הדפסה

שוימר ואח' נ' ק.כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ ואח'

02 דצמבר 2015

לפני כב' השופטת רוית צדיק
נציג ציבור עובדים מר ישעיהו אברהם

התובע:
נתן שוימר
ע"י ב"כ עו"ד ערן גולן
-
הנתבעת:
גלעד מאי( לשעבר ק.כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ)51377345
ע"י ב"כ עו"ד וייזל עדי

פסק דין

1. לפנינו תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לנסיבות סיום עבודת התובע/ הנתבע שכנגד (להלן: "התובע"), אצל הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת").
התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים חלף הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות ולזכויות סוציאליות נוספות. ב תביעה שכנגד עתר ה הנתבעת לחיוב התובע בסך של 520,000₪ בגין נזקים שונים אשר לטענתה גרם במהלך תקופת עבודתו במהלך תקופת עבודתו.
רקע עובדתי:
2. התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל עבודה בפרויקט בניה , החל מיום 14.6.2009 ועד ליום 2010.
3. הנתבעת הינה חברת בנייה. בשנת 2008 כרתה הנתבעת חוזה עם עמותת "נאות כרמים" לפיו התחייבה לבנות עבור העמותה 60 יחידות דיור.
4. ביום 6.3.11 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין.
ביום 24.10.11 התקיים דיון קדם בפני כב' השופט טננבוים. ביום 2.11.11, הוגש כתב התביעה שכנגד. ביום 23.10.12 התקיים קדם משפט נוסף בפני כב' השופט טננבוים. ביום 7.11.13 ניתנה החלטת כב' השופט טננבוים על פיה נקבע התיק לשמיעת עדויות ביום 9.7.14.
5. ביום 20.5.14 הוגשה בקשת הנתבעת לזימון 24 עדים. עוד באותו יום ניתנה החלטתי על פיה משמדובר בזימון 24 עדים אשר עדותם נדרשת באותה סוגיה יזומנו 3 מבין העדים הנזכרים ברשימה. בהתאם לכך ביום 1.6.14 הודיע ב"כ הנתבעת שמות העדים אותם מבקש הוא לזמן לדיון. באותו מועד ניתנה החלטה לזימון עדים. ביום 9.7.10 העידו התובע, עדת הנתבעת גב' אורית בן שלום, ועד הנתבעת מר חיים ולינצ'יק. במועד דיון זה ומשלא התייצבו עדי הנתבעת, נקבע התיק להמשך הוכחות ליום 7.9.14. במועד הדיון הודיע ב"כ הנתבעת כי אין באפשרותו לאתר את העדים מטעמו על כן , ביקש לדחות את הדיון ולמסור את הזימון לעדים במסירה אישית.
6. ביום 4.1.15 לא התייצבו עדי הנתבעת לדיון, כאשר ב"כ הנתבעת הבהיר כי בוצע מסירה אישית לדיון לאחד העדים בלבד, בעוד את העד השני לא הצליח לאתר. לאחר דיון ארוך בשאלת זימון העדים והתייצבותם לדיון והצורך במתן צו הבאה, נדרש ב"כ הנתבעת להודיע לבית הדין עמדתו לעניין זימון העדים ובפרט צו הבאה לאחד העדים. בהתאם להחלטה מיום 26.1.15 נדרש ב"כ התובע לזמן את העדים במסירה אישית תוך 48 שעות ממועד קבלת החלטת בית הדין, וכן להודיע לבית הדין האם בכוונת העדים להתייצב לדיון הקבוע.
7. התיק נקבע לשמיעת עדויות ביום 19.3.15. ביום 10.2.15 הודיע ב"כ הנתבעת כי העדים זומנו על ידו וכן שוחח עם העדים שבוע טרם הדיון. ביום 18.3.15 הודיע עד הנתבעת מר גל יודפת כי אינו יכול להתייצב לדיון בשל אילוצים ביטחוניים. בהתאם להחלטת בית הדין נדרשה הנתבעת לדאוג להתייצבות עדיה, תוך שהובהר כי ככל שלא יתייצב עד מבין העדים, לא תותר חקירתו במועד אחר נוכח התנהלות הנתבעת אשר פעם אחר פעם אינה מצליחה להעיד את עדיה.
8. ביום 19.3.15 נשמעה עדותו של עד הנתבעת מר הונדרט זיו, ולאחר מכן ניתן צו לסיכומים. ביום 26.3.15 הגישה הנתבעת בקשה לזימון עד באמצעות צו הבאה וזאת טרם הגשת הסיכומים מטעמה. מאחר ובתיק התקיימו 6 ישיבות, חלקן ללא כל יכולת לקדם את ניהול ההליך נוכח התנהלות הנתבעת, ומשהבקשה הוגשה לאחר מתן צו לסיכומים, נדחתה היא.
תמצית טענות התובע:
9. לטענת התובע פוטר מעבודתו ביום 5.7.10 ע"י חשב הנתבעת מר חזוט. מנגד הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית אחרת ולא העידה את מר חזוט על כן לא הופרכה טענת התובע. בנסיבות אלה זכאי הוא לתשלום פיצוי פיטורים. בשים לב לתקופת עבודתו במשך 12.5 חודשים, יש לחייב את הנתבעת בסך של 8,333 ₪ בצרוף פיצויי הלנה מלאים, משלא מתקיימות נסיבות להפחתת פיצויי הלנה, בהעדר גרסה עובדתית מצד הנתבעת.
לחלופין נתבקש בית הדין בהתאם להוראות ס' 3 ו- 8 לצו ההרחבה בענף הבניה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,106 ₪ המהווים 6% משכרו במהלך תקופת עבודתו.
10. בשים לב לתקופת עבודת התובע זכאי הוא לקבלת 12 ימי חופשה. משניצל רק יום חופשה אחד בחודש 9/09 על הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי חופשה על פי 11 ימי חופשה אשר נותרו לזכותו. עוד צוין כי במהלך חודש 5/10 הנתבעת הפחיתה ממספר ימי החופשה להם זכאי התובע, 3 ימי חופשה למרות שעבד באופן מלא במהלך אותו החודש, ולא ניצל אפילו יום אחד. בעניין זה הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית כלשהי ולא טרחה להפריך את טענות התובע או להציג פנקס חופשה שנתית על כן , יש לחייבה בסך של 3,667 ₪.
11. במשך כל תקופת עבודתו בחברה, ולמרות שהשלים שנת עבודה, לא שולמו לתובע דמי הבראה. בהתאם להוראת בס' 7 לצו ההרחבה בענף הבניה, התובע זכאי ל- 6 ימי הבראה עם סיום השנה הראשונה להעסקתו עפ"י תעריף יומי בסך של 351 ₪. בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,194 ₪ בגין ימי הבראה.
12. בהתאם לס' 2 (א) לחוק הודעה מוקדמת לפטורים, ולהתפטרות, תשס"א 2001, היה על החברה ליתן לתובע הודעה מוקדמת טרם פיטוריו. לתובע לא ניתנה כל הודעה לפני פיטוריו והנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית כלשהי בעניין זה. על כן יש לחייבה סך של 8 ,000 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.
13. ביום 5.7.10 לאחר שהתובע סיים לבצע פרוטוקול מסירת דירה ללקוח אשר קיבל לידיו דירה חדשה, הודיע מר חזוט לתובע כי יחזיר אותו לביתו מאחר ורכב החברה נלקח מהתובע מספר ימים קודם לכן ו לאחר מכן מסר לו הודעה על פיה הוא מפוטר מידית. לנתבעת לא הייתה כל גרסה עובדתית בעניין זה, על כן גרסת התובע לא נסתרה. פטורי התובע נעשו שלא כדין ובנגוד לחובת תום הלב, ללא שימוע תוך פגיעה בכבוד התובע בפרטיותו, בהפתעה מוחלטת בזמן שמוסע הוא לביתו. על כן יש לחייב את הנתבעת סך של 20,000 ₪ בגין פטורים שלא כדין.
