הדפסה

שלום נ' ישי ואח'

בעניין:
דני שלום

המבקש
נ ג ד

  1. דוד ישי
  2. נלי ישי
  3. שושנה אוסדון
  4. שמעון אוסדון
  5. מיכאלה רגב
  6. יוסף דוד רגב
  7. דינה תדמור
  8. אלכסנדר (יהודה) תדמור
  9. נעים שלום
  10. תמר שלום
  11. ברונו ביסרואר
  12. פביאו ביסרואר
  13. רפאל כהן
  14. צפורה כהן
  15. קים מלכיאור
  16. אילנית רוזה מלכיאור ששון
  17. ירון טל

המשיבים

ב"כ המבקש: עו"ד דורון לנגה ועו"ד עזרא ציון
ב"כ משיבים 1-2: עו"ד מרדכי מלכה
ב"כ משיבים 3-16: עו"ד אשר שרביט
משיב 17: בעצמו

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני , בו מתבקש בית המשפט לעכב את הליכי הבוררות המתנהלים לפני משיב 17 (להלן: "הבורר") בתביעה אותה הגישו משיבים 3-16 נגד המבקש ונגד משיב 1, וזאת עד לסיום ההליכים בתביעה העיקרית אותה הגיש המבקש. יצויין כבר עתה, כי התובענה אותה הגיש המבקש בתיק העיקרי והבקשה המונחת לפניי באים בהמשך להליכים קודמים שהתקיימו בבית משפט זה, בגדרם ניתנה ביום 2.9.12 החלטת כב' הנשיאה דאז, השופטת מוסיה ארד, בבקשה קודמת למתן צו מניעה זמני אותה הגיש המבקש נגד המשיבים. החלטת כב' הנשיאה סוקרת בצורה מלאה ומפורטת את השתלשלות העניינים עד לאותו מועד, ועל כן לא אחזור על הדברים, אלא אסתפק בתיאור קצר של העובדות הצריכות לענייננו.

2. בטרם אעשה זאת אציין, כי במסגרת הבקשה המונחת לפניי הגישו הצדדים את טענותיהם בכתב, והם צירפו לכתבי הטענות נספחים רלבנטיים. בדיון שהתקיים לפניי במעמד הצדדים השלימו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. במהלך דיון זה הודיע ב"כ משיבים 1-2 כי הוא מבקש שתינתן לו אפשרות לחקור את המבקש. הוא העריך כי לשם חקירת המבקש על תצהירו הוא יזדקק ל-5 שעות. הוא הוסיף ואמר, כי לדעתו יש למחוק חלק ניכר מתצהירו של המבקש הואיל והוא כולל עניינים לא רלבנטיים . לדברי ב"כ משיבים 1-2, אם בקשה זו ת יענה על ידי בית המשפט, משך חקירת המבקש יתקצר בצורה משמעותית. גם ב"כ משיבים 3-16 הודיע כי הוא מבקש לחקור את המבקש. מנגד אמר ב"כ המבקש כי לדעתו אין צורך לקיים חקירות, שכן בית המשפט יכול להכריע בבקשה המונחת לפניו על יסוד החומר הכתוב והטיעונים בעל-פה . הוא הוסיף ואמר, כי אם בית המשפט יתיר לב"כ המשיבים לחקור את המבקש, כי אז הוא יבקש לחקור את המשיבים.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לקיים חקירות נגדיות של המצהירים. בפני בית המשפט הונח חומר רב המתאר בצורה מלאה למדי את פרשת העובדות ואת נקודות ההסכמה והמחלוקת. בית המשפט אינו סבור כי חקירות נגדיות של הצדדים עשויות לשנות, בצורה משמעותית, את תמונת הדברים ככל שמדובר בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני המונחת לפניי. לכך יש להוסיף, שמתן אפשרות לקיים חקירות יאריך את ההליך שלפניי, אשר מטבע הדברים מחייב דיון מהיר וענייני.

