הדפסה

שמשון בע"מ נ' ניסים ואח'

בפני
כב' השופט דוד שוהם

מבקשים

בן יהודה שמשון בע"מ

נגד

משיבים

1.גאון ניסים
2.לילה גאון

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ אודליה ביטון אוחיון מיום 19.11.13 בתיק הוצל"פ 34-11993-12-3 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהחלטה נקבע, כי סך של 6,795 ₪ לגביהם קיימת מחלוקת בין הצדדים, נגבו ביתר במסגרת התיק ועל המערערת להשיבם למשיבים.

ב"כ המשיבים ביקש להסתמך על כתבי הטענות שהוגשו במסגרת בקשת הרשות לערער ולא לקבוע את התיק לדיון.
ב"כ המערערת השאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.
הגעתי למסקנה לפיה השאלה המתעוררת היא שאלה משפטית, אשר הועלתה במלואה בכתבי הטענות ואין צורך בקיום דיון.
לפיכך יינתן פסק הדין על פי כתבי הטענות.

עיקרי העובדות :
המערערת מכרה למשיבים נכס מקרקעין.
המשיבים שילמו את התמורה. את סכום המע"מ על העסקה בסך של 23,018 ₪ נתנו בהמחאה דחויה.
התעוררו מחלוקות בין הצדדים בכל הנוגע לעסקה, והמשיבים ביטלו את השיק.

לצורך גביית היתרה הוגשה תביעה בסכום קצוב במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 21-04340-08-2.

המשיבים הגישו התנגדות לתביעה אשר נדחתה בהחלטת כב' הרשמת גרינוולד מיום 26.3.09.
המשיבים הגישו ערעור על החלטה זו והערעור התקבל.
בפסק הדין, שניתן ביום 01/07/2009 (להלן: "פסק הדין בערעור הראשון") , נאמר כי "...אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטתו של בית משפט קמא מיום 26.3.09 וכפועל יוצא מכך את פסק הדין... הוצאות הדיון בערעור זה בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו על פי התוצאות במשפט עצמו". (להלן: "ההוצאות המותנות").

בעקבות פסק הדין בערעור הראשון, שמשמעותו קבלת ההתנגדות, עברה התביעה לדיון במסגרת תיק אזרחי 4734-12-09.

ביום 22.9.08 הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקשת במסגרת תיק אזרחי 5247/08.

שתי התביעות נדונו במאוחד.

ביום 27.11.12 ניתן פסק דין שחייב את המשיבים לשלם למערערים סך של 49,153 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסכום של 17,000 ₪. (להלן: "פסק הדין בבית משפט השלום").
בעקבות פסק הדין בבית משפט השלום, נפתח תיק ההוצל"פ שבו ניתנה ההחלטה עליה הוגש הערעור.

ביום 8.1.13 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין בבית משפט השלום. (להלן: "הערעור השני")
במהלך הדיון המקדמי בערעור הגיעו הצדדים להסכמה.

משום חשיבות ההסכמה, שבהמשך קיבלה תוקף של פסק דין, לשאלה השנויה במחלוקת, אצטט אותה במלואה:
"לאחר שיחה בלתי פורמאלית באולם בית המשפט, ולאחר ששמענו אף את הערות בית המשפט אנו מודיעים בזאת כי הגענו להסדר ולפיו מבלי שתתפרש כל הודאה של צד בהודאות הצד השני ישלמו המערערים למשיבה את סכום המע"מ שלא שולם, היינו בסך 23,018 ₪ בצירוף הצמדה כחוק מהמועד שנועד לתשלומו (14.7.07) ועד למועד תשלומו, לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות נשוא תיק זה. ככל שישולם הסכום האמור למשיבה בתוך 20 יום מהיום, במלואו, יהווה בכך סילוק סופי של כלל המחלוקות בתיק ואין ולא תהיינה לצדדים כל טענה שהיא בגין המחלוקות מושא תיק זה.
.
.
.
"ככל ששולם סכום כלשהו על חשבון הסכום האמור במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי המשיבה כנגד המערערים, יקוזז הוא מהסכום האמור.
עם קבלת התשלום יבוטל תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין החובות מושא תיק זה."

