הדפסה

שמעון נ' מדינת ישראל

לפני:
כב' השופט אברהם טל, אב"ד – נשיא
כב' השופט יעקב שפסר
כב' השופטת זהבה בוסתן

המערער
גולן פטיאל שמעון

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד דוד זילברמן
ב"כ המשיבה עו"ד נח בונה

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור. נפלו כמה שגיאות סופר בהודעת הערעור בסע' 84 ו- 85, נכתב בסעיף 84 שורה שניה, לקבוע כי העד פעל תחת אותה הבטחה. רואים את העד המרכזי, לא רואים את הצד של התמרור שבו רואים אם יש השחרה או אין, או אם זה קרם בוהק או לא, לא רואים את הצד הזה, רואים אדם נוסף שאליו אין התייחסות, האיש עם הכובע, העד אומר אילו היו לנו הפרטים שלו ודאי שהיינו חוקרים אותו, הוודאי הזה אומר שגם המשטרה חושבת שהיה צריך לחקור, אף אחד לא ניסה לאתר אותו. יש עצירות שעושה אותו אדם עם הכלב. האם עם הכלב מסתובב שם באזור. יש כמה פגמים באמירה הזו וישנן כמה בעיות, הראשונה, גם כשהנאשם עובר שם אנחנו לא רואים משהו שונה ממה שעושה האיש עם הכלב, הוא עובר ועובר.
הוא קושר את עצמו לכך שהתמרורים האלה הציקו לו, הוא לא בורח מזה וזה הרי לא הופך אותו לעבריין. סרט הצילום כאשר רואים את הודעת הערעור, ואיך נולד סרט הצילום, מתי סרט הצילום מגיע לידי המשטרה, איך נבדק, האם הוא נבדק.
יתכן שלא עלתה הטענה לפיה הדיסק לא מבטא את המציאות.
ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה שצברי אדם בריא ויכול לעשות את הדברים ולא לקוי בשכלו ולכן כשצברי שומע מהחוקרת תוך כדי החקירה, הרי הוא לא העלה את שמו של הנאשם בהתחלה אלא סיפר על גיסו, ואז כשהחוקרת שואלת אותו מה עשה איתך פלטיאל ביום שריססת, הוא מבין ממנה שפלטיאל זה מה שמחפשים.
אני לא באתי ואמרתי שהתחבולה לא מותרת אבל היא מציקה לי בגלל שבעצם אם הוא לא אומר את השם הזה והיא מכניסה את השם הזה, הוא מיד נתפס לזה ונוטש את נושא הגיס ועובר לנושא פלטיאל, ברגע שהיא מעלה היא לא תגיד לו למה אתה מעלה, היא העלתה את פלטיאל.
השאלה היא האם ביהמ"ש יכול לראות את זה כדבר נחרץ שמה שהוא הבין באותו רגע זה רק כשהיא יודעת, מקריאת ההודעה ומפרוטוקול ביהמ"ש אנחנו מבינים שצברי היה לו כיוון מסוים ואחר כך, הוא גם סיפר שהוא הלך עם גיסו לעירייה, העניין הזה הציק לו, הוא הלך לישיבה בעירייה, כנראה שכן יש לו אינטרס, והוא אומר לאביו יש רישיון ולאח שלו יש רישיון וזה כן מעניין
אותם.
השאלה, האם אנחנו יכולים לבוא ולומר שיש לנו ראיה כשצברי מקבל טובת הנאה שהשולח זה המערער, הרי יחד עם אותה מסכת עובדתית קיימת גם האפשרות שצברי הוא המוביל, למערער לא היה אכפת.
השאלה היא האם נכון היה להרשיע את המערער בעבירות כפי שיוחסו לו, עבירות של שידול וסיוע באישום שני ובאישום ראשון עבירה של היזק לרכוש, כאשר בהיזק עצמו האישום הראשון הוא לא שונה מהאישום השני מבחינת המסכת העובדתית, היזק עצמו אי אפשר לייחס לו. אותו דבר באישום הראשון, שם כתבו בצוותא אז זה נהיה בצוותא, הראיות לא השתנו, בסיס הראיות הוא אותו בסיס.
לגבי האישום השני, מהפן המשפטי המסקנה שביהמ"ש אליה מגיע היא בגלל שצברי כבר העיד באישום הראשון אז אני אשתמש בו כסיוע לאישום השני ואני טוען שבדרך כלל כשהסיוע הוא קלוש ולא סיוע הוא יותר דבר מה מאשר סיוע ולא מה שאנחנו צריכים.
לאור המלצת בית המשפט ולאחר שהתייעצתי עם המערער, אנו חוזרים בנו מהערעור ככל שנוגע להכרעת הדין.