3. ומכאן לסקירה תמציתית של עובדות העניין: המבקש, עו"ד דני שלום, ומשיב 1, עו"ד דוד ישי, היו בתקופה הרלבנטית שותפים במשרד עורכי דין. במסגרת שותפות זו התקשרו השניים במעין "עסקת קומבינציה" עם בעלי הדירות של בית משותף הנמצא ברחוב עין גדי 27 בירושלים, שהינם משיבים 3-16 לבקשה זו. בהסכם שנכרת ביום 23.9.08 בין שני עורכי הדין, מצד אחד, לבין בעלי הדירות מצד שני, הוסכם כי שני עורכי הדין יקבלו על עצמם לבצע חיזוק, שיפוץ והרחבה של הבניין, בהתאם לתמ"א 38, ובתמורה יהיו עורכי הדין זכאים לקבל זכות לבנות שלוש דירות בבניין וכן זכויות בנייה עתידיות.

4. ההסכם שנכרת בין שני עורכי הדין, מצד אחד, לבין בעלי הדירות, מצד שני, כלל תניית בוררות. בין הצדדים הוסכם, כי במקרה שיתגלעו ביניהם חילוקי דעות אשר לא ייושבו במסגרת שיג ושיח שיתקיים בסיוע המפקחים, כי אז תוכרענה המחלוקת שיתגלעו ביניהם בהליך בוררות שיתקיים בפני מר ירון טל, שהינו משיב 17 לבקשה זו.

5. עבודות הבנייה בפרוייקט החלו בחודש אוגוסט 2011 ואולם הן לא הושלמו עד לעצם היום הזה. הטעם העיקרי לכך הוא שבחודש פברואר 2012 פרץ סכסוך בין שני עורכי הדין, אשר מנע את המשך שיתוף הפעולה בין השניים, והביא להפסקת העבודות בפרוייקט. בעלי הדירות אינם צד לסכסוך זה, ואולם הם הסובלים העיקריים ממנו. זאת לנוכח העובדה שעבודות הבנייה הופסקו בעיצומן, במצב דברים בו יש קושי להמשיך לגור בדירות. על פי הנטען, חלק מבעלי הדירות הפסיק להתגורר בדירות, ואלה שנותרו – סובלים קשות. במהלך הדיון שהתקיים לפניי התייצבו חלק מבעלי הדירות, וניתן היה להתרשם מהמצוקה הרבה אליה נקלעו שלא באשמתם.

6. על רקע הסכסוך שהתגלע בין שני עורכי הדין, פנה משיב 1 לבורר והניח על שולחנו כתב תביעה. למרות שכתב התביעה עסק בטענות שיש למשיב 1 נגד המבקש, את כתב התביעה שהגיש הפנה משיב 1 נגד בעלי הדירות, אך לא נגד המבקש. בעלי הדירות עצמם הגישו כתב תביעה שכנגד אותו הפנו נגד שני עורכי הדין, היינו הן נגד המבקש והן נגד משיב 1 . ייאמר כבר עכשיו, כי המבקש טוען שמשיב 1 בחר לנקוט בדרך בה נקט, לנוכח יחסי קרבה הקיימים בינו לבין הבורר.

7. בעקבות הגשת התביעה לבורר, פנה המבקש אל בית המשפט זה ביום 26.8.12 בתובענה עיקרית אשר בקשה למתן צו מניעה זמני בצידה. הבקשה למתן צו מניעה זמני נדונה לפני כב' הנשיאה דאז, השופטת מוסיה ארד, אשר בהחלטה מיום 2.9.12 החליטה לקבלה. בהחלטתה קבעה כב' הנשיאה דאז, כי תניית הבוררות הקבועה בהסכם שנכרת בין שני עורכי הדין לבין בעלי הדירות מתייחסת לסכסוכים שיתגלעו בין שני עורכי הדין, מצד אחד וכגוף אחד, לבין בעלי הדירות, מצד שני, ולא לסכסוכים שיתגלעו בין שני עורכי הדין, בינם לבין עצמם. מטעם זה - והדברים פורטו בהרחבה בהחלטת כב' הנשיאה דאז - החליטה כב' הנשיאה דאז להורות על צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלקיים את הליכי הבוררות בהם נקט בשעתו משיב 1 .