14. בתחילת תקופת העסקתו ניתן לתובע רכב בו הותקן מכשיר " פזומט", אולם לאחר 3 חודשי עבודה נדרש הוא להחזירו וניתן לו רכב שכור ללא " פזומט". על כן היה עליו למלא דלק באופן עצמאי ולשלם עבורו. הנתבעת התחייבה בפני התובע כי תחזיר לו מידי חודש בחודשו את הוצאות הדלק תמורת קבלות. התובע מסר את הקבלות למר חזוט חשב הנתבעת, אשר סרב להחזיר לתובע את הכספים שהוצאו בגין עלות הדלק. לנתבעת לא הייתה כל גרסה עובדתית בעניין זה, ולטענת התובע הסכום בגין הוצאות הדלק מסתכם בסך של 1800 ₪, כעולה מהקבלות הנמצאות אצל הנתבעת. על כן, יש לחייבה לשלם לתובע סך של 1800 ₪ בגין החזר הוצאות דלק.
15. לשם ביצוע עבודתו, נמסר לתובע מכשיר סלולרי מהחברה על מנת שיעמוד בקשר רציף עם משרדי החברה, דיירים, בעלי מקצוע, ספקים ועובדים בשטח. הנתבעת התחייבה בפני התובע כי תשלם את הוצאות שיחות הטלפון, אולם ניכתה משכרו סכומים שונים וטענה כי ביצע שיחות יתר. בחודש 9/09 ניכתה הנתבעת משכרו של התובע סך של 1 ,409ש"ח נטו. בחודש 12/09 ניכתה הנתבעת משכרו סך של 400 ₪ נטו. יצוין כי בכתב התביעה נתבע סכום של 1,809 ₪ בעוד בסיכומים ובתצהירים נוספה טענה כי בחודש 2/10 נוכה משכרו סך של 350 ₪ נטו, על כן יש לחייב את הנתבעת בסך של 2,159 ש"ח. הנתבעת לא נתנה לתובע כל פרוט שיחות או חשבונית בנוגע לחודשים בהם נוכו סכומים משכרו.
16. בנוסף נטען כי לא הובאו עדים מטעם הנתבעת להעיד לטובת הגרסה המופרכת שהועלתה בכתב ההגנה עלפיה התובע ערך שיחות ארוטיות באמצעות מכשיר הטלפון של הנתבעת. מעבר לכך, הנתבעת לא צרפה את פרוט השיחות היוצאות למרות שהתובע דרש זאת במסגרת ההליכים המקדמיים. על כן, יש לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו ממשכורתו בסך של 2,159 ₪ בצרוף פיצויי הלנה מלאים, משהנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית מינימאלית.
17. כמו כן , לאחר פטורי התובע לא שולמה משכורתו עבור חודש יוני 2010 ו- 5 ימי עבודה בחודש יולי 2010 עד למועד פיטוריו. גם בעניין זה לא הופרכה טענת התובע בעוד הנתבעת מודה מפורשות כי לא שילמה לתובע שכר עבודה עבור חודשים 6-7/10. בשל כך יש לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבור חודשים אלה בסך של 9,667 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר מלאים מיום היווצרות העילה, וזאת בהעדר גרסה עובדתית בתצהיר הנתבעת ומשלא מתקיימות נסיבות להפחתת פיצויי הלנה.
18. שעות עבודת התובע נקבעו בימים א'-ה 'החל מהשעה 07.00 ועד לשעה 16.30 ולעתים נדרש לעבוד בימי ו' ואף בשבתות. התובע צירף דוחות אשר היו ברשותו ( ת/6). הנתבעת לא הכחישה טענות אלה ולא הציגה גרסה עובדתית כלשהי.
בהתאם לס' 2 (פרק ב') לצו ההרחבה בענף הבניה, יום העבודה הוא בן 8 שעות בלבד. על פי הוראת ס' 5 לחוק הגנת השכר קיים איסור תשלום שכר כולל, אולם במשך כל תקופת העסקתו לא שילמה החברה לתובע גמול עבור עבודה בשעות נוספות בהם עבד. שכר התובע נקבע ע"ס 8 ,000 ₪ ברוטו למשרה מלאה אולם הנתבעת מעולם לא העלתה זאת על הכתב ולא ציינה את תנאי עבודתו. הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית בעניין זה והעד מטעמה הודה כי אין לו מושג מה היו תנאי השכר של התובע. לפיכך, יש לחייב את החברה לשלם לתובע גמול בגין עבודה בעות נוספות עבור 20 שעות חודשיות, בתעריף של 44 ₪ לשעת עבודה, ובסה"כ 13,200 ₪.
19. בהתאם להוראת ס' 2 א' לצו ההרחבה בענף הבניין היה על החברה להפריש לתובע הפרשות לקרן ההשתלמות בשיעור של 5% משכרו. הנתבעת מעולם לא הפרישה לתובע כספים עבור קרן ההשתלמות ולא הציגה כל גרסה עובדתית בעניין זה. על כן, ובהתאם לתלושי השכר יש לחייב את הנתבעת בסך של 4 ,255 ₪.
20. בהתאם להוראות ס' 3 א' ו3 ב' – לצו ההרחבה בענף הבניה, היה על החברה להפריש 6% משכר התובע עבור קרן פנסיה מקיפה ( שעור ההפרשות הינו 12% אשר 6% מהווים תשלום בגין פיצוי פיטורים). הנתבעת לא הפרישה את מלוא הכספים להם היה זכאי התובע, ולא הציגה כל גרסה עובדתית בעניין זה. בנוסף לעד מטעמה לא הייתה כל ידיעה מדוע לא הופרשו כספים בגין קרן הפנסיה. על כן יש לחייב את הנתבעת בסך של 2 ,970 ₪ נטו בגין הפרשות לקרן פנסיה.
21. לטענת התובע ככל שהחברה הייתה מפרישה את הכספים לפנסיה היה זכאי לקבלת זיכוי מס בהתאם לס' 45 א' (ב) לפקודת מס הכנסה. בשל כך, מתבקש בית הדין לחייב את החברה לשלם לתובע סך של 1,040 ₪ בגין אובדן זיכוי מס הכנסה עקב מחדלי הנתבעת.
22. לסיום נטען כי בתלושי השכר אשר הפיקה הנתבעת לא צוין מספר ח.פ. של החברה, ימי העבודה ושעות העבודה בהם התובע בפועל. הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית לעניין זה ולא ניתן כל הסבר מדוע פעלה כפי שפעלה. העדות היחידה מטעם הנתבעת הייתה עדותו של עד אשר לא היה לו מושג בתנאי עבודת התובע. בהתאם להוראות ס' 26 א' (ב)(2) ו – (3) לחוק הגנת השכר יש לחייב את החברה לשלם לתובע פיצוי בסך של 2 ,500 ₪ עבור כל תלוש פגום ובסה"כ 27,500 ₪ בגין 11 תלושים פגומים.
תמצית טענת הנתבעת:
23. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה ביקשה להעיד 24 דיירים אשר לטענתה ביצעו יחד עם התובע מעשה רמיה וגרמו לה לנזקים כבדים. עוד נטען כי בית הדין מנע מהנתבעת להביא ראיותיה עת נעתר לזימון 3 עדים בלבד. היה על התובע שכנגד לנהוג כלפי הנתבעת בנאמנות בהתאם להוראותיה ולא לעשות פעילות שלוחית עם עצמו ולקבל מכל אדם טובת הונאה והבטחת טובה הונאה בקשר לשליחותו. התובע שכנגד סיכם עם הדיירים המיועדים לבצע שנויים בתוספות בניה מעבר למה שהוסכם עם העמותה והדיירים. שינויי בניה אלה נעשו מאחורי גבה של הנתבעת ללא ידיעתה והסכמתה, ובנגוד לחוזים המקוריים שנכרתו בין הצדדים. עבודות הבניה ותוספות הבניה נעשו על ידי התובע באמצעות חומרי הנתבעת ,בעוד הדיירים שילמו לתובע שכנגד באופן אישי תוך הסתרת כספים אשר שלשל הוא לכיסו.
