הדפסה

שמואל ואח' נ' אשת ביזנס סנטר ואח'

בפני
כבוד ה שופטת אינעאם דחלה-שרקאוי

תובעים

1.אלי שמואל ת.ז XXXXXX505
2.שירן שמואל 305046427

נגד

נתבעות

1.אשת ביזנס סנטר – שותפות רשומה מס' 540237161
2.קווי חופשה בע"מ

מטעם התובעים: עו"ד גבריאל ישראלי
מטעם הנתבעות: עו"ד בועז שולמן

פסק דין

פתח דבר

זוהי תביעה להחזר עלות, הוצאות ופיצוי בגין חופשת "ירח דבש" בטורקיה, שלפי טענת התובעים נמכרה להם תוך הטעייה והסתרת מידע מהותי. בגין כך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות להשיב להם את הוצאות החופשה ששולמו, לרבות הוצאות עודפות ולא מתוכננות שהתובעים טוענים כי נאלצו להוציא, הוצאות משפט ועוגמת נפש.

עיקר טענות התובעים

התובעים הזמינו מהנתבעות 1 חבילת נופש בת 7 ימים לאנטליה, הכוללת טיסה, אירוח במלון 4 כוכבים על בסיס חצי פנסיון במלון cender Antalya , וזאת בין התאריכים 19.08.13 ועד 25.08.13 (להלן: "החבילה").

התובעים טוענים, כי הסתמכו על המלצת נציג הנתבעת 2, שהבטיח שהות בבית מלון כמופיע ברשת האינטרנט, הכולל חדרים עם מרפסת, נוף פנוראמי לים, בריכת שחיה, בריכת ילדים, חמאם טורקי מסורתי, סאונה וחדרי כושר, מועדון לילה, ביליארד, מעליות ומסעדות, וממוקם במרכז העיר קרוב לים. משהגיעו ליעדם, נוכחו לדעת כי הוטעו על ידי הנתבעות, בנוגע לנתונים שפורסמו בעניין החבילה, כאשר לטענתם בית המלון שסופק במסגרתה אינו תואם את התמונות שהוצגו בפניהם, ואת המלצותיו של נציג הנתבעת 2.
טוענים התובעים כי, בבית המלון לא היה מיזוג אוויר כלל, ללא מים והתארחו בו אורחים איראנים וסודנים. כן טוענים התובעים כי, בארוחת הערב הוגש להם מזון שגרם להם להקאות ולשלשולים, דבר שאילצם לממן מדי יום ארוחות, במסעדות מחוץ למלון.

עוד טוענים התובעים כי, משהתלוננו אודות התנאים של המלון, הוצע להם לעבור למלון חלופי, אם כי בתוספת תשלום של 3,000 ₪, הצעה לה סירבו, ככל ולא היה סכום זה ברשותם.

לטענת התובעים, במצב המתואר לעיל, החליטו כעבור יומיים לבטל את החופשה ולחזור לארץ, ובשל כך נאלצו לשלם הסך של 1,300 ₪, לצורך חזרתם. עם חזרתם נסעו לבית מלון חלופי באילת במקום הטיול ממנו חזרו.

התובעים מבקש לחייב את הנתבעות בגין הנזקים שגרמו להם, המפורטים בסעיף 16 לכתב התביעה, לרבות בגין עלות החבילה, עלות כרטיסי הטיסה חזרה לארץ, עלות שהייתם באילת, הוצאות שונות ועוגמת נפש, בסך כולל של 31,668 ₪.

עיקר טענות הנתבעות

הנתבעות חולקות על טענות התובעים. לטענתם, האחרונים רכשו חבילת נופש, במסגרת התקציב המוגבל שלהם. הוצע להם על ידי נציגת הנתבעת 1, להתארח במלון 5 כוכבים, אולם מגבלת התקציב כאמור מנעה זאת. בסופו של יום התובעים בחרו במלון 4 כוכבים, ושילמו הסך של 4,850 ₪, עבור החבילה בכללה 6 לילות ובגין ההעברות, אשר הוזמנה מאת הנתבעת 2.

הנתבעות טוענות כי עם קבלת תלונות התובעים, הוצע להם לעבור למלון חלופי תמורת תשלום נוסף, הצעה שלא נענו לה. לאור דרישתם, הוזמנה עבורם טיסה חזרה לארץ, במועד מוקדם יותר מזה שהיה קבוע בחבילה, בגינו שילמו התובעים הסך של 1,300 ₪.

הנתבעות טענו כי תלונותיהם של התובעים אודות התנאים במלון, לרבות בעניין המיזוג הועברו לספק המקומי, אשר נדרש לבדוק אותה. יחד עם זאת טענו הנתבעות כי הפעלת המלונות לרבות עניין המיזוג, נעשית על ידי הנהלת המלון עצמו, כאשר אין לנתבעות שליטה על פעילות המלון או על הפעלת מזגן או תקינותו.

