקצוע, אין בו מכשולים כפי שתיאר התובע. לאחר הקמתו הוא נבדק על ידי קצין קליעה ארצי של מש טרת ישראל שאישר את בטיחותו ותקינות המתקן. האישור ניתן על ידי המשטרה בשנת 2001 ומאז חודש רישיון העסק.
עוד ציין כי מדריך מטעם הנתבעת בודק את השטח לפני כל פעילות ומוודא כי המגרש תקין למשחק וכך היה גם במקרה זה.
הוא הגיע למקום לאחר התרחשות התאונה ופגש שם את התובע.
לדבריו, מסכות המגן שניתנו אף לתובע היו תקינות, במצב מצוין והן נועדו להגן, בין היתר, על עיני המשתתפים.
עוד הצהיר ריזסקי כי בזמן אמת, לאחר התאונה, התובע לא התלונן על מכשול בקרקע. לדבריו, שוחח עם אשתו של התובע לאחר התאונה והיא אמרה שהם מבינים שמדובר בתאונה שלא ארעה באשמת הנתבעת.

ריזסקי הצהיר כי הוא מנהל הסניף בכפר סבא שנים רבות ולדבריו אם היה מכשול כלשהו, כפי שטוען התובע, הוא היה מודע לו. גם כשהגיע למקום לאחר התאונה לא היה במקום כל מכשול.
העד הנוסף מטעם הנתבעות, דין זוסמן, היה עובד של הנתבעת ושימש כמדריך של הקבוצה. לדבריו, בהדרכה לפני המשחק, מוסבר למשתתפים, בין היתר, כי במידה ויש אדים במסכה, שמפריעים לפעילות , צריך להרים את היד גבוה ולצאת לנקודת מחסה המיועדת לריכוז השחקנים. התובע חתם מרצונו על הטופס המסביר את כללי המשחק ופוטר את הנתבעת מאחריות.
לדבריו של דין זוסמן , מסכות המגן (משקפי המגן) אשר חולקו למשתתפי המשחק היו תקינות, במ צב מצוין.
דין זוסמן הצהיר כי בזמן אמת, לאחר התאונה, התובע לא התלונן על כל מכשול בקרקע. גם התובע וגם אש תו אמרו שאין להם כל טענות כלפיהם וכך כתב, בזמן אמת, בדיווח על התאונה.
בכל הנוגע לתקינות הציוד נשאל דין זוסמן בחקירתו הנגדית והשיב כך (ר' עמ' 32 לפרוט' הדיון):
"ש. מי אחראי על התקינות של אמצעי המגן?
ת. ההנהלה התחזוקה.
ש. אתה לא התעסקת בזה אף פעם.
ת. שאני מוציא ציוד ללקוח אני רואה שהכל תקין. אם יש משהו לא תקין אני שם בצד. ההנהלה מחליטה לתקן ולשים בצד. שאני מוציא ללקוח אני רואה שתקין.
ש. כל כמה זמן מחליפים את משקפי המגן?
ת. בהתאם לבלאי שלהם.
ש. מה הבלאי שלהם
ת. יש תקופות שיש הרבה עבודה ויש פחות.
ש. בערך.
ת. לא יכול להגיד סתם
ש. שנה, חצי שנה כמה?
ת. לא ידוע.
ש. איך אתם מנקים את המשקפיים.
ת. התחזוקה שוטפים אותם ביד עם צינור ומכניסים למכונת כביסה וזה אחרי כל פעילות.
....
ש. היה מומחה בטיחות במקום באיזה שהוא שלב.
ת. לא שידוע לי.

אף מנהל הנתבעת 1, יבגני ריזסקי נשאל לגבי המסכות והשיב כך (ר' עמ' 48 לפרוט' הדיון):
"ש. מתי רכשתם את המסכות?
ת. אנו עושים רכישות באופן קבוע. ספציפית מתי רכשנו מסכה של אותו לקוח אני לא יודע. כל המסכות תקינות ונבדקות באופן קבוע. אין להם מספרים ואי אפשר לזהות אותם.
ש. מי בודק אותם?
ת. תחזוקה ומדריכים והנהלה מידי פעם."
בהמשך נשאל דין לגבי האדים במסכות המגן והשיב כי התופעה של מסכות המתמלאות באדים היא תופעה מוכרת, בעיקר בחורף כאשר קר בחוץ ומזיעים. לדבריו, בכל פעם שיש קבוצה אומרים לכולם שאם יש אדים או קורה משהו ירימו את הידיים. לדבריו, בזמן האחרון שמו מתקן שאמור למנוע את האדים (ר' עמ' 36 לפרוט' הדיון).
למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי התופעה של הופעת אדים במסכות המגן היא תופעה מוכרת. על מנת להתמודד עם מצבים שבהם משתתפים במשחק לא רואים היטב בשל האדים, ההנחיה של הנתבעת הינה כי במצב דברים זה על המשתתפים להרים ידיים ולתפוס מחסה.
מעבר לתופעה של הופעת האדים שהינה מוכרת, טוען התובע למצב בלוי ולא טוב של המסכות. העדים מטעמו של התובע אישרו את עדותו בענין זה. המדריך העיד כי מחליפים את המסכות בהתאם לצורך וכך עלה גם מעדותו של מנהל המתחם .
לא הובאו בפני ראיות לגבי נהלים ברורים בקשר לתחזוקה של הציוד ובכלל זאת מסכות המגן.
עדותם של התובע והעדים מטעמו מהימנה עלי. שוכנעתי כי מצב מסכות המגן לא היה משביע רצון וכי מדובר היה במסכות בלויות.
עוד שוכנעתי כי בזמן המשחק נוצרו אדים אשר הפריעו לתובע לראות.
בהתאם להנחיות, במצב דברים זה היה התובע אמור לעצור ולהרים את ידו.

