הדפסה

שמחון(עציר) נ' מדינת ישראל ואח'

בעניין:

  1. אריה שמחון
  2. מוחמד גנאמה
  3. עאדל גנאים

העוררים
נ ג ד

מדינת ישראל

המשיבה
נוכחים:
העורר 1 וב"כ עו"ד רבינוביץ
העורר 2 וב"כ עו"ד אייל לביא
העורר 3 וב"כ עו"ד נמרוד אבירם
ב"כ המשיבה עו"ד שרית אלישע
<#1#>
פרוטוקול

ב"כ המשיבה: מגישה לעיון ביהמ"ש את העתק תיק החקירה שנשלח מאילת.

<#8#>
החלטה
אני מאחדת את הדיון בשלושת העררים, אשר עניינם אותה החלטה של בימ"ש קמא.
<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ה, 07/10/2014 במעמד הנוכחים.

השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס.נשיא

ב"כ רבינוביץ: חוזר על האמור בהודעת הערר ומבקש להוסיף שיוחסו לעורר 1 - 4 עבירות. אנחנו טוענים שאין ראיות לכאורה ... כאשר מהעובדות שבכתב האישום שכנגזרת מכך יוחסו לעורר 1 את העבירות אני טוען שאין ראיות לכאורה לשתיים מהם, אחת זו הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ומפנה לעובדה 12 לכתב האישום לכך שהטחת ראשו של העורר בניידת ודפק בקירות הניידת, לא מקימה את יסודות העבירה של הפרעה לשוטר. דבר נוסף, לגבי עבירת האיומים, אני טוען שיש פה כפל עבירות לאותן עובדות, כאשר יוחסו לעורר עבירה של שימוש באיומים או בכוח למנוע מעצר, ביחס לעובדות 2 ו- 4 וגם יוחסו לו גם איומים. לכן, אני סבור שבסופו של דבר, קיימות ראיות לכאורה לשתי עבירות בלבד של שימוש בכוח ...
אני חושב בעקבות הערת ביהמ"ש שזה בוודאי חשוב אם מדובר בעובדות המתארות נסיבות כלליות או בעובדות המבססות עבירות, ואם אני חושב שיש עובדות שבימ"ש סבר שהן מבססות עבירות ואני טוען שלא.
הטיעון השני שיש להפריד מבחינת עובדות כתב האישום לגבי שני אירועים, האחד שבו היו מעורבים נאשמים 1 ו-2 ואירוע אחר לגמרי שבו היו מעורבים נאשמים 3 ו-4. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו לגבי עורר 1 שהוא תקף שוטרים. באף לא אחת מעובדות כתב האישום ולא בעבירות צויין שהוא תקף שוטרים. בימ"ש קמא ציין שבעברו הפלילי של העורר יש מספר רב של עבירות של הפרת הוראה חוקית, אבל מעיון בעברו הפלילי של העורר יש הרשעה אחת של הפרה חוקית ולא כמו שציין בימ"ש קמא.
בנסיבות האלו, שאני סבור שיש ראיות לכאורה אך ורק לעבירות של שימוש באיומים למנוע מעצר והתנהגות פרועה במקום ציבורי – אני סבור שלא קמה עילת מעצר ולכן יש להורות על שחרורו.
לחילופין אני סבור שלא היה נכון ומידתי להורות על מעצר עד תום ההליכים לעשות שימוש בסנקציה הדרסטית הזו כאשר לא הונחה התמונה המלאה לאפשרות לשחררו בחלופת מעצר. לכן אני סבור שגם בכך בימ"ש קמא בהחלטה קצרה הורה על מעצר עד תום ההליכים תוך שהוא מדלג על השלב ההכרחי לבחון חלופה.
אני מבקש שבימ"ש הזה יקבע שלא קיימות ראיות לכאורה לעבירת האיומים ולהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לקבוע שלא קמה עילת מעצר. אם אזרח פונה לעובד ציבור ומקלל אותו בקללות לא כל קללה היא העלבת עובד ציבור, אז לא כל מעשה פסול מוסרי מקים עבירה פלילית.
ככל שביהמ"ש מוצא שיש עילת מעצר מבקש להורות על שחרורו בתנאים ולמצער להפנותו לתסקיר שירות המבחן. מפנה להחלטה שניתנה בעניינו של הנאשם 2 על ידי כב' הנשיא שקיבל את הערר והפנה את העורר שם לתסקיר מעצר.