הנתבעת 2 טענה כי משביטלו התובעים את הזמנת החבילה בפרט לאחר שמימשו את הטיסה לחו"ל, עליהם לשאת, על פי תנאי ההתקשרות עם הנתבעת 2, בדמי ביטול מלאים בשיעור של 100%.

הנתבעות מבקשות להורות על דחיית התביעה, לרבות דחיית ראשי הנזק להם טוענים התובעים.

דיון והכרעה

ביום 11.03.15 התקיימה ישיבת ההוכחות בפניי, בה העידו התובעים בעצמם, וכן גב' רבקה סוונסון, סוכנת נסיעות אצל הנתבעת 1 (להלן: "רבקה"), וגב' אפרת גולן, מנהלת פניות הציבור בנתבעת 2 (להלן: "אפרת")

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות והמסמכים שהונחו בפניי, ושמעתי את הצדדים ועדיהם, אני מוצאת לקבוע כי התובעים לא השכילו להוכיח את תביעתם.

מעדותו של התובע 1 בפניי, ניכר כי ביקש לרכוש חבילת נופש, בסכום כסף מוגדר שהיה ברשותו (עמ' 3 ש' 28), דבר המתיישב עם טענות הנתבעות, לפיהן לתובעים הייתה מגבלת תקציב בבחירת החבילה.

באשר לטענותיהם של התובעים בעניין התנאים הגרועים, לכאורה, שהיו במלון, לרבות בעניין מיזוג האוויר, העדר מים וטיב האוכל אומר כי, פרט לעדותם של התובעים עצמם, לא הציגו האחרונים ראיות ממשיות לתמיכת טענותיהם בנוגע למצבו של המלון ותנאיו, לרבות צילומים ו/או עדויות של אחרים.

אף כי שלטענת התובעים, יש בידיהם הוכחות לזוגות נוספים ש "סבלו כסבלם" ו- "רומו על ידי הנתבעת 2" כלשונם, כאשר בחקירתו הנגדית חזר התובע 1 וציין כי הכיר זוג ישראלים שהיה להם אותו סיפור, ועוד אדם נוסף שעזב וחזר לארץ, איתו היה בקשר טלפוני (עמ' 5 ש' 8-9), אלא שלא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא זומנו האנשים הנ"ל לעדות.

ככל ולטענת הת ובעים אנשים אלו לא הביעו רצון להופיע בבית המשפט למתן עדות, היה באפשרות התובעים לזמנם באמצעות בית המשפט, לצורך תמיכה בגרסתם. משלא עשו התובעים כן, על אף שמחקירתו של התובע 1 והן של התובעת 2 , זהותם של האנשים הנ"ל ידועה להם, עניין זה פועל לחובתם.

כאמור, היה בידי התובעים לצלם את המקום, או להעיד ישראלים אחרים, שלפי עדותם היו במלון יחד עמם. התובעים לא עשו כן והם לא עמדו בנטל הוכחת טענתם בעניין.

לא זו בלבד, מעדותם של התובעים ניכר כי הנתבעות כן פעלו לצורך מתן מענה לפניותיהם של התובעים, לאחר שהתלוננו על התנאים במלון, הן על ידי העברה לחדר אחר (ראה עדותו של התובע 1 בעמ' 5 ש' 25-26 ועדות ה של התובעת 2 בעמ' 6 ש' 2-3) , והן על ידי העברה למלון אחר (ראה עדותו של התובע 1 בעמ' 4 ש' 30-31 ועדות התובעת 2 בעמ' 6 ש' 3-10) .

טענתם של התובעים לפיה, לא הסכימו לעבור למלון אחר, לאור העלות הנוספת שנדרשו לשלם, אינה מתיישבת עם העובדה כי מיד לאחר חזרתם לארץ, נסעו לחופשה באילת, בעלות דומה לזו שנדרשו לשלם במלון החלופי שהוצע להם בטורקיה, הסך של כ- 3,000 ₪. (ראה תשובתו של התובע 1 בעמ' 5 ש' 4-6 ותשובתה של התובעת 2 בעמ' 6 ש' 13-17).

מעדותם הנ"ל של התובעים ניכר כי הלה גמרו בליבם לחזור לארץ, על אף ההצעות שהוצעו להם על ידי החלפת בית מלון:

"ש: אתה אומר שלא היה לך כסף להוסיף 3,000 ₪?
ת: נכון, וגם אם היה לי לא הייתי נשאר בתורכיה בכלל בגלל מזג האוויר" (דברי התובע 1 עמ' 4 ש' 30-31).
ובהמשך:
"ש: יש לנו 3 חדרים ומלון אחר שלא רציתם לראות, לא רציתם להיות בתורכיה?
ת: בשום פנים לא רציתי להיות שם...". (עמ' 5 ש' 27-28).