התובע נחקר בעניין זה והשיב כך (ר' עמ' 8 לפרוט' הדיון) :
"ש. זה לא מרתון ואין הרבה אנשים, אם מישהו במצוקה יכול להרים את היד והולך לנקודת ריכוז בצד.
ת. אני אגיד את זה בצורה מדויקת, המשחק הוא יכול להיות מאוד דינמי ושאתה נכנס למצוקה האופציה להרים את היד ולבקש סיוע לעזרה היא מינימלית מהסיבה הפשוטה שהטוואי שטח הוא לא חלל ריק וקשה לראות אחד את השני, שנכנסתי למצוקה והרמתי את היד עוד ירו עליי ארבעה כדורים. שכן נכנסתי למצוקה והרמתי את היד צרחתי בקולי קולות זה עדיין לא עזר, ירו עלי ארבעה כדורים לאחר שנפלתי והייתי עם קרסול שבור ונפנפתי עם היד, עדיין בא מישהו פשוט ירה לי ארבעה כדורים, המשחק מאוד דינמי. הוא היה ב"אמוק" של המשחק."

ובהמשך הוסיף ונשאל התובע והשיב לענין זה כך (ר' עמ' 9 לפרוט' הדיון):
"ש. אתה לא ראית במשקפיים והמשכת לשחק.
ת. לא. כמו שאמרתי יש משחקונים וכל משחקון לכל אחד יש תפקיד, אני במשחקון הראשון והשני יצא לי שקיבלתי תפקיד להיות שומר עמדה, כמו בצבא, הייתי בעמדה סטטית ליד הדגל ואתה עומד עם הנשק ומחכה לראות מישהו שמגיע ולטבוח בו, אתה עומד בצורה רגילה, לא מתאמץ וגם אם יש משקפיים שרוטים אתה יכול להבין פחות או יותר מה קורה. אתה יוצא מנקודת הנחה שאתה סובל בסיטואציה שלך שאתה לא מתאמץ ומי שבא אליך הוא מת וגמור. במשחקון השלישי הייתי כוח שיצא קדימה לרוץ, יצאנו מהעמדה של הדגל לכיוון מבנה שהתארגנו מהר כל אחד נתן פקודות משם לצאת להסתער, איך שהתחלתי להיות טיפה פעיל פיסית, אני בן אדם שמזיע מטבעי הרבה, התחלתי את הריצה, תוך כדי ריצה במרחק הקצר הזה קלטתי שאני לא רואה כלום, ניסיתי לבלום את עצמי.
ש. מה זה ניסית לבלום את עצמך, מה הבעיה לעצור?
ת. שאתה רץ עם משקל על הגוף שלך ואתה בירידה ובספרינג אתה לא נעצר על המקום, יש לך את הבלימה שלך.
ש. כמה זמן בלימה?
ת. זה הספיק בשביל לשבור את הקרסול.
ש. אז לא בלמת? המשכת לרוץ ואז בלמת?
ת. המטרה היתה לבלום בצורה נכונה, ברגע שראיתי שאני מתחיל לרוץ ויש לי אדים במסכה, התחלתי לקבל מחשבה במוח שכדאי לעצור ואין מה להמשיך, הגזע עץ בא לפני שהספקתי להגיב. מדובר במרחקים קצרים של 7-8 מטר. עד שאתה קולט שאתה לא רואה כלום, פה כבר נכנסתי לתהליך שנכנסתי בגזע עץ והתגלגלתי לרצפה." (ההדגשה הוספה-א.ר.ב.).
כאשר נשאל העד מטעם הנתבעות, דין זוסמן, לגבי נסיבות התאונה השיב כך (ר' עמ' 36 לפרוט' הדיון).
"ש. אז אתה לא יכול לשלול מצב שבו המסכה שלו התמלאה ואדים והוא נפל.
ת. אני לא שולל כלום. אני לא חוקר ביטוח. זה שלקוח נפל אני לא יודע אם נפל אם חשב על חברה שלו ולא שם לב, או שלא שם לב והשתולל. לפי התצהיר שכתבתי בכתב ידי שנמצא אצל ב"כ הנתבעות רשום גם מה הסיבה שנפל, הוא רץ והשתולל שם וזה קורה , אנשים באים להתפרק ולהנות.
ש. לא כתבת בתצהירך
ת. כתבי בתצהירי פה.
ש. באיזה מרחק היית.
ת. לא זוכר בדיוק איפה נפל, לא זוכר בדיוק מדובר על שנת 2009. את זוכרת מה קרה לך אז?
ש. זה היה משחק בלילה.
ת. לא זוכר את שעת הפעילות.
ש. היתה קבוצה אחריהם.
ת. לא זוכר."
לדברי דין זוסמן, הוא ערך תרשומת בכתב יד לאחר התאונה. התרשומת לא צורפה לתצהירו. ב"כ התובע התנגד לבקשת ב"כ הנתבעות, שהועלתה במהלך החקירה הנגדית, להגיש את התרשומת וציין כי לא גולתה בגילוי המסמכים מטעם הנתבעות. בהתאם להחלטת בית המשפט התרשומת סומנה נ/1 ונקבע כי הצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין במסגרת הסיכומים וכן ניתנה לב"כ התובע אפשרות להשלים את החקירה של העד מבלי לפגוע בטענותיה.

