הדפסה

שניידרמן נ' פבלובסקי ואח'

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

שרון שניידרמן

נגד

נתבעים
1.קיריל פבלובסקי
2.דוד פלסקוב

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.11.2014 ב רח' בן יהודה בכפר סבא. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 5,611 ₪, בגין עלות תיקונים (2,760 ₪) , שכר שמאי (690 ₪) , בזבוז זמן (1,661 ₪) , ועגמת נפש (500 ₪) .

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, וכן בשאלת היקף הנזקים: השמאי קבע כי יש צורך להחליף את מחזיקי המגן האחורי ולבצע תיקוני צבע; הנתבעים אינם סבורים שנגרמה יותר מאשר שריטה, אם כי הם מודים כי המגן נעקר קלות ממקומו.

3. התובעת טוע נת כי נסעה בנתיב הימני מתוך שני נתיבים הממשיכים ישר, ועמדה במופע רמזור אדום, כשרכב הנתבעים (נהוג בידי הנתבע 1) בנתיב שלשמאלה ומאחוריה (אם כי באותו שלב לא ראתה אותו). כשהחלה לנסוע עם התחלפות מופע האור ברמזור, חשה בפגיעה ברכבה, וגילתה שרכב הנתבעים סטה ימינה ופגע בפינה השמאלית-אחורית של רכבה. לעניין הנזק, התובעת הציגה תמונות מזירת הארוע, בהם נראה המגן האחורי מנותק מעט מהרכב, וטענה כי תמונה זו צולמה לאחר ניסיון הנתבע 1 להחזיר את המגן למקומו.

4. הנתבע 1 אינו חולק באשר למקום עמידתו שלו, אולם טוען כי התאונה ארעה בשלב שהיה במעבר לנתיב שלימינו, מתוך מטרה לעבור עוד נתיב עד הנתיב הפונה ימינה באותו צומת, וכי באותה עת עקפה אותו התובעת מימין, מתוך הנתיב המיועד לפניה ימינה, ונכנסה מימין לאותו נתיב אליו הוא חפץ להיכנס משמאל, ואגב עקיפתה, פגעה ברכבו. לעניין הנזק טען, כי התמונה שהציגה התובעת צולמה באופן מגמתי, לאחר שהתובעת שחררה מעט את המגן, שכן הוא עצמו הצליח להחזירו למקומו באופן מדויק. הוא טען, כי ברשותו תמונות המעידות על כך, אולם לא הצליח לאתרן ולא הציגן. לשיטתו, הנזק שנגרם – לבד מכך שאינו באחריותו – הוא בר-תיקון בעלות זניחה.

5. לא היו עדים נוספים.

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ובהינתן ההלכה, שבמשפט האזרחי על התובע לשכנע שגרסתו מסתברת ולו במעט יותר מאשר גרסת הנתבע, אני מעדיף את גרסת הת ובעת. הטעם לכך הוא, שתיאורה את התאונה, ובמיוחד תנועת כלי הרכב, מתיישב יותר על השכל הישר, בהינתן עדות הנתבע, כי היה עדיין בנתיב השמאלי (עדות המתיישבת עם עדות התובעת). מעבר לכך, יש להעיר כי נהיגת הנתבע היתה בעייתית יותר מבחינת כללי הנהיגה הזהירה, בכך שניסה לעקוף עומס בנתיב הפונה ימינה, ע"י התקדמות בנתיב המרוחק ממנו כדי שני נתיבים, וניסיון חיתוך דרך נתיב הביניים עד לנתיב המטרה. נהיגה כזאת יוצרת סיכוני תנועה, ומעלה את הסיכוי לפגיעה במכוניות הנוסעות כדרכן, ואף דורשת מהנהג המבצע אותה לפצל את תשומת לבו בין מספר מוקדים, ואף מטעם זה מעלה את הסיכוי שיפגע באיזה מכלי הרכב הנעים לצדו, ושאינם צופים את סטייתו ימינה, הבלתי-מסתברת.

7. משכך, אני קובע כי הנתבע 1 אחראי לקרות התאונה, ולפיכך, על הנתבעים (הנתבע 2 הוא מעסיקו של הנתבע 1, ובעלי הרכב, וממילא לא טען להעדר יריבות כלפיו) לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

8. נוכח אי-הוכחת ראשי הנזק המתייחס ים ל אבדן ימי עבודה ועגמת נפש, אני דוחה רכיבים אלה של התביעה. עם זאת, לנתבעים לא היתה ראיה היכולה להתמודד עם חוות-דעת השמאי, שקבע כי הפגיעה, הגם שקלה היתה כנראה, הספיקה כדי לגרום לשבירה של מחזיקי המגן (גם התמונה שהציגה התובעת תומכת בכך, ולנתבע לא היתה ראיה אובייקטיבית נגדית). ניסיון החי ים מלמד, כי לא ניתן במבט חיצוני לאמוד את שיעור הפגיעה בחלקיו הפנימיים (הנסתרים) של מגן אחורי, ופעמים שגם מכה קלה תגרום שבר בחלקי הפלסטיק הפנימיים. לפיכך אני קובע, כי את הנזק לרכב עצמו כן הצליחה התובעת להוכיח.

9. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,450 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 56 ₪, וכן את הוצאות הדיון בסך 300 ₪; ובסה"כ: 3,806 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ה, 28 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.