לעניין העונש – צריך לשים לב שהמבצע העיקרי או השותף , התיק כנגדו נסגר והוא לא נענש כלל בתיק זה , בתקופה שבה א ירעו האירועים בקשר לתיק הקודם לא היה לו עבר פלילי, משנת 2009, בתפר בין ינ ו' 2008 לבין ינו' 2009 ובחלוף זמן רב, בינתיים עבר המערער כל כך הרבה אירועים במשפחתו שהובילו אותו למשבר כלכלי קשה מאוד. היה סכסוך משפחתי עם האישה ועל רקע בקשת גירושין, המערער בשלב מסוים נשלח לריצוי עבודות שירות והפסיד את מקור הכנסתו ומאז גרם לכדור שלג, הוא היום צריך לשלם מזונות, ילד אחד גר איתו אבל הוא צריך לפרנס את שאר הילדים ולכן העונש שהושת עליו ואני חוזר לטענה הראשונה, יש כאן עבריין אחר שלא הגיע לשלב של עונש וקיבל טובת הנאה בדמות סגירת התיק, בנסיבות אלה אני סבור שמטעמי אפליה וגם מהטעם ההומאני של מצבו של המערער, יהיה נכון לבטל את עונש עבודות השירות ואת הקנס שהוטל עליו, בנסיבות אלה די בהטלת עונש של מאסר על תנאי.

ב"כ המשיבה: אין כאן אכיפה בררנית, השיקולים שמחקו את כתב האישום כנגד הנאשם האחר עניינם מצבו הבריאותי הקשה מאוד שהיה חולה במחלה ממארת.
לעניין העונש – מדובר בשלושה אירועים, אחד מהנסיבות המחמירות הוא ניצולו של אותו האחר, ברמה השכלית לקחת את החלש ולגרום לו לבצע את העבירה. ב- 9.3 ניתן פסק דין שחופף את העונש שם לעונש כאן, יוצא שבפועל חודש אחד חופף ונותרו כאן חודשיים, ובטח שאי אפשר להגיד שכאן ניתן עונש חריג בקיצוניותו שהוא מחייב התערבות ומה גם שלא לקח אחריות לאורך כל הדרך.

ב"כ המערער: הנאשם צברי נתבקש להציג אישורים ומשך את ביהמ"ש פרק זמן ארוך, לאחר מכן בסופו של דבר, אנחנו לא יודעים מה התוכן של הסיבות, בתיק אין להם אחיזה, אני מסכים שאנחנו מניחים לטובתם הכל. אני לא מפקפק בדברים שאמר ביהמ"ש ובמה שאומרת התביעה. יש לנו תיק ויש דברים שמתנהלים וישנן עובדות. אחר כך לבוא ולהסביר שהיו דברים, הנזק לא כזה גדול והטענות להקלה בעונש הן טענות שיש בהן ממש ויש בהן גם אינטרס חברתי, הנאשם הזה לאחר שהוא סבל את המשבר הכלכלי, הוא התחיל עבודה חדשה ועכשיו הוא נקלט שם, אם אנחנו נעבור שוב את זה, למצוא מקום עבודה נוסף וכאן זה אחרי כמה שנים, אני סבור שלא נכון לעבור את הטלטלה הכלכלית הזו לטובת הציבור שהוא אדם שיכול לפרנס ויש לו את האפשרות לפרנס, לכן אבקש לבטל גם את הקנס וגם את עונש עבודות השירות.