24. עוד טענה הנתבעת כי בשל ההסכמים הסודיים אשר ערך התובע עם הדיירים, ממנה היא עבודות בנייה נוספות של הד יירים בסכום מצטבר של 353,099 ₪ בניגוד להסכם אשר נחתם עימם כאשר התמורה שולמה ישירות לכיסו של התובע.
25. בנוסף, טענה הנתבעת כי בעקבות תוספות הבנייה והשינויים אשר חויבה לבצע בשל מצגי השווא של התובע , הדירות נמסרו באיחור רב על כן חויבה לפצות את העמותה באיחור במסירת הדירות בסך של 1,062,246 ₪. עוד נטען כי הנתבעת התחייבה לספק לדיירים במועד מסירת החזקה בדירה אריחים בשיעור של 3% מסך כל האריחים בנכס. בשל התנהלות התובע אשר השתמש באריחים לביצוע עבודות שונות ללא אישור הנתבעת, לא נותרו רזרבות אריחים עבור הדיירים. בגין רכיב זה טענה הנתבעת לנזק בגובה של 345,672 ₪. חרף סכומי הנזק המפורטים לעיל , הועמדה התביעה שכנגד על סך של 520,000 ₪.
26. מעבר לנזקים הכספיים הישירים אשר גרם התובע לנתבעת התנהלותו גרמה לכך שספריה כלפי שלטונות המס לא היו תקינים ומהימנים. כעולה מעדות העד, מהנדס מר חיים וילנצ'יק מעולם לא ידע על בצוע עבודות אלה, ולא נתן את הסכמתו לביצוען בנגוד לשקריו של התובע. עדות מר וילנצ'יק הייתה אמינה, ממנה עולה כי התובע נהג בנוכלות כלפי הנתבעת כאשר את הכספים עבור העבודות שבוצעו שלשל לכיסו בסתר, בלא הסכמת הנתבעת או ידיעתה. עדי הנתבעת גב' אורית בן שלום, והונדרט זיו, אישרו כי כל התנהלות הכספים הייתה מול המנהלת וכל שנוי בבניה או תוספת בניה, יש לבצע באמצעות המנהלת ואך ורק דרכה. שקרי התובע מוכחים בעדותו של הונדרט ממנה עולה כי ההצעות והיוזמה לעשות שנויים ותוספות בניה היו יוזמת התובע במטרה לשלשל כספים לכיסו. העד מר הונדרט אישר כי נתן באופן אישי 7,000 ₪ לתובע וכך הוכחה המזימה המשותפת שנרקמה בין התובע לדיירים מאחורי גבה של הנתבעת.
27. תלונה למשטרה אשר הוגשה כנגד התובע נסגרה מחמת חוסר ראיות מספיקות ולא בשל חוסר אשמה. לטענת הנתבעת עקב מעשיו והתנהגותו של התובע יש לשלול זכאותו לקבלת פיצוי פיטורים ככל שעומדת לו זכות אחרת יש לקזזה מהכספים אשר קיבל מהדיירים כעולה מהעדויות.
עוד נטען במסגרת הסיכומים, כי יש לזמן לדיון נוסף את עד הנתבעת מר גל יודפת אשר לא התייצב לדיון. לחלופין נטען כי יש לדחות את תביעת התובע ולקבל את התביעה שכנגד.
טיעוני התובע בהתייחס לתביעה שכנגד:
28. הנתבעת לא טרחה לזמן את עדיה לדיון וכלל לא ניסתה לברר עבור מה ניתן תשלום כלשהו בפרט בהתייחס למשפחת בועז אשר לגביהם צרפה החברה אישור לקבלת 600 ₪. הנתבעת לא הציגה את החוזה עם משפחת בועז, ואת דוח החברה המפקחת, את פרוטוקול המסירה או את תכניות הדירה. עדות התובע לפיה אוים על ידי מר חזוט שלא להגיש תביעה כנגד הנתבעת לא נסתרה, אשר הנתבעת לא טרחה להעיד את מר חזוט. התביעה שכנגד עומדת על 1,000,700 ₪ ומטרתה להפחיד את התובע ולמנוע ממנו לעמוד על זכויותיו הבסיסיות לאחר שפוטר בחוסר תום לב.
29. חרף טענת הנתבעת כי כרתה חוזה מול עמותת נאות כרמים בו הוסכםכי אין לבצע שנוי כלשהו ביחידות, לא טרחה להציג לבית הדין את החוזה. כמו כן לא הוצג אף חוזה אשר נחתם בין החברה לבין הדיירים. הצדדים מסכימים כי על הבניה פיקחה חברת פקוח, אולם הנתבעת לא הציגה דוח כלשהו של חב' הפקוח ממנו ניתן ללמוד מה השנויים שנערכו בבתי הדיירים ובידיעת החברה. הדבר נעשה במכוון. מעדותו של מר וילנצ'יק עולה כי היו ישיבות דחופות עם חברת הפקוח אשר בדקו את הדירות, אולם לא הוצג אף פרוטוקול או סיכום בין הנתבעת לבין חב' הפקוח.
30. עוד טענה הנתבעת כי הסכומים שהעבירו הדיירים לקבלני המשנה באמצעות התובע שולמו בהסתר ובהחבא אלא שהתובע עצמו צירף לתצהירו אישור בדבר סכומים שהתקבלו מהדיירים לצורך העברתם לקבלני משנה. התובע מעולם לא הסתיר דבר וכל סכום שקיבל מהדיירים להעברתו לקבלן המשנה אושר בכתב ידו. רשימת הנתבעת לפיה תוספות הבניה אינן חלק ממה שהוסכם עם הדיירים, ועל פי מצג זה סבלה נזק כספי בסך של 353,099 ₪ הנה רשימה סתמית שאינה כוללת דבר. מר וילנצ'יק העיד כי אינו יודע מי ערך את הטבלאות. הנתבעת לא הסבירה ופירטה מה היו הפעולות שביצעה על בסיס אותו מצג, מעולם לא הציגה את החוזים עם הרוכשים או עם החברה המפקחת.
הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובע בגין מסירת יחידות דיור באיחור, בהתבסס על החוזה בינה לבין הדיירים וזאת מבלי שהציגה את החוזים או את התשלומים שלכאורה, שילמה לדיירים.
31. בנוסף, הקנסות המייחסים לתובע עניינם במסירת החזקה בדירות, כשבעה חודשים אחרי שהתובע סיים העסקתו בחברה. עוד נטען כי ההש וואה בין נספח ב' וג' מלמדת כי גם לשיטתה המופרכת של הנתבעת מעולם לא בוצעו עבודות בניה נוספות ביחידה 69 ב'.
העד מטעם הנתבעת - מר וילנצ'יק, לא ידע להשיב לשאלות בעניין הנזקים הנתבעים מהתובע בגין "האיחורים" במסירת הדירות וכן הנתבעת לא הציגה את דוחות הפקוח מהם ניתן היה ללמוד מהי הס יבה למסירת יחידות הדיור באיחור ומה היא אחריות התובע למסירת יחידות דיור לאחר סיום עבודתו. כמו כן, הנתבעת מעולם לא ציינה מי ערך את נספח ג' ועל מה הוא מבוסס. העד מטעמה לא ידע להשיב על שאלות בעניין זה. הדברים יפים בהתאמה לעניין שימוש עובדי החברה באריחים אשר בגינם נאלצה לפצות את הדיירים. הנתבעת לא הגישה חוזים, תעודות משלוח, או עדות כלשהי בעניין השימוש באריחים. לא הוצגה ולו אסמכתא אחת של דייר אשר שולם לו סכום כלשהו בגין מחסור באריחי קרמיקה. כאשר אומת מר וילנצ'יק עם טענת הנתבעת לעניין אריחי הקרמיקה שינה גרסתו וטען כי הטענה היא שהתובע לא גנב את הקרמיקה אלא שהיה אחראי לכך שקבלני המשנה שברו בעצמם את הקרמיקה. משנשאל האם נתבעו קבלני המשנה בגין מחדלם זה, השיב כי אינו יודע. בהמשך העיד כי למרות שהנתבעת תבעה מהתובע במסגרת כתב התביעה שכנגד עלויות פרוק פנוי והרכבה, אינו זוכר מקרה ספציפי בו היו עלויות מסוג זה. משנדרש לשאלות בעניין הטבלה האנונימית בדבר חסרים בקרמיקות לכאורה, השיב כי אינו יודע מי ערך את הטבלאות.