בתרשומת שסומנה נ/1 נכתב כך:
"במקום שבו הלקוח שבר את הרגל לא היה שום מפגע בטיחותי והלקוח נפגע כתוצאה ממשחק לא זהיר. בנוסף אישתו של הלקוח וחברו לא האשימו אותי או את המקום."
כאמור, העד לא יכול היה לפרט בעדותו במה בא לידי ביטוי אותו משחק "לא זהיר" של התובע ולא זכר היטב את נסיבות התאונה.
אינני רואה מקום ליחס משקל של ממש לנסיונות של עדי הנתבעות לטעון כי מיד לאחר התאונה אשתו של התובע, מסרה להם שאין להם טענות כלפי הנתבעת. כל זאת, כאשר כלל לא נטען על ידם כי היתה עדה לתאונה, מה גם שבאותה עת בעלה היה מיד לאחר התאונה וסבל מכאב קשה, כפי שפורט.
הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם אכן התובע נתקל בגדם עץ עובר לנפילה. התובע והעדים מטעמו מעידים כי ראו גדם עץ בסמוך לתובע, לאחר שנפל וחשו לכיוונו.
כך, בעדותו של אור אילן (ר' עמ' 20-19 לפרוט' הדיון):
"ש. אף אחד מהחברים לא חשב לצלם את הגזע עץ.
ת. המכשירי סלולר לא היו עלינו היו סגורים בתוך החדר מחסן ולא היה אפשרות לצלם.
ש. אף אחד לא חשב להביא טלפון לצלם.
ת. כנראה שלו. (כך במקור – א.ר.ב.) אני לא צילמתי. הגזע עץ היה לידו, זה היה ברור, כי הוא ברציפה צמוד לזה. זה היה ברור לי.
לשאלת בית המשפט: גזע העץ היה 10-15 ס"מ. היה מסיבי כזה. בלט מהאדמה. זה היה בשיפוע, כי זה היה במבנה וזה בכלל היה בעייתי שם. זה היה בערב והיה חשוך."

עדי הנתבעות הצהירו כי לא היו בשטח גדמי עץ וכי התובע כלל לא טען לקיומו של מפגע לאחר התאונה. בסיכומי הנתבעות צוין כי גדם העץ לא אוזכר בכתב התביעה, בו צוין כי נפל בשל "מכשול". פירוט של המכשול לא ניתן גם בתשובות לשאלון אלא הופיע לראשונה ב תצהיר. הנתבעות אף טוענות כי כלל לא היו במתחם גדמי עצים.
העד מטעם הנתבעת, דין זוסמן, נשאל האם קיימים עצים כרותים בשטח והשיב " אם אני לא טועה אין" (ר' עמ' 33 לפרוט' הדיון). בהמשך, הוצגו לו תמונות של גדמי עצים. לגבי חלקם, השיב כי אינם נמצאים בזירה בה התקיים המשחק, אלא בחלקים אחרים של מתקן הפינטבול בכפר סבא, בשטח המשחק של הילדים או במתחם שמשמש לאימונים של הצבא. לגבי אחת מהתמונות השיב בחיוב, כי היא מזיר ת המשחק בה ארעה התאונה.
כך בחקירתו הנגדית (ר' בעמ' 34 לפרוט' הדיון):
"ש. מציגה לך תמונה נוספת.
ת. זה כבר מהזירה. זה נראה כמו גדם עץ. מוגש ומסומן ת/3.
משמע, העד דין זוסמן, שהעיד כי עבד במקום, אצל הנתבעת 1 , כשבע שנים, אישר בחקירתו הנגדית קיומו של גדם עץ במתחם המשחק. יצויין כי בחקירה החוזרת נשאל העד לענין זה והשיב כי מדובר בתמונה מהחורף וכי יכול להיות שמדובר בשלולית ובהמשך השיב כי יכול להיות שמדובר בבור או השתקפות (ר' עמ' 39- 40 לפרוט' הדיון).
לא למותר לציין כי מדובר במשטח משחק שממוקם בשטח שבו היתה בעבר חורשה.
העד דין זוסמן נשאל בחקירה החוזרת והשיב כך (ר' עמ' 30 לפרוט' הדיון):
"ש. אתה אמרת בתחילת העדות שלמיטב זיכרונך אין עצים כרותים בזירה של התאונה.
ת. אמרתי שככל הנראה כרתו פה עצים."
העד מטעם הנתבעות, מנהל המקום, מר יבנגני ריזסקי נשאל לענין זה בחקירתו הנגדית והשיב כך (ר ' עמ' 43 לפרוט' הדיון) :
"ש. איך נראה המתקן הזה. מה יש במתקן.
ת. מתקן זה שטח של חורשה של אקליפטוס, הורידו משם כל המפגעים האפשריים, יש שם רק עצים ומכסות שבנינו. יש תמונות."