אין מחלוקת כי הסכום המוסכם שולם.
המחלוקת בין הצדדים היא, האם ההסכמה במסגרת הערעור השני סיימה את המחלוקות אך ורק בנושא התיקים שנדונו במאוחד, ועל המשיבים לשלם למערערת, בנוסף לסכום המוסכם את ההוצאות המותנות.
האפשרות האחרת היא, שההסכמה כוללת בתוכה גם את ההוצאות המותנות שנפסקו בפסק הדין בערעור הראשון, ואשר תשלומם היה מותנה בתוצאות המשפט העיקרי.
המחלוקת נובעת מכך שבמספר מקומות בהסכמה, מצוינות המילים "תיק זה".
מילים אלה מלמדות לטענת המערערת, כי ההוצאות המותנות נפרדות מההסכמה, וזאת אינה מתייחסת אליהן.

מאחר שהמשיבים הבינו שהמדובר במחלוקת כתוצאה מפרשנות ההסכמה, הגישו לבית המשפט המחוזי במסגרת הערעור השני בקשה להבהרה.
בבקשה נאמר, כי מבוקש שבית המשפט יבהיר, האם ההסכמה "לסילוק סופי ומוחלט של כל המחלוקות" כוללת גם את החיוב בהוצאות המותנות שנפסק במסגרת פסק הדין בערעור הראשון.
בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.10.13 נאמר "לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה לא מצאתי לנכון כי נדרשת כל הבהרה נוספת באשר פסק הדין נתן תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים ותוכנו ברור לסילוק המחלוקות נשוא תיק זה".

החלטת רשמת ההוצל"פ

רשמת ההוצל"פ מתארת בהחלטתה את ההליכים ואת טענות הצדדים.
מתברר כי בוצעה גביית יתר בתיק ההוצל"פ והתעורר צורך להחזיר סכום של 6,795 ₪ שנגבה על פי פסק הדין בערעור הראשון.
רשמת ההוצל"פ לא סברה שמדובר בפרשנות של פסק הדין בערעור השני.
על פי קביעתה, בעקבות פסק הדין בבית משפט השלום הצטרפו ההוצאות המותנות לפסק הדין, והיוו חלק ממנו.
הערעור השני מתייחס לפסק הדין שכולל בתוכו גם את ההוצאות המותנות.
ההסכמה במסגרת הערעור השני מחליפה את פסק הדין הכולל גם את ההוצאות המותנות, לפיכך קבעה כי הסכום של 6,795 ₪ שמתיחס להוצאות המותנות נגבה ביתר, ועל המערערת להשיב ו למשיבים.

נימוקי הערעור

בבקשת רשות הערעור נטענות הטענות הבאות:
רשם ההוצל"פ אינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט ואינו מוסמך להפעיל פרשנות על פסק דינו. פסק הדין של רשמת ההוצל"פ מהווה פרשנות לפסק הדין בערעור השני, ורשמת ההוצל"פ אינה מוסמכת לדון בפרשנותו.
אם רשמת ההוצל"פ היתה סבורה שפסק הדין דורש הבהרה, היה עליה לפנות בהחלטה מתאימה לבית המשפט, על מנת שיבהיר את פסק הדין.
ההוצאות המותנות נפסקו בתיק אחר שהסכום בו הפך לחלוט.
לא היה מקום כי רשמת ההוצל"פ תחיל את ההסכמה גם על פסק הדין בערעור הראשון, בניגוד לפרשנות המילולית והלשונית שיש לתת למילים "תיק זה".
לא ניתן להסיק מפסק הדין בערעור השני על הסכמה לוויתור על ההוצאות שנפסקו בפסק הדין בערעור הראשון.
המחלוקות בין הצדדים אליהן מתייחס הערעור השני קשורות לתיק, ולא לפסק הדין בערעור הראשון.