32. לבקשת הנתבעת העידה הגב' אורית בן שלום, ומעדותה התברר כי לאחר שהגישה תביעה כנגד הנתבעת בגין לקויי בניה, הוגשה כנגדה תביעה שכנגד אשר עילותיה זהות לעילות התביעה כנגד התובע. בית הדין התבקש לחייב את התובע בסכום של 28,403 ₪ בשל הוצאות בשל משפחת בן שלום, ומנגד הגישה תביעה זהה כנגד משפחת בן שלום.

33. פרט לטבלאות העלומות הנתבעת לא הציגה ראיה אחרת, וסירבה למסור מסמכים שנזכרו על ידה בתצהיר גלוי המסמכים. מר וילנצ'יק העיד בחקירתו הנגדית כי קיים יומן עבודה ודרישות תשלום של בעלי מקצוע המציין את פרוט העובדות שנעשו וכן דוחות על ביצוע העבודה, אולם הנתבעת העלימה מבית הדין מסמכים ובכלל זה מסמכים של משפ' בן שלום ולבסוף הלינה על זימון העדים.

34. עוד נטען כי התובע הבהיר גרסתו לאירועים, וטען כי הנתבעת סבלה מבעיות אמינות קשות בקרב הדיירים, וכן כי כל השנויים נעשו בידיעת ובהסכמת הנתבעת. בנוסף הייתה חברה מפקחת שנציגיה היו בשטח, אולם הנתבעת בחרה להעלים מסמכים לאורך כל ההליך ותחת הצגת ראיות משתמשת היא במלים בוטות אשר בינם לבין המציאות אין דבר.

35. נטל ההוכחה המוטל על צד המעלה נגד משנהו טענת מרמה או גניבה, בעלת " גוון פלילי" הינו נטל מוגבר. גם בנטל זה הנתבעת לא עמדה.
לסיום נטען כי הוכח שהחברה העלימה לאורך כל ההליך ראיות ומעולם לא פנתה לעד מאותם 24 עדים אשר זימונם התבקש. הנתבעת נתלית בטענות כי בית הדין מנע ממנה את הוכחת תביעתה אולם, בית הדין גילה אורח רוח כלפי החברה אשר מעולם לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין וזאת כאשר התברר כי בידיה ראיות עצמאיות כתובות אשר במכוון העלימה אותן. על כן טענות הנתבעת בעניין עדיה, הינן אבסורדיות ונוגעות בחוסר תום לב שכן הוכח כי כל מטרת התביעה שכנגד, לאיים על התובע ולמנוע ממנו את זכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה:
36. עיקר טענות הנתבעת והתובעת שכנגד( להלן: "הנתבעת") בתרמית ,הצגת מעשה גניבה והונאה אשר לטענתה בצע התובע ובעטיה אינו זכאי לרכיב מבין רכיבי התביעה ויש לחייבו בסכום התביעה שכנגד בסך של 1,761,017 בגין הנזקים הישירים אשר גרם לנתבעת . לצרכי אגרה הועמדה התביעה שכנגד על סך של 520,000 ₪.

לצורך הכרעתינו בהליך זה נבחן תחילה את זכאות התובע לזכויות הנתבעות על ידו ולאחר מכן נדון בתביעה שכנגד.

תשלום שכר עבודה:
37. טענת התובע כי הנתבעת לא שלמה את שכרו עבור חודשים יוני יולי שנת 2010 לא הופרכה על ידי הנתבעת , אשר טענתה העיקרית היא כי יש לקזז את השכר ככל שיקבע כי התובע זכאי לכך, מהכספים אשר נטל התובע לכיסו.

38. בהעדר ראיה על פיה ניתן לקבוע כי התובע אכן נהג במרמה כלפי הנתבעת או קבל לידיו כספים, ולא העבירם לבעלי המקצוע אשר בצעו את העבודה בדירות, טענה אשר כאמור לא הוכחה באמצעות הדיירים אשר העידו מפורשות כי ראו בתובע שלוח הנתבעת ואינם יודעים למי התובע העביר את הכספים הנתבעת, יש לחייב בתשלום שכר עבודת התובע לחודשים יוני-יולי 2010 בסך של 9,667 ₪.

39. אשר לתביעה לחיוב בפיצוי הלנת שכר כדין נבהיר כי שכר התובע לא שולם עד ליום זה נוכח טענת הנתבעת כי יש לקזז כל סכום שיפסק מהכספים אשר נטל התובע לכיסו. שיקול הדעת להפחית פיצויי הלנה קבוע בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. ההלכה הפסוקה בעניין זה קבעה כי לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. בפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד (מיום 1/11/11) נקבע כדלקמן:

"באשר להיקפו של שיקול הדעת ניתן למצוא שתי גישות: הגישה הראשונה גורסת כי הנסיבות הנקובות בסעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק אינן מהוות רשימה סגורה, ו"אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת ...". (סגנית הנשיא (בדימוס) ברק-אוסוסקין בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון, מיום 29.11.2000; כן ראו את פסק דינה של השופטת נטע רות בעב' (ת"א) 6992/00 יצחק ביטש – דליה אדרוקי, מיום 25.5.2003).הגישה השנייה גורסת כי רשימת הנסיבות הינה סגורה אך ניתן לפרשן באופן תכליתי, המאפשר שיקול דעת רחב לבית הדין (גישת הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין עיריית לוד). בין כך ובין כך, נראה כי אין כיום מחלוקת כי טרם פסיקת פיצויי הלנה על בית הדין להפעיל שיקול דעת, הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם (ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ – מירב בן הלל, מיום 31.5.2000; ע"ע 394/99 המפד"ל – תאופיק אגבריה, מיום 23.12.2003).