ובהמשך (ר' עמ' 45 לפרוט' הדיון):
"ש. בין העצים יש מקומות שאין עצים כי העצים נכרתו.
ת. אין עצים. לא כרתו שום עצים. אין עצים שנכרתו.
ש. אין בשטח שום דבר שנראה כמו עץ כרות.
ת. נכון. לא אמור להיות.
...
ש. האם יש עצים כרותים
ת. אני לא יודע. אני לא עובר כל עץ. אין שום דבר שיכול להיות מפגע.
ש. אני שואלת שאלות מאוד ברורות. אני לא שאלתי אם היה מפגע.
ת. אני לא חייב לעקוב אחרי כל עץ לראות אם הוא כרות.
ש. כדי שלא תהיה אי הבנה האם אתה יודע אם יש שם גדמי עצים
ת. בכל המתקן לא יודע."

עד יצויין כי ריזסקי העיד כי דיבר עם התובע לאחר התאונה ו התובע אמר לו במפורש שאינו יודע ממה הוא נפל. לדבריו, הוא אף עבר במקום לאחר האירוע וראה שאין מפגעים במקום. (ר' עמ' 49 לפרוט' הדיון).
הנתבעות מפנות, כאמור, בסיכומיהן לכך שבכתב התביעה ובתשובות לשאלון לא ניתנה על ידי התובע גירסה לגבי מהו המכשול בו נתקל התובע . כמו כן, בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, בתיאור תולדות המקרה (מפי הנבדק) נכתב כך:
"...ביום 14.04.2009 בהיותו במשחק פיינטבול בכפר סבא, נפל תוך כדי ריצה – הוא נתקל במשהו – לא זוכר מה – מעד וסובב את קרסול שמאל ."
התובע נחקר בעניין זה והשיב כך (ר' עמ' 12 לפרוט' הדיון):
"ש. כבר אחרי שהגשת את התביעה בשנת 2013 והוא שאל מה קרה איתך. (מקריאה) – אתה מסכים איתי ששאל וכתב מה שאמרת .
ת. לא שיקרתי.
ש. לא אמרת במה נתקלת.
ת. נתקלתי במשהו. אם הרופא היה אומר לי תן לי תצהיר מדויק או תספר לי את הסיפור מקרה, שאל שאלה חברית מה קרה איך קרה.
ש. הוא כתב לא זוכר מה במה נתקל.
ת. אם הוא אומר אז זו אמירה שלו. אני סיפרתי שנפלתי, לא נכנסתי לבדיוק מה קרה ואיך קרה.
ש. פה שאל אותך במה נתקלת והוא כותב שלא זוכר במה.
ת. לא אמרתי שאני לא זוכר במה, מהיום הראשון אמרתי שאני נתקלתי בגזע עץ. "
אכן, אני מוצאת כי הדברים שאמר התובע למומחה מטעם בית המשפט יוצרים קושי לתובע. יחד עם זאת, בסופו של דבר, התובע טען באופן עקבי לקיומו של מכשול שהביא לנפילתו . בתצהירו ניתן על ידו פירוט לעניין זה. העדות שלו בעניין זה בחקירה הנגדית היתה מפורטת ואמינה. אף העדות של חבריו בעניין זה אמינה עלי.
סיכומו של דבר, שוכנעתי כי מסכת המגן שניתנה לתובע היתה במצב לא טוב. עוד שוכנעתי כי המסכה התמלאה אדים במהלך המשחק, וכי התובע רץ במצב דברים זה בירידה , נתקל ב מכשול, גזע עץ, ונפל.
השאלה האם בנסיבות התאונה מוטלת אחריות על הנתבעת?
ראשית, יש להתייחס לטענה כי התובע חתם על מסמך בו פטר את הנתבעת מאחריות.
בכל הנוגע להצהרה בדבר ויתור על תביעות נשאל המדריך דין זוסמן והשיב כך (ר' עמ' 35 לפרוט' הדיון):
"ש. אתה יודע שלהחתים את הלקוח על הצהרה שלא יכול לתבוע אתכם בכלל ושלא יהיה אחריות זה לא חוקי.
....
ת. באותה תקופה הייתי ילד. לא היה לי מושג חוקי או לא חוקי. יום אחד איזה לקוח אמר לי את זה ואמרתי לו מה אני יעשה זה הנהלים שלנו. דיברתי עם ההנהלה לא זוכר, בסופו של דבר אלא הנהלים . לקוח לא מקבל ציוד ונכנס בלי שהוא חותם."
אינני סבורה כי הנתבעות יכולות להיבנות ממסמך זה.
בהתאם להלכה, ככל שהנתבעת 1 ביצעה עוולה כלפי התובע, אין בטופס שנחתם על ידו כדי לפטור אותה באופן גורף מאחריות בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מכך (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' אסתר נחמיאס, פ"ד כ"ט(1) 63).
לגופו של ענין, התובע נטל חלק, מרצונו , במשחק פיינטבול. תופעת האדים במשקפי המגן הינה מוכרת וניתנו הוראות בענ יין, לפיהן ככל שנוצרים אדים שאינם מאפשרים לראות את הדרך, יש לעצור. על התובע היה לפעול על פי ההוראות . מעדותו של התובע עולה כי התקשה לעצור באופן מיידי עם הופעת האדים, מכיון שרץ בירידה.
על הנתבעת, כמי שמחזיקה במקום, ומנהלת את הפעילות שבה נטל התובע חלק, מוטלת חובת זהירות כלפי המשתתפים, ובכלל זאת כלפי התובע, למנוע קיומם של מכשולים. זאת, ביתר שאת , כאשר הנתבעת מודעת לכך שהראיה של המשתתפים עלולה להיות מוגבלת בשל בעיית האדים במשקפי המגן וקיום הפעילות בשעות הערב .
לכן, משעה ששוכנעתי כי היה קיים בשטח מכשול שהתובע נתקל בו תוך כדי ריצה בירידה, ובמכלול הנסיבות שפורטו, אני מוצאת כי מוטלת על הנתבעת אחריות בגין התאונה.