ההכרעה :
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות לערער וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

ברע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד פ"ד מ"ח(5), 785, 790 נפסק כי: "אין למצוא פסול בכך שבית משפט שדן בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ייתן החלטה הכוללת בתוכה גם פרשנות של פסק הדין, אשר ביצועו מתבקש בלשכת ההוצאה לפועל... בייחוד נכונים הדברים כאשר מדובר בפרשנות של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וכאשר פסק הדין מתמצה אך ורק באישורו הפורמלי של הסכם זה. במקרה כזה, אין כל יתרון לפרשנותה של הערכאה שאישרה את ההסכם על פני פרשנותה של ערכאת הערעור אשר דנה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל".

אני סבור שגם על פי פרשנות מילולית של ההסכמה, יש בסיס איתן למסקנה לפיה לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום ההוצאות המותנות הופכות לחלק ממנו, וממילא כוללת ההסכמה גם את המחלוקות בקשר להוצאות המותנות.

גם הפעלת כללי פרשנות מתוך ההסכמה, מבלי להידרש לנסיבות החיצוניות, מובילה לאותה מסקנה.
לא לחינם ציטטתי את ההסכמה במלואה.
ממספר שורות בהסכמה ניתן ללמוד כי לאחר הסכמה זאת ולאחר התשלום על פיה, לא נותרים כל סכומים לתשלום, ולא נותרות כל מחלוקות בין הצדדים.

מדובר בניסוח גורף כגון "לסילוק סופי ומוחלט", "סילוק סופי של כלל המחלוקות", "סגירת תיק ההוצל"פ".
אילו הייתה המערערת סבורה שהיא זכאית לסכום נוסף על פי פסק הדין בערעור הראשון, מה מנע בעדה מלציין במפורש בהסכמה, כי בנוסף לסכום המע"מ יש לשלם גם את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין בערעור הראשון.

אין להסיק מהמילים "תיק זה" כי מדובר רק בפסק הדין בערעור השני, שמתייחס לפסק הדין של בית משפט השלום שכן תוצאות פסק הדין בערעור הראשון, קשורות בקשר ישיר לתוצאות הערעור השני. לפי ההסכמה בערעור השני על המשיבים לשלם כתוצאה מההסכמה את ההוצאות המותנות ובכל זאת הוסכם על תשלום סכום המע"מ בלבד.

בדף ההוצל"פ שצרפה המערערת קיימת ביום 7.4.13 פעולה שכותרתה "הגדלת חוב בקרן" 6,721 ₪ מיום 10.1.13.

המדובר בהוספת ההוצאות המותנות כולל הפרשי הצמדה וריבית לתיק ההוצל"פ.
קודם להגעת הצדדים להסכמה, גדלה קרן החוב בתיק ההוצל"פ.
בהסכמה נאמר "עם קבלת התשלום יבוטל תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין החובות מושא תיק זה".
אילו היתה כוונת הצדדים להשאיר את תיק ההוצל"פ לצורך גבית ההוצאות המותנות לא היו הצדדים מנסחים את הסעיף בלשון ביטול תיק ההוצל"פ.
לשיטת המערערת, יש להשאיר את תיק ההוצל"פ פתוח, לשם גביית ההוצאות המותנות שכלולות בתיק ביום פסק הדין בערעור השני.

לאחר עיון בלשון ההסכמה שהושגה בערעור השני, הגעתי למסקנה לפיה עם תשלום סכום המע"מ סולק גם סכום ההוצאות המותנות.

סוף דבר

הערעור נדחה.

אני מחייב את המערערת בהוצאות הערעור בסך 4,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים וללשכת ההוצל"פ.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.