הדפסה

שלמה נ' המוסד לביטוח לאומי

ניתן ביום 10 יולי 2014

שלמה נזריאן
המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג ציבור (עובדים) מר ויסאם עזאם, נציג ציבור (מעבידים) מר משה אורן

בשם המערער
-
עו"ד צבי הלוי

בשם המשיב
-
עו"ד מירב אבירם

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד
1. המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בה ביקש להכיר כפגיעה בעבודה בחבלה שנחבל בברך ימין, במהלך עבודתו ביום 19.10.10. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתו, במהלכו נפגע בברכו (השופטת דגית ויסמן; בל' 31331-09-11). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים להכיר בפגיעתו של המערער כפגיעה בעבודה.

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. המערער, נגר במקצועו, טוען שביום 19.10.10 בעת שהרכיב דלפק, חלק מן הדלפק נפל. לדבריו, הוא קפץ כדי לתפוס את החלק שנפל, החליק תוך כדי קפיצה זו, סובב את ברך ימין וקיבל מכה בברך מהחלק שנפל (להלן: האירוע).

3. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) לתשלום דמי פגיעה. תביעתו נדחתה ביום 16.5.11, מן הטעם שלא אירע לו אירוע תאונתי במהלך עבודתו. כנגד החלטת המוסד הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי.

התיעוד הרפואי הרלוונטי ופסק הדין
4. במידה רבה נסמך בית הדין האזורי בפסק דינו על המסמכים הרפואיים בעניינו של המערער, שנערכו בסמוך למועד קרות האירוע הנטען. אלה הם המסמכים והרישומים שבהם, כפי שמפורט גם בפסק דינו של בית הדין האזורי:
א. רישום ביקור מיום 2.11.10 אצל דר' רודמן, מומחה לכירורגיה אורטופדית, בו נרשם " כאבים בעקב שמאל התחזקו שוב לפני כשבוע. כאבים בברך ימין. כאבי גב תחתון".
ב. רישום ביקור מיום 21.11.10 אצל דר' ברונק, מומחה לכירורגיה אורטופדית, בו נרשם כי המערער מתלונן על " כאב ברך ימין מזה מספר חודשים החמיר בהדרגה, מתקשה בהליכה. ללא חבלה. מעט נפיחות. נבדק ע"י אורטופד – טופל בנרות וולטרן ללא הטבה".
ג. רישום ביקור מיום 28.11.10 אצל דר' ברונק, בו נרשמו אותן תלונות מן הביקור ביום 21.11.10.
ד. רישום ביקור מיום 19.12.10 אצל דר' ברונק, בו נרשמו תלונות המערער על " כאב ברך ימין מזה מספר חודשים החמיר בהדרגה, מתקשה בהליכה. לדבריו לאחר מאמץ בעבודה. ללא חבלה".
ה. רישום ביקור מיום 23.12.10 אצל דר' רודמן, בו נרשם כי המערער מתלונן ש"כאבים בברך ימין נמשכים. לדבריו הנ"ל, הכאבים שהפיעו לפני מספר חודשים קרו כתוצאות מכה ישירה בברך בזמן עבודתו. הפניעה הראשונה אלי לגיב כאבים בברך בתאריך 02.11.10. לאחר בדיקת 13.12.10 MRI אבחנו קרע במניסקוס החצוני בברך ימין. נמשך טיפול ע"י ד"ר שמלה ברונק" (כך במקור, ר.ר.).
ו. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 7.3.11, ובה נרשם כי דר' רודמן נתן למערער טיפול רפואי ראשון ביום 2.11.10

