הדפסה

שושן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופטת עפרה ורבנר
נציג עובדים- נפתלי פאר
נציג מעסיקים - עאסי לורנס

התובע
יהודה שושן
ע"י ב"כ עו"ד שיפוני
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רויטל חן

פסק דין

1. תביעת התובע להכרה במחלת סרטן הקיבה בה לקה כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מ-2.9.10.
במכתב הדחיה נטען, כי אין קשר בין עבודת התובע לבין מחלתו, וכי עבודת התובע לא גרמה ולא תרמה להופעת המחלה.
כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. בכתב התביעה טוען התובע, כי עבודתו במשך כ-45 שנה במפעלים כימיים, היא זו שגרמה לו לסרטן הקיבה.
הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה.

3. בתום ישיבת ההוכחות, הסכים הנתבע למינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בהתייחס לקשר הסיבתי בין מחלת הסרטן ממנה סבל התובע, לבין חשיפתו לחומרים המוזכרים בתצהיר העדות הראשית מטעמו.

4. ואלה העובדות שהופנו למומחים יועצים רפואיים מטעם בית הדין:
א. התובע יליד 1939. עבד במשך 45 שנים בתחום עבודות המתכת.

ב. התובע ביצע עבודות בבתי הזיקוק, במפעל פרוטרום - תעשיות אלקטרוכימיות
בע"מ, במפעל חיפה כימיקליים, בכרמל אולפינים, במפעלי ים-המלח ובפי גלילות באזור ת"א ובאזור באר שבע.
ג. התובע עבד 6 ימים בשבוע, כ-10 שעות עבודה מידי יום, ועבודתו כללה עבודת ריתוך, חיתוך באמצעות ברנר, ניקוי חלקים, פירוק סככות אסבסט והחלפתן לאיזכורית.
ד. בעת עבודתו של התובע במפעלים השונים שפורטו לעיל, היה חשוף לנפט, כספית, יצור כלור, יצור חומצות זרחניות וחנקתיות, כאשר בהתאם לעדות התובע, שלא נסתרה, פעם או פעמיים בחודש היתה דליפה של החומרים במפעל שגרמה לתובע ולעובדים ולסביבתו סחרחורות וכאבי ראש.
ה. בהתאם לעדות התובע והעד מטעמו, נחשף התובע לחומרים הבאים:
נפט לסוגיו, בנזן, חומצה חנקתית, חומצה זרחתית, אסבסט, כספית, כלור וגופרית.
התובע הסביר, כי לא ניתן לנקות באופן מוחלט את שאריות חומרים אלה מצינורות מיכלים, פילטרים וכד', שאותם הוא ניקה ואשר היה אמור לרתכם במקומות שונים, בהתאם לצורך.
בעת ניקיון הצינורות/מיכלים וכד' וכן בזמן הריתוך, נחשף התובע לחומרים השונים עם במגע ועם בנשימה.
ו. בהתאם לעדות התובע, בשנים האחרונות חש כאבים באזור הבטן, ובחודש 1/2009 אובחן כסובל מסרטן בקיבה.
ז. התובע השלים הבאת ראיותיו בכל הקשור במידת חשיפתו לאסבסט ובהחלטתנו מ-12.11.13, קבענו כי :

"מאחר וקשה כיום לכמת, במדויק, את מידת חשיפתו של התובע לאסבסט, מאז שנת 1960 ועד שנת 2003, יש מקום לבצע הערכה, וסביר להניח, כי התובע נחשף לאסבסט לא באופן זניח או שולי, אלא בסדר גודל משמעותי של חשיפה, אשר לפעמים היתה רצופה במשך מספר חודשים.
מכל מקום, אין המדובר בחשיפה העולה על 25% מזמן העבודה של התובע."

ח. באשר לעישון הסיגריות, העיד התובע, כי עישן סיגריות בודדות ליום, ואף ברישומים הרפואיים מפורט כך (לדוגמא, קבלה סיעודית ממרכז רפואי כרמל מתאריך 19.2.09, בה נרשם כי התובע עישן במשך 20 שנה, 2-3-4 סיגריות ביום).