ובהמשך נקבע:
"יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבדותו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק – עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם (וראו למשל – כדוגמאות לדרך הפעלת שיקול הדעת – את ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ – מונטסנוט איילין איל, מיום 24.11.2005; ע"ע 307/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ – רונית דבורה, מיום 20.9.2006). במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות התנהגות הצדדים ותום ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות. בעת קביעת שיעור ההפחתה ניתן להיעזר, ככל שהנסיבות מתאימות לכך, בשיעור הריבית החריגה הנוהגת בבנקים (כפי שנעשה בעניין עיריית לוד)".

40. בענייננו, נתנו דעתנו לכך שהנתבעת כלל לא שלמה את שכר התובע ולו חלקו והייתה מודעת לאי תשלום השכר. כמו כן שקלנו את העובדה כי בזמן אמת סברה הנתבעת כי יש ביכולתה להוכיח את טענת הגניבה אשר כפי שיפורט לעיל, נדחתה על ידינו ואין בה לכשעצמה לאיין את החובה לתשלום השכר. לאחר איזון בין טענות הצדדים בעניין זה ומשהשכר לא שולם כלל , אנו מעמידים את סכום פיצוי הלנת השכר על סך של 10,000 ₪ .

פיצוי פיטורים והודעה מוקדמת :
41. לטענת התובע ביום 5.7.10פוטר לאלתר על ידי חשב הנתבעת. יצוין כי הנתבעת לא הפריכה טענת התובע כי פוטר לאלתר אלא טענה כי אינו זכאי לתשלום פיצוי פיטורים נוכח מעשה הגניבה והמרמה אשר בצע . עוד נטען כי היה ויקבע בית הדין כי יש לחייב הנתבעת בתשלום כלשהו יש לקזז את הסכום מהסכומים אשר קבל התובע ישירות מהדיירים.

42. עדות התובע לעניין אופן ומועד פיטוריו לא נסתרה על ידי הנתבעת כלל וכלל. התובע הצהיר והעיד בפנינו כי הרכב נלקח ממנו ביום 24.6.10 והוא פוטר באופן מידי על ידי חשב החברה ביום 5.7.10 ( ראו- עמוד 12 שורות 26-31 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.14).
הנתבעת הציגה מכתב אשר נרשם ביום 6.7.10 ממנו עולה כי התובע התפטר מעבודתו לאלתר וללא כל הודעה מוקדמת. עם זאת מעבר להצגת מכתב חשב הנתבעת אשר לטענת התובע פטר אותו מעבודתו, בחרה הנתבעת שלא לזמן את הגורם המפטר לעדות בפנינו. בשל כך, סוכלה שמיעת העד הרלוונטי לשאלת פיטורי התובע ובהתאם הנתבעת לא הפריכה טענה זו . לפיכך, עדו ת התובע בעניין מועד פיטוריו ואופן פיטוריו ,לא נסתרה על ידי הנתבעת ואמינה ומהימנה היא עלינו.
כמו כן, הנתבעת לא התייחסה כלל וכלל לחישוב פיצוי הפיטורים אשר נערך על ידי התובע אלא עיקר טענתה כי יש לשלול לתובע פיצוי פיטורים נוכח מעשה הגניבה.

43. ההלכה הפסוקה קבעה כי הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק. כמו כן, שלילת פיצויי פיטורים תעשה במשורה באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש". ( ראו: דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' נ' שושנה שרייר [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי [פורסם בנבו] פד"ע כ"ב, 303. עע 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני [פורסם בנבו] (22.10.02) ).

44. נוכח טענות הנתבעת לפיטורים בשל מעש ה גניבה ומרמה, יש להוכיח את טענת הגנ יבה במידת הוכחה גדולה יותר ומעבר לנדרש בתביעה אזרחית רגילה. בית הדין הארצי קבע, כי ראיות נסיבתיות באשר לביצוע גניבה, מן הדין לבסס כדבעי באופן שתובלנה למסקנת הגניבה (דב"ע נג/3-79 לובה יונייב ואח' נ' חברת וייסמן תמרוקים בע"מ [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך כו(2) 345 (1993)). בהתאם להלכה על המעביד הנטל להוכיח כי העובד גנב או מעל (ראו: דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד - יעקב הלמן, לא פורסם, מיום 5.7.95; ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, לא פורסם, מיום 25.4.06)).כך נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה בעניין מרכולית כוכב בע"מ לעיל, בשאלת מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בהליך אזרחי: "מכאן, הגישה הרצויה החוזרת בפסיקה בעולם והתקבלה בארץ, היא גישה גמישה הבוחנת כל עניין לגופו וקובעת את מידת ההוכחה הדרושה על פי האינטרסים המוגנים. בענייננו, מדובר בטענת עבירה פלילית במשפט אזרחי, ביחסי עבודה. מחד, יחסי עבודה הם יחסים מתמשכים הדורשים מידת אמון גדולה בהרבה ותום לב גדול מזה שבין צדדים לחוזה בדרך כלל... מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באישיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר - "לא נכון... לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת. הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות".

45. ראוי להקדים ולהבהיר כי לאחר שבחנו את הראיות אשר בפנינו סבורים אנו כי דין טענות הנתבעת בעניין גניבה ממעביד השוללת פיצוי פיטורים להידחות שעה שהמעשים המיוחסים לתובע הכוללים טענות הונאה , נזקים כספיים וגניבה ממעביד, לא הוכחו במידה הנדרשת.
הנתבעת הציגה דוחות (נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה שכנגד) מהם עולים לטענתה הנזקים אשר גרם התובע לנתבעת לאור קבלת כספים מדיירי הפרויקט, ישירות לכיסו. מעבר לטענה עלומה ועמומה זו , לא הונחה בפנינו ולו ראשית ראיה למיוחס לתובע. הנתבעת הציגה דוחות אשר לא נערכו על ידי העד מטעמה מר וילנצ'יק על כן לא הוא ידע להסביר כיצד ומדוע מיוחסים הסכומים בטבלה, לתובע . הדברים יפים ביתר שאת משעסקינן בטענות חמורות וקשות המייחסות לתובע מעשים פלילים ודורשים רמת הוכחה מוגברת מעבר למאזן ההסתברויות, אשר כאמור לא הוכחה על ידי הנתבעת. יצוין כי בתצהירו התצה יר התובע כי ככל שנעשו שינויים בדירות נעשו הם בהסכמת ובידיעת הנתבעת בעוד התשלום שולם ישירות לבעלי המקצוע. במקרים בודדים הועבר התשלום אליו לצורך העברתו לקבלני המשנה אשר בצעו את העבודה. כאמור הנתבעת לא הפריכה עדות התובע בנושא זה ולא הוכח כי התובע נטל את הכספים לכיסו חרף העברת לקבלן המשנה.