5. בית הדין קבע כי מן המסמכים הרפואיים ממועדים שהם סמוכים לאירוע עולה שהמערער לא מסר דבר בנוגע לחבלה שנפגע בברכו בהיותו בעבודה. במסמכים אלה נרשם במפורש כי המערער לא נחבל בברכו. שתי גרסאותיו של המערער, לפיהן הוא סובל מכאבים בברך ללא חבלה או סובל מכאבים בברך על רקע מאמץ בעבודתו, אינן מתיישבות עם גרסתו כי נחבל באופן ישיר בברכו בהיותו בעבודה.
בית הדין דחה את טענתו של המערער כי האירוע אינו מתועד במסמכים הרפואיים הסמוכים לו מאחר ש"לא עשה מזה סיפור". בית הדין קבע כי מאחר שהמערער הופנה לאורטופד, סביר להניח שיספר לו את כל הפרטים הרלוונטיים בנוגע לפגיעתו. טענה זו אינה מתיישבת עם הרישום המפורש "ללא חבלה". לפיכך, אין מדובר ב"אנמנזה שותקת" כטענת המערער.
כמו כן עמד בית הדין על כך, שגרסת המערער אינה מתיישבת עם גרסאות שני העדים מטעמו מר אולג גריפוב ומר בעז ארם. המערער העיד שבזמן האירוע הנטען הוא היה שקוע בעבודה ולא זכר מי עבד בעמדות הסמוכות לו. כמו כן העיד המערער כי אינו מצוי בקו ראייה ישיר עם חברו לעבודה מר אולג גריפוב. לעומת זאת, העיד מר גריפוב, כי עבד ליד המערער וראה את האירוע הנטען. בעוד שהמערער לא ידע לציין מי עבד לידו בעת האירוע, מר גריפוב זכר שבעל הבית ועובד אחר בשם ישראל עבדו בעמדות משני צידי המערער. ואולם, בניגוד לכך העיד מר בועז ארם, בעלי הנגרייה, כי לא נכח באולם העבודה בזמן האירוע הנטען. המערער העיד שסיפר למעביד, מר ארם, על הפגיעה רק לאחר שקיבל את תוצאות בדיקת MRI שנערכה לו. לעומת זאת העיד מר ארם כי המערער סיפר לו על האירוע הנטען מספר ימים לאחריו, אך לא הסביר באופן משכנע מדוע לא ניתן למערער טופס בל/250 באותו מועד. בית הדין קבע כי למרות שלא מדובר בסתירה בנושא מרכזי, מצטרפת סתירה זו לסתירות הנוספות בגרסת המערער, ובהערכת מכלול הראיות היא מהווה נימוק נוסף לדחיית התביעה.
נוכח כלל האמור נדחתה התביעה.

הערעור
6. במסגרת דיון קדם ערעור הודיעו הצדדים על הסכמתם, כי הטיעון שבכתב הערעור וכן הטיעונים שנרשמו לפרוטוקול ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב שייתן את פסק הדין.

עיקר טענות הצדדים
7. המערער טוען כי בית הדין התבסס במידה רבה על המסמכים הרפואיים בעניינו, למרות שמסמכים רפואיים אינם מהווים פרוטוקולים ולא אחת אינם משקפים את דברי המטופל במלואם. לגישתו, האנמנזה והמסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ויש ליתן להם משקל מיוחד רק כאשר קיימת סתירה בגרסה העובדתית של הנפגע. לפיכך, לא היה מקום לדחות את תביעתו בהסתמך על המסמכים הרפואיים בעניינו. המערער מדגיש כי גרסתו בנוגע לקרות האירוע התאונתי לא נסתרה, ונתמכה בעדויותיהם של שני העדים מטעמו. בעדויות אלה לא נפלו סתירות מהותיות המצדיקות את דחיית תביעתו.

8. המוסד לביטוח לאומי טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. הרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסת המערער, לפיה אירע לו אירוע תאונתי בעבודה ביום 19.10.10. האירוע נזכר לראשונה ברישום הרפואי מיום 23.12.10, למעלה מחודשיים לאחר שהתרחש לכאורה, וברישומים הרפואיים עד למועד זה מצוין כי המערער סובל מכאבים ללא חבלה. כמו כן מצא בית הדין האזורי סתירות בין גרסת המערער לגרסת העדים מטעמו. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות כגון דא. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה.

דיון והכרעה

9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. קביעתו של בית הדין האזורי מבוססת היטב בראיות כפי שנפרשו לפניו ולא מצאנו כל הצדקה להתערב בהן.

10. כפי שקבע בית הדין האזורי, גרסתו של המערער בדבר קרות אירוע תאונתי בעבודתו ביום 19.10.10 אינה באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שבתיקו הרפואי, שנערכו בסמוך למועד האירוע. בקשר לכך נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.2009; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.7.2010; עב"ל 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני, מיום 4.9.2012 בפסקה 22 וההפניה שם).