וכן דברי התובעת 2:
"ש: רציתם לעזוב?
ת: רצינו לעזוב בעקבות מה שהיה. קיבלנו בית מלון לא כפי שביקשנו..."

נוסף לעובדה כי התובעים סירבו להצעת הנתבעות להחליף את המלון בו שהו, אלא שאף לא טרחו לראות באיזה הצעה חלופית מדובר, שמא יש בכך להטיב עימם, ובחרו לסיים את החופשה (ראו תשובת התובע 1 בעמ' 4 ש' 32 עמ' 5 ש' 1 ותשובת התובעת 2 בעמ' 6 ש' 4-8).

יצוין כי גם אילו היו התובעים משכילים להוכיח את טענותיהם בדבר מצבו הירוד של המלון, כפי שביקשו לטעון, עדיין לא היה בכך להטיל אחריות על מי מהנתבעות לרמת תחזוקה של המלון ותקינות מערכותיו, לגבי הליקויים הלא מהותיים להם טענו התובעים.

בעניין זה אומר תחילה כי מעיון במסמך בו מפורט המידע על המלון לרבות השירותים הניתנים בו (ת/1), אשר העתק הימנו, צירפו התובעים לתצהירם, ואישרו את קבלתו בעדותם בפניי (ראה תשובת התובע 1 בעמ' 4 ש' 3-5 וש' 11-14), עולה כי הפעלת מזגן מותנית בהנהלת המלון, כך שאין לומר כי יש לנתבעות אחריות לאי הפעלת מזגן, גם אם טענה זו לא הוכחה.

בנוסף אומר כי, תביעות כנגד סוכנויות נסיעות הפכו דרך של שגרה. הפסיקה מטילה על סוכנות נסיעות חובה מקצועית כלפי לקוחותיה, במסגרת תפקידה כגורם מומחה המייעץ ללקוח. חובה זו כוללת חובת גילוי המידע, ובגדר זאת גם את החובה לבדוק מידע רלוונטי לנוסעים במסגרתה. [בר"ע 3278/01 רענן בר טוביה נ' רגו'אן נסיעות בע"מ (פורסם בנבו).

בפסק הדין המנחה של בית הדין לחוזים אחידים – ח"א ( חוזים אחידים) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ ( פורסם בנבו) ( להלן: "עניין דיזנהויז") נקבע מערך הזכויות והחובות בין הלקוח-המזמין לבין סוכן נסיעות הנמצא בתווך בין המזמין לבין ספק השירות, כדלקמן:

"הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחוייב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השירות) במתן השירות, כנגד ההתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו. במקרים מסויימים, ניתן להניח כי מדובר בהמחאת הזכות לקבלת השירות ללקוח (כך, למשל, כשהזכות מגולמת במסמך למוכ"ז, כגון כשמדובר בכרטיס להופעה). מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השירות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בביצוע ההזמנה הוא מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)" (שם, בפסקה 18(ג)).

ואולם כפי שציין כב' השופט ו. זיילר בת.א. (י-ם) 165/88 דהן אאידה ואח' נ' זאב רפאל (פורסם בנבו), ביחס לאחריותו של מארגן טיול/סוכן נסיעות: "משבחר בשירותים, ואם בחר בהם במיומנות ראויה, אין הוא אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו, ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות".

כמו כן, לא תוטל אחריות ....." על שיבושים או תקלות המהווים זוטות או על תקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (הכוונה לתקלות ושיבושים חריגים במיוחד, בעיקרם של דברים – חיצוניים לפעילות השוטפת של בית המלון), אלא אם יוכח שבגין התקלות והשיבושים לא היה זכאי נותן השירותים הזר לתשלום והספק ממילא לא העביר אליו את התמורה המוסכמת, כולה או חלקה – כאשר מדובר בתנאים מצטברים" (כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי בת"ק (תביעות קטנות ת"א) 14887-08-12 קועד נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם בנבו)).

הנתבעות אינן אחראיות לכל פגם ופגם במלון, ואין כל הצדקה משפטית ומעשית להטיל עליהן אחריות לשיבושים אותם לא צפו ולא צריכות הי ו לצפות. כל שכן בהתייחס לליקויים הלא מהותיים המתוארים בכתב התביעה, במיוחד ומשאלו לא הוכחו על ידי התובעים, הן לא באמצעות העדת עדים נוספים ששהו בחופשה יחד עם התובעים והן לא באמצעות הצגת תמונות.

