הדפסה

שטיינר ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

בפני
כב' השופט ירון בשן

תובעים

  1. אבי ליפמן שטיינר
  2. טלי-פאני טל
  3. יעל דקל

נגד

נתבעת
הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

התובעים הגישו תביעה בסדר-דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום סך 978,591₪ תגמולי ביטוח בריאות בגין השתלת כליה וטיפולים קשורים . הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן שאליה צורף תצהיר. בבקשה טענה הנתבעת כי נסיבות המקרה מעלות חשד לקיומו של סחר באיברים וביצוע השתלה בניגוד לחוק, שאז יש לדחות את התביעה בהתאם להוראות משרד האוצר והפוליסה. עוד היא מעלה טענות נגד חישוב הסכום הנתבע.

התובעים העלו טענת סף, עוד בטרם נחקר המצהיר, וביקשו למחוק מהתצהיר את החלקים בתצהיר שבהם פורטו הבסיס העובדתי לחשדה של הנתבעת והבסיס המשפטי למסקנתה. לטענתם, מדובר בטענות אשר הנתבעת אינה יכולה להוכיח בראיות שעליהן היא מסתמכת, שחלקן פסולות וחלקן לא רלבנטיות. לשיטתם לא די בחשד של מבטחת כדי להצדיק דחיית תביעה לתגמולי ביטוח ואם הנתבעת לא יכולה להוכיח בראיות קבילות כבר כעת את טענתה, עליה לשלם את תגמולי הביטוח ללא ויכוח. הנתבעת טוענת שבשלב הדיוני הנוכחי, היא נדרשת להצביע על קיומה של הגנה לכאורה ולא להוכיחה וממילא, טרם הגיעה השעה לבחון את טיב ראיותיה.

התובעים מסתמכים על הלכות שדנו בנטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח. הם סוברים שעולה מהן שאין נתבעת רשאית לדחות תביעה לתגמולי ביטוח בשל "חשד" ולכן אין הנתבעת יכולה להתבסס על תצהיר המפרט את סיבות החשד. טענה זו מסיתה את הדיון למחוזות שאינם רלבנטיים לשלב הדיוני שבו נמצא ההליך (כגון דיון בשאלת הנטלים). הנתבעת לא טוענת ל"חשד" אמורפי, שהיא מזמינה את התובעים להפריכו. היא טוענת לחשד המבוסס על מערכת עובדתית המפורטת היטב בתצהירו של מר רוזנפלד. הנתבעת מבקשת שתנתן לה הזדמנות לשכנע את בית-המשפט בנכונות עובדות אלה – ואם תצליח בכך (ענין התלוי בראיות שיובאו – ובראיות שלא יובאו) היא צפויה להזמין את בית-המשפט להסיק את מסקנותיו. התובעים מבקשים שלא ינתן לנתבעת אפילו סיכוי להוכיח את הטענות – ושלא ינתן לה אפילו סיכוי לנסות לשכנע את בית-המשפט במסקנה שלדעתה מתחייבת מהעובדות. אם נלך בדרכם של התובעים אין למבטחת כל דרך לקבל אי פעם רשות להתגונן מפני תביעה כתביעתם. הרי כל שהיא יכולה לעשות, הוא לנסות לשכנע שיש ממש בחשד שלה, אך לדעת התובעים את זה אסור לה לעשות. מסקנה כזאת היא עיוות-דין מוחלט ואין לקבלה. ברור, שאם מניח תצהיר תשתית טובה לכאורה לביסוס החשד של הנתבעת, יש בו כדי להראות שההגנה אינה הגנת סרק, אלא הגנה רצינית ש ראויה ליומה בבית-המשפט.