8. עם זאת, בצד צו המניעה הזמני שניתן על ידה, קבעה כב' הנשיאה דאז, כי "צו המניעה אינו מונע מהדיירים מצד אחד, או מהמשיב 1 והמבקש יחדיו מצד שני, לפתוח בהליכי בוררות נוספים לפני הבורר, ככל שמדובר בהליכים בין הצדדים להסכם בקשר להסכם וכל הנובע ממנו, בהתאם לתניית הבוררות בהסכם".

9. לאחר מתן צו המניעה הזמני, וככל הנראה בעקבותיו, מחק משיב 1 את התביעה שהניח על שולחנו של הבורר.

10. ביום 25.2.13 הונחה על שולחנו של הבורר תביעה חדשה. התובעים בתביעה זו הם בעלי הדירות, והנתבעים בתביעה זו הם שני עורכי הדין, היינו המבקש ומשיב 1. עניינה של הבקשה המונחת לפניי הוא בבקשת המבקש לעכב את הליכי הבוררות שהחלו בעקבות הגשת התביעה על ידי בעלי הדירות. תמצית טענתו של המבקש היא, שהעניין האמיתי בתביעה שהוגשה אינו בסכסוך בין בעלי הדירות, מצד אחד, לבין שני עורכי הדין, מצד שני, אלא בסכסוך הקיים בין עורכי הדין בינם לבין עצמם. לטענת המבקש, הבורר מצוי בקשרי חברות עם משיב 1 ועם אחד הדיירים (משיב 6), ושניים אלה "קשרו יחדיו כנגד המבקש כאן ומבקשים לנשל המבקש מזכויותיו בפרוייקט, באמצעות הליך הבוררות שיזמו בפני הבורר טל, והכל תוך שהם עושים שימוש בקשרי החברות שיש להם עם הבורר" . המבקש מבהיר, כי אין הוא מתנגד לקיים הליך בוררות בכל הנוגע למערכת היחסים שבין בעלי הדירות לבין שני עורכי הדין, ואולם זאת בפני בורר אחר.

11. הבורר מאשר שיש בינו לבין משיב 1, ובינו לבין משיב 6, היכרות קודמת. עם זאת הוא טוען, כי המבקש ידע זאת היטב בעת שבמסגרת ההסכם שנכרת בשעתו בין שני עורכי הדין לבין בעלי הדירות, הסכים המבקש לכך שהוא, משיב 17, ישמש כבורר. באשר למשיב 6 טוען הבורר, כי בין השניים ישנה היכרות עסקית רבת שנים , ואולם אין ביניהם יחסי חברות. ובאשר למשיב 1 מאשר הבורר כי בין השניים יש יחסי חברות. לדבריו, הוא "הכיר את המשיב 1 במסגרת פעילות כיתתית בה לומדים יחדיו בנו של הבורר ובנו של המשיב 6 (צ"ל: המשיב 1 – א.ר.). לאור יחסי חברות אמיצים בין הילדים נרקמו יחסי חברות בין ההורים. לימים הבשילו היחסים החבריים בין הצדדים גם ליחסים עסקיים" (סעיף 2 לתשובה). זאת ועוד, מדברי הבורר עולה, כי משיב 1 מצא אצל הבורר אוזן קשבת בעת שמשיב 1 נקלע למשבר אישי לא קל (סעיף 21 לתשובה). הבורר הודיע, כי "בכוונתו לבצע את התפקיד שקיבל בהסכם בדרך נאמנה ללא כחל וסרק וללא משוא פנים כלפי כל הצדדים ללא חשש ומורא ממי מהצדדים ו/או באי כוחם" (סעיף 24 לתשובה). הבורר סיכם את תשובתו בכך שאמר: "הבורר ומסכים ומעוניין להמשיך ולנהל הליך בוררות בין הצדדים בהסכם אך יחד עם זאת יקבל על עצמו כל החלטה של בית משפט נכבד זה".

12. משיב 1, וכך גם משיבים 3-16, עותרים לכך שבית המשפט ידחה את בקשת המבקש. המשיבים מבקשים כי בית המשפט יאפשר לבורר להתחיל בהקדם במלאכתו על מנת שיביא לבירור מהיר של התביעה, בהתאם ללוח הזמנים שכבר נקבע על ידו. המשיבים טוענים כי הגשת תביעה על ידי בעלי הדירות נגד שני עורכי הדין, תואמת את החלטת כב' הנשיאה ארד, ועולה בקנה אחד עם האמור בסופה. לטענתם, אין כל יסוד לטענת המבקש בדבר קנוניה שנרקמה, כביכול, על ידי משיב 1 ומשיב 6, אלא מדובר בתביעה כנה ואמיתית שהוגשה על ידי בעלי הדירות, מצד אחד, נגד שני עורכי הדין, מצד שני. מכאן שלטענת המשיבים, המבקש ומשיב 1 מצויים באותו צד של המתרס, "בסירה אחת". יצויין, כי במהלך הדיון הועלתה סברה, שאם מאן דהו צריך לחוש חוסר נוחות מיחסי החברות הקיימים בין הבורר לבין משיב 1 הרי שאלו צריכים להיות דווקא בעלי הדירות, ולא המבקש. אלא שבעלי הדירות הודיעו, כי הם שמים את מבטחם בבורר, מה גם שיש להם עניין דחוף מאד בקיום הליך בוררות מהיר ויעיל. בהקשר זה נטען על ידי משיב 1, כי מטרתו של המבקש אינה פסילת הבורר. "מטרתו האמיתית והסמויה, הינה לעכב ולסכל את הליכי הבוררות באשר הם על מנת ליצר אין ספור הליכים מתישים ובכך להניע את המשיבים לתכתיביו, בדרך לא דרך" (סעיף 8(א) לכתב התשובה).

13. ראשית ייאמר, שלבית המשפט אין יסוד להטיל דופי בבורר. נראה, כי העובדה שבעלי הדירות נותנים בו את אמונם, למרות ידיעתם על קשרי החברות הקיימים בינו לבין משיב 1, ראויה לציון והיא נזקפת לזכותו. על פני הדברים גם נראה, שניתן גם לציין לזכותו של הבורר את העובדה שהוא לא בחר בפתרון הקל - "להרים ידיים" ולבקש להשתחרר מהמשימה שהוטלה עליו. זאת במיוחד על רקע האווירה הקשה השוררת בין שני עורכי הדין בינם לבין עצמם. לכך יש להוסיף, כי יש לציין לזכותו של הבורר גם את העובדה, שהוא לא "נאחז בקרנות המזבח" אלא הודיע כי יקבל כל החלטה שתינתן על ידי בית המשפט.

14. אלא שבשלב זה, עוד בטרם התקיים בירור מעמיק לגופם של הדברים, נראה שיש מספר עניינים המעוררים קושי, לפחות מבחינת מראית פני הדברים: ראשית, העובדה שמשיב 1 מצא לנכון בשעתו להניח על שולחנו של הבורר כתב תביעה שעניינו הסכסוך שהתגלע בינו לבין המבקש, מציבה בפני משיב 1 סימן שאלה, הואיל ועל פני הדברים נראה שהבורר לא היה הפורום המתאים לדון באותה תביעה. בחירתו של משיב 1 להגיש כתב תביעה לבורר, הגם שעל פני הדברים הוא לא היה מוסמך לדון בה, יכולה להתיישב עם טענת המבקש, שמשיב 1 הניח כי ימצא אצל הבורר אוזן קשבת. אך מובן, כי בשלב זה אינני קובע מסמרות, אלא מציג את הקשיים. הדעת נותנת, שבמסגרת ההליך העיקרי יתבקש משיב 1 להסביר את בחירתו ואת השיקולים שהנחו אותו, עת הגיש את התביעה הראשונה.

15. עניין נוסף המעורר קושי, הוא יחסי החברות הקיימים בין הבורר לבין משיב 1, כמו גם היחסים העסקיים הממושכים הקיימים בין הבורר לבין משיב 6. אכן, על פני הדברים המבקש ומשיב 1 מצויים באותו צד של המתרס, ובעלי הדירות מצויים בצדו האחר. אלא שאין להוציא מכלל אפשרות, שבמסגרת הליך הבוררות ייקבעו קביעות אשר עשויות להיות להן השלכות על מישור היחסים שבין המבקש לבין משיב 1. זאת, בין לגבי הקביעות העובדתיות שהבורר ייאלץ לקבוע מקום שהמבקש ומשיב 1 יעלו בפניו גרסאות עובדתיות שונות, ובין לגבי הקביעות לגופו של עניין שייקבעו על ידי הבורר.

16. אכן, המבקש ידע כבר בראשית הדברים על יחסי החברות הקיימים בין הבורר לבין משיב 1, הגם שלדבריו לא ידע עד כמה השניים קרובים. עם זאת, העובדה שהמבקש הסכים כי משיב 17 ישמש בורר במחלוקות העלולות לה תעורר ביחסים שבין שני עורכי הדין לבין בעלי הדירות, אינה אומרת כי המבקש הסכים, או שהוא חייב להסכים עתה, לכך שמשיב 17 ישמש בורר בהליך שעשויות להיות לו השלכות בכל הנוגע ליחסים שבין שני עורכי הדין, בינם לבין עצמם.

17. מטעמים אלה הגעתי לכלל מסקנה – בדומה למסקנה אליה הגיעה בשעתו כב' הנשיאה דאז – כי מוטב להורות על עיכוב הליכי הבוררות, וזאת עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי. אלא שמסקנה זו נתקלת בקושי והוא, שאת "מחיר" עיכוב ההליכים ישלמו בעיקר בעלי הדירות, אשר מבחינתם "הגיעו מים עד נפש", והם מבקשים, ממש מפצירים, כי בית המשפט יאפשר להליכי הבוררות להתקיים, כפי שהם.

18. לנוכח כל האמור אני מחליט לקבל את הבקשה, ואני נותן צו מניעה זמני, כמבוקש. עם זאת ובצד זאת - ככל שהמשיבים אכן מעוניינים לקיים הליך בוררות מהיר, וככל שאין להם עניין בכך שמשיב 17 ישמש דווקא כבורר – מוצע בזה כי ב"כ המשיבים יבואו בדברים ויגבשו רשימה של 7 אנשים (או מוסדות) שהם מציעים כי ישמשו בוררים במקומו של משיב 17. את הרשימה שיכינו ישלחו ב"כ המשיבים לב"כ המבקש, אשר ישיב עליה בתוך 7 ימים לאחר שיקבל אותה. במידה ותהייה הסכמה בדבר זהותו של בורר חליף, אשר יאות לנהל הליך בוררות מהיר ויעיל, מוצע כי הצדדים יסכימו לקיים את הבוררות לפניו. ואם המבקש לא יסכים לאף אחד מבין 7 האנשים או המוסדות שיציעו המשיבים, כי אז תהא זו עילה טובה למשיבים לפנות אליי בבקשה לעיון חוזר, בה יבקשו כי בית המשפט יבטל את החלטתו, ויאפשר את חידוש הליכי הבוררות בפני משיב 17.

19. סוף דבר. לנוכח כל האמור, ניתן בזה צו מניעה כמבוקש, ללא צו להוצאות. כפי שציינתי, בפני המשיבים פתוחה הדרך לפעול במהירות וביעילות לשם מינויו של בורר אחר.

20. המזכירות תשלח לצדדים בדחיפות העתק מהחלטתי.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.