ב"כ העורר 2: אני חוזר על האמור בהודעת הערר והסכמנו לקיומן של ראיות לכאורה ורק מבקש לציין שמיוחסת לעורר עבירת איומים בכתב האישום, על פניו ועל פני העובדות בכתב האישום אין שום עובדה המייחסת לו עבירת איומים.
העורר היה תחת השפעת אלכוהול וזה לא יאמר לזכותו, קרה מה שקרה, הוא קיבל שוקר נפל ונעצר ואולי התנגד למעצר. אלו אירועים שלא אמורים לקרות אבל לא מצדיקים מעצר עד תום ההליכים ומבלי לבחון חלופת מעצר.
עברו הפלילי – יש לו 3 הרשעות: אחת על הפרת הוראה חוקית ו-2 על עבירות אלימות ישנות. בנסיבות אלה היה מקום או לבחון חלופה הרחק מאילת וביקשנו לדחות את הדיון כדי לבחון חלופה ובימ"ש קמא סרב ולכן אנו סבורים שיש מקום לשנות את ההחלטה ולהורות על שחרור העורר לחלופה מחוץ לאילת ולחילופין מבקשים תסקיר בעניינו שנוכל לאיין את המסוכנות.

ב"כ העורר 3: חוזר על האמור בהודעת הערר ומבקש להוסיף ולהפנות לדוחות השוטרים, של ארז אינדיג, דימה סניצר ונמרוד גומס. ביהמ"ש קמא מצא לאבחן בין עניינו של העורר 3 לבין האחרים לא בשל ההתנהגות אלא בשל עברו הפלילי שהוא קל יותר. אני חושב שטעה ביהמ"ש קמא בכך שכרך את המעשים של כולם ולא הבדיל מה עשה העורר 3. עם כל מה שהיה שם ועל כך ששברו שולחנות ובקבוקים כל זה לא נוגע לעורר 3. ביהמ"ש קמא התבטא בצורה מאוד קשה בהחלטה וזה מצוטט בערר, לא מדובר באלימות ברוטלית ככל שהדבר נוגע לעורר 3.. ביהמ"ש קמא קבע ששחרורם יכול להביא פגיעה בנפש וזו התבטאות מאוד קשה. העורר 3 מה שעשה, כשראה את מוחמד גנאמה שנעצר על ידי השוטרים הוא בא והפריע למעצר שלו, הוא תפס השוטר ביד ודחף אותו, וייחסו לו הפרעה למעצר.
אפשר היה להגיד תקיפת שוטרים וגם הפרעה לשוטר, השוטרים שהיו בשטח בניגוד למעורבים האחרים הם התייחסו למעשי העורר 3 כהפרעה למעצר. יש את אזולאי שהוא לא מופיע בכתב האישום ושהיה במקום וביצע אותו דבר כמו העורר 3, אבל השוטר אינדיג הזהיר אותו ואזולאי עוד המשיך והוא שוחרר ולא יודע למה, כי הראיות כנגדו לגבי תקיפת שוטר או הפרעה למעצר זהות. יש לו גם עבר פלילי רלבנטי באותה מידה.