התובעים מבקשים למחוק מתצהירו של מר רוזנפלד קטעים שבהם מפורט הבסיס העובדתי לחשדה של הנתבעת. מר רוזנפלד מפרט שם (תוך הפניה למסמכים) את הבסיס למסקנתו, שהמנוחה קיבלה תרומת איבר מאדם חי זר לחלוטין בסרי-לנקה – פעולה שעל פניה קשה להבינה אלא בהקשר של רכישת איבר . אף שהתובעים התבקשו לספק מסמכים שונים המוכחים את כשרותה של אותה השתלה, הם לא עשו כן. על סמך תיעוד מפרט מר רוזנפלד את מעורבותו של אדם בשם סנדלר בתיווך ובתיאום ההשתלה שנערכה למנוחה. מתוך ידיעתו האישית – לפי מה שאמר לו אותו סנדלר – הוא מצהיר על כך שאותו סנדלר נוהג לרכוש איברים להשתלה. מר רוזנפלד גם מצהיר על חקירת המשטרה בענייניו של אותו סנדלר ועל הליכים פליליים שננקטו נגדו. מקטעים שונים של טענות אלה נתמכים בפרוטוקולים של הליכים משפטיים ובפרסומים מהעתונות.

טענה עיקרית של התובעים היא, שלא כך אפשר להוכיח טענות שכאלה, שמדובר בראיות פסולות או בלתי רלבנטיות , שכן הן נוגעות להשתלות באנשים אחרים . על –כך יש להשיב, שהמבקש רשות להתגונן לא נדרש להוכיח את הגנתו עצמה , אלא, רק להוכיח שההגנה הנטענת אינה הגנת סרק.

רוב המידע המפורט בתצהירו של מר רוזנפלד מבוסס על ראיות כשרות לכל דבר וענין: מסמכים וידיעה אישית: העובדה שנעשתה השתלת איבר מן החי. מעורבותו של מר סנדלר בהשגת הכליה. הידיעה על הפרקטיקה של מר סנדלר. העובדה שהתובעים לא מסרו תיעוד המעיד על כשרות ההשתלה למרות שהתבקשו לעשות כן. המידע אודות הפרקטיקה של מר סנדלר עשוי להיות חלק מתשתית ראייתי ת לביסוסה של מסקנה נסיבתית. מכאן, שהוא מידע "רלבנטי".

איני רואה כיצד יכול מצהיר מטעם הנתבעת לבסס טוב יותר בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן, את הטענות בדבר חקירת משטרה, או הליכים פליליים (במיוחד כאשר אלה עדיין לא הסתיימו). הוא עצמו לא יכול להעיד על כל פרטיהם מכלי ראשון . מי שיכול להעיד עליהם מכלי ראשון, בוודאי לא יתן לנתבעת תצהיר. אפילו ניתן היה להשיג ראיות רשמיות כלשהן, לא סביר שניתן להביאן במסגרת הליך זה (ובלוח הזמנים שלו). את תוצריהם הראייתיים של החקירה וההליך הפלילי אין הנתבעת יכולה להביא בשלב זה בפני בית-המשפט. את הבסיס לידיעתו של מר רוזנפלד אודות חקירת המשטרה וההליך הפלילי ניתן יהיה לברר בחקירתו הנגדית, אך אין לומר שעובדות אלה בלתי רלבנטיות להערכה עד כמה מבוססים חשדותיו.

התובעים מבקשים למחוק מהתצהיר גם את הפרק שבו מפורטות טענות משפטיות. לכאורה, אכן אין מקום לטענות משפטיות בתצהיר שהוא כידוע כלי להוכחת עובדות. בכל זאת, לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה במקרה זה משני טעמים:
ראשית, התצהיר שבפני אינו תצהיר עדות ראשית במשפט, אלא תצהיר תומך לבקשה למתן רשות להתגונן. ככזה, אמור להפוך לכתב הגנה של הנתבעת אם תתקבל בקשתה – ובכתב הגנה רשאי ( ולעתים חייב) נתבע לפרט טענות משפטיות שונות. דווקא כאן, כאשר הטע נות מפורטות היטב, מסייע הדבר לחידוד המחלוקות בין הצדדים.
שנית, לפחות חלק מהדברים שבתצהיר, נוגעים לטענה משפטית המבוססת על הוראות משרד האוצר שאינן מתפרסמות ברבים ולא ניתן להוכיחן עובדתית בלי שיפורטו בתצהיר.

סוף דבר: תצהירו של מר רוזנפלד, כשר. אין למחוק ממנו דבר. בקשת הסף נדחית.

התובעים יודיעו תוך 30 יום אם הם מבקשים לחקור את המצהיר.

ת"פ 15.7.13.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.