הדפסה

שוגון נ' אפולו - אדקס בע"מ ואח'

לפני כב' השופט אורן שוורץ

התובעת:
שוגון תיקים ומוצרי עור בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דניאל בוסתנאי ועו"ד סופיה מאירוביץ'

נגד

הנתבעים:

  1. אפולו - אדקס בע"מ
  2. פרומו פולו בע"מ
  3. פולו אוניברסל בע"מ
  4. חנן אורן

ע"י ב"כ עו"ד ליאור פרי

פסק דין

הרקע לתביעה

1. עניינה של התביעה שלפניי בחמישה דגמי תיקים אותם מייצרת ומשווקת התובעת. אליבא התובעת, הנתבעים העתיקו באופן שיטתי ונרחב דגמים מובילים של מוצריה, תוך הפרה של כללי התחרות ההוגנת, וכתוצאה מכך התעשרו שלא כדין על חשבונה. מכאן התביעה שלפניי שעילתה בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובעוולת הרשלנות. במסגרת התביעה נתבקשו סעדים של צו מניעה האוסר על הנתבעים לייצר, לייבא, להפיץ ולמכור את דגמי התובעת; צו עשה לאיסוף הדגמים המפרים; צו למתן חשבונות וכן פיצוי כספי בסך 600,000 ₪.

עיקר טענות התובעת

2. התובעת, שוגון, תיקים ומוצרי עור בע"מ (להלן: "שוגון"), היא חברה מובילה ובעלת מוניטין רב בתחום הפיתוח, ייצור ושיווק של מוצרי תיקים ותרמילים. בין המוצרים אותם מעצבת ומשווקת התובעת, מצויים חמישה דגמי תיקים, הנחשבים כמוצרים מובילים של החברה, ואלו הם: דגם גב מיאמי 7690 ; דגם גו (GO) 1588; דגם רחצה פראג; תיק רחצה בריסטול; תיק רחצה לונדון (להלן: "דגמי התיקים"). דגמי התיקים הם מקוריים, חדשניים וייחודים, פרי עיצובה הבלעדי של התובעת, אשר הושקעו בהם משאבים רבים לצורך פיתוחם ושיווקם.

3. הנתבעות 3-1 הן חברות שפועלות יחדיו, כמקשה אחת, תחת שליטתו הבלעדית של הנתבע 4, מר אורן, ותחת המותג " פולו סטאר", שהינו סימן מסחר רשום בבעלותיהן. הנתבעים עוסקים, בין היתר, בייבוא ובשיווק תיקים והינם מתחרים עסקיים של התובעת. בין שוגון לנתבעים התקיימה בעבר פעילות עסקית, במסגרתה רכשו ממנה הנתבעים את דגמי התיקים. מכאן, שהנתבעים היו מודעים למידת הפופולריות שזכו להם דגמים אלה.

4. במהלך שנת 2013, התברר לשוגון שהנתבעים העתיקו ממנה את דגמי התיקים, אותם רכשו מספר חודשים לפני כן. הנתבעים החלו למכור את דגמי התיקים במחיר מוזל, בין היתר, ללקוחותיה של שוגון.

5. שיטת הפעולה של הנתבעים הייתה העתקה מדויקת, מאסיבית ושיטתית של דגמי התיקים, בבחינת " מעשה קוף", לרבות עיצובם וסידורם של האלמנטים המרכיבים אותם ( כגון: אופן חלוקת התא ומיקומו, מערכת הצבעים, אביזרים נלווים וכיו"ב). כל זאת, במטרה " לרכב על גבה" של התובעת. שיטת פעולה זו מהווה תחרות בלתי הוגנת ומנוגדת לכללי המסחר ההוגן. שיטת פעולה זו החלה לאחר שהנתבעים הפסידו בתביעה דומה שעניינה בחיקוי דגם פרי עיצובם, ועל רקע הבנתם שמדובר בתחום פרוץ של " לית דין ולית דיין".

6. ביום 18.3.2013 פנתה שוגון במכתב, אשר כותרתו " גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים והתעשרות שלא כדין". בפנייתה, דרשה שוגון מהנתבעים לחדול מפעילותם המפרה, ביחס לשלושה דגמי תיקים נשוא התביעה. הנתבעים דחו את טענותיה וסירבו להיענות לדרישתה. ביום 27.5.2013 שלחה שוגון מכתב נוסף אל הנתבעים, במסגרתו ציינה בין השאר את הנזקים שנגרמים לה בגין התנהגותם ודרשה מהם בשנית לחדול לאלתר מהתנהגות זו. הנתבעים לא השיבו לגופו של מכתב זה. לאחר מכן, וטרם הגשת התביעה דנן, ניסתה שוגון לפנות אל הנתבעים במטרה להגיע עימם לפתרון מוסכם מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם הנתבעים נמנעו משיתוף פעולה.

7. מעשי הנתבעים גרמו לשוגון נזקים רבים בגין אובדן הכנסות ואובדן לקוחות. יש במעשיהם משום התעשרות בלתי מוצדקת על חשבונה, תוך הפרה של כללי המסחר ההוגן. מכאן זכותה של שוגון כי יינתן כנגד הנתבעים צו מניעה האוסר עליהם לייצר, לייבא, להפיץ ולמכור את דגמי התיקים המועתקים וכי יינתן צו עשה לאיסופם. בנוסף, זכאית שוגון לצו למתן חשבונות ולפיצוי כספי בסך 600,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעים

8. כל אחד מהנתבעים הוא אישיות משפטית העומדת בפני עצמה. אין לראותם כ"מקשה אחת" ואין לייחס את מעשיו של אחד מהם לכולם.
כך, הנתבעת 1, אפולו אדקס בע"מ ( להלן: "אפולו"), הינה חברה העוסקת בייבוא סחורה לישראל, והיא זו שייבאה את התיקים נשוא התביעה.
הנתבעת 2, פרומו פולו בע"מ ( להלן: "פרומו"), הינה חברת שיווק, הרוכשת סחורה מיבואנים, לרבות משוגון, והיא זו שרכשה ממנה את דגמי התיקים.
הנתבעת 3, פולו אוניברסל בע"מ ( להלן: "פולו"), היא חברת אחזקות, שמחזיקה בהון המניות של חברות אפולו ופרומו, ומניותיה מוחזקות על ידי מר אורן, המכהן כנושא משרה בחברות המוחזקות על ידה.
מכאן שלא מתקיימת יריבות משפטית בין פרומו, פולו ומר אורן לתובעת.

9. דגמי התיקים אינם מקוריים, ייחודים או חדשניים. אלו הם דגמים סטנדרטיים שקיימים אצל חברות רבות העוסקות בייצור ושיווק תיקים. דגמים אלו מצויים בשפע גם בתערוכות המציגות מוצרי תיקים, המתקיימות פעמיים בשנה, בהן משתתפים נציגי הנתבעים בקביעות. גם שוגון פוקדת את אותן תערוכות ומייצרת את מוצריה בסין. מוצרים אלה נעדרים כל מוניטין ומאפיין ייחודי ומקורי.

10. אפולו לא העתיקה את דגמי התיקים אלא רכשה אותם מיצרנים בסין עימם נפגשה במסגרת התערוכות המתקיימות שם. דגמים אלה דומים, אך לא זהים לדגמי התיקים של שוגון וקיימים ביניהם הבדלים הניכרים לעין.