בהתחלה המשטרה לא יחסה לעורר 3 תקיפת שוטר אלא רק בהמשך. אני חושב שעילת המעצר שנקבעה נובעת מתקיפת שוטר וההתנהלות אבל אני חושב שאין ראיות להכשלת שוטר והעניין בניידת לא מקים עילת מעצר.
לעורר 3 יש חלופת מעצר, התייצבה באילת חלופת מעצר באולם וגם התייצבו היום הוריו, אחיו וגיסתו. טענתי שאין עילת מעצר ואני חושב שאין עילת מסוכנות.
יש תקיפה ויש תקיפה, יש אדם שבא לשוטר ונותן אגרוף בפנים ויש אדם שתופס שוטר ביד ומפסיק. זה לא מסוכנות. העוצמה שלה לא זהה.
התייצבה חלופה בבימ"ש קמא והוא לא בחן אותה. אני חושב שבימ"ש ואין פתולוגיה עבריינית שצריך חקירה עמוקה של שירות המבחן. יש השתוללות של אנשים שתויים בים, העורר 3 לא השתולל בצורה בוטה, הוא תפס את השוטר ביד וזהו. הוא לא העיף דברים. ואני חושב שלשים אותו במעצר בית זה דבר שיש לביהמ"ש לבחון על אתר ולא להפנות לשירות המבחן. את העורר כאן בימ"ש קמא לא עצר עד תום ההליכים אלא הפנה לתסקיר מבלי שבחן את החלופה. החלופה נמצאת כאן ואני מבקש לבחון אותה היום עם מעצר בית מלא בפיקוח ההורים.
התסקיר היה אמור להיות מוגש עד אתמול ובהתאם להנחיות ביהמ"ש העליון קבע שבועיים לתסקיר ולא הוגש תסקיר והכל נדחה לעוד 3 שבועות. אנו כבר חודש וחצי מאז האירוע רק בשביל לקבל תסקיר. כאשר מאזנים בין הדברים, רואים בחור צעיר שלא היה אף פעם בכלא ולא היה במעצר כזה... אני לא ידעתי ששירות המבחן הגיש בקשת דחייה.
לא נתבקשנו לתת תגובה לבקשת שירות המבחן לדחות את הדיון. הבקשה לא הועברה אלי וגם לא על ידי התביעה.
מדובר בתיק פשוט, פשוט לבחון את עוצמת עילת המעצר והאם ניתן לאיין אותה במעצר בית. לא צריך בשביל זה להשאיר אותו במעצר תקופה די ארוכה ואני מבקש לגזור גזירה שווה בעניינו מאותו רן אזולאי.
המעשים של העורר לא מקימים עילת מסוכנות כה חזקה כמו בעניינם של האחרים.