5. כדי להכריע בשאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים, מונה, תחילה, פרופ' רפאל קטן - מומחה בתחום האונקולוגיה, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.
בחוות דעתו של פרופ' קטן מתאריך 29.12.11, השיב המומחה כי הוא סבור, שמחלתו של התובע לא נגרמה ולא הוחמרה כתוצאה מחשיפתו לחומרים הכימיים המפורטים בהחלטת בית הדין, תוך שהוא מפנה לרשימת הקרצינוגניים של IARC (זרוע של ארגון הבריאות העולמי), וכן לספרו של דה-ויטה.
פרופ' קטן הסביר, מה הם הגורמים לסרטן קיבה, וציין שמבין כל החומרים אליהם היה חשוף התובע, החומר היחיד שעשוי לגרום לסרטן קיבה, הינו אסבסט.
יחד עם זאת, הבהיר המומחה, כי לא ברור, עד כמה נחשף התובע לאסבסט במידה משמעותית.
המומחה חיווה דעתו, כי גם אם קיימת אפשרות שהחשיפה לאסבסט תרמה למחלה, הרי התרומה, אם בכלל, היתה קטנה והעישון והסיפור המשפחתי של התובע (אח שחלה בסרטן קיבה/ סרטן מעי דק), תרמו הרבה יותר.

6. לאור חוות דעתו של המומחה, הופנו אליו שאלות הבהרה, מהן עלה, כי הוא סבור, שהשפעת העישון והסיגריות משמעותית יותר מהחשיפה לאסבסט, שכן סיגריות הוכחו, בבירור, כגורמות לסרטן קיבה, בעוד שלגבי האסבסט קיימות הוכחות מוגבלות.
המומחה אף הסביר, כי מוצרי נפט ובנזין, אינם מוזכרים כתורמים להופעת סרטן קיבה, באותה רשימה IARC.

לאחר מתן חוות דעתו של המומחה, ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ולאור חשיבות מידת החשיפה לאסבסט, נשמעו לפנינו השלמת ראיות בנושא החשיפה לאסבסט, וזאת בתאריך 6.11.13, וניתנה על-ידינו החלטה, כי קשה כיום לכמת את מידת חשיפת התובע לאסבסט משנת 1960 ועד שנת 2003, אולם אין המדובר בחשיפה זניחה או שולית, אך מנגד, אין המדובר בחשיפה העולה על 25% מזמן העבודה.
לאור קביעה עובדתית זו, הופנו אל המומחה-פרופ' קטן, שאלות הבהרה נוספות, במסגרתן התבקש להשיב, האם יש שינוי במסקנתו בדבר השפעת האסבסט, והאם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין חשיפתו של התובע לאסבסט לבין סרטן הקיבה ממנו סבל.
המומחה השיב, כי לא ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי, אולם לאחר מכן השיב, שאולי לחשיפה לאסבסט היתה השפעה של בין 20% ל-50%.

מאחר וסברנו, כי המומחה לא הבין את שאלתנו, הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות בתאריך 5.12.13, ובהן הבהרנו למומחה, כי השאלה לא היתה האם קיים קשר סיבתי בשיעור של 50%, אלא האם יותר סביר לקבוע שקיים בכלל קשר סיבתי, כאשר בשלב הראשון לא נבדקת בכלל מידת תרומתו, אלא עצם קיום הקשר, ורק אם סביר יותר לקבוע שקיים קשר סיבתי, עוברים לבחון את מידת התרומה של החשיפה לאסבסט (עיין בשאלות המפורטות המסבירות את ההלכה, מתאריך 5.12.13).
על שאלות אלה השיב המומחה בתשובותיו מתאריך 12.1.14, כי התשובה לשאלה, האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי, הינה שלילית.
הנמקת המומחה היתה, כי האסבסט לא נמצא ברשימת הגורמים לסרטן קיבה, בטבלה שצירף לתשובות קודמות (טבלה המבוססת על ספרו של דה-ויטה), וכן כי טבלאות IARC קובעות שאין מספיקות ראיות לכך, שאסבסט גורם לסרטן קיבה, אלא רק ראיות מוגבלות.