<#3#>
פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 2656-02-10 (בימ"ש השלום בכפר-סבא) בשתי עבירות של היזק לרכוש בזדון כאשר הוא היה מבצע בצוותא במקרה נושא האישום הראשון, וכאשר היה משדל בעבירות נושא שני האירועים באישום השני, ונידון ל- 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, ולתשלום קנס בסך 3,000 ₪.
מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער אך לאחר שעיינו בהכרעת הדין של בימ"ש קמא, בהודעת הערעור ושמענו טיעונים מפי ב"כ המערער, חזר בו המערער, בהמלצת ביהמ"ש, באמצעות בא כוחו, מהערעור כלפי הרשעתו.
הטענה העיקרית מפי ב"כ המערער בכל הקשור לעונש המאסר ולקנס שהוטלו על המערער היא שבימ"ש קמא לא התייחס לסגירת התיק נגד שותפו של המערער לביצוע העבירות, צברי, למרות שצברי היה זה שביצע את המעשים נושא הרשעתו של המערער.
כמו כן, טוען ב"כ המערער כי גם בחלוף הזמן ובמצבו המשפחתי והכלכלי של המערער, שרק לאחרונה התחיל לעבוד במקום עבודה מסודר לאחר שנים רבות בהן לא עבד, יש כדי לגרום להקלה בעונשו.
ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער ועומד על חלקו בביצוע המעשים.
לטענת ב"כ המשיבה, התיק נגד צברי לא נסגר בגלל הדברים שמסר נגד המערער במשטרה ובבית המשפט, אלא בגלל היותו חולה במחלה ממארת, על פי אישורים שהוצגו בפני בימ"ש קמא.
עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא לא התעלם מהיות העבירה של היזק בזדון לרכוש קלה יחסית, אך במקרה נושא גזר-הדין מדובר היה בשלושה אירועים, כאשר המערער ניצל לרעה את חולשתו של צברי כדי לבצע את העבירות, שלשניהם היה מניע כדי לבצען.
אנו שותפים למתחם הענישה בין מאסר על תנאי לבין שישה חודשי מאסר בעבודות שירות שקבע בימ"ש קמא, אשר ראה בכל האירועים נושא גזר-הדין אירוע אחד.
בימ"ש קמא לא התעלם מעברו הנקי של המערער באותו זמן, מחלוף הזמן וממצבו הכלכלי, אך לא נתן במפורש הודעתו לעובדה שהתיק נגד צברי נסגר.
לאור הדברים ששמענו מפי ב"כ המשיבה, ואשר יש להם עיגון בהחלטת בימ"ש קמא שהחליט לסגור את התיק נגד צברי, נראה לנו כי אין בסגירת התיק נגד צברי כדי להשפיע על משך תקופת עבודות השירות שהוטלו על המערער, שנמצא במקום נכון בתוך מתחם הענישה.
עם זאת, יש במצבו הכלכלי של המערער ובעובדה שיצטרך לרצות שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות כדי להקטין את הקנס שהוטל עליו.
אנו מקבלים את הערעור לגבי הקנס וקובעים כי המערער ישלם קנס בסך 1,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים רצופים ושווים של 200 ₪ כל אחד החל מיום 1.5.14 ובכל 1 לחודש עד לפרעון המלא.
עונש עבודות השירות שהוטל על המערער בע"פ 29481-07-13 (בימ"ש מחוזי מרכז) יחפוף כולו את עונש המאסר בעבודות שירות שהטלנו בתיק זה.
יתר חלקי גזר-הדין בת"פ 2656-02-10 (בימ"ש השלום בכפר-סבא) יעמדו בתוקפם.

המערער יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות ביום 27.4.14 בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה, ללא צורך במתן החלטה שיפוטית נוספת.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עבודות השירות יעמדו בתוקפם עד לסיומן.

<#4#>
ניתן והודע היום א' ניסן תשע"ד, 01/04/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

יעקב שפסר, שופט

זהבה בוסתן, שופטת