הדפסה

שטריצ נ' אסולין ואח'

בפני
כבוד ה שופטת דורית פיינשטיין

מבקשת

רימונדה שטרית

נגד

משיבים

1.יהודית אסולין
2.זק אסולין

פסק דין

1. לפניי בקשה לקביעת דמי שכירות.

רקע עובדתי:
2. המבקשת היא חסויה, ובקשה זו מוגשת באמצעות האפוטרופוס שלה. המבקשת היא הבעלים של שליש מהזכויות בדירת מגורים בת ארבעה חדרים, הנמצאת ברח' עזה 17 הידועה כתת חלקה 7, חלקה 63 בגוש 30026 (להלן: "הדירה").

3. המשיבים הם הדיירים המוגנים בדירה מכוח הסכם שכירות שנחתם עם בעלה ז"ל של המבקשת בשנת 1980. המשיבים שילמו על פי ההסכם את דמי המפתח המוסכמים, ונדרשו לשלם דמי שכירות בסך 1,420 לירות לחודש.

4. המחלוקת העומדת להכרעתי על פי כתב התביעה היא האם דמי השכירות צריכים לעמוד על סך של 1,097 ₪ לחודש החל מיום 1.7.13 או על סך של 60.83 ₪ לחודש בלבד. ומדוע ציינתי כי זו המחלוקת על פי כתב התביעה? שכן בסיכומים בדקו המשיבים את החישובים שערכו מחדש, ותבעו שכר דירה של 692 ₪ לחודש נכון ליום 1.11.14.

5. בהסכמת הצדדים, ההליכים בתיק זה נוהלו על דרך הסיכומים. יש לציין כי בסיכומים טענו המשיבים כי יש הטעיה בכך שהמבקשת הוצגה בכתב התביעה המקורי כבעלים היחיד של הדירה, ודרשו את קיומה של ישיבת הוכחות. בעקבות החלטה של בית המשפט, הודיעו המשיבים כי שאלת הבעלות אינה שנויה במחלוקת, וחזרו בהם מדרישתם כי בתיק יישמעו ראיות. ועל כן ההליך בתיק זה התנהל על דרך הסיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

6. ככל שבחנתי את כתבי הטענות והסיכומים התברר כי למעשה אין מחלוקת גדולה בין הצדדים, ועיקרה נוגע לפרשנות של סעיף 58 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשכ"ה 1965. יחד עם זאת ובטרם אפנה לדון במחלוקת זו, אתייחס למספר טענות שהועלו על ידי המשיבים.

האם המבקשת נהגה בחוסר תום לב?

7. לטענת המשיבים המבקשת נהגה בחוסר תום לב במספר מצגים שהציגה לבית המשפט. המבקשת לא ציינה כי היא לא הבעלים היחיד של הדירה, המבקשת לא ציינה כי המשיבים שילמו דמי מפתח, והמבקשת אף לא ציינה כי האפוטרופוס הוא אחד מבעלי הדירה. לטענת המשיבים כל ההשמטות הללו נועדו ליצור את הרושם שהמבקשת מקופחת, וזכויותיה הקנייניות נפגעות.

8. אפתח ואומר כי לא ברור לי מדוע המשיבים עמדו על טענות אלו גם בסיכומיהם, כאשר אלו נדונו, וסברתי שההדורים בעניינם יושרו, בדיון שהתקיים בפני.

9. המבקשת צירפה לבקשה לקביעת דמי השכירות את ההסכמים שנכרתו בין הצדדים ומהם עולה בבירור כי שולמו דמי מפתח. אין שום נפקות בעת עדכון דמי השכירות לשאלה מה גובה דמי המפתח ששולמו, ואין שום נפקות לשאלה זכויות הקנייניות של מי מקופחות יותר, שכן דמי השכירות נקבעו בין הצדדים, לא חרגו מהוראות הדין, והם מעודכנים על פי חוק הגנת הדייר והתקנות.

10. אכן התברר כי המבקשת אינה הבעלים היחיד של הדירה, והתברר גם מנסח הטאבו כי אחד הבעלים נושא את אותו שם כאפוטרופוס. בדיון נטען כי מדובר באדם אחד, בעל אותו שם, כפי שניתן ללמוד ממספרי תעודת הזהות. כך או כך, השאלה אליה מפנים שוב המשיבים היא האם המבקשת קופחה, ושאלה זו כאמור אינה רלבנטית לעדכון גובה דמי השכירות.

11. לבסוף טענו המשיבים, בחצי פה אמנם, כי המבקשת הסתירה את קיומם של בעלים נוספים של הדירה, ואין היא יכולה לתבוע בשם כולם. גם טענה זו דינה להדחות. המונח "בעל בית" שבסעיף 1 לחוק הגנת הדייר סוטה מן ההגדרה הקניינית של בעל נכס; ההגדרה בסעיף 1 מגדירה בעל בית לצורך החוק כמי שהשכיר את הנכס בין אם הוא בעליו ובין אם לאו, ולרבות חליפיו. מכאן שלצורך הוראת חוק הגנת הדייר המבקשת היא "בעלת הבית".

התיישנות ושיהוי:
12. בתחילה ביקשה המבקשת לתקן את שכר הדירה רטרואקטיבית שכן לטענתה טעתה בעדכונו במשך שנים. כפי שכבר ציינתי חישובים מחודשים הראו כי אם הייתה טעות היא לא הייתה גדולה, כפי שסברה בתחילה. יתר על כן, המבקשת הסכימה בסיכומיה כי שכר הדירה יעודכן אך ורק למפרע לשנה אחת, וזאת החל מחודש 1.7.13 ובהתאם להוראות סעיף 154 לחוק הגנת הדייר.

13. בנוסף המשיבים טוענים כי ישנו שיהוי בהגשת הבקשה ולא היא. שכן המבקשת או מי מטעמה ביקשו לעדכן את שכר הדירה, גם על פי טענת המשיבים וגם על פי המסמכים שהוגשו בפני כמעט מדי שנה. לטענה זו אדרש גם בחלקו הבא של פסק הדין.

עדכון שכר הדירה:
14. סעיפים 58(א) ו-(ב) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב – 1972 קובעים כי:
"(א) ניתנו לבעל בית דמי מפתח בדירה ולאחר מכן נקבעה העלאה בדמי השכירות בתקנות המשנות, תופחת בשליש התוספת שעל הדייר של אותה דירה לשלם לפי אותן תקנות.
(ב) ההפחתה לפי סעיף קטן (א) תתחיל ביום תחילתן של התקנות ותסתיים בתום חמש עשרה שנים מיום תחילת השכירות שבקשר אליה ניתנו דמי המפתח; מקום שחמש עשרה שנים אלה מסתיימות תוך שלוש שנים מתחילת התקנות - תימשך ההפחתה עד תום שלוש השנים מתחילתן".

15. יתר תת הסעיפים בהוראת חוק זו אינם רלבנטיים לעניינינו.

16. מסעיף זה עולה כי במשך 15 שנים ממועד תשלום דמי המפתח יש לדייר הנחה של שליש בתוספת על פי התקנות. ההנחה שניתנת בתשלום דמי המפתח לתקופה זו עוסקת אך ורק בשיעור התוספת ולא בקרן של דמי המפתח עצמם. ההלכה קובעת כי בעל בית שלא פנה בכתב לדייר המוגן בדרישה להעלות את דמי השכירות על פי התקנות המשנות, מאבד זכותו להעלאות של דמי השכירות על פי התקנות המשנות לכל התקופה בה לא פנה, ועד למועד שבו הפנה דרישה בכתב לדייר המוגן. ראו ע"א 857/80 ישראל גרינץ נ' משה סבו פ"ד ל"ו (2) 393. ראו גם רע"א 6842/96 שוס רות נ' קלמן אריה פ"ד נב(2) 625. אך לא זה המקרה שבפני, שכן שני הצדדים מסכימים כי היו פניות של המבקשת כמעט מדי שנה, ובוודאי שהיו פניות אחרי השנים 1995-6 שבהן הוגדל שכר הדירה. יתר על כן, המשיבים לא חלקו על תחשיבי המבקשת במשך שנים, ושילמו את שכר הדירה כמבוקש. כלומר, בניגוד לנטען על ידי המשיבים, העלאת שכר הדירה לאחר תום תקופת 15 השנים, הייתה בידיעתם ובהסכמתם.

17. המשיבים טענו בכתב התשובה כי אין להמשיך בהצמדות המלאות מראשית תקופת השכירות, אך לא מצאתי בטענה זו ממש. אם המבקשת הצמידה בשליש במהלך כל השנים, ובתום 15 השנים הצמידה באופן מלא, וקיבלה את שכר הדירה המלא הרי שהיא זכאית להמשך הצמדות מלאות. בסיכומים טענו המשיבים כי המבקשת דרשה בבקשה הצמדות גבוהות מדי החל משנת 2007 (מדובר בהבדלים של 2-3 אחוזים), אך תחשיבים אלו נערכו מחדש על ידי המבקשת, לצורך דיון בבקשה. כאמור, לסיכומים צירפה המבקשת תחשיבים חדשים ומתוקנים. אלו כוללים את התוספות על פי התקנות כפי שהמבקשת זכאית לקבל לשיטתה. לא מצאתי כי נפלה כל שגגה בחישובים אלו, ובוודאי שחישובי המשיבים המתעלמים מתוספות ב-15 השנים הראשונות, הינם שגויים.

18. על כן אני קובעת כי שכר הדירה החודשי מיום 1.7.13 הוא 692 ₪, ועל המשיבים לשלם את ההפרשים בתוך 30 יום. המשיבים ישאו בשכר טרחת בא כוח המבקשת בסך 2,200 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.