אשם תורם
התובע מציין בסיכומיו כי אין ליחס לו אשם תורם. הנתבעות טוענות כי האחריות לתאונה מוטלת כולה לפתחו של התובע. שקלתי את טענות הצדדים.
התובע נטל חלק, מרצונו הטוב, במשחק שיש בו סיכון מובנה. התובע מציין כי משקפי המגן שניתנו לו, לא היו תקינים. יחד עם זאת, מתצהירו עולה כי הבחין בכך מיד כשלקח את הציוד.
איש לא חייב את התובע לשחק עם משקפי מגן שנראו בעיניו מלכתחילה בלתי תקינ ים.
התובע אמנם הסביר כי בעיית האדים צצה רק במהלך המשחק, כשהחל לרוץ. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי עצר בהקדם האפשרי, מיד עם הופעת האדים ודי להפנות לעדותו בע נין זה, כפי שהובאה לעיל.
יחד עם זאת, לעניין המכשול, דומה שאף הנתבעות מסכימות שאין מקום לקיומם של מכשולים שעלולים לגרום לנפילות, והקושי להבחין במכשול תוך כדי ריצה במדרון בשעת משחק שהתקיים לעת ערב, הינו ברור .
בסיכומו של דבר, אני סבורה כי במכלול הנסיבות יש ליחס לתובע אשם תורם בשיעור של 35%.

גובה הנזק
הנכות הרפואית
מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' דודקביץ, קבע כי נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%.
בסיכומי התובע צוין כי יש לקבוע נכות רפואית בשיעור של 15% בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובע. בסיכומי הנתבעות צוין כי יש לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות, כמפורט בחוות דעת המומחה מטעמן.
כפי שפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט לא זומן להיחקר על חוות דעתו. עוד יצויין כי בחוות דעת המומחה מטעם התובע, מעבר לנכות של 10% שקבע גם המומחה מטעם בית המשפט, נקבעה נכות של 5% בגין הצלקות , אשר נקבעו כנכות קוסמטית. לנוכח האמור ובשים לב לשבר שנגרם לתובע ולמפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וקובעת כי נגרמה לתובע נכות רפואית בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה.