ב"כ המשיבה: לגבי הראיות לכאורה, רק סנגורו של הנאשם 1 טען על העדר ראיות לכאורה לגבי חלק מהעבירות, קשה לי להבין איך בדיוק מאחר ומדובר באותו תיק, אותם דוחות, 3 סנגורים שטוענים שיש ראיות לכאורה בתיק ולכן לכך אתייחס ומפנה לדוח של ארז שמתאר איך העורר 1 משליך כסאות, בקבוקי זכוכית אל האנשים. אם העבירות לא היו מבוצעות ברמה כזאת של סכנה לנפש אני בטוחה שהיו לנו אנשים פה שיכולים להעיד על ניסיון תקיפה. חבריי צריכים להגיד תודה שמכתב האישום הזה לא עלו עבירות הרבה יותר חמורות ולמעשה נעשה עמם חסד לגבי המעשים החמורים שביצעו הנאשמים.
לאחר שהעורר 1 השליך כסאות ובקבוקי זכוכית הגיע שוטר, ביקש להפסיק את ביצוע העבירות והעורר איים עליו. גם הסנגור אמר איום על מנת למנוע מעצר, איום זה איום וראיות לכאורה ודאי שיש וכאשר הם מופנים כלפי שוטר הטענה מופרכת.
לגבי העורר 1 אחרי שראה שמנסים לתפוס את חברו הוא צועק עליו ואמר לו "שם זין על כל המשטרה" גם עובדות אלה מקימות עבירות, איזה עבירות ואם באמת המאשימה הייתה אמורה לייחס עבירות חופפות הכל לעניין התיק העיקרי. כך לגבי סעיף 12, מדובר בסיום האירוע, לאחר שהעוררים נעצרו הובאו בניידת משטרה, יש השתוללות בתוך הניידת תוך כדי שהעורר 1 הטיח ראשו בניידת ובוודאי שזה עבירה הכי ברורה שעולה היא הפרעה בעוד השוטר מבקש ממנו להפסיק ולעצור מעשיו והוא המשיך. גם אם ראשו נחבט בטעות ואומר שאי אפשר להוכיח אם התכוון או לא, אבל לפי הדוחות ביקשו ממנו לעצור והוא לא הפסיק והמשיך להשתולל.
לכן לענין הראיות לכאורה אין סתירות בין הדוחות ולא מצאתי שום סיבה להטיל איזשהו ספק באמירות השוטרים או לקרוא את הדוחות בצורה אחרת. העבירות מתגבשות על פי המעשים המתוארים בכתב האישום.
לא מדובר באירוע פשוט כפי שחבריי טענו.
לאור החלטת כב' הנשיא בעניינו של הנאשם 2 בוודאי שאני יכולה להסכים לבקשה של חבריי להגיש תסקיר גם לגבי העוררים.
לגבי אזולאי לא היו די ראיות להגיש כתב אישום כנגדו, הוא לא שייך לאותה קבוצה, הוא ישב עם אנשים אחרים לגמרי. הוא לא זיהה בהתחלה מה מתרחש ולא זיהה שמדובר בשוטר ולכן ניגש להפריד, אבל ברגע שהבין שמדובר בשוטר וראה שימוש בטייזר הוא נסוג לאחור. על פי הדוחות לא היו די ראיות כפי שמדברים על יתר הנאשמים. לגבי הנאשמים כל השוטרים שהיו במקום ידעו לספר עליהם.
לגבי הרישום הפלילי – עילת מעצר לעולם נגזרת הן מהמעשה והן מהעושה. בעניינו של העורר 1 אני מסכימה שלאילת יש אופי מסוים ועבירה מסויימת, אנשים נוסעים לאילת להביא שלווה ונחת לנפשם אבל לא בדרך הזאת. מדובר ביום שבת, בשעה 16:30 בחוף הים, אילת מלאה בנופשים ובעוברי אורח שהולכים על הטיילת. אותו אדם שהגיע לשם והחליט להשליך כסאות על האנשים, חובה עלינו להסתכל מי זה אותו אחד. ברור שאם זה היה אדם שירד לאילת ושתה ולא יכל לחזות התנהגותו ופתאום פרץ אלימות יצא ממנו אזי זה היה אחרת. אבל מי הוא העושה? מדובר באדם שנדון בעבירת איומים, פציעה כאשר העבריין מזוין ועוד.
כשגם המעשה הוא מעשה שחרג מכל הפרופורציות של התפרעות קטנה או קטטה, וגם העושים הם אנשים המכירים את המשטרה והחוק, ישבו במאסר ויש להם עבר עשיר בעבירות שבוצעו נגד שוטרים אז בוודאי שקמה עילת מעצר.
חבריי שואלים למה תסקיר? בוודאי שהוא צריך להידרש לתסקיר, אנו לא יודעים למי יש בעיית שתיה עמוקה שיכול לשבת בעיר אחרת ולזרוק כסאות ואולי בתוך ביתו לבצע עבירות אלימות. לא מדברים על אנשים נעדרי עבר, אלא אנשים שהפוטנציאל האלים קיים ולכן יש על ביהמ"ש לבחון ההיקף והעומק של המסוכנות הנשקפת מכל אחד מהם. אם בכלל תהיה חלופה שתוכל לאיין את המסוכנות של כל אחד ואחד מהם אז תשקל חלופה אבל אי אפשר להקדים את המאוחר.
תקיפת שוטרים זה לא ענין של מה בכך , זה מעיד על תעוזה ומסוכנות של אותו אדם.