11. שוגון נמנעה מלרשום מדגם על התיקים. זאת, למרות שלטענתה התיקים עוצבו על ידה בין השנים 2008-2007 וחלקם אף לפני כן; ולמרות שלטענתה לא נעשו שינויים בתיקים במהלך השנים. כמו כן, שוגון לא הוכיחה כי הושקעו משאבים בפיתוח התיקים וממילא לא הוכיחה כי השקעה זו נחסכה מהנתבעים.

12. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
מטעם שוגון – מר גור חלפון - מנהל התובעת; מר גיל חלפון – מעצב ראשי של התובעת (לשעבר), אשר עיצב את דגמי התיקים נשוא התובענה.
מטעם הנתבעים – הנתבע 4 – מר חנן אורן (אשר הינו נושא משרה ובעל מניות ביתר הנתבעות); גב' עפרה מגידיש – סוכנת מכירות אצל התובעת (לשעבר).

דיון והכרעה

13. שוגון הינה חברה משפחתית ידועה העוסקת בתחום הפיתוח, ייצור ושיווק של מוצרי תיקים ותרמילים [סעיפים 5-3 ל-ת/2; 6-5 ל-ת/1; פר' עמ' 7, ש' 8-7]. כך גם העידה לפניי גב' מגידיש, עובדת לשעבר של שוגון, שהועסקה על ידה במשך 11 שנים כסוכנת מכירות, וזומנה לעדות בעל-פה על ידי הנתבעים:

"ש: עבדת 11 שנה בשוגון, כמי שמכירה את הענף, האם שוגון היא אחת החברות המובילות בישראל?
ת. בשיווק תיקים, כן."
[פר' עמ' 54, ש' 15-13]

14. עד שנת 2009 שימש מר גיל חלפון כמעצב הראשי של חברת שוגון, כמתואר בתצהיר עדותו הראשית:

"הנני עוסק בפיתוח ועיצוב תיקים מאז תחילת שנת 1995 (מזה כ- 20 שנה). מאז שנת 1995 ועד לשנת 2009 שימשתי כמעצב וכמעצב ראשי בחברת שוגון, חברה בבעלות בני משפחתי ובניהול (משותף) של אחי, גור חלפון."
[סעיף 2 ל-ת/1]

דברים דומים מסר מר גיל חלפון במהלך עדותו לפניי:

"הייתי קרוב ל- 14 שנה. אני הייתי המעצב מבחינת הוראות איך לייצר. תחתיי הצטרף בשנת 1999 בערך, הצטרף מוטי אוחנה שהוא מודליסט, הוא תופר דוגמאות, הוא גם מעצב, היינו יושבים ביחד ומחליטים מה לעשות"

[פר' עמ' 7, ש' 32-31; עמ' 8 ש' 1; וראו: עמ' 57, ש' 22-21; עמ' 58, ש' 2-1]

15. מר גיל חלפון הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי במסגרת עבודתו היה "אמון על פיתוח של מאות דגמי תיקים" [סעיף 3 ל-ת/1]. דברים דומים השמיע מר גור חלפון בעדותו שלפניי:

"... אני משקיע בתיקים ועושה מעט תיקים בכמויות גדולות. אח שלי לעומת זאת פיתח בשנה מעל 100 תיקים, שני תיקים היה מוציא בשבוע, היה נוסע לסין חוזר עם 40 קילו של דוגמאות ומנסה למכור..."

[פר' עמ' 25, ש' 14-12]

16. מחומר הראיות שמונח לפניי עולה, כי חלק ניכר מהליכי הפיתוח והייצור של מוצרי שוגון נעשה במפעלים בסין. כפי שנאמר בסעיף 17 לתצהיר עדות ראשית של מר גיל חלפון:

"במסגרת פיתוח התיקים, הייתי נוסע למפעלי הייצור בסין מספר פעמים בשנה (ואפילו עד 8 פעמים בשנה) והייתי עוסק שם בהכנת סקיצות ודוגמאות חדשות ומשודרגות."

[וראו גם, פר' עמ' 16, ש' 29-23; סעיף 21 ל- ת/2]

17. לטענת מר גיל חלפון, דגמים אלו משלבים בין צרכי השוק ודרישת הלקוחות לבין רעיונותיו המקוריים והיצירתיים. וראו, סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית:

"התיקים פותחו ועוצבו על ידי באופן המשלב בין הדרישות המשתנות של השוק וצרכי הלקוחות לבין עיצובים מקוריים פרי רוחי"

עם זאת, גב' מגידיש הסבירה בחקירתה, כי ברוב המקרים עיצוב הדגמים נעשה בהתאם לדרישות הלקוחות והביקוש בשוק:

"המצב המקובל היה כמו שציינתי שלקוחות ביקשו מוצרים מסוימים, ואז הוא היה מקבל מענה לפי התקציב והגודל. והיה את מלאי המוצרים שמביאים מסין ואז מה שהיה לנו בתוך החבילה שהביאו סחורה אותם נתנו. או מהמלאי או לייצר, זה היה האופציות"

[פר' עמ' 56, ש' 31-29; וראו גם, עמ' 52, ש' 30-24; עמ' 56, ש' 15-13]

18. מבין "מאות דגמי התיקים" אותם עיצב מר גיל חלפון, מצויים חמשת דגמי התיקים הבאים: דגם גב מיאמי 7690 (הוגש וסומן כמוצג "A1"); דגם גו (GO) 1588 (הוגש וסומן כמוצג " A2"); דגם רחצה פראג (הוגש וסומן כמוצג "A3"); תיק רחצה בריסטול (הוגש וסומן כמוצג "4A"); תיק רחצה לונדון (הוגש וסומן כמוצג "5A") [סעיף 16 ל- ת/1; סעיף 20 ל-ת/2].

19. לטענת מר גור חלפון "תיקים אלו הינם מהתיקים המבוקשים והמצליחים ביותר שלנו" [סעיף 62 ל-ת/2]. עם זאת, שוגון, מטעמיה, לא רשמה מדגם לגבי דגמי תיקים אלו, כפי שהסביר מר גור חלפון בעדותו לפניי:

"... היה המון מדגמים לרשום, והטעות היא שלא נרשמו. הכל נכון אי אפשר לרשום מדגמים בדיעבד. בגלל הכמות של המדגמים הוא עבד מאוד קשה, לפעמים היה ישן במשרד, והוא לא הגיע לרשום מדגמים"

[פר' עמ' 25, ש' 3-1]

גם מר גיל חלפון לא הצביע על קושי מסוים שמנע את רישום המדגמים לגבי התיקים שעוצבו על ידי שוגון. בדיעבד, ראה בכך מר גיל חלפון "טעות מאוד מאוד קשה":

"ת: לרשום מדגם על תיק שכבר נמצא לדעתי זה לא אפשרי. ובאמת עשיתי טעות מאוד מאוד קשה שבמשך השנים לא רשמתי מדגמים על כל התיקים שעשיתי. עבדתי 18 שעות ביום, ולא רשמתי זו טעות חמורה מאוד. התעסקתי בלייצר וזה טעות שלא רשמתי.
ש: ... מי שרושם את המדגם זה העורך דין, איך קשור העומס עבודה שלך לזה שלא רשמת מדגמים?
ת: זה טעות חמורה מאוד שלא עשיתי, ולא רשמתי מדגמים אני התעסקתי בלייצר. זה הייתה טעות ולא עומס. זה טעות חמורה שאני מכה עליה כל יום. עבדתי ולא רשמתי כל תיק שעשיתי"
[פר' עמ' 14, ש' 8-1]