הנכות התפקודית
התובע הינו מהנדס מכונות . לטענתו, כתוצאה מהנכות שנגרמה לו בקרסול, יש לו קושי לבצע עבודות שכרוכות במאמץ פיסי. לכן, לטענתו, הנכות התפקודית שנגרמה לו גבוהה מהנכות הרפואית. התובע טוען כי נמנע ממנו לקבל על עצמו עבודות הכרוכות במאמץ פיסי.
הנתבעות טוענות כי אין לקבל טענה זו כאשר התובע הינו מהנדס במקצועו ובשים לב לכך שמדובר בנכות של 10% בקרסול שאיננה צריכה להשפיע על יכול תו לעבוד כמהנדס מכונות .
שקלתי את טענות הצדדים. לא שוכנעתי כי התובע, כמהנדס מכונות , נדרש למאמצים פיזיים אשר הנכות של 10% בקרסול מונעת ממנו כיום לבצע. התובע נפגע לקראת תום לימודי ההנדסה. הוא השתלב בעבודה כמהנדס ומרוויח בהתאם. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את האפשרות כי בעתיד הנכות האמורה תכביד עליו בעבודתו.
אציין כבר עתה כי התובע העלה טענות לפיהן בשל הפגיעה לא לקח על עצמו עבודה מכניסה יותר כמהנדס בתחום הגז. לא הובאו כל ראיות של ממש לבסס את טענותיו לענין זה. לא הובאו ראיות לגבי הצעות עבודה שדחה בשל מצבו הרפואי, לגבי השכר בתחום זה ולגבי דרישות התפקיד שלא יכול היה למלא בשל הפגיעה.
סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לעיסוקו של התובע ולסוג הנכות ולגילו והשתלבותו בעבודה, אני מעמידה את הנכות תפקודית שנגרמה לתובע בשיעור של הנכות הרפואית שנגרמה לו, בשיעור של 10%.

אובדן הכנסות לעבר
בסיכומי התובע, מצוין כי במסגרת לימודיו עבד התובע והתבלט בכישוריו ובפוטנציאל ההשתכרות הגבוה שלו. בהיותו בן 29 ובמקביל להיותו סטודנט , משכורתו הממוצעת עמדה על 8,085 ₪.
העבודה דרשה מאמץ רב ונסיעה לבית לקוחות. הוא נדרש לתת שירותי תחזוקה שוטפת למכונות. המדובר במכונות גדולות והטיפול יכול להצריך טיפוס למקומות גבוהים. התובע התקשה לבצע זאת ולכן חלה ירידה בשכרו.
התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי השכר ממועד התאונה ( 13.4.09) ועד חודש 7/09 – התובע נא לץ להעדר מעבודתו 24 ימים. בגין הפסד לתקופה זו, בצירוף הפסדי פרמיה לחודשים הסמוכים לתאונה, כתוצאה מכך שנאלץ להפחית את קצב העבודה , נתבע סך של 12,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית – סך של 14,682 ₪.
לגבי התקופה מ- 7/09 ועד 7/10 – התובע טוען כי בשל התאונה והניתוח הוא נעדר רבות מהלימודים ולכן נאלץ לחזור על הסמסטר האחרון ללימודים.
אלמלא התאונה היה מסיים את לימודיו קודם ומרוויח, כמקובל למהנדס , סך של 15,000 ₪ לחודש . הסך של 15,000 ש"ח כשכר למהנדס מבוסס, בסיכומי התובע, בין היתר, על כך שלאחר מכן, כאשר החל לעבוד כמנהדס, הרוויח סך של 13,429 ₪ (משוערך – 14,930 ₪).
לכן מתבקש פיצוי, למשך תקופה של שנה, בגין ההפרשים בין השכר שהרוויח בפועל (8,085 ₪) לבין שכר של 15,000 ובסה"כ סך של 82,980 ₪ (בתוספת ריבית מאמצע התקופה – 96,066 ₪).
לגבי התקופה מ 7/10 ועד ליום 1.1.14 עבד התובע ב"בלט הנדסה" והרוויח בממוצע סך של 10,280 ₪ בתוספת של אחזקת נייד ורכב – 3,150 ₪ ובסה"כ 13,429 ₪. לטענתו, אלמלא התאונה היה מתקדם ומשביח את שכרו בתקופה זו לסך של 15,000 ₪. לכן, מבקש לפצותו בגין ההפרש בין 13,429 ₪ לסכום של 15,000 ₪ ובסה"כ בסך של 86,405 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה- 91,504 ₪.
הנתבעות מציינות בסיכומיהן כי על פי תלושי השכר לפני התאונה עבד התובע במשרה חלקית בשיעור של 60% והרוויח 4,000 ₪ בלבד. הוא חזר לעבודתו לאחר שניצל 24 ימי מחלה בלבד. הוא עזב את מקום העבודה כאשר היו צבורים לו ימי מחלה נוספים ולא הוכיח כי יכול היה לפדות את ימי המחלה שניצל. התובע החליף מקום עבודה והשביח את שכרו ולכן לא נגרמו לו הפסדי עבר.
שקלתי את טענות הצדדים.
לאחר עיון בתלושי השכר שצורפו על ידי התובע לתצהירו (כנספחים א' ו-ג') לגבי החודשים שלפני ואחרי התאונה, שוכנעתי כי חלה ירידה מסוימת בפרמיות בשכרו לאחר התאונה . אך , לא בשיעור הנטען. כידוע, נזק לעבר הינו נזק מיוחד הטעון הוכחה. כמו כן, אין מחלוקת כי נעדר מעבודתו 24 יום.
לפיכך, בגין ההפסדים בתקופה הסמוכה לתאונה אני פוסקת לתובע סך של 8,000 ₪.
בכל הנוגע לטענה לשנה עיכוב, עד לתחילת עב ודתו כמהנדס, התובע העיד כי הפסיד סמסטר שלם בלימודים .
בחקירתו הנגדית נשאל התובע בעניין והשיב כך (ר' עמ' 14 לפרוט' הדיון):
"ש. אתה טוען שכתוצאה מהתאונה נעדרת מהלימודים.
ת. הפסדתי סימסטר שלם ושילמתי.
ש. יש לך אסמכתא. כל הטענות שלך באויר. לא ראיתי כלום.
ת. כל מה שהייתם מבקשים לקבל הייתי נותן. גם תצהירים על קורסים שפספסתי נתתי. לגבי זה שזה דחה לי את התואר זה דחה לי אותו. בגלל שפיספסתי סמסטר אז קורסי המשך לא יכולתי לעשות, עשיתי לימודי ערב הנדסה שבבוקר עובדים ובערב לומדים, יש למעשה שלושה סימסטרים בשנה. זה היה בשנה השלישית מתוך חמש. זה היה בסימסטר ב'. חשוב להבין שבסימסטר בלימודי ערב להבדיל מבוקר, עושים עם הסיליבוס יותר. חזרתי ללימודים בסמסטר קיץ, פיספסתי סימסטר אחד שהשפיע עלי לעוד סימסטר. סיימתי את הלימודים אחרי שש שנים.
ש. היה אמור להיות חמש וחצי.
ת. הסברתי שזה דפק לי שנה בגלל ההמשכים."
אני סבורה כי ככל שהתובע רצה להוכיח כי הפגיעה גרמה לו הפסד של שנה, ולא רק של סמסטר, בפרט כאשר הפגיעה היתה בשנה השלישית מתוך חמש שנות לימוד ויש שלושה סימסטרים בשנה, היה עליו להביא ראיות לעניין זה. לא היה צריך להיות קושי לפרוס את סדר הקורסים וקורסי ההמשך. דבר זה לא נעשה. למעשה, בתצהיר מטעמו, כל שנאמר הוא כך:
"23. כמו כן, נעדרתי ימים רבים מהלימודים ולכן נזקקתי לחזור על סמסטר שלם, בעוד שחבריי שלמדו איתי כבר סיימו את לימודיהם ומצאו עבודות בתחום."