ב"כ העורר 1: חברתי ציינה שיש חומרה יתרה לעבירה של תקיפת שוטרים, העורר 1 לא יוחסה לו עבירה של תקיפת שוטר בניגוד למה שנכתב בהחלטת בימ"ש קמא. אני מצפה מבימ"ש שהגם שמתוארת סיטואציה של אירוע רב משתתפים של עבירות שונות שנעברו בין אם כלפי שוטרים או התנגדות למעצר וכו', אני חושב שאי אפשר לומר שאנו בשלב של ראיות לכאורה והוא צריך לבחון מה עשה כל אחד מבחינת ראיות לכאורה. אנ י סבור שחובה על ביהמ"ש לבחון אילו ראיות לכאורה קמות כנגד כל אחד כי יש זיקה ישירה בין הראיות לכאורה, לבין טיב העבירות והשלכה על עוצמת המעצר. לכן חברתי לא יכולה להגיד שהיה אירוע רב משתתפים ועם עבירות – זה לא נתון שאומרים בפני בימ"ש. כאשר מגיעים לביהמ"ש בודקים גם בשלב הראיות לכאורה, מה מיוחס מבחינה ראייתית כנגד כל אחד ואחד ולכן אני בתחילת דברי וגם בהודעת הערר פירטתי שאני חולק לגבי אותן ראיות לכאורה.
לאור הערת ביהמ"ש ומכיוון שחברתי מסכימה שנוכח החלטת כב' הנשיא יש מקום לשלוח את העורר לתסקיר – אז אני אסכים שהוא יישלח לתסקיר.

ב"כ העורר 3: אני מצטרף לדברי עו"ד רבינוביץ לגבי הראיות – שהבחינה צריכה להיות לכאורית ולא שטחית. יום שבת אחר הצהריים באילת, בים אנשים שותים ויש השתוללות כזו, אני לא חושב.... אני לא אומר שזה בסדר. בימ"ש בתוך עמו הוא חי ואני טוען שאפשר להבין אנשים בגילאים האלה, 20 פלוס, שהבילוי שלהם בשבת באילת, בעיר החופש מרשים לעצמם להתפרק ולשתות אלכוהול. לעומת זאת מעצר בית מלא בסכנין, גם מרחק תרבותי, שאין אלכוהול זמין, לא צריך לעשות בחינה אם הוא אלכוהליסט או לא. אפשר להבין סיטואציה שאדם שותה בנסיבות בילוי ולא מסתובב שיכור ברחובות.
לענין אותו אזולאי, אם כל הכבוד לדברי חברתי זה לא מדויק בלשון המעטה, השוטרים אמרו במפורש מה אמרו לאזולאי.
העורר 3 לא נחשד בתקיפת שוטר.

<#2#>
החלטה

כנגד העוררים ונאשם נוסף הוגש כתב אישום אשר ייחס להם ביצוע עבירות שונות כלפי שוטרים בחוף הים באילת בשעת אחר הצהריים. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרם של ארבעת הנאשמים עד סיום ההליכים המשפטיים נגדם ובימ"ש קמא, לאחר שקבע שישנן ראיות לכאורה, הורה על מעצרם של העוררים 1 ו-2 עד לסיום ההליכים המשפטיים ועל מעצרו של העורר 3 עד למתן החלטה אחרת, תוך שדחה את הדיון על מנת שיוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.
גם בכל הנוגע לנאשם 2 בכתב האישום הוגש ערר על החלטת בימ"ש קמא, וערר זה נדון בפני כב' הנשיא אלון אשר הורה על החזרת הדיון לבימ"ש קמא על מנת שיוגש תסקיר בעניינו בטרם החלטה סופית בשאלת מעצרו.