46. לכך מתווספת העובדה כי תלונה הנתבעת למשטרה בעניין זה , נסגרה בהעדר ראיות קרי, הנתבעת אשר כפי שהעיד העד מטעמה נהלה דוחות ושכרה חברה מפקחת , לא הביאה לעדות את דוחות ויומנו ביצוע העבודה הגם שמעדותו של מר וילנצ'יק עולה מפורשות כי נוהל יומן עבודה, לא זמנה לעדות מי מנציגי החברה המפקחת אשר נכחו באתר, לצורך הוכחת טענת הגניבה המיוחסת לתובע.

47. הנתבעת זמנה לעדות את מר הונדרט זיו , אשר העיד כי התובע דאג לביצוע העבודה והכסף שולם ישירות לתובע. עם זאת הבהיר כי ראה את התובע כשליח החברה( עמוד 10 שורות7-8 לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.15). בהמשך הבהיר כי חברת הפיקוח אמורה הייתה לדעת על השינויים אשר נעשו בדירה(עמוד 12 לפר' שורות 8-9).כמו כן העיד העד כי בזמן הב נייה היו דוחות לכל אחד מהבתים וחברת הפיקוח סיימה תפקידה לאחר מתן המפתחות לדיירים( עמוד 14 שורות 1-5).מעדותו עד הנתבעת למדים אנו כי חברת הפיקוח פקחה על כל העבודות , ערכה דוחות והייתה ערה לשינויים אשר נעשו בדירות. כאמור לעיל ,הנתבעת מטעמיה היא ,בחרה שלא להציג בפני בית הדין את הדוחות או לזמן עד מטעם חברת הפיקוח.

48. דברים דומים נשמעו מפי עדת הנתבעת הגב' אורית בן שלום אשר העידה כי תבעה את הנתבעת בשל ליקויי בנייה חמורים וכן העידה מפורשות כי המנהלת ידעה על השינ ויים שעה שהיה מפקח מטעמה אשר מרבית הזמן נכח באתר. עוד העידה כי את הכסף העבירה על מנת שיגיע לקבלנים אולם אינה יודעת מה נעשה עם הכסף אך השינויים בוצעו כפי שהובטח ( עמוד 18 שורות 11-18 לפרוטוקול הדיון מיום 9.67.14). בהמשך הבהירה כי אינה יודעת למי עבר הכסף אולם מבחינתה הועבר הוא לנציג הנתבעת כאשר הקבלן, המנהלת והחברה המפקחת ידעו בדיוק מה נעשה בכל דירה ודירה. עוד הבהירה כי לא שלמה ישירות לבעלי המקצוע אשר בצעו את השינויים בדירתה אלא רק לתובע( עמוד 22 לפר' שורה 19).

49. ניתוח העדויות הנזכרות לעיל, מוביל למסקנה ברורה וחד משמעית ממנה עולה כי הדיירים הבהירו מפורשות כי הנתבעת , מנהלת והחברה המפקחת היו מודעות וערות לבעיות הרבות בדירות ובהתאם לכך ידעו על השינויים אשר בוצעו. כמו כן העידו הם כי העבודה בוצעה והכסף הועבר לתובע כשלוח החברה. לא הוצגה בפנינו ולו ראשית ראיה קלה שבקלות, להוכחת הטענ ות המופרכת והפוגענית אשר העלתה הנתבעת כנגד התובע עת ייחסה לו נטילת כספים ישירות לכיסו.

50. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום פיצוי פיטורים בסך של 5,106 ₪, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה. נציין כי הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי על כן מצאנו לקבל את תחשי ב התובע במלואו.

51. אשר לתביעה להלנת פיצוי פיטורים – מחד סברה הנתבעת במועד פיטורי התובע כי האחרון בצע עבירות מרמה והונאה על כן, לא שולמו לתובע פיצוי פיטורים. מאידך טענת הנתבעת בעניין זה נטענה בעלמא ו לא הוכחה כלל וכלל . לפיכך, בנסיבות מקרה זה מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנת פיצוי פיטורים מופחתים בסך של 5,000 ₪.

52. משקבענו כי גרסת התובע לעניין מועד פיטוריו לא הופרכה, ושעה שפוטר הוא ללא כל הודעה מוקדמת, זכאי התובע למתן ימי הודעה מוקדמת טרם פיטוריו. הנתבעת לא טענה דבר לעניין זה למעט טענת הקיזוז , ולא חלקה על הסכום הנתבע בגין רכיב זה. לפיכך, אנו מחיי בים את הנתבעת בתשלום ימי הודעה מוקדמת בסך של 8,000 ₪.

פדיון ימי חופשה:
53. הנתבעת לא חלקה על חישוב התובע בעניין זה או על זכאותו ועיקר טענתה העוברת כחוט השני על פני כתבי הטענות , הינה כי ככל שזכאי התובע לסכומים כלשהם יש לקזזם מהכספים אשר נטל שלא כדין מהנתבעת.

54. הנטל להוכיח כי העובד ניצל ימי חופשה בתשלום ומספרם מוטל על המעסיק.
על פי סעיף 3 לחוק חופשה שנתית עובד זכאי ב-4 השנים הראשונות לעבודתו ל-14 ימי חופשה שנתית מדי שנה ( בעניינינו זכאי התובע ל-12 ימי חופשה). משלא הוצג חישוב נגדי לחישובי התובעת באשר לגובה הזכאות לתשלום פדיון ימי חופשה שנתית, מקבלים אנו את תחשיב התובע .
נוכח האמור לעיל , התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 3,667 ₪.

פיטורים שלא כדין:
55. משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו באופן מידי וללא מתן ימי הודעה מוקדמת, עולה בבירור כי פוטר ללא שימוע. על כן, יש לקבוע מהו שיעור הפיצוי לו זכאי התובע נוכח סיום עבודתו בדרך בה בחרה הנתבעת קרי, בהעדר שימוע ובהעדר מתן הזדמנות לתובע להשמיע טענותיו טרם פיטוריו בפרט שעה שהנתבעת מייחסת לתובע טענות מרמה והונאה חמורות.

56. הלכה פסוקה קבעה כי יש לקבוע את שיעור הפיצוי בהתאם לנסיבות המקרה:
"... סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים
באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית..." (ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - תורג'מן, (3.03.09)).

57. בבואנו ליישם את עקרונות ההלכה הפסוקה על עניינינו , בהתחשב במכלול הנסיבות כאשר מחד התובע פוטר ללא כל הודעה מוקדמת, וודאי ללא זימון לשימוע ומאידך נוכח הטענות הקשות אשר ייחסה הנתבעת לתובע, טענות בעלות גוון פלילי דהיינו, גניבה, הונאה ומרמה, מתעצמת זכות הטיעון של התובע וזאת נוכח הפגיעה בשמו הטוב ובכבודו. לפיכך, אנו פוסקים לתובע סך של 16,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע.

