הדפסה

שלמה תחבורה (2007) בע"מ ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

בפני
כבוד ה רשם בכיר אדי לכנר

תובעת /נתבעת שכנגד

שלמה תחבורה (2007) בע"מ

נגד

נתבעת /תובעת שכנגד

שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 20/1/2012, כתוצאה מכך נגרם נזק לשני הרכבים.
רקע עובדתי:
התובעת בתיק העיקרי עומד סכום תביעתה על סך של 63,953.35 ₪ ואילו הנתבעת שכנגד סכום תביעתה עומד ע"ס של 17,712 ₪.
התנועה בצומת מוסדרת ע"י מערכת רמזורים פעילה, תקינה, ואין טענה בפי מי מהצדדים כי במערכת הייתה תקלה כלשהיא, ולא ייתכן שיהיה מצב כי עבור שני הנהגים דלק אור המתיר להם כניסה לצומת.
כל אחד משני הנהגים טוען כי הוא נכנס בירוק, כאשר המסקנה המתבקשת היא כי האחר נכנס באדום.
יצוין, כי עת קרות התאונה הגיעה משטרה למקום האירוע, והנהגים נחקרו בגין קרות התאונה.
התובעת בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים, המחזיקה, המשתמשת ו/או מתירת השימוש ברכב מ.ר 41-871-76 ( להלן: "הרכב הנפגע").
הנתבעת הינה חברת ביטוח הרשומה כחוק בישראל, אשר הייתה המבטחת של רכב מ.ר. 75-278-28 (להלן: "הרכב הפוגע").
המדובר באי ציות לרמזור אדום.

טענות הצדדים:
טענות התובעת/ הנתבעת שכנגד:
בתאריך 20/1/2012 עצר הרכב הנפגע ברמזור אדום. כך שלאחר שהתחלף הרמזור לירוק בכיוון נסיעתו, הרכב הנפגע החל לחצות את הצומת ולפתע הגיח הרכב הפוגע שחצה את הצומת באור אדום, פגע ברכב הנפגע וגרם לו נזקים.
התובעת טוענת כי לא הייתה לה הידיעה ו/או היכולת לדעת מה היו נסיבות התאונה. מאחר והאירוע אשר גרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה כי נהג הרכב הפוגע התרשל ו/או הפר חובה שבדין.

כתוצאה מן התואנה נגרמו לרכב הנפגע נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי. יודגש, כי התובעת נשאה בנזקים בסך כולל ( נזק, ירידת ערך, ימי עבודה, שכ"ט שמאי) 60,833 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כולל 63,953.35 ₪.

הנתבעת שכנגד מכחישה את נסיבות התאונה כפי שהן מתוארות בכתב התביעה שכנגד. יחד עם זאת טוענת הנתבעת שכנגד כי התאונה אירעה בעקבות רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של נהג רכב התובעת שכנגד אשר חצה צומת ברמזור אדום ופגע ברכב הנתבעת שכנגד.

התובעת טוענת שבהתאם לתוכנית הרמזור שצורפה לתיק, עולה כי עת מתחלף הרמזור בנתיב נסיעת הנתבעת מירוק לאדום, אותה עת מתחלף המופע ברמזור בנתיב התובעת מאדום לירוק.

הנזק ברכב התובעת הינו בדופן שמאל אחורי, ואילו הנזק ברכב הנתבעת הינו בחזית. אלו מלמדים על קרבה לסיום חציית הצומת ע"י רכב התובעת, על כך שחלפה על פני רוב הצומת.

בתאריך 23/1/2012 נחקרה מיכל קבסה ( להלן: "הנהגת") במשטרה, לטענתה שהבחינה ברכב הנתבע רק בזמן התאונה. אולם מנגד טוענת הנהגת שהרכב הנתבע בא מהכיוון הנגדי במהירות מופרזת.

בתאריך 23/1/2012 נחקרה אודליה קבסה שנכחה יחד עם הנהגת בזמן התאונה ( להלן: אודליה), ציינה שאינה זוכרת אם היו עוד רכבים מכיוון נסיעתו של הרכב הפוגע. והבחינה ברכב הפגוע לקראת סוף הפניה שמאלה.
טענות הנתבעת/ התובעת שכנגד:
הנתבעת טוענת שבתאריך 20/1/2012 חצה רכבה את צומת הרחובות בן גוריון וז'בוטינסקי ברמת גן, בהתאם להוראות רמזור ירוק בכיוון נסיעתו, כאשר לפתע התפרץ במהירות משמאל אל הצומת רכבה של התובעת וגרם להתנגשות.

הנתבעת טוענת שנהג רכב התובעת נהג בניגוד לפקודת התעבורה, נהג בפזיזות וחוסר תשומת לב.

לרכב הנתבעת נגרם נזק כתוצאה מהתאונה וכמפורט בחוות דעת השמאי. הנתבעת מפרטת את נזקיה לאחר ביצוע הפחתות בהתאם לתנאי הפוליסה:
נזק ישיר ע"ס 17,972 ₪
שכ"ט שמאי ע"ס 598 ₪
שרידים ע"ס 1,800 - ₪
סה"כ 16,770 ₪

בתאריך התאונה הודיע נהג הרכב לחברת הביטוח באמצעות טופס הודעה, אשר בו צוין: "נסעתי בהתאם למהירות המותרת על רחוב ז'בוטינסקי בר"ג לכיוון בני ברק – פ"ת, בעודי עובר הרמזור ירוק לתוך רחוב בן גוריון ז'בוטינסקי, רכב אשר גנב את הרמזור ועבר באור אדום הגיח משמאלי, לא הספקתי לעצור, לבלום ולמרות שניסיתי לברוח שמאלה עם רכבי ע"מ למנוע הפגיעה".

בהתאם לטענת התובעת שנסע מאחוריה רכב נוסף אשר נהגה עצר, סייע ואף ראה את נסיבות התאונה אשר הובילו לתאונה. מכאן עולה כי מדובר בעד חשוב, אולם אותו עד למשעה פעל כנגד התובעת מאחר ולא נתן עדותו.

נהגת התובעת נכנסה לצומת מסוכן מאחר ולא ראתה את רכב הנתבעת, שכן הייתה עסוקה בשיחה עם אחותה, ובהתאם לעדותה, לא גרה באיזור, שתי סיבות אלו מחזקות את גרסת הנתבעת לפיה נהגת התובעת התבלבלה.

חיזוק לגרסת הנתבעת שאכן לא נכנס ברמזור ירוק, היא המצלמה אשר מיקומה בצומת בכיוון נסיעתו, שממילא לא קיבל כל הזמנה לדין בגין מבער רמזור אדום.
בתאריך 22/1/2012 דוד דייויד יהודה נחקר במשטרה ( להלן: "הנהג"), ציין שהבחין ברמזור ירוק מלפני כ- עשרה מטר מהצומת. ניסה לברוח שמאלה על מנת למנוע את הפגיעה אולם לא צלח.

בדיון שנערך לפני בתאריך 26/4/2015 נחקרו הצדדים:
עדת תביעה מיכל קבסה ( להלן: "הנהגת"), טוענת הנהגת שעמדה ברמזור אדום שמאלה לכיוון בן גוריון, הייתה הראשונה בצומת ומאחוריה עוד רכבים, הרמזור הראשון התחלף לירוק ולאחר מכן הרמזור של הפניה השמאלית התחלף, התחילה בנסיעה איטית, ולפתע הרכב הפוגע צץ ממקום שהוא ופגע ברכב הנהגת. הנהגת טוענת שכלל לא ראתה אותו.

הפגיעה הייתה בדלת אחורית והעיף את רכבה של הנהגת. למותר לציין, טוענת הנהגת לאחר התאונה יצאה מהרכב אולם להפתעתה האנשים אשר היו במקום התחילו לומר לה שאין לה מה לדאוג משום שנכנסה ברמזור ירוק.

בחקירתה נשאלה הנהגת שאילו היה לך ירוק, זה אומר שהרכב שמאחוריך אמור לנסוע, אולם הרכב של הנתבע סטה שמאלה על מנת לא לפגוע ברכבך איך זה יכול להיות שלא פגע ברכב שמאחוריך ? בתשובה לכך טוענת הנהגת שלא היו עוד רכבים בכיוון הנגד חוץ מנהג הנתבעת.

מטעם התובעת " אחותה" אודליה קבסה ( להלן: "אודליה"), אודליה טוענת עמדו ברמזור לפניה שמאלה מאחר והיה בצבע אדום, היו רכבים מאחוריהן, כך שלאחר שהתחלף הרמזור לירוק, הנהג של הנתבעת פגע בהם, יתר על כן, טוענת אודליה שלאחר הפגיעה הרכב שהיה מאחוריהן ניגש אליהן ואמר להם שלא לדאוג כי היא ואחותה נסעו ברמזור ירוק.

אודליה ציינה בחקירתה, שבזמן העצירה ברמזור דיברה יחד עם אחותה, אולם כל הזמן שמו לב לרמזור. בנוסף לכך, טוענת אודליה שבצומת יש מערכת רמזורים, כשהרמזור הישר מתחלף עוד לפני הרמזור המאפשר פניה שמאלה.

עד הגנה דוד סמרנו ( להלן: "נהג הנתבעת ו/או התובע שכנגד"), יצא מכיוון תל אביב לכיוון פתח תקווה, טוען נהג הנתבעת שלא נסע במהירות מאחר ולא היה ממהר לשום מקום, ברגע שהתקר לצומת ראה רכב בבת אחת עומד מולו, ניסה לברוח ממנו, באותה רגע טוען שהבחין ברמזור ירוק אצלו.

טוען נהג הנתבעת, שלא זוכר בכלל אם היה רכב מאחורי הרכב הנפגע. בחקירתו נשאל באם היה במהירות של 40 קמ"ש משום מה לא הצליח לעצור את רכבו? טוען הנהג שהופתע ברכב שהיה מולו ומשום שהרכב יצא שמאלה. בנוסף לכך נשאל , שלאחר הפגיעה רכב התובעת נהדף לעבר הרמזור והסתובב, האם כל זה כשהייתה במהירות של 50 קמ"ש ? טוען הנהג נכון וזאת משום שלא הצליח כלל לבלום.

גדר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת חלוף מי מהנהגים המעורבים עבר ברמזור ירוק ומי מהם ברמזור אדום.

המסגרת המשפטית:
ראה ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט(2) 341 (1975) שגם כניסה לצומת פנוי אינה מקנה זכות לכניסה " עיוורת" בהתעלם מרכבים חולפים באותו צומת וזאת לנוכח קיומה של צפייה מבעל זכות החצייה לצפות ברמה סבירה לפחות, כניסתם של רכבים חולפים.

להקשר זה רלוונטית תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 אשר מהווה ראיה לסטנדרט זה.
"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה ) רמזור( מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

לפי הלכה שנקבעה בעליון נפסק בע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, כי לאור התקנות 51,52 ובעיקר 65 לתקנות התעבורה, 1961, נהג שעומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא, כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים וכי לא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או מסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה.

תפקידה של התובעת לעשות שימוש בכלים הראייתיים שעומדים לרשותה על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיה וזאת כיוון שברגיל ובשגרה ככלל התיקים ובמרבית " תיק הפח", נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובעת בבחינת " המוציא על חברו עליו הראייה", אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת. בית המשפט יטה עם זאת לדחות את התביעה במקרים בהם קיים " ספק שקול", היינו ספק אשר בעטיו מגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. או אז יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו וזאת לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת הראיות בצל מאזן ההסתברויות המקובל בהליך האזרחי ( לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לייחס לנהג התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 35% ואילו הנתבעת בתביעה שכנגד תישא בשיעור של 65%.

השאלה אשר עומדת להכרעתי, היא מי משני הנהגים אחראי למעשה בכך שחלף את פני הצומת באור אדום וגרם לתאונה. שאלה זו הינה שאלה שבעובדה המחייבת הכרעה פוזיטיבית לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לדרך התרחשות התאונה.

עדויות הצדדים:
עדות נהגת התובעת בבית המשפט מתיישבת עם עדותה במשטרה ועם תכנית הרמזורים שהוגשה לתיק. הנהגת הסבירה כי הרמזור הנוסף שהיה בצומת לכיוון ישר התחלף מספר שניות לפני שהתחלף הרמזור לכיוונה .

יצוין כי בעדותה במשטרה לא הייתה עדיין ידועה לה תכנית הרמזורים ועל כן זה מחזק את אמיתות גרסתה.

גם עדותה של אחותה לא נסתרה בחקירתה והתביעה מבוססת על שתי עדויות שלא נסתרו.

מנגד מעדותו היחידה של נהג הנתבעת עולות מספר נקודות לא ברורות. כך למשל העיד לגבי מהירות הנסיעה האיטית , דבר שלא מתיישב עם עוצמת הפגיעה ועם העובדה שלא הספיק לעצור את רכבו. הוא הודה כי היו אנשים נוספים שהתנפלו עליו וכי הנהגת מהרגע הראשון חיפשה עדים וטענה שעברה באור ירוק. כמו כן העיד שאביו פיזר את האנשים כדי להגן על בנו . עדות זו שומטת את הקרקע תחת טענתו כי אילו נהגת התובעת נסעה ברמזור ירוק היה צריך לפגוע ברכב שנסע מאחוריה מאחר וסטה שמ אלה על מנת להימנע מהתאונה.

בנוסך העיד כי נסע בנסיעה רצופה וראה את הרמזור ירוק גם לאחר התאונה , כאשר ידוע כי הסבירות לתאונה היא שרכב שנכנס בנסיעה רציפה הוא ניסה "לגנוב" את הרמזור, במיוחד כאשר תכנית הרמזורים מחזקת במקרה זה את המסקנה . יצוין כי לא הובאה כל עדות לכך שנהגת התובעת התבלבלה בין הרמזורים.

לעניין המצלמה , טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת מבלי שניתנה הזדמנות לתובעת להפריך אותה ועל כן התעלמתי ממנה.

מכאן המסקנה שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה על פי מאזן ההסתברויות.

רשלנות תורמת

לאחר שעיינתי בתמונות הנזק ובמיקום הנזקים לא השתכנעתי כי אין כאן מקום לחלק את האחריות מאחר ורכב הנתבעים נכנס לצומת לא פנוי כאשר פניו של רכב התובעת היו כלפי סיום הצומת .

סוף דבר:

אני קובע כי נהג הנתבעת בתביעה העיקרית אחראי לקרות התאונה .

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 63,953 ₪ צמוד בצירוף אגרה כפי ששלומה , שכר העדים ושכ"ט עו"ד לפי התעריף המומלץ.

התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.