לפיכך, אני סבורה שיש לקבל את טענתו של התובע כי עוכבה האפשרות שלו להשתכר כמהנדס ולפצות את התובע בגין הפסדי הכנסות לעבר, עבור הפרשי ההשתכרות למשך תקופה של סמסטר (כארבעה חודשים) וזאת בהתבסס על הפרש ההכנסות החודשי כנטען על ידו .
לנוכח האמור, בגין תקופה זו התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשי השתכרות בסך של 32,000 ₪.
הטענה להפסדי שכר בכל הנוגע לתקופה מ- 7/10 ועד ליום 1.1.14, כלל לא ברורה. ה תובע השתכר, לפי המפורט בסיכומיו בתקופה זו 13,429 ₪ לחודש ומבוקש לחשב הפרשים לשכר של 15,000 ₪ לחודש . אך, מספר פסקאות קודם לכן בסיכומים, בסעיף 81 לסיכומי התובע מצוין כי הסך של 13,429 ₪ משוערך להיום, עומד על 14,930 ₪. כלומר, אין הפרש של ממש לשכר המשוער של מהנדס בסך 15,000 ₪, כנטען על ידי התובע.
אני מוצאת כי התובע לא הוכיח כי הינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר עבור תקופה זו.
סיכומו של דבר, בגין הפסדי שכר לעבר אני פוסקת לתובע סך כולל של 40,000 ₪.