11. אמנם נכון, המסמכים הרפואיים, אינם חזות הכל, ועל בית הדין לשקול את מסכת הראיות כולה כפי שנפרשה לפניו. בחינה כוללת של חומר הראיות נערכה על ידי בית הדין האזורי, והמסקנה המתבקשת היא אך זו שהגיע אליה בית הדין האזורי. מתוך המסמכים הרפואיים עולה גרסה או שתי גרסאות שונות לחלוטין מזו שהמערער טוען לה בתביעתו. אין מדובר בתיעוד שהוא ניטראלי או שותק ביחס לרקע לפגיעה, כי אם בתיעוד המתאר רקע אחר לפגיעה ואף שולל חבלה. במקרים כאלה מדובר באנמנזה השוללת את גרסתו של המבוטח (ראו והשוו: עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002 בפסקה 13; עב"ל 16656-03-11 צבי בן חיים – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.2011 בפסקה 9 וההפניות שם; עב"ל 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.12.2012 בפסקה 13( ד) וההפניות שם). כך למשל מדובר בכאב שהחל חודשים לפני 21.11.10, בכאב שהחמיר בהדרגה, ובציון מפורש "ללא חבלה" (תעודה מיום 21.11.10); ובתעודה אחרת נרשם "לאחר מאמץ, ללא חבלה" (תעודה מיום 19.12.10). ארבעה ימים אחר כך, ביום 23.12.10, למעלה מחודשיים לאחר התאונה הנטענת, מופיע לראשונה התיעוד בקשר לחבלה הישירה בברך. לסתירות שבין גרסת המערער לרקע כפי שנרשם בתיעוד הרפואי המוקדם יותר, ולתהייה העולה בנוגע לרישום הרפואי המאוחר, מתווספים סימני השאלה שהעלה בית הדין האזורי בקשר לעדויות העדים שהעידו לפניו.

12. נציין כי המערער סבור כי בית הדין לא דייק בהתייחסותו אל עדותו של בעז ארם (להלן: בעז) ולהשוואה שערך בין עדותו לבין גרסת המערער. לעניין זה נציין דברים אחדים. לפי העולה מהודעה שמסר בעז, בעז הוא מנהל הנגרייה שבה עבד המערער, ואביו אלי ארם הוא הבעלים. בעדותו בבית הדין מסר בעז כי המערער דיווח לו אודות המכה שקיבל, יומיים שלושה אחרי האירוע, וזאת מבלי שביקש ממנו טופס בל/250. אלא שבהודעה שמסר בעז לחוקר המוסד לביטוח לאומי אין כל אזכור לדיווח שכזה. בהודעה פירט בעז את מיקום העובדים בנגריה, וציין כי אלה כל הפרטים הידועים לו אודות המקרה., וביקש רק להוסיף כי שלח למוסד את כל המסמכים כפי שנדרש.
לא זו אף זו. בחקירתו נשאל המערער מתי דיווח לראשונה למעסיקו אודות האירוע ותשובתו הייתה שהפנייה למעסיק הייתה בסוף חודש דצמבר תחילת חודש ינואר, לאחר שביצע בדיקת MRI שאז גם ביקש לקבל טופס בל/250. המערער קשר בין הדיווח לבין בקשת הטופס, ומעדותו לא עלה כי דיווח למעסיק אודות האירוע יומיים שלושה לאחר קרות האירוע. נוסף על כך, אין לקבל את טענת המערער בדבר טעות של בית הדין שלא הבחין בין בעז ארם, שהוא מנהל הנגרייה לבין הבעלים אלי ארם, תוך שהוא מציין את גרסת המערער אודות דיווח למעסיק רק בשלב מאוחר, שאינה עולה בקנה אחד עם גרסת בעז ארם. בקשר לכך נפנה לפרוטוקול ממנו עולה כי המערער נשאל מפורשות "מתי פנית בפעם הראשונה למנהל שלך" ועל כך השיב "אחרי שכבר קיבלתי את התוצאה ... זה היה בסוף דצמבר תחילת ינואר".

13. הנה כי כן, צדק בית הדין האזורי כשנסמך בהכרעתו על העולה מן המסמכים הרפואיים, שלא עלו בקנה אחד עם גרסת המערער או העדים מטעמו. אשר על כן, משלא עלה בידי המערער להוכיח כי אירע לו בעבודה אירוע תאונתי בו נפגע בברכו הימנית, דין הערעור להידחות.

14. סוף דבר
הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ד ( 10 יולי 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

רונית רוזנפלד,
שופטת

מר ויסאם עזאם,
נציג ציבור (עובדים)

מר משה אורן,
נציג ציבור (מעבידים)