באשר למידע שניתן לתובעים טרם הנסיעה, אני מפנה להוראות חוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 (להלן: "החוק"), אשר מטיל על מי שנותן שירותי סוכנות נסיעות כדוגמת הנתבעת 1 לגלות מידע בכל עניין הנוגע לשירותים שהוא נותן, והוא רשאי לקבוע מהו עניין מהותי לשם כך [סע' 12ג לחוק]. חובה זו כוללת גם מתן מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת תיור.

על-מנת לצאת ידי חובתה נדרשת הנתבעת 1 למסור את המידע באופן שיתן ללקוח הזדמנות סבירה לעיין בו לפני רכישת החבילה, בהתאם לנסיבות [תק' 2 ל תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות); להלן התקנות]. בתוך כך היה מחובת הנתבעת 1 להביא לידיעת הלקוח "מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור" [תק' 3(3)(ג) לתקנות]. אותה חובה עצמה עוגנה גם ב חוק הגנת הצרכן המורה בסע' 5(ב) כך: " עוסק, העומד לחתום על חוזה עם צרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק לאחר החתימה".

התובעים לא הציגו תשתית ראייתית להוכחת טענתם בדבר רמתו הירודה לכאורה של המלון ו/או לטיב המזון, מה גם שמהעדויות שנשמעו בפניי, לרבות עדות התובע 1 ועדויותיהן של רבקה ואפרת, עולה כי התובעים היו מודעים למלון אליו נסעו, ולשירותים הניתנים בו, ואף שילמו סכום נמוך בגין החבילה, מקום שהוצע להם מלון ברמה גבוהה יותר, הצעה לה סירבו, לאור מגבלתם התקציבית, כפי שהעידו הן התובע 1 בעצמו (סעיפים 5 ו-6 לתצהירו ובעמ' 3 27-28) והן רבקה (סעיף 2 לתצהירה שצורף לכתב ההגנה באשר לתוכן האמור בסעיף 7 לכתב ההגנה).

לא זו אף זו, טענתם של התובעים להימצאותם של אורחים ממדינות שונות במלון בו שהו, אין בה להוות עילה להטלת כל אחריות על הנתבעות ו/או לביטול החבילה, כאשר לא הובטח על ידי הנתבעות כי שהותם בחו"ל תהיה למלון בו מתארחים ישראלים בלבד. על מי שנוסע לחו"ל, ומבקש להתארח במלונות, לצפות כי זכותם של אחרים, וממדינות שונות בעולם, אף לעשות כן.

מכאן, ולאור האמור לעיל, מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לתביעתם, לפיו יש בפועלן של הנתבעות כדי לזכותם בהשבה ו/או בפיצוי כלשהו. אינני מקבלת את טענות התובעים לעניין התנאים במלון, אשר כאמור לא הוכחו, ובעניין הימצאותם של אורחים אחרים, אשר לא היו לשביעות רצונם של התובעים. כן, לא מצאתי לקבל טענות התובעים להפרה ו/או הטעיה כלשהי מצד הנתבעות בנוגע לפרסום אודות החבילה, המזכות את התובעים בהשבה או בפיצוי.

לא זו אף זו, אינני מקבלת את תביעת התובעים להשבת עלות החופשה אשר החליטו לבטלה על דעת עצמם, ולחזור לארץ אחרי יומיים, מקום שמדובר בחבילה בת 7 ימים (ראו סעיף 19-21 לתצהירם). שעה שהחליטו התובעים לבטל את החופשה על דעת עצמם ולחזור לארץ, ללא עילה ו/או הצדק סביר, עליהם לשאת בדמי ביטול של החבילה, במלואה, וזאת כעולה מנספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת 2, אשר התובעים לא חלקו על תוכנו, ו/או כי מידע זה לא הובא בפניהם.

הוא הדין בנוגע להוצאות בישראל סביב הנסיעה, משלא מצאתי לקבוע, כי חזרת התובעים ארצה, וההוצאות הכרוכות מכך, הינה בשל מעשי ו/או התנהגות הנתבעות ו/או מי מטעמן.

עוד אומר כי אינני מקבלת את תביעת התובעים להשבת הוצאות הטיול החלופי אליו נסעו, שכן, טיול זה עשו על דעת עצמם, וללא קשר להתנהלות הנתבעות.

סוף דבר

אשר על כן, אני קובעת כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם.

אי לכך, אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין, ועל אף התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעות 1 ו-2, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מינורי של 500 ₪ לכל אחת מהנתבעות, וזאת בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לידי התובעים, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. 54678313
ניתן היום, כ"ז אב תשע"ה, 12 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.