7. לאחר קבלת תשובותיו של פרופ' קטן, החלטתנו למנות מומחה נוסף בתיק בתחום הרפואה התעסקותית, כאמור בהחלטה מ-5.6.14, ומיננו את ד"ר קרין ציקל שלום כמומחית יועצת רפואית מטעם בית הדין, וזו התבקשה להשיב על השאלות הבאות:
א. מהי המחלה ממנה סובל התובע, ומתי לראשונה מופיעים רישומים רפואיים בנוגע למחלה זו?
ב. האם המחלה ממנה סובל התובע נגרמה או הוחמרה כתוצאה מחשיפתו לחומרים הכימיים המפורטים לעיל, בעת עבודתו במפעלים השונים במשך למעלה מ-40 שנה?
ג. האם נתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע"
בהתאם לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד - 1954 ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו של התובע?
תשומת לב המומחה מופנית לכך, שברשימת מחלות המקצוע מופיעות מחלות הקשורות בהרעלות של חומרים שונים, והמילה "הרעלה" כוללת גם כל מחלה או סיבוך שנגרמו כתוצאה מחשיפה לחומר המפורט בטור אחד ברשימת מחלות המקצוע, כאשר העבודות ותהליכי היצור מפורטים בטור שתיים.
בין מחלות המקצוע מצויה גם הרעלת כספית, הרעלת בנזן ונגזרותיו, הרעלות של זרחנים אורגניים, הרעלות של תחמוצות חנקן ועוד.
ד. האם היתה במקרה שבפנינו פגיעה INJURY?
ה. האם הפגיעה גרמה נזק?
ו. האם כל נשימה ונשימה שנשם התובע בעת עבודתו עם החומרים המפורטים לעיל,
כמפורט בהחלטה זו, או מגע של התובע בחומרים אלה, גרמה לפגיעה זעירה INJURY, כאשר המדובר בפגיעות חוזרות ודומות שניתן להבחין בהן ולייחס אותן לזמן מסוים?
ז. במקרה שאכן היתה פגיעה מהסוג המפורט לעיל, האם היתה פגיעה זו בעלת אופי בלתי הפיך IRREVERSIBLE כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?
ח. אם לא היתה פגיעה מהסוג דלעיל, האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל?
ט. במידה והמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיעה חשיפתו של התובע לחומרים כמפורט לעיל על הופעת המחלה או החמרתה ובאיזו מידה?
י. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין חשיפת התובע לחומרים המפורטים לעיל או למי מהם, לבין המחלה ממנה סבל התובע - סרטן קיבה? (גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים).
יא. ככל שהמומחית תשיב בחיוב לשאלה הקודמת, דהיינו, שסביר יותר לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים לבין המחלה, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה, בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע, בכל הקשור לחשיפתו לחומרים דלעיל או למי מהם, היתה השפעה משמעותית על סרטן הקיבה ממנו סבל התובע? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה, הינה בשיעור 20% ומעלה).

8. ד"ר קרין ציקל שלום בחוות דעתה מ-8.5.14, השיבה כי התובע סובל מסרטן קיבה, אשר אובחן סופית ב-7.1.09, הגם שרישומים מחשידים היו קיימים קודם לכן ב-10.4.08.
ד"ר קרין ציקל שלום חיוותה דעתה, כי מחלת התובע לא נגרמה ולא הוחמרה עקב חשיפתו לחומרים המפורטים בהחלטת בית הדין, ולדעתה התובע לא נחשף לגורמי סיכון מוכחים כגורמים לסרטן קיבה, בעוד שקיימים גורמי סיכון טבעיים של התובע.
המומחית אף ציינה, כי אין המדובר במחלת מקצוע, ואף לא בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, וכי עבודתו של התובע לא השפיע על המחלה.

במסגרת חוות דעתה ציינה המומחית, מהי החשיפה התעסוקתית המוכרת כגורם לסרטן קיבה (עובדי גומי ופחם), וכן ציינה גורמים נוספים שעשויים לגרום לסרטן קיבה ובהם - הרגלי תזונה, עישון, קרינה מייננת, וזיהום בחיידק הליקובקטר פילורי, פקטורים גנטיים ועוד.

המומחית אף ציינה, כי התובע חלה בסרטן קיבה בהיותו בן 70, וכי שכיחות המחלות הממאירות עולה עם הגיל.
כן ציינה המומחה, כי לתובע קרוב משפחה בדרגה ראשונה שחלה בסרטן קיבה, ולכן הסיכון שלו לחלות, גבוה יותר.

