שריר נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ

בפני
כב' השופט הבכיר זיאד הווארי

התובע:

אפרים שריר

נגד

הנתבעות:

1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ
2. אורית גלילי צוקר

החלטה

1. לפניי בקשה להורות על סילוק התביעה מחמת חוסר סמכות עניינת ולחילופין, להעביר את התובענה לבית המשפט השלום המוסמך, מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").

2. בתביעתו טען התובע כי הנתבעות הפרו את זכויות היוצרים שלו, עת פרסמו בשלוש הזדמנויות שונות תמונה שצילם וזאת ללא רשותו. על כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעות בסכום כולל של 60 אלף ₪, כמו גם לתת צו שיחייב א ותן לחדול מהפרת זכותו המוסרית.

3. הנתבעות הגיבו לתביעה וביקשו לדחותה מטיעונים שונים שאין עניינם בהחלטה זו. בנוסף טענו כי הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט השלום וזאת מקום בו מיד עם קבלת מכתב ההתראה של התובע (בשיהוי כבד), הוסרה התמונה, על כן ענייננו כעת הינו רק בתביעה לפיצוי כספי.

4. בדיון מיום 7.10.15, ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בנושא הסמכות העניינית. בסיכומים שהוגשו טען התובע כי לאמיתו של דבר לא הסירה הנתבעת 1 את פרסום התמונה. הוסיף וטען כי מכל מקום תביעתו הוגשה טרם הסרת התמונה ע"י הנתבעת 1, ועל כן הוגשה כראוי לבית משפט זה. מנגד, חזרו הנתבע ות על טענותיה ן, כאשר הנתבעת 1 טענה כי התובע כלל לא פנה אליה בבקשה להסרת הפרסום טרם הגשת התביעה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובחנתי את מכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

מקום בו עפ"י הנתבעות הוסר פרסום התמונה מיד עם קבלת דרישה מעין זו מצד התובע, ודאי עת הסרה זו אירעה טרם החל הדיון לגופה של התביעה, הרי שבקשת התובע לקבל צו נותרה כסעד תיאורטי בלבד וכל שנותר לפנינו כעת היא תביעה לקבלת פיצוי כספי בסך 60,000 ₪.
בכל הנוגע לתביעה מעין זו, אף שלפנינו כביכול תביעה בענייני קניין רוחני, אשר עפ"י סעיף 40(4) לחוק, הסמכות בה מוקנית ככלל לבית המשפט המחוזי, הרי שכל הסעד האופרטיבי הנדרש כיום במסגרתה הינו פיצוי כספי בלבד, ואין מניעה ואף מתחייב כי בית משפט השלום ידון בתביעה כל עוד הסכום הנתבע בגדר סמכותו.

הדברים נלמדים באופן ברור מהצעת החוק הרלוונטי לענייננו- הצעת חוק בתי המשפט(תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג –2003,הצ"ח 30, עמוד 478, שם נקבע:

"הצעת החוק אינה משנה את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית המשפט המתאים לפי סכום התביעה".

דומה אם כן כי המחוקק הבהיר בקול בהיר וברור כי מקום שבתביעה אין דרישה מעשית לסעד בעניין קניין הרוחני, הרי שדין התביעה להתברר בבית המשפט המוסמך על פי הסעד הכספי (וראו לעניין זה בשא ( ת"א) 21090/07 חיים שמש נ' אמנון שוחט פורסם בנבו).

בענייננו העלה התובע טענות שונות לפיהן עדיין קיימים אצל הנתבעות פרסומים שונים של הת מונה אף כיום, אולם לתמיכה בכך הפנה לפרסום אשר כלל לא לכלל בכתב התביעה. מכל מקום, לשיטת הנתבעות אף פרסום זה הוסר כיום ועל כן, שוב אין בפנינו צורך במתן הצו.
דברים אלו מובילים למסקנה לפיה עיקר התביעה שלפנינו הינה כיום אך ורק לשם קבלת סעד כספי, ואילו בקשת הסעד לצו מניעה הינו הסעד הטפל, כאשר מכל מקום אף לשיטת התובע אין לו כלל זכות יוצרים בתמונה כי אם אלא רק זכות מוסרית לקרדיט בתמונה.

התביעה שלפנינו היא תביעה "פשוטה", אשר בצידה בקשה לסעד כספי בסכום נמוך מאוד יחסית. לפיכך ראוי כי תתברר בבית משפט השלום.

סבור אני, כי בנסיבות העניין הסעד הראוי הינו העברת התביעה לבית המשפט המוסמך ולא מחיקת התביעה, שהינו סעד דרסטי בנסיבות העניין.

7. לאור האמור, אני מקבל את הבקשה החלופית ומורה על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך- שהינו בית משפט השלום נצרת.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעות בסך של 1,000 ₪ לכל אחת מהן נכון להיום.

8. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.