בכתב האישום שהוגש כנגד העוררים נטען, כי העורר 1 נצפה על ידי שוטר מתחנת אילת כאשר הוא צועק ומשתולל בחוף הים ומשליך כסאות ובקבוקי זכוכית אל עבר אנשים. השוטר הודיע לעורר 1 על מעצרו והעורר השתמש בכוח על מנת למנוע או להכשיל את המעצר, בכך שהניף את ידיו ואיים על השוטר תוך שאמר לו "אני אשחט אותך, תשחרר אותי, יא שוטר מניאק". בהמשך לדברים אלה, הגיע הנאשם 2 (שעררו נדון, כאמור, בפני כב' הנשיא) והצטרף לתקיפת השוטר. בד בבד נצפה העורר 2 כאשר גם הוא משתולל ומשליך כסאות ושולחנות במקום ואף תקף שלא כדין אזרח שהיה נוכח במקום על ידי כך שהיכה אותו באמצעות בקבוק זכוכית וזרק עליו שולחנות, תוך שהוא קורא "אללה הוא אכבר" מספר פעמים. העורר 3 אף הוא היה נוכח במקום ואיים על האחרים בחוף בפגיעה שלא כדין בגופם בכך שאמר להם שהוא יכול להביא עוד ערבים שישחטו את כל מי שנמצא בחוף. בנסיבות אלה, הודיע אחד השוטרים לעורר 2 על מעצרו ואז העורר 2 תקף את השוטר והיכה אותו באגרופיו, כאשר השניים התגלגלו על הארץ. שוטר נוסף שהגיע לעזרתו של השוטר המותקף ניסה גם הוא לעצור את ה עורר 2, אך זה הוסיף להשתולל והיכה את השוטרים תוך שהוא מ נסה להשתחרר מאחיזתם ולהימלט מהמקום. שוטר נוסף שהגיע לעזרת חבריו הצליח לאזוק רק יד אחת של העורר 2 ונאלץ להשתמש במכשיר הטייזר, אלא שאז קרע העורר 2 את חוטי המכשיר מעליו והחל להימלט מהמקום רגלית. אזרחים סייעו לשוטר ובלמו את בריחתו של העורר 2. במעמד זה, הגיע העורר 3, חברו של העורר 2, אל אחד הבלשים והחל לתקוף אותו בכך שדחף אותו ואחז בידו, הכל שעה שהשוטר ממלא תפקידו כדין. העוררים הובלו בניידת אל תחנת המשטרה ובדרך העורר 1 המשיך לקלל את השוטרים ואף הטיח ראשו שוב ושוב בחלון הניידת ודפק עם רגליו וידיו בקירות הניידת תוך שסרב להישמע להוראות השוטרים לחדול מכך. בתחנת המשטרה העורר 3 הטיח את ראשו בקיר וסרב להישמע להוראות השוטרים לשבת במקומו. צוין בכתב האישום גם כי בנסיבות האמורות נגרמו לאחד השוטרים חבלות של ממש בדמות שפשוף שטחי באמה של יד שמאל וכאבים בשורש כף יד שמאל.
נוכח מעשים אלה, יוחסו לכל העוררים עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי; לעוררים 1 ו-3 עבירה של איומים; לעוררים 2 ו-3 עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; לעוררים 1 ו-2 עבירות של שימוש בכוח או באיומים למניעת מעצר ולעורר 2 עבירה נוספת של תקיפה סתם.

למעשה, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, אלא באשר לפרשנות הנכונה שיש לתת לראיות שבחומר החקירה בהתייחס לסעיפי האישום שיוחסו לכל אחד ואחד מהעוררים. עיון בתיק החקירה מלמד, כי כתב האישום, בחלק העובדתי של, מפרט היטב את מה שנכתב בין בדוחות השוטרים שהותקפו ונכחו באירועים ובין באמרות אזרחים שהיו במקום. מבחינה זו ניתן לומר שאכן ישנן ראיות לכאורה למיוחס לעוררים בכתב האישום (בעניין זה די להפנות לדוחות של הבלשים אינדיג, סניצר וגומס, כאשר כל אחד מהם מפרט את האירועים מנקודת מבטו, אך בסך הכל כולם מתארים אותו אירוע).
אשר לסעיפי האישום ולטענת הסנגורים, כי יש לאבחן בין מעשיו של כל אחד מהעוררים כדי לבחון את המסוכנות הספציפית העולה ממנו, הרי שכתב האישום מאבחן בין כל אחד ואחד מהנאשמים ומייחס לכל אחד מהם אותו סעיף אישום שהתביעה סבורה שהעובדות מבוססות כלפיו. ייתכן וניתן היה לייחס סעיף אישום אחר למי מהנאשמים כפי שנטען, אולם, לא ניתן לומר כדי סעיף האישום שיוחס לנאשמים איננו עולה מתוך העובדות שבכתב האישום ובתיק החקירה.

