הדפסה

שייך מוחמד נ' לסמן ואח'

מספר בקשה:4
בפני
כב' הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק

מבקשים

מרקוס לסמן

נגד

משיבים

  1. עטאף שייך מוחמד
  2. גריוס מח'ול
  3. מאזן אבראהים

החלטה

העניין שבפניי, בקשה לביטול פסק דין חלקי כנגד נתבע 1 שניתן בהיעדר הגנה ביום 22.4.14 .

התובענה הוגשה ביום 23.1.14 כתובענה כספית ע"ס 50,431 ₪ כנגד נתבע 1, שהינו לכאורה בעלה של בעלת המושכר וכנגד נתבעים 2-3 שהינם המחזיקים בדירות הנמצאות מעל המושכר בו מתגוררת התובעת.

על פי המפורט בכתבי הטענות, התובעת מתגוררת במושכר משנת 1994 כדיירת מוגנת ולטענתה מזה שנים סובלת מדליפת מים ורטיבות בקירות ובתקרת המושכר, בעקבות כך נוצרו עובש וצחנה עזים שמונעים ממנה ומבני משפחתה שימוש סביר במושכר.

ביום 23.3.14 הוגשה מטעם נתבע 1 בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה ל- 22.4.14, לה נעתרתי.

ביום 22.4.14 משלא הוגש כתב הגנה מטעם נתבע 1 ובעקבות בקשה של התובעת ליתן פסק דין בהיעדר, ניתן פסק דין חלקי כנגד נתבע 1.

ביום 27.4.14 הוגשה בקשת הנתבע 1 לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה. לטענת ב"כ הנתבע 1, העיכוב בהגשת כתב ההגנה נבע מחגיגות חג הפסחא ובעקבות נסיבות בלתי צפויות נאלץ לשהות מחוץ לעיר ונבצר ממנו להכין את כתב ההגנה. לגישתו נעשו נ יסיונות להשיג את ב"כ המשיבה לדון בבקשה לביטול פסק הדין, אך זה לא נענה.

לגופו של עניין טוען הנתבע 1 כי יש לדחות את התביעה כנגדו מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה, התובעת מטילה אחריות לנזקיה על נתבע 1 מכח חוזה השכירות, בעוד שנתבע 1 אינו בעל הדין הנכון, נתבע 1 הוא בעלה של בעלת המושכר ומנהל את ענייני השכירות בהתאם ליפוי כח שנחתם מיום 18.2.2008.

עוד טוען נתבע 1 לביטול פסק הדין מחמת חוסר סמכות עניינית היות והשוכרת הינה דיירת מוגנת כך שכל ענייני השכירות צריכים להיות מופנים כלפי בית הדין לשכירות שלה הסמכות הבלעדית והייחודית.

עוד ממשיך וטוען נתבע 1 על הפרות של הסכם השכירות מצד התובעת כשהיא העבירה את המושכר לידי צד ג', ו ביצעה בניה לא חוקית במושכר.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט, ככל שניתן פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. במקרה דנן, לא נפל פגם במתן פסק הדין. הנתבע 1 פנה לבית המשפט וביקש לקבל ארכה וזאת ניתנה לו עד ל- 22.4.14, העובדה כי הנתבע לא הגיש כתב ההגנה מביא לכך כי לא קמה לו עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

להבדיל, בית המשפט מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) (830)), ובמסגרת זאת רשאי לבטל בית המשפט את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין, ביו שני שיקולים אלה – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לעניין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק הדין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכים במסגרתם ניתן פסק הדין) ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סיבת המחדל בהקשר הזה, מינורית יחסית, אמנם ב" כ הנתבע 1 בבקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מבקש מפורשות ארכה עד לתאריך 22.4.14, וככל שהמועד לא התאים יכול היה לבקש ארכה קצרה נוספת, אולם מדובר בפגם מינורי לגישתי, אשר אינו מחייב היתלות ב"הישג" המשפטי של פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה.

טעמי ההגנה של נתבע 1 מקימים הגנה אפשרית ב פני התובענה ולו מהטעם העיקרי כי ישנם סימני שאלה האם התובענה הוגשה כנגד בעל הדין הנכון. הנתבע 1 טוען כי אכן הינו בעלה של בעלת המושכר, והוא אף מנהל בשמה את ענייני השכירות בהתאם ל ייפוי כח, אך התובענה בהקשר הזה הייתה צריכה להיות מוגשת כנגד בעלת המושכר שהיא בעל הדין הנכון, מה גם שהנזקים שנויים במחלוקת, והמסגרת החוזית שבין התובעת כדיירת מוגנת לבעלי המושכר, רעועה ונטען לגביה כי הופרה.

בנסיבות הענין, אני מורה על ביטול פסק הדין החלקי שניתן כנגד נתבע 1 ומורה על הגשת כתב הגנה מטעם נתבע 1 תוך 20 י מים מהיום. אציין כי ממילא ביטול פסק הדין אינו מביא בהכרח לתוצאה של דיון נוסף אשר ניתן היה להימנע ממנו, שכן מדובר בפסק דין חלקי אשר אינו סותם את הגולל על ההליך המשפטי .

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, שאלת החיוב בהוצאות תיבחן בסיומו של ההליך.

ככל שלא יוגש כתב הגנה במועד אשר נקצב, יושב פסק הדין על כנו ויוטל חיוב בהוצאות.

ת.פ. ליום 4.6.2014.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.