דמי הבראה:
58. טענת התובע לעניין זכאותו לדמי הבראה לא הופרכה על ידי הנתבעת ולא הוצג כל חישוב נגדי הסותר את תחשיב התובע. כמו כן, עיון בתלושי השכר מעלה כי לתובע לא שולמו דמי הבראה כלל וכלל. לפיכך, שעה שטענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי יש לקזז כל סכום לו זכאי התובע מהסכומים אשר גבה שלא כדין מדיירי הפרויקט אשר בצעה הנתבעת , ומשקבענו כי טענת הגניבה ונטילת הכספים שלא כדין, לא הוכחה כלל וכלל, דין התביעה לתשלום דמי הבראה להתקבל .הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,194 ₪ בגין רכיב זה.

החזר הוצאות דלק:
59. לטענת התובע הנתבעת התחייבה לשאת בהוצאות הדלק. מנגד טענה הנתבעת כי לתובע שולמו הוצאות דלק בגין תקופת עבודתו. התובע לא הציג בפנינו ראיה כלשהי לתשלום הסכומים הנתבעים על ידו בגין רכיב זה שעה שלטענתו הועברו כל הקבלות לחשב הנתבעת. לפיכך, משאין בפנינו ול ו ראשית ראיה להוכחת הסכומים אשר לטענת התובע שולמו על ידו, ובהעדר ראיה התומכת בסכום הנתבע, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

ניכויים שלא כדין:
60. לטענת התובע הנתבעת ניכתה משכרו בחודש ספטמבר 2009 סך של 1 ,409 ₪ ובחודש דצמבר 2009 סך של 400 ₪ בגין שיחות יתר אשר לכאורה בצע התובע. יצוין כי בתצהיר ובסיכומי התובע נתבע סכום גבוהה יותר בסך של 2,159ש"ח. עוד נטע כי הנתבעת מעולם לא הציגה בפני התובע את פירוט השיחות או החשבוניות בגין החודשים בהם הייתה חריגה לכאורה. משהנתבעת ניכתה את הסכומים בניגוד לדין, בהעדר הסכמת התובע בכתב או בעל פה מבלי שהוכח הסכום אשר נוכה משכר התובע , יש לחייבה בסך של 2,159 ₪ בגין רכיב זה.

61. מנגד טענה הנתבעת כי הסכומים נוכו כדין שעה שלטענתה התובע חרג מהסכום אשר אושר לו ובצע שיחות ארוטיות ממכשיר הטלפון אשר הועמד לרשותו.

62. טענת הנתבעת כי התובע חרג בסכום כלשהו מהסכום אשר אושר , לא הוכחה כלל וכלל. כמו כן, לא הוצגה כל אסמכתא לעניין התשלום ולא ברור מדוע נוכו סכומים אלה משכר התובע ועל בסיס אילו נתונים או תחשיב נוכו הם.
לפיכך, דין תביעת התובע להשבת סכומים אשר נוכו שלא כדין, בסך של 1,809 ₪ להתקבל. משכתב התביעה לא תוקן ונוקב בסך של 1,809 ₪ בגין רכיב זה לא מצאתי לפסוק לתובע את הסכום הנזכר בתצהירו ובסיכומים מטעמו.

שעות נוספות:
63. לטענת התובע מעת לעת נדרש לעבוד בימי שישי ולעיתיים בימי שבת. התובע ערך דו"ח שעות נוכחות אשר הוחתם על ידי נציג הנתבעת. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה יום העבודה הינו בן שמונה שעות בלבד ובניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת ה שכר האוסר על שכר כולל והכללת רכיב השעות הנוספות בשכר , לא שולמה לתובע כל תמורה בגין עבודתו בשע ות נוספות. לפיכך, זכאי התובע לשכר בעד 20 שעות נוספות חודשיות בסכום של 13,200 ₪.

64. מנגד טענה הנתבעת כי הסכום הסופי אשר הוסכם בין הצדדים כלל גם תשלום עבור ש עות נוספות ככל שבוצעו. עוד נטען כי היה וימצא בית הדין כי יש לחייב את הנתבעת בסכום כלשהו יש לקזזו אל מול הסכומים אשר נטל התובע וסכום הנזקים הנתבעים במסגרת כתב התביעה שכנגד.

65. טרם כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף, הנטל להוכחת עבודה בשעות נוספות והיקפן היה מוטל על כתפי התובע. ממועד כניסת תיקון לתוקף חל שינוי.
בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, בה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו. עם זאת נציין כי אף טרם התיקון לחוק קבע בית הדין הארצי כי יש מקום להגמיש את הכללים בדבר נטל הראיה לצורך הוכחת גמול עבודה בשעות נוספות, וכך נקבע:

" מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראיה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחה מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה". (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים, [פורסם בנבו] מיום 12.11.08).

בהמשך פסק הדין קבע בית הדין הארצי את אופן הוכחת השעות הנוספות כדלקמן - "בשלב הראשון – על העובד להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו, ובכך מועבר אל המעסיק נטל ההוכחה; בשלב השני – על המעסיק להוכיח את מספר שעות העבודה של העובד ואת היעדרויותיו של העובד. בהעדר הוכחה מדויקת, המעסיק אינו מרים נטל זה; בשלב השלישי – ככל שהמעסיק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, על יסוד מתכונת העבודה הקבועה שהוכחה על ידי העובד והנתונים המוכחים בנוגע לשכרו, בית הדין קובע את שיעור הסכום המגיע לו, כאשר ניתן לעשות זאת על דרך של אומדנא".

66. סעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כי על מעסיק חלה חובה לנהל רישום שעות עבודה וכך נקבע -
"מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות."

67. בענייננו הנתבעת לא המציאה כל הוכ חה כי ניהלה "פנקס שעות עבודה ומנוחה". הנתבעת לא צרפה דוחות נוכחות המתייחסים לתקופת עבודת התובע. למעשה גרסת התובע כי עבד במשך 20 שעות נוספות כלל לא הופרכה על ידי הנתבעת אשר עיקר טענתה כי שכר התובע כלל תשלום בגין שעות נוספות, טענה אשר לכשעצמה מנוגדת להוראות החוק והאיסור בדבר שכר כולל ,וכן הכחישה כי בוצעו שעות נוספות על ידי התובע.

68. הנתבעת לא הגישה רישום של שעות עבודת התובע או כרטיסי נוכחות מהם ניתן ללמוד האם כטענת התובע עבד בשעות נוספות. מעבר לאמור הנתבעת כלל לא חקרה את התובע על תצהירו ממנו עולה כי עבד בשעות נוספות ולמעשה לא הופרכה גרסת התובע בעניין זה. בנוסף, הנתבעת לא בררה את הרשום בכרטיסי הנוכחות ת/6 לתצהיר התובע מהם עולה כי בחודשים אוקטובר – דצמבר 2009 עבד התובע בחלק מימי השבת.

69. לפיכך, ועל יסוד המסמכים שהונחו בפנינו , שוכנענו כי התובע אכן עבד בשעות נוספות כנטען על ידו. משהנתבעת לא חלקה על תחשיב התובע וכפי שהובהר לעיל, לא חקרה את התובע בעניין זה ולא הוצגה כל אסמכתא לעניין רישום שעות העבודה, דין התביעה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות להתקבל
הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,200 ₪ בגין רכיב זה.

הפרשות לקרן השתלמות:
70. לטענת התובע בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה היה על הנתבעת להפריש לתובע תשלומים לקרן ההשתלמות בשיעור של 5% משכרו. הנתבעת מעולם לא הפרישה סכומים בגין רכיב זה על כן זכאי התובע לסך של 4,225 ₪.

71. מנגד טענה הנתבעת כי שכר התובע כלל את כל התשלומים וככל שיקבע בית הדין כי התובע זכאי לסכום כלשהו יש לקזזו מהכספים אשר נטל לכיסו ולחילופין מהנזקים אשר נתבעו על ידי הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד.

72. הנתבעת לא חלקה על חלות הצו ולא הפנתה לתחשיב או שיעור אחר בו יש לחייבה לטענתה. בנסיבות אלה, ובהעדר טענת הגנה ממשית למעט הטענה כי השכר ששולם כולל את כל הרכיבים, טענה אותה כאמור לעיל דחינו מכל וכל, תביעת התובע לתשלום לקרן ההשתלמות מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,225 ₪ בגין רכיב זה.

הפרשות לקרן הפנסיה:
73. לטענת התובע בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, היה על הנתבעת להפריש 6% משכר התובע בגין פנסיה מקיפה( שיעור ההפרשה הוא 12% כאשר 6% מהווים תשלום בגין פיצוי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים). לטענת התובע בתקופת עבודתו הופרשו כספים בחסר רב. שכן הגמול לפנסיה מופרש גם מרכיב החופשה על כן , נתבע סך של 2,970 בגין רכיב זה.

74. הנתבעת לא חלקה על הסכומים אלא חזרה וטענה כי שכר התובע כולל את כל הרכיבים הנתבעים וכן ככל שיפסק כי התובע זכאי לסכום כלשהו יש לקזזו מהכספים אשר נטל התובע והנזקים אשר גרם לנתבעת כמפורט בכתב התביעה שכנגד.

75. בהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת ומשאינה חולקת על חלות צו הבנייה אלא עיקר טענתה כי יש לקזז את הסכומים מהכספים אשר נטל התובע, כספים אשר ביחס אליהם קבענו כי לא הוכחו טענות הנתבעת , אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום סך של 2,970 ₪ בגין רכיב זה.

זיכוי מס:
76. לטענת התובע ככל שהנתבעת הייתה מפרישה את הכספים לקרן הפנסיה, היה זכאי הוא לזיכוי מס בסך של 1,040 ₪. הנתבעת הכחישה חבות ההפר שה בגין רכיב זה.

77. משמדובר בהפרשה רטרואקטיבית הלכה למעשה הפסיד העובד את הזיכוי ממס אשר היה מתקבל באותה שנת מס ככל שהכספים אכן היו מופקדים במועדם לקרן הפנסיה. מקום בו אין חולק כי התובע היה זכאי להפקדת הכספים אולם בשל מחדלי הנתבעת לא הופקדו הם, יש לחייב הנתבעת בנזק הישיר אשר נגרם לתובע בשל אובדן זיכוי מס. לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,040 ₪ בגין רכיב זה.

פיצוי לא ממוני מכוח חוק הגנת השכר:
78. לטענת התובע תלושי השכר את נמסרו לידיו אינם כוללים את מספר החברה, ימי העבודה ושעות העבודה בפועל על כן , יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 2,500 ₪ עבור כל תלוש פגום ובסכום כולל של 27,500 ₪ בהתאם לסעיף 26א(ב)(2)ו- 3 לחוק הגנת השכר. הנתבעת הכחישה את טענת התובע בעניין זה ושבה על גרסתה כי תלוש השכר כלל את כל רכיבי השכר כפי שסוכמו עם התובע.

79. סעיף 26א לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, קובע כך:
"26א. (א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.
(ב)(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לעניין זה...

80. אין חולק כי תלושי השכר אשר הוצגו בפנינו אינם כוללים את מספר החברה של הנתבעת ופירוט שעות ה עבודה בשעות נוספות כעולה מדוחות הנוכחות אשר צורפו לתצהיר התובע . עם זאת ,כוללים הם את ימי העבודה בהם עבד התובע , התעריף השעתי והיומי , מאזן ימי חופשה וימי מחלה. על כן, צודק התובע בטענתו כי הנתונים בתלושים אינם עונים על דרישות החוק בהתייחס למספר החברה, ושעות עבודתו בשעות נוספות. עם זאת, אנו סבורים כי התביעה לפיצוי בסך 2,500 ₪ עבור כל תלוש היא מוגזמת בפרט משלא הוכחו ליקויים נוספים בתלושי השכר.
אשר על כן אנו מחייבים את הנתבע ת לשלם לתובע פיצוי כולל בסך 5,000 ₪ עבור כל תקופת עבודתו.

התביעה שכנגד:
81. כפי שקבענו לעיל טענות הנתבעת בדבר גניבה ומרמה אשר ביצע התובע, לא הוכחו כלל וכלל, על כן דינן להידחות.

82. אשר לטענות הנתבעת בעניין הנזקים אשר גרם התובע עקב השינויים בדירות שנעשו ללא הסכמתה, נבהיר כי הנתבעת צרפה לכתב התביעה שכנגד נספחים(ב'-ג') אולם , לא זמנה לעדות את עורך המסמך שכן העד מטעמה הבהיר כי לא ערך את המסמך ואינו יודע כיצד חושב הסכום הנתבע. מעבר לעובדה כי מדובר בסכומים מעורפלים ולא ברור הכיצד ניתן לקשור קשר כלשהו בין הסכומים הנקובים במסמך לבין הנזק המיוחס לתובע, לא הוצגה כל אסמכתא כי אכן אלו הסכומים אשר שלמה הנתבעת.

83. בנוסף, לטענת עד הנתבעת היה יומן עבודה בו פורטה כל עבודה שנערכה וכן היה פיקוח מטעם החברה המפקחת באתר. עם זאת הנתבעת מטעמיה היא , בחרה שלא לזמן עדים אשר בעדותם היה כדי להבהיר את הסכום הנתבע וכן לא הוצג כל מסמך או דו"ח מטעם החברה המפקחת המפרט את ליקויי הבנייה או האיחור במסירת הדירות כטענת הנתבעת ,הסיבה לאיחור הנטען, וכן לא צורפה כל אסמכתא כי אכן הנתבעת שלמה כספים לדירים.

84. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה שכנגד להידחות מכל וכל בהעדר ראיה ולו לכאורה לתמיכה בטענות הנתבעת בכלל , והמעשים המיוחס ים לתובע בפרט.

סוף דבר:
85. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין , את הסכומים הבאים:

א. שכר עבודה לחודשים יוני- יולי 2010 ב סך של 9,667 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך של 10,000 ₪.

ב. פיצוי פיטורים בסך של 5,106 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 5,000 ₪.

ג. דמי הודעה מוקדמת בסך של 8,000 ₪.

ד. פדיון ימי חופשה בסך של 3,667 ₪.

ה. דמי הבראה בסך של 2,194 ₪.

ו. ניכויים שלא כדין בסך של 1,809 ₪.

ז. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 16,000ש"ח.

ח. גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 13,200 ש"ח.

ט. הפרשות לקרן השתלמות בסך של 4,225 ₪.

י. הפרשות לקרן הפנסיה בסך של 2,970 ₪.

י"א. הפסד בגין אובדן זיכוי מס בסך של 1,040 ₪.

י"ב. פיצוי לא ממוני בהתאם לחוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪.

הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

86. לאור התוצאה אליה הגענו, משהתביעה התקבלה ברובה והתביעה שכנגד נדחתה, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ,אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ו, ( 2 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .

נציג ציבורעובדים
מר אברהם ישעיהו

רוית צדיק, שופטת
אב"ד