אשר על כן, צדק בימ"ש קמא כאשר קבע שישנן ראיות לכאורה כנגד כל העוררים.

אשר לעילת המעצר, ולנוכח האלימות הרבה המתוארת בכתב האישום ומהמסוכנות הלכאורית העולה ממעשים אלה, בצירוף הרשעותיהם הקודמות של שלושת העוררים, הרי שגם בעניין זה צדק ביהמ"ש. יש ממש בדברי ב"כ המשיבה, כי עילת המעצר נלמדת גם ממיהותו של העבריין ולא רק מהמעשים שביצע. בענין זה אציין כי לשלושת העוררים הרשעות קודמות: לעורר 1 בעבירות רבות של אלימות, עבירה של הפרת הוראה חוקית, הפרת צו של בימ"ש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (מספר עבירות), איומים ועוד. כמו כן הוא הורשע בעבירות של החזקה ושימוש בסמים, סחיטה באיומים ועוד. אשר לעורר 2, הוא הורשע בעבר בעבירות של הפרת הוראה חוקית, חבלה כשעבריין מזויין, חבלה על ידי שניים או יותר, תקיפה וחבלה ממשית ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. אשר לעורר 3, אף לו הרשעות קודמות, וזאת בעבירות של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים, חבלה על ידי שניים או יותר ופציעה, וכן נדון בבימ"ש לנוער בגין עבירה של והתפרצות למקום מגורים.

לאחר שנאמרו כל הדברים לעיל, ולאור החלטתו של כב' הנשיא בעניין הנאשם 2, הרי שהיה על בימ"ש השלום לכל הפחות לנסות ולבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. אינני סבורה כי זה הוא המקרה בו אין מקום לבחון חלופה, וכל זה נאמר מבלי לרמוז לעניין התוצאה הסופית של ההליך.

ב"כ העורר 3 סבר שלא היה מקום להגיש תסקיר בעניין מרשו ולא היה מקום לדחות את הדיון לצורך כך, אלא שהתסקיר בעניינם של שלושת העוררים הינו חיובי במקרה שבפנינו, בין היתר נוכח נסיבות ביצוע העבירות, היינו – ביצוע העבירות תוך שכרות. יש מקום ששירות המבחן יבחן את עומק השפעת האלכוהול על העוררים ואת המסוכנות הקמה מהם נוכח האלימות במסגרתם בוצעו העבירות כלפי אנשי החוק.

אשר על כן – בכל הנוגע לעוררים 1 ו- 2 הערר מתקבל במובן זה שבימ"ש קמא מתבקש לקבל תסקיר בעניינם ולקבוע דיון נוסף לבחינת אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. בכל הנוגע לעורר 3, הערר נדחה שכן בימ"ש כבר קבע את הדיון לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

הערה בטרם סיום: מתברר כי עניינו של העורר 3 נדחה לבקשת שירות המבחן ומבלי שהתקבלה תגובת הצדדים לבקשה זו, וטוב היה עושה ביהמ"ש לו היה מבקש תגובת הצדדים בטרם דחה את הדיון, שכן שירות המבחן למעשה איננו צד להתדיינות ויש לקבל את עמדת הצדדים בטרם מתן החלטה בכל הנוגע לתיק המתנהל.

<#3#>
ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ה, 07/10/2014 במעמד הנוכחים.

השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס.נשיא

הוקלד על ידי טובה שרגא