גם ד"ר קרין ציקל שלום הפנתה לספרו של דה-ויטה, שהינו ספר לימוד בסיסי באונקולוגיה, וכן לקריטריונים של הסוכנות הבין לאומית למחקר על סרטן – IARC, הפועלת מטעם ארגון הבריאות העולמי.
גם בהקשר לספרות מקצועית זו, ציינה המומחית, כי התובע לא עבד בתעשיות גומי והפחם.
המומחית ציינה, כי חשיפה לנפט ולבנזן ידועה כגורמת ללוקמיה מסוג ALL, וכן ללימפומה מסוג נון-הוצ'קין.
באשר לחשיפה לאסבסט, ציינה המומחית, כי יש עדות מוגבלות בבני אדם, בכל הקשור לסרטן קיבה, וכי האסבסט מסווג כחומר מסרטן על-ידי IARC, בהקשר של סרטן ריאות, לרינקס ומזותליומה.
המומחית חיוותה דעתה, כי סרטן הקיבה הוגדר כסוג סרטן שלגביו אין עדות מספקת, בכל הקשור בינו ובין חשיפה לאסבסט, וכי אצל התובע אין מימצא ראייתי הקשור לחשיפה לאסבסט.

9. נדגיש, כי חוות הדעת של ד"ר שלוסברג מטעם התובע, עמדו לפני המומחית מטעם בית הדין, והיא אף ציינה זאת בחוות דעתה.

בקשת התובע להפניית שאלת הבהרה למומחית הנוספת, נדחתה בהחלטה מנומקת מ-27.8.14 (עיין בס' 3-5 להחלטה).

10. התובע הגיש סיכומים מטעמו ובהם ביקש להסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו - ד"ר שלוסברג, וטען, כי המומחית מטעם בית הדין לא מנתה גורם טבעי אצל התובע שגרם לו לסרטן הקיבה.

הנתבע הגיש סיכומים מטעמו ובהם טען, כי דין התביעה להידחות על יסוד חוות הדעת שני המומחים שמונו, ואשר משתיהן עולה, כי לא קיים קשר סיבתי, ברמת סבירות העולה על 50%, בין חשיפתו של התובע לחומרים שפורטו בהחלטת בית הדין, לבין סרטן הקיבה אשר בו לקה.

11. אין בידינו לקבל את טענות התובע, שכן אין די בתשתית עובדתית המצביעה על חשיפה לחומרים כימיים כאלה ואחרים, אלא יש אף צורך בקשר סיבתי בין המחלה בה לקה התובע, לבין חשיפתו לחומרים אלה.
12. בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (18.1.06), נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"עצם העובדה כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אינה בהכרח מלמדת כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לטענתו, הינו תוצאת חשיפה לרעש. התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש, מחייבת את בית הדין, החסר ידע רפואי, למנות מומחה רפואי מטעמו, אשר ישמש כ"זרועו הארוכה" לעניינים שברפואה. הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק. בהתאם לחומר שבפניו, קבע המומחה באופן חד משמעי כי הליקוי בשמיעה לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפתו לרעש וכי מצבו של המערער הינו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. משכך, הרי שקביעת בית הדין קמא לפיה לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש, נכונה."

הדברים מתייחסים לליקוי שמיעה, אולם נכונים אף בהקשר לענייננו, בכל הקשור לקשר הסיבתי שבין החשיפה לחומרים, לבין המחלה ממנה סבל התובע.

קביעותיהם הרפואיות של המומחים שמונו, עומדות במבחן הסבירות והה יגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת מטעמם.
נציין, כי שני המומחים ביססו חוות דעתם על ספרו של דה-ויטה ועל הקביעות של IARC.

(עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).

13. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה – היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי).

14. טענתו של התובע, כי לא מצויים גורמים טבעיים למחלתו, אינה מדויקת, שכן שני המומחים ציינו, כי העישון והסיפור המשפחתי של אח שלקה בסרטן קיבה, מגבירים את הסיכון של התובע ללקות במחלה זו.

מכל מקום, כבר נפסק עב"ל 215/05 מוריס מגיירה נ. המוסד לביטוח לאומי:

"כמו כן אין חזקה שבדין כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור אף כי קיימת בענין זה חזקה שבדין."

בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ. המוסד לביטוח לאומי, נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין...".

ועיין גם עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מרדכי בוארון (15.5.07), שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377).

15. על יסוד חוות דעתם של המומחים, יועצים רפואיים מטעם בית הדין , בתחום האונקולוגיה ובתחום הרפואה התעסוקתית - התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

16. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ה, (18 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נפתלי פאר
נציג עובדים

עפרה ורבנר - שופטת

עאסי לורנס
נציג מעסיקים