הפסדי השתכרות לעתיד
בסיכומי התובע צוין כי הוכח שהתובע אדם חרוץ ומוכשר שהשתכר יפה כבר בעבודתו כסטוד נט.
לפי הנטען, הפסדי השתכרות יש לחשב לפי נתוניו האישיים ופוטנציאל ההשתכרות שלו ובשים לב לתחום התמ חותו כמהנדס עם התמחות בתחום הגז. בסיכומי התובע הפ נו לעדותו של התובע לעניין זה. בית המשפט התבקש לפסוק לפי שכר של 20,000 ₪ (על הצד הנמוך) ל פי 20% ל -32 שנות השתכרות ובסה"כ 986,636 ₪.
עוד ט וען התובע להפסדי פנסיה, בהתבסס על אותם נתוני בסיס, בסך של 165,628 ₪.
הנתבעות, מצידן, טוענות כי לא הוכח שנכותו הרפואית של התובע גורעת מכושר ההשתכרות שלו, וכי מדובר בנכות בשיעור נמוך שאינה מצדיקה לפסוק פיצוי לפי שיעור הנכות, אלא בשיעור גלובלי.
שקלתי את טענות הצדדים. דברי התובע בעדותו, לגבי האפשרות שנמנע ממנו להיות מהנדס בתחום הגז , לא גובתה בראיות כלשהן לגבי האפשרויות שעמדו בפניו ונמנעו ממנו , הקשיים הכרוכים בעבודות שלפי הנטען אינו יכול לבצע ואף לא לגבי סכומי ההשתכרות בעבודות אלו . התובע העיד כי הוא עובד כיום כמהנדס עצמאי ונמנע בחקירתו, מלפרט לגבי השתכרותו ה נוכחית כאשר נחקר בענ יין זה (ר' עמ' 16 לפרוט' הדיון). יש לזקוף זאת לחובתו.
בנסיבות אלו, לנוכח כל המפורט ושעה שמדובר בנכות בשיעור של 10% בקרסול למהנדס מכונות, והמבקש עובד במקצועו כמהנדס ונראה כי הסתגל לנכותו שהינה קלה ובשים לב לנתונים שפורטו לעיל לגבי משכורת של מהנדס ומשלא הובאו על ידו נתונים נוספים בנושא זה , אני סבורה כי יהיה זה נכון לפסוק סך גלובלי בגין הפסדי השתכרות והפסדי פנסיה לעתיד וזאת בסך כולל של 185,000 ₪.
הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת לעבר ולעתיד
התובע הצהיר כי בתקופה הראשונה בסמוך לאחר התאונה, עבר שני ניתוחים ולא יכול היה לדרוך על כף רגלו . הוא קיבל עזרה מהוריו ואף עבר להתגורר עימם שכן אשתו לא יכלה לעמוד לבדה בנטל הכרוך בטיפול בו. העזרה התבטאה אף בהסעות לטיפולים וכיוב'.
כמו כן, התובע עבר ניתוחים בירושלים, אושפז לשמונה ימים, כאשר הוא ובני משפחתו מתגוררים בכפר סבא.
התובע עדיין מתקשה, לדבריו, לעשות את פעולות היום- יום ורוב הנטל נופל על אשתו .
בסיכומי התובע מבוקש לפסוק סך של 30,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר וסך של 244,046 ₪ בגין עזרת צד ג' לעתיד.
כמו כן, בסיכומי התובע מבוקש לפסוק לו בגין נסיעות לעבר סך של 5,000 ₪ וסך של 70,000 ₪ בגין נסיעות מוגברות לעתיד.
עבור הוצאות רפואיות, עותר התובע לפיצוי בסך של 20,000 ש"ח לעבר ולעתיד. בידי התובע נשמרו קבלות על סך 1,705 ₪. כמו כן, נטען כי הוא נאלץ לשלם השתתפות עצמית בסך 2,200 ₪ בגין הניתוח שעבר בבית חולים הדסה בירושלים .
הנתבעות מציינות בסיכומיהן כי התובע לא הציג ראיות בגין ההוצאות הרפואיות הנתבעות על ידו. לא הוכחה עזרה חריגה מעבר לעזרה הרגילה שבני משפחה נותנים. מצבו אינו מונע חזרה לשגרת חיים מלאה. המדובר בנזקים מיוחדים הטעונים הוכחה.
שקלתי את טענות הצדדים. התובע העיד לגבי העזרה שנזקק לה לאחר התאונה והניתוחים שעבר. אשתו והוריו, אשר סייעו לו, לא הובאו לעדות מטעמו.
ניתן היה לצפות כי אישתו תובא על ידו לעדות, בפרט כאשר התובע טוען כי עד היום הוא מתקשה לעשות פעולות יום יום ורוב הנטל נופל עליה.
לגבי הוצאות, הובאו קבלות חלקיות לגבי הוצאות רפואיות.
אין אינדיקציה להוצאות רפואיות בשנים האחרונות, כאשר התאונה ארעה בשנת 2009.
לנוכח כל האמור, אני פוסקת לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, בהתחשב בטיפולים שקיבל, סך כולל של 8,000 ₪, ובגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד סך כולל של 12,000 ₪.
כאב וסבל
התובע מציין כי הוא סבל וסובל מכאבים בקרסול, נאלץ לעבור שני ניתוחים ואושפז למשך 8 ימים. כמו כן עבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים רפואיים רבים. הכאבים לא יחלפו אלא מהווים מטרד קב וע. מאז התאונה הוא אינו יכול עוד לעסוק באותן פעולות ספורטיביות שנטל בהן חלק בעבר. התובע עותר לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין כאב וסבל.
בשים לב לסוג הפגיעה, הניתוחים והטיפולים שעבר, אני פוסקת לתובע בגין כאב וסבל סך של 50,000 ₪.
סה"כ הפיצוי שנפסק עומד על 295,000 ₪ ולאחר הפחתת אשם תורם בשיעור של 35% עומד הסכום לפיצוי על סך של 191,750 ₪.

לנוכח כל האמור אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 , ביחד ולחוד, לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 191,750 ₪ בתוספת הוצאות משפט (אגרת משפט, תשלום בגין חוות דעת מומחה מטעמו וכן תשלום בגין חלקו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ושכר בטלה שנפסק לעדים מטעמו) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 45,000 ₪.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ג' טבת תשע"ו, 15 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.