20. ביום 19.10.2012 רכשה חברת פרומו את חמשת דגמי התיקים דלעיל [חשבונית מס המעידה על הרכישה, צורפה כנספח 8 ל-ת/2]. לטענת שוגון, במהלך שנת 2013 התברר כי הנתבעים העתיקו ממנה את דגמי התיקים האמורים, אותם רכשו מספר חודשים לפני כן, והחלו למכור אותם במחיר מוזל, בין היתר, ללקוחותיה. בהקשר זה, הצהיר מר גור חלפון בסעיף 25 לתצהיר עדותו הראשית, כדלקמן:

"... לצורך ביצוע ההעתקות, כך התברר לי בדיעבד, הנתבעים רכשו מאיתנו בחודש אוקטובר 2012 דוגמאות של כמה מדגמי שוגון המצליחים (דוגמא אחת או שתיים מכל דגם) ובדוגמאות אלה השתמשו כדי להעתיק מהן את מוצרינו"

במהלך חקירתו הנגדית טען מר גור חלפון, כי הנתבעים רכשו את דגמי התיקים במטרה לייצר העתק בסין ולאחר מכן לשווקם בארץ. ובלשונו:

"הוא קנה את התיקים כדי לעלות איתם על המטוס, ולהעתיק אותם בחוץ לארץ ואחר כך לשווק אותם בארץ"

[פר' עמ' 27, ש' 3-2; וראו: עמ' 26, ש' 15 ו- 32-27; עמ' 28, ש' 23-22]

21. לטענת שוגון מדובר בהעתקה מדויקת של דגמי התיקים המיוצרים על ידה, לרבות אופן עיצובם וסידורם של האלמנטים המרכיבים אותם. כך למשל, הצהיר מר גור חלפון בסעיף 59 לתצהיר עדותו הראשית:

"הנתבעים לא הסתפקו בהעתקת אלמנטים פונקציונאליים בלבד הגלומים בעיצוב התיקים אלא העתיקו "אחד לאחד" גם את הרכיבים העיצוביים שבדגמי התיקים"

ובהמשך:
"... מדובר בהעתקה "מעשה קוף" של הדגמים הנ"ל, שהועתקו כמעט במדויק "אחד לאחד" על כלל הפרטים והאלמנטים העיצוביים הגלומים בהם, תוך שימוש כמעט תמיד באותם צבעים ו/או תפרים ו/או עיצובים ייחודים ותוך העתקת חלוקת תאי התאים, מיקום וסוג רוכסנים, הרצועות, האביזרים הנלווים ומיקומם, למעט אלו שהושמטו על מנת לחסוך בעלויות, והכול תוך בחירת חומרי גלם זולים"

[סעיף 67 ל-ת/2]

22. לטענת שוגון, התנהלות הנתבעים דומה לזו שתוארה בע"א 2972/95 יוסף וולף בע"מ נ' דפוס בארי, פ"ד נג (3) 472 (1999) (להלן: "עניין וולף"). שם, הכיר בית המשפט העליון (השופט י' אנגלרד) בקיומה של עוולת רשלנות בגין העתקה "מעשה קוף" המהווה "הפרה חמורה של הליכות מסחר הוגן" [שם, סעיף 14].

23. במסגרת ההליך הוצג לפניי מה שנטען להיות דגמי "התיקים המועתקים", ואלו סומנו כמוצגים "1B" – "5B" (כנגד כל אחד מדגמי התיקים של שוגון, שהוגשו על ידה, וסומנו כמוצגים "1A" – "5A"). תיקים אלו גם צולמו אחד אל מול השני והוגשו כמוצג ת/3. מהתבוננות בתיקים שהוצגו לפניי, התרשמתי כי אכן יש דמיון בין דגמי התיקים אך לא דמיון העולה כדי זהות.

24. כך, במבט "ממעוף הציפור", ניתן להבחין בבירור בהבדלים באיכות חומרי הגלם המרכיבים את התיקים. בכך מודה גם שוגון, כפי שעולה מסעיף 18 לתצהיר עדותו הראשית של מר גיל חלפון, מי ששימש עד לשנת 2009 כמעצב הראשי בשוגון:

"התיקים של הנתבעים עשויים באיכות ירודה משמעותית מהתיקים של שוגון היות והם עשויים מחומרי גלם פשוטים וזולים יותר"

[וראו גם, פר' עמ' 27, ש' 32-31; עמ' 28, ש' 5-1; עמ' 57, ש' 18-6]

הבדל ברור נוסף בין הדגמים מצוי גם בתווית המחוברת אליהם. בעוד שבדגמי התיקים של פולו חוברה תווית מלבנית בולטת בצבע לבן אל השוליים החיצוניים של הדגם, אשר עליה מופיע סימן המסחר של הנתבעים, הרי שבדגמי התיקים של שוגון אין תווית חיצונית וזו חוברה לחלק הפנימי של הדגמים. כמו כן, אל תיקיה של פולו מחוברת תווית קרטון שחורה ומבריקה, עליה מודפס כוכב אדום וכן הכיתוב והסמל "POLO ST R" . בארבעה מתוך המוצגים, גודלה של התווית הוא כ – 10 ס"מ X5.5 ס"מ. במוצג B2 התווית קטנה יותר, אולם מדובר בדגמי תיקים בהם השוני ניכר לעין, כפי שיפורט להלן.

25. גם בחינה פרטנית, ולאו דווקא דקדקנית, מגלה כי קיימים הבדלים ממשיים בין דגם תיק מסוים של שוגון לבין אותו דגם תיקים "מועתק" של אפולו. כפי שציין מר גיל חלפון בחקירתו "ההבדלים קיימים והם נראים לעין" [פר' עמ' 15, ש' 19].

26. באשר למוצג A1 "תיק גב מיאמי" אל מול מוצג B1 ( Polo Nepal/AP4103)– השוואה בין המוצגים מעלה, כי קיימים הבדלים ברורים וניכרים לעין בצבע הבדים: דגם גב מיאמי הוא שילוב של בדים בצבע שחור ובצבע כחול כהה ואילו מוצג B1 מורכב משילוב של בדים בצבעים בהירים: תכלת ואפור. ההבדלים בין שני התיקים ניכרים לא רק בצבעי הבדים, אלא אף בסוגי הבדים, בחומרי הגלם ובעיצוב המוצר. מר גיל חלפון, המצהיר מטעם התובעת, היטב לתאר את ההבדלים, בסעיף 26 לתצהיר עדותו הראשית:

"26.1 הבד בתיק של שוגון הינו בד איכותי יותר, בעל צפיפות, עובי וציפוי שהינם יקרים יותר, בעוד שהבד של פולו פשוט. חזיתות התיק של שוגון מעוצבות מבד ריפסטופ שהינו משמעותית יקר יותר, ואילו הבד בתיק פולו הינו פוליאסטר פשוט.
26.2 הבטנה של תיק שוגון, אף היא עשויה מחומר חזק יותר אל מול הבטנה הדקה של תיק פולו.
26.3 רצועות התפירה הפנימית (...) בתיק שוגון הינה רצועה ארוגה, שהיא היקרה והאיכותית ביותר. רצועה זו תורמת לחוסנו של התיק ואף מותאמת לצבי יתר הרצועות בתיק שוגון. לעומת זאת, בתיק פולו רצועה זו עשויה מ"אל-בד" שזו החומר הזול, הפשוט ובעל האיכות הירודה ביותר שניתן לקנות (אף נקרע באמצעות משיכת יד), וצבוע בצבע שחור בסיסי ללא כל התאמה אסתטית ליתר התיקים.
26.4 הרשת בצידי תיק שוגון צפופה ועמידה יותר, ואילו הרשת בתיק פולו מרווחת וצפופה פחות.
26.5 הספוג הפנימי בכתפיות תיק שוגון עבה וקשיח יותר, ואילו הכתפיות שבתיק פולו דקות ורכות.
26.6 הרצועות שבתיק שוגון קשיחות וצפופות יותר באופן משמעותי מאלו שבתיק פולו.
26.7 כיסוי יציאת האוזנייה בתיק שוגון ממותג עם לוגו החברה ואילו כיסוי יציאת האוזניה בתיק פולו פשוט יותר. כמו כן, בעוד שיציאת האוזניה בתיק שוגון פעילה ויש בה פתח פרקטי לצורך השחלת האוזניה, הרי שיציאת האוזניה בתיק פולו, הינה למראית עין בלבד ואין בה כל פתח.
26.8 ...
26.9 ראשי הרוכסן של תיק שוגון הינם יצוקים ועליהם מוטבע לוגו החברה, ואילו ראשי הרוכסן בתיק פולו פשוטים, סטנדרטיים וזולים משמעותית; כמו כן, בתיק שוגון ישנם תופסני גומי ממותגים עם לוגו שוגון (המיוצרים בהזמנה מיוחדת) בקצות פתח התא הראשי של התיק, לצרכי נוחות ואסתטיקה, ואילו בתיק פולו אין כלל"

[וראו גם, סעיף 32 (על תתי סעיפיו) ל- ת/2]

27. באשר למוצג 2A "דגם גו " GO" אל מול מוצג 2B ( Polo Club/AP4001)- השוואה בין המוצגים מגלה על נקל, כי ישנו הבדל ברור בסוג, טיב ואיכות חומרי הגלם בהם נעשה שימוש לצורך יצירת התיקים. מר גיל חלפון עמד על ההבדלים בין התיקים השונים, בסעיף 32 לתצהיר עדותו הראשית, כדלקמן:

"32.1 הבד בתיק של שוגון הינו בד איכותי יותר, בעל צפיפות, עובי וציפוי שהינם יקרים יותר, בעוד שהבד של פולו הינו בד פשוט. הבטנה של תיק שוגון, אף היא עשויה מחומר חזק יותר אל מול הבטנה הדקה של תיק פולו.
32.2 רצועות התפירה הפנימית... בתיק שוגון הינה רצועה ארוגה, שהיא היקרה והאיכותית ביותר. רצועה זו תורמת לחוסנו של התיק ואף מותאמת לצבי יתר הרצועות בתיק שוגון. לעומת זאת, בתיק פולו רצועה זו עשויה מ"אל-בד" שזהו החמר הזול, הפשוט ובעל האיכות הירודה ביותר שניתן לקנות (אף נקרע באמצעות משיכת יד).
32.3 הרשת בצידי תיק שוגון צפופה ואיכותית ואילו הרשת בתיק פולו פחות צפופה, דקה וזולה יותר.
32.4 רצועות תיק שוגון עבות יותר בעוד שרצועות תיק פולו פשוטות, פחות צפופות, ודקות יחסית.

[וראו גם, סעיף 40 (על תתי סעיפיו) ל- ת/2]

פרט לאלה, קיים הבדל חזותי בצבע של הפתח העליון בתיקים: בדגם ה – GO הכיסוי הוא בצבע שחור ובדגם B2 הפתח הוא בצבע אפור. הבדל חזותי נוסף הוא בצבע ריפוד כרית הנשיאה המחוברת לרצועת הכתף - בדגם GO צבעה של הכרית הוא שחור ואילו במוצג B2 צבע הכרית הוא אפור. הבדלים אלה מקבלים משנה תוקף באשר לדגם B2a [ראו תצלום במוצג ת/3] . שם , התווסף מנגנון נשיאה עם גלגלים לדגם B2, מנגנון שאינו קיים בדגם ה – GO של שוגון.

לכך אוסיף, כי קיים הבדל ניכר באֶחֶז הרוכסן של הדגמים האמורים. בעוד שאחז הרוכסן בדגם של שוגון עשוי מחומר גלם איכותי ומעוצב בצורה ייחודית, כשעל גביו מופיעה האות "S", הרי שאחז הרוכסן בתיק של אפולו מעוצב באופן זול ופשטני.

28. באשר למוצג 3A "דגם רחצה פראג" אל מול מוצג 3 B (" Polo Traveler 3\AP4203D") – עיון בתמונות תיקי הרחצה [מוצג ת/3] מלמד במבט ראשון על דמיון חזותי בין שני המוצרים אלא שלאחר בחינת המוצרים עצמם באופן בלתי אמצעי, ניתן להבחין ללא קושי שקיימים הבדלים בסוג, בטיב ובאיכות חומרי הגלם בהם נעשה שימוש לצורך יצירת התיקים [סעיף 37 ל-ת/1; סעיף 46 ל-ת/2]. בפרט, בולט השימוש בסוגי הבד השונים: בדגם פראג נעשה שימוש בבד איכותי יותר, שניכר בחזותו השונה, במובן זה שהוא כולל תפירת שתי וערב היוצרת דוגמא של מרובעים קטנים, בניגוד לבד החיצוני שממנו עשוי מוצג B3. הבדל נוסף הוא בקיומם של שני אחזים שחורים וגדולים יחסית בשני צדיו של הרוכסן (שאמורים לסייע להחזקת התיק בעת רכיסתו). אחזים אלה אינם קיימים כלל בדגם B3. הבדל מסוים קיים גם במאפייניו של השרוך המחובר אל אחז הרוכסן (מבחינת סוג בד, גודל, צורה ותפירה).

29. באשר למוצג 4A "תיק רחצה בריסטול 4476" אל מול מוצג 4 B (" Polo Traveler 1/AP4202F") – עיון בתמונות [מוצג ת/3] מלמד לכאורה על דמיון בין שני המוצרים. אולם, בחינה בלתי אמצעית של המוצגים עצמם מלמדת בנקל על קיומם של הבדלים בין הדגמים, מבחינה עיצובית (צבע, סוג הבד, איכות חומרי הגלם). כך, דגם תיק הבריסטול מאופיין בבד חיצוני אפור בדוגמת תפירת שתי וערב היוצרת ריבועים קטנים (בד "משובץ") באזור החלק העליון של כיסוי התיק, לעומת בד אפור שאינו משובץ במוצג B4. בנוסף לכך, אבזם הנעילה שמצוי במרכז התיק שונה: בתיק הבריסטול האבזם הוא בעל מבנה פתוח (דוגמת לולאות) ואילו במוצג B4 האבזם הוא מעט קטן יותר ובעל מבנה סגור. הבדל חיצוני נוסף הוא באחזי הרוכסן: בדגם הבריסטול האחזים גדולים וללא שרכים. ואילו במוצג B4 האחזים קטנים יותר ואליהם מחוברים שרכים שחורים עם דוגמת תפירה רקומה באפור. פתיחת התיק מלמדת על הבדלים ניכרים ביותר: לדגם הבריסטול ישנה מראה מלבנית והוא נפתח במלואו למעין יריעה. חלקו התחתון של דגם הבריסטול הוא אפור (אזור תא האכסון). לעומת זאת, במוצג B4 אין מראה, התיק אינו נפתח באופן מלא (ייתכן שמדובר בפגם בייצור) ובד המעטפת של צדו החיצוני בתא האכסון הוא בצבע שחור.
פרט לכך, קיימים הבדלים נוספים בתיק, כפי שעולה גם מתצהירו של מר גיל חלפון:

"41.1 בתיק שוגון הבד ריפסטופ שהינו משמעותית יקר יותר, בעוד שהבד בתיק פולו הינו פוליאסטר פשוט. הבד בתיק שוגון כולו הינו בד איכותי יותר, בעל צפיפות, עובי וציפוי שהינם יקרים יותר.
41.2 בתיק שוגון ראשי הרוכסן איכותיים לעומת ראשי רוכסן פשוטים בתיק פולו.
41.3 מיקום וו האחיזה בחלקו העליון של התיק שונה. בעוד שבתיק שוגון הוו ממוקם באופן המחזיק את כל התיק (כולל המראה הנשלפת הנדבקת לתיק באמצעות צמדן המחובר לדופן התיק), הרי שבתיק פולו כלל אין מראה (על אף ויש צמדן)... . כמו כן, הוו ממוקם באופן שאינו מחזיק את כל התיק כשהוא פתוח, ועל כן הוא נוח פחות לשימוש"

[סעיף 41 ל- ת/1; וראו גם, סעיף 51 (על תתי סעיפיו) ל- ת/2]

30. באשר למוצג 5A "תיק רחצה לונדון 4470" אל מול מוצג 5B (" Polo Traveler 4/AP4202D") – השוואה בין המוצגים מגלה שקיימים הבדלים בולטים רבים בין הדגמים, מבחינה עיצובית (צבע, סוג הבד, איכות חומרי הגלם): דגם הלונדון מאופיין בצבעים כהים יותר ממוצג B5. באזור הפתח העליון ולכל אורכו של הפתח קיימים שוליים לבנים - אפורים עבים, שאינם קיימים כלל במוצג B5. תיק הלונדון הוא בעל מבנה צר יותר אך גבוה יותר ממוצג B5. בנוסף, פתחי האוורור המתכתיים בתיק הלונדון הם בעלי רשת צפופה בעל צבע "מט" ואילו פתח האוורור במוצג B5 עשויים ממתכת בוהקת ומחוררת בדומה למסננת (אך לא רשת). פתיחת התיק, מלמדת על הבדלים נוספים, שעיקרם הוא קיומה של מראה פנימית תפורה בתיק בריסטול שנעדרת לגמרי במוצג B5. על הבדלים אלו ונוספים עמד מר גיל חלפון בסעיף 46 לתצהיר עדותו הראשית:

"46.1 בתיק שוגון הבד ריפסטופ שהינו משמעותית יקר יותר, בעוד שהבד בתיק פולו הינו פוליאסטר פשוט.
46.2 הבטנה של תיק שוגון, אף היא עשויה מחומר חזק יותר אל מול הבטנה הדקה של תיק פולו.
46.3 רצועות התפירה הפנימית (...) בתיק שוגון הינה רצועה ארוגה, שהיא היקרה והאיכותית ביותר. רצועה זו תורמת לחוסנו של התיק ואף מותאמת לצבי יתר הרצועות בתיק שוגון. לעומת זאת, בתיק פולו רצועה זו עשויה מ"אל-בד" שזו החומר הזול, הפשוט ובעל האיכות הירודה ביותר שניתן לקנות (אף נקרע באמצעות משיכת יד).
46.4 הרשת בתיק שוגון איכותית ובעלת דוגמא אסתטית ואטרקטיבית, ואילו בתיק פולו הרשת היא פשוטה ביותר.
46.5 הרוכסן בתיק שוגון עבה יותר ועל כן יקר יותר באופן משמעותי ואילו בתיק פולו הרוכסן פשוט.
46.6 בתיק שוגון ישנו צמדן שאליו מוצמדת מראה נשלפת, ואילו בתיק פולו ישנו צמדן ללא מראה. (...)
46.7 בתיק שוגון ישנו חוט ברוחב מדוד במיוחד המחובר לוו התליה ולדופן התחתונה של התיק במטרה לשמור על התיק במצב מאונך כדי שתוכנו לא ייפול בתלייה. לעומת זאת, בתיק פולו ישנו גם כן חוט אך הינו רופף וכלל אינו ממלא את המטרה שלשמה נועד מלכתחילה. גם בכך ניתן לראות העתקה ככל הנראה מבלי משים מטרה.

וראו גם, דברי גב' מגידיש, בנוגע למוצג זה, במסגרת עדותה שלפניי:

"הבדל ראשון זה סוג הבד, הבד עצמו אחד זה משובץ ובשני לא, בפנים באחד יש מראה שנשלפת בשני לא, יש רצועה בשתי התיקים. הגודל של אחד קטן יותר. הרוכסנים שונים. זהו בעיקר, המראה, סוג הגודל"

[פר' עמ' 61, ש' 21-19]

31. סיכומם של דברים, לאחר שבחנתי את המוצגים, מצאתי כי קיימים הבדלים בחזותם של התיקים שהוצגו לפניי. הבדלים אלו באים לידי ביטוי הן בהיבט העיצובי, הן בהיבט איכות המוצר והן בהיבט זהות האלמנטים המרכיבים את המוצר. לכל אלה יש להוסיף את התוויות שמחוברות לכל התיקים בצבע לבן וכן תוויות הקרטון הגדולות יחסית שמחוברות בלולאת פלסטיק לבנה אל התיקים . הכיתוב " POLO ST R"מופיע באופן בולט, הן בתוויות הלבנות שתפורות אל תיקים אלה והן בתוויות הקרטון השחורות שצמודות לתיקים בלולאת פלסטיק .
בהתחשב בכל אלה, אני קובע, אפוא, שקיים דמיון בין דגמי התיקים של שוגון לבין אלה של אפולו, אך דמיון זה אינו עולה כדי דמיון חזותי מטעה.

32. גם לעמדת התובעת עצמה, לא מתקיימת זהות בין המוצגים שהובאו לפניי. קל וחומר שלא הוכח לפניי כי מדובר בהעתקה מושלמת, בבחינת "מעשה קוף", כלשונו של השופט י' אנגלרד, בעניין וולף לעיל.
מכל מקום, בענייננו, לא מתקיימות אותן נסיבות מקרה ייחודיות המתוארות בעניין וולף וככלל לא מצאתי כי התקיימו יסודות עוולת הרשלנות המצדיקים מתן סעד בגין עילה זו [וראו בהקשר זה, ע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ (פורסם בנבו, 25.6.2007), סעיף 7 בפסק דינו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ריבלין (להלן: " עניין שמעוני"); עופר גרוסקופף אופקים חדשים במשפט - הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט 257-256 (תשס"ב) (להלן: " גרוסקופף"). שם, מפרט פרופ' גרוסקופף את הקשיים המשפטיים העיקריים הטמונים בשימוש בעוולת הרשלנות בתחום תחרות השוק].

33. לטענת שוגון, הנתבעים העתיקו ממנה, באופן שיטתי ומאסיבי, את דגמי התיקים הידועים והרווחיים ביותר שלה. בכך, נהנו מהמוניטין שלה ומחיסכון בעלויות הפיתוח, מה שאיפשר להם להוזיל את מוצריהם ולהתחרות בה בדרך לא הוגנת. כפועל יוצא מכך, התעשרו שלא כדין על חשבונה. וראו, סעיף 61 לתצהירו של מר גור חלפון:

"עלי להבהיר כי לא מדובר בהעתקה חד פעמית או חיקוי, אלא בהעתקה שיטתית של הדגמים המצליחים ביותר של שוגון במטרה להגדיל את רווחיהם של הנתבעים, וזאת מבלי לשאת בהוצאות הנלוות כגון אלה בהן נושאת שוגון".

34. עילת עשיית עושר ולא במשפט מעוגנת בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), הקובע בזו הלשון:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה."

עם זאת, "נקודת המוצא היא כי העתקה וחיקוי כשלעצמם אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת ואינם מבססים חובת השבה" [דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 502/04 Buffalo Boots GMBH נ' גלי – רשת חנויות נעליים, גלי השלום, פ"ד נח (5) 487, 491 (2004) (להלן: "עניין Buffalo")].

35. לצורך הוכחת עילת עשיית עושר ולא במשפט נדרש התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים: הראשון, קיומה של התעשרות בדמות של "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת"; השני, קיומו של קשר סיבתי בין ההתעשרות של הזוכה לבין המזכה וכי זו באה "על חשבונו"; השלישי, ההתעשרות הינה "שלא על פי זכות שבדין" [ראו למשל, סעיף 5 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעניין Buffalo].

פסק הדין המנחה לעניין יחסי הגומלין בין דיני הקניין הרוחני לבין דיני עשיית עושר ולא במשפט הינו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998) (להלן: "עניין א.ש.י.ר"). שם, הוכרה האפשרות העקרונית להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט מקום בו לא חלים דיני הקניין הרוחני. כדברי השופטת ט' שטרסברג כהן, בסעיף 11 לחוות דעתה:

"האינטרס של הפרט שלא יעתיקו עבודה יצירתית שעשה ובה השקיע מזמנו, ממרצו, ממחשבותיו, מכישוריו וממשאביו, ראוי באופן עקרוני להגנה במסגרת דיני עשיית עושר ואין מקום לשלול א-פריורית את תחולתם על אינטרס כזה רק משום שאין מדובר ב"זכות ממוסדת", לפי דיני הקניין הרוחני."

36. לצורך הוכחתה של עילת עשיית ולא במשפט יידרש התובע להוכיח כי, באותה "התעשרות שלא כדין", קיים "יסוד נוסף". בעניין א.ש.י.ר., שבעת שופטי ההרכב נחלקו בעמדותיהם באשר לטיבו של אותו "יסוד נוסף". וכך עלו הדברים בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ( פורסם בנבו, 14.3.2010), סעיף 61 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן:

"על פי הצעתה של השופטת ט' שטרסברג-כהן בפסק הדין, יסוד זה יתמלא בקיומה של התנהגות חסרת תום לב (שם, בעמ' 432-431). הנשיא בדימוס א' ברק קיבל פירוש זה ואולם, הציע מבחן ממוקד יותר, לפיו תחרות לא הוגנת הנוגדת את הלכות המסחר מקיימת את דרישת "היסוד הנוסף" (שם, בעמ' 477-474). המשנה לנשיא בדימוס ש' לוין והשופט ת' אור אימצו גם הם את מבחן התחרות הבלתי הוגנת (להצעות נוספות שלא נתקבלו על דעת הרוב ראו: מבחן "החומרה המיוחדת" של השופט י' זמיר, שם, בעמ' 492; מבחן ה"מעין-עוולה" של השופט כתוארו אז מ' חשין, שם בעמ' 373-371...)."

37. עם זאת, שופטי ההרכב היו תמימי דעים, שנדרשים שני קריטריונים עיקריים לביסוס קיומו של היסוד הנוסף: האחד, כי "על הרעיון המועתק להיות מסוים, ניתן להגדרה, חדשני, ייחודי ויישומי ועליו להיות רעיון שבעליו עשו בו שימוש או שבכוונתם לעשות בו שימוש"; והשני, כי "על הזוכה להיות מודע לכך שהוא מעתיק מוצר פרי רעיון של אחר" (דברי השופטת ט' שטרסברג כהן, סעיף 25 לחוות דעתה; ראו גם, גרוסקופף, עמ' 314-313).

38. בנוסף לכך, קבע בית המשפט העליון שורה של קריטריונים נוספים לבחינת קיומו של ה"יסוד הנוסף", כפי ששנתה השופטת א' חיות בע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (פורסם בנבו, 09.09.2014) (להלן: " עניין מרכז מתנות"):

"כמו כן צוינו בעניין א.ש.י.ר קריטריונים נוספים לביסוס "היסוד הנוסף" הנדרש ובהם: היקף ההשקעה בפיתוח המוצר; היותה של ההעתקה שיטתית או חד פעמית; הקושי שבחיקוי; השאלה אם מדובר בהעתקה מלאה או חלקית של המוצר; משך הזמן שבו המוצר המועתק נמצא בשוק; קיומן של חלופות להשגת התכלית המבוקשת על ידי המעתיק; האפשרות לקיומו של כשל שוק אם יותר החיקוי; והשאלה אם ניתן היה להשיג הגנה על הקניין הרוחני על ידי רישומו".

[שם, סעיף 23 בפסק הדין]

39. להשלמת התמונה, יצוין, כי בשנים האחרונות ניכרת מגמה של צמצום הלכת א.ש.י.ר. והקשחת הקריטריונים לאורם יתיר בית המשפט את החלתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט בתחומים שחופפים את דיני הקניין הרוחני. עמד על כך המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ריבלין בעניין שמעוני לעיל:

"אכן, רק במקרים חריגים יסודות האמצאה בהם מאופיין המוצר, ייחודו, חדשנותו, משאבי הזמן, משאבי הכסף ומשאבי האנוש שהושקעו בפיתוחו הנם בשיעור המצדיק את הטיית הכף לטובת מתן סעד מכוח דיני עשיית העושר ולא במשפט, ולא על-פי האכסניה הטבעית והמקובלת של דיני הקניין הרוחני ודיני הנזיקין"

40. בענייננו, דגמי התיקים שהוצגו לפניי דומים, אך אינם זהים. אין אפוא, מדובר ב"העתקה מושלמת". לעניין זה יפים דבריו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ריבלין בע"א 945/06 Genreral Mills Inc נ' משובח תעשיות מזון בע"מ (פורסם בנבו, 01.10.2009) (להלן: " עניין Genreral Mills"):

"...החטיפים של המשיבים אינם מהווים העתק מדויק של החטיף "אפרופו". אמנם קיים דמיון לא מבוטל בין החטיפים על פי צורתם כשהם מעורטלים מן העטיפה, אולם במראה החיצוני של האריזות בהן נתונים החטיפים קיים הבדל ממשי הניכר בתצלומים שהוצגו לבית המשפט. לכך מתווסף ההבדל בהרכב החטיפים ובטעמם. [...]. הבדלים אלה יוצרים מציאות שבה לא ניתן לגרוס כי מדובר ב"העתקה מושלמת" של החטיף "אפרופו". מתן הגנה מפני העתקה חלקית של המוצר עלולה לפרוס את מטריית ההגנה של דיני עשיית העושר על מספר רב מאד של מוצרים. כך, למשל, קבלת עמדתה של המערערת עלולה להוביל לאיסור כמעט גורף על שימוש בצורת קונוס חלול בעיצוב חטיפים. הגנה מסוג זה כרוכה בפגיעה משמעותית בחופש התחרות ולכך נפקות באיזון שבין השיקולים."

[שם, סעיף 20 בפסק הדין]

41. שוגון לא רשמה מדגם באשר לחמשת דגמי התיקים נשוא התביעה, על אף שלא הציגה כל טעם אובייקטיבי שמנע ממנה לעשות כן.
כך, לא ניתן כל הסבר משכנע מדוע שוגון לא מצאה לנכון לפעול לרישום המדגם במהלך השנים שחלפו. העדרו של מאמץ מינימאלי לרשום מדגם מעורר תמיהה מאחר שעסקינן בחמישה דגמים בלבד, לגביהם הצהיר מר גיל חלפון כי "תיקים אלו הינם מהתיקים המבוקשים והמצליחים ביותר שלנו" [סעיף 50 ל-ת/1]. תמיהה זו מתעצמת לנוכח אמירותיו של מר גור חלפון כי "מעתיקים אותנו כולם" [פר' עמ' 21, ש' 3] וכי לא בוצעו שינויים בדגמים אלה לאורך השנים:

"ש: האם ביצעתם שינויים בתיקים מאז 2005?
ת: התשובה היא לא. חוץ מתיקון טעות טכנית בתיקים לא בוצע אף שינוי. והתיקים הם הכי מצליחים מכל המכירות שלנו. מצביע על A1. הם מיוצרים היום כמו בעבר, חוץ מטעות טכנית"
[פר' עמ' 29 ש' 32; 30 2-1]

נסיבות שכאלה, אינן תומכות בהכרה בקיומו של "היסוד הנוסף", כפי שקבעה השופטת א' חיות בעניין מרכז המתנות:

"עוד יש לזכור כי לרשותה של קארשי עמדו מספר שנים בהן היה באפשרותה לפעול לרישום מדגם על כיסויי החלה וכפי שכבר צוין אף שאי רישום המדגם הוא כשלעצמו אינו שולל על הסף את קיומה של עילה מכוח דיני עשיית עושר, יש בכך כדי להשליך על נכונותו של בית המשפט להכיר בקיומו של "היסוד הנוסף" הנדרש. בנסיבות אלה, כך נפסק, הנכונות להכיר בקיומו של "היסוד הנוסף" שמורה למקרים "חריגים ונדירים" (עניין General Mills, פסקה 20) שהמקרה דנן אינו נמנה עמם."

[שם , סעיף 28 בפסק הדין]

42. לא זו אף זאת. התקשיתי למצוא מקוריות, ייחודיות וחדשנות בדגמי התיקים נשוא התובענה, במידה הנדרשת לצורך קיומו של אותו "יסוד הנוסף". אדרבא, התרשמתי שמדובר במוצרים פרקטיים לשימוש יום-יומי המיוצרים בסין, שעיצובם אינו חדשני או בעל היגד אמנותי או כזה שמציג אמירה עיצובית בולטת [ראו והשוו: נספחים 3-2 ל-נ/1]. כך למשל, מסרה גב' מגידיש בחקירתה לפניי:

"כיצד אני רואה את נושא הייחודיות של התיקים, אני עונה כאשר התחלתי את עבודתי כסוכנת התחלתי בשוגון. אנחנו משווקים למגזר העסקי, גם שוגון לדעתי, לא לאנשים פרטיים. הם לא מתיימרים להיות מותג, כמו כל חברה אחרת הם בנו את עצמם בגלל השירות. זה לא תיק שהולך להיות כמו לואי ויטון. לא הכרתי את השוק, היום שאני בחוץ אני יודעת שזה קיים באופן גדול, ואם תפתח אתרים תראה תיקים שהם נורא דומים. כשהתחלתי לפני 15 שנה זה לא היה, אבל היום זה מאוד שכיח."

[פר' עמ' 62, ש' 10-5]

כך גם עולה מתצהיר עדותו הראשית של מר אורן:

"המוצרים שנרכשו על ידי הנתבעת 1, וכך גם המוצרים נשוא התובענה, הנם מוצרים סטנדרטיים לחלוטין שכמותם ניתן למצוא בחיפוש קל באינטרנט ובתערוכות המתקיימות בסין מדי שנה בהן משתתפים כ- 10,000 יצרנים שונים, בהן נמכרים מוצרים כדוגמת המוצרים נשוא התובענה, בעשרות אלפי דגמים"

[סעיף 16 ל-נ/1; וראו גם, סעיפים 31 ו- 35-34, שם]

דברים ברוח דומה מסר מר אורן במהלך חקירתו הנגדית:

"הפן השני שאנחנו נוסעים לסין כולם בערך 30- 40 יבואנים, ומגיעים לתערוכה שמציגים תיקים שונים של 10,000 יצרנים, אם לכל אחד יש ביתן שמציג לפחות 30- 40 דגמים שונים, תכפיל ותבין את כמות התיקים, וגם אז באים שואלים מחיר מבקשים לדעת. אם יקר לי ואני חושב שהוא יכול ללכת בשוק, אני משנה קצת את הרוכסן, אולי גם את חומר הגלם ובעצם מגיע למטרה שלי. אם לא אני ממשיך הלאה, אם כן זה נבחר ואני מזמין אותו למלאי."

[פר' עמ' 47, ש' 17-12]

כך למשל, ביחס למוצג "A4" (תיק רחצה דגם בריסטול) שהוגש מטעם שוגון, טענה הגב' מגידיש בעדותה כי "זה תיק שהוא אוניברסלי קיים אצל כולם" [פר' עמ' 56, ש' 6] וכי "הוא לא תיק מיוחד" [פר' עמ' 53, ש' 24-23]. בהקשר זה, יפים דבריו של השופט מ' חשין בע"א 3471/98 סאלם נ' חלבי, נד (2) 681, 702 (2000), סעיף 10 לפסק דינו:

"בנסיבות העניין אין אנו נדרשים לפסוק ולהכריע באשר לנסיבות שבהן תעלה העתקה כדי עשיית עושר ולא במשפט. בענייננו-שלנו, ומשידענו כי המוצרים נושא הדיון נעדרי-ייחוד הם, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא הייתה כל מניעה לייצר דומים להם. במקום שמדובר במוצרים נעדרי-ייחוד, המושג "העתקה" אינו הולם, על-פי עצם טיבו, מעשה יצירתם של מוצרים דומים"

43. מהעדויות שנשמעו לפניי התרשמתי כי בתחום בו עסקינן, קיימים מוצרים רבים הדומים זה לזה בצורתם ובמהותם. נדמה כי פעולות של חיקוי או העתקה הינן פעולות מקובלות בתחום, אשר נעשות על דרך השגרה [ראו, פר' עמ' 46-45; עמ' 60, ש' 25-8]. בכך אין כל פסול, כפי שציין המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ריבלין בעניין Genreral Mills:

מקום בו שוקל בית המשפט אם להעניק סעד לפי דיני עשיית עושר, יש מקום להידרש, מעבר לבחינה פרטנית של הקריטריונים שהותוו בעניין א.ש.י.ר, גם לבחינה כללית יותר המתחשבת באופיו ובטיבו של השוק המסוים שבו נמכר המוצר. השיקולים הפרטניים האמורים לא באים אלא לבחון אם מדובר בחיקוי המהווה "תחרות בלתי הוגנת", "הפרה של הלכות המסחר" או "חוסר תום-לב". בחינתם של מושגים אלה צריכה להיעשות, בין היתר, גם על רקע ההתנהגות המקובלת בתחום המסחר שבו מדובר. קשה להלום עמדה הרואה בחיקוי מסוים "הפרה של הלכות המסחר", אם חיקוי מעין זה מקובל באותו תחום והעוסקים בתחום זה אינם מלינים על כך. במסגרת הבחינה הכללית יש ליתן משקל גם למטרה שיש ליצירת החיקויים בשוק המסוים, ולהצדקה האפשרית של יצירתם לאור מטרה זו.

[שם, סעיף 21 בפסק הדין]

44. יתרה מכך, לא הוכח לפניי שיצירתם ופיתוחם של המוצרים מושא התביעה דרשו "עמל ומחקר רב" או כי הושקעו בהם משאבים רבים. בעניין זה, לא הוצגו לפניי נתונים באשר למידת השקעתה של שוגון בפיתוח דגמי התיקים. כך, לא הוצגו לפניי סקיצות, שרטוטים או "תיקי מוצר" המצביעים על תהליך פיתוח המוצרים ועיצובם. כשנחקר על כך מר גיל חלפון הוא השיב כדלקמן:

"ש. היצרן של התיקים ששוגון משווקת הוא סיני בדרך כלל נכון?
ת. כן
ש. כשאתה נוסע ליצרן אתה יושב עם היצרן ומעצב ביחד או שאתה מעצב בישראל למוצר ושולח ליצרן?
ת. יש גם ככה וגם ככה.
ש. אתה עושה את הסקיצה ביד ואז עושה את המידות והצבעים?
ת. לרוב היינו מייצרים דוגמה עם המודליסט שלנו ואז הייתי או שולח או טס איתו לסין.
[...]
ש. היצרן לא מבקש תוכנה מסוימת? קובץ מסוים של הייצור?
ת. הרבה פעמים הגשתי לו את הדוגמה פיזית ביד.
ש. אתה יודע מה זה תיק מוצר?
ת. כן
ש. למה לא צירפת תיק מוצר שאתה טוען שעיצבתם?
ת. הרבה פעמים תפרנו דוגמה ולא עיצבנו תיק מוצר ברור.
ש. לאף אחד מהתיקים האלה (מצביע על המוצגים) אין תיק מוצר?
ת. מה שהגשנו קיים
ש. צירפת תיק מוצר של אחד התיקים כן או לא?
ת. רובם אני פשוט תפרתי או מסרתי או שלחתי. גם לא שמרתי תיעוד של זה."

[פר' עמ' 16 ש' 29-23; עמ' 17 ש' 21-1; וראו גם, עמ' 30, ש' 32-20]

45. לטענת שוגון היא מעסיקה "צוות פיתוח מיוחד הכולל 2-3 מעצבים, 1-2 אנשי גרפיקה, מתכננים, מדגם (שהיה אמון על ייצור התיקים יחד עם המעצב הראשי) ותופרת" (סעיף 6 ל-ת/2). עם זאת, שוגון נמנעה מלהגיש תצהירים או לזמן מי מעובדים אלו לעדות מטעמה. כשנשאל על כך מר גור חלפון, השיב שלא זימן את עובדיו כדי "לא להטריח אותם, וגם שלכולנו בחדר ברור שאחי פיתח וחנן זייף" (פר' עמ' 23, ש' 12). שוגון אף לא הציגה כראייה דוח שעות או כל דוח אחר, ממנו ניתן היה ללמוד על היקף ההשקעה בפועל בפיתוח המוצרים . יתר על כן, מחקירתו הנגדית של מר גור חלפון התברר כי לא הושקעו מאמצים רבים ומחקר לצורך פיתוח דוגמאות התיקים, וכך נאמר למשל, בעמ' 25, ש' 14-12 לפרוטוקול:

"אח שלי לעומת זאת פיתח בשנה מעל 100 תיקים, שני תיקים היה מוציא בשבוע, היה נוסע לסין חוזר עם 40 קילו של דוגמאות ומנסה למכור..."

ובהמשך:

"ש. התיקים נשוא התביעה למיטב ידיעתך עוצבו אך ורק מהראש ללא סקיצה או תוכנה. או עוצבו ויש סקיצה או קובץ שמראה את השרטוט של המוצר והעיצוב שלו?
ת. אני לא יודע על קובץ. אבל הם עוצבו פיזית מהראש. אח שלי היה נוסע לסין, היה מבלה שם שלושה ארבעה שבועות, הולך לעבוד בחדר דוגמאות של המפעל וחוזר לארץ עם דוגמה סופית אותה היה משווק בארץ"
[פר' עמ' 29, ש' 24-20]

לא רק ששוגון לא הציגה לפניי ראיות בדבר היקף ההשקעה בפיתוח המוצרים אלא שמעדותו של מר אורן עולה דווקא שעלויות הייצור בסין הינן זולות באופן יחסי:

"... כולנו קונים ב- 99% מסין, כל התיקים הללו, זה תיקים שנועדו לפרסום וקידום מכירות. זה לא התיקים שהולכים בחנות וקונים לילד תיק שעשוי מבד, שעלות של דולר ליארד, רק חומר הגלם עולה מעל 5 דולר, התיקים שמחיר העלות שלהם בסין הוא בין 50 סנט, ל- 2- 3 דולר היקרים ביותר. הכמויות שאנחנו מזמינים, הם לקוחות שמזמינים כמות. הם מטביעים את הלוגו שלהם על תיקים, ומחלקים אותם כמתנה ללקוחות שלהם. זה לא תיקי מעצבים כמו של לואי ויטון, זה שני דברים שונים. אין מה להשקיע במדגם על דברים בנאליים"

[פר' עמ' 44, ש' 28-27; עמ' 45, ש' 5-1; וראו גם, עמ' 57, ש' 8-7]

במקרה דומה לענייננו, קבעה השופטת א' חיות כדלקמן:

"בהעדר הוכחה לעניין היקף ההשקעה בפיתוח המוצר, העובדה כי מדובר במוצר פשוט וזול יחסית יש לה משקל רב לשלילת קיומו של "היסוד הנוסף". עמד על כך הנשיא ברק בעניין א.ש.י.ר בציינו: "...לא הרי העתקה או חיקוי של יצירה שהושקעו בה עמל ומחקר רב, כהעתקה או חיקוי של מוצר פשוט, שלא הושקעו מאמצים רבים בפיתוחו" (עמ' 479)."

[עניין מרכז המתנות, סעיף 27 בפסק הדין]

46. טעם נוסף שלא להכיר בנסיבות ענייננו כמצדיקות את קיומו של "היסוד הנוסף", הנדרש לצורך קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט, הוא חלוף הזמן ממועד תחילת ייצורם ושיווקם של התיקים על ידי שוגון ועד למועד ייבוא התיקים הדומים על ידי אפולו, בשנת 2013.
כך, לטענת שוגון מרבית התיקים נשוא התביעה החלו להימכר בין השנים 2008-2007, וחלקם אף קודם לכן בשנת 2005 [פר' עמ' 11, ש' 9-7; סעיפים 20, 27, 33, 38 ו- 42 ל-ת/1]. הואיל והטענות המועלות לפניי מתייחסות רק ל"העתקות" שהחלו במהלך שנת 2013 [סעיף 18 ל-ת/2], הרי שלכל היותר החלו הנתבעים לשווק את תיקיהם "המועתקים" כחמש שנים לאחר שתיקי שוגון היו כבר על המדף. לפיכך, לא מן הנמנע כי עלה בידי שוגון להחזיר לעצמה את השקעותיה בפיתוח דגמי התיקים, אשר לא הוכחו לפניי כאמור לעיל. בנסיבות אלה תצטמצם הנטייה לראות בהעתקה וחיקוי כגורמים ל"כשל שוק" (סעיפים 29 -30 לפסק דינו של הנשיא ברק בעניין א.ש.י.ר). למסקנה דומה הגיע גם המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ריבלין בעניין Genreral Mills:

"...כאשר החלו המשיבים לשווק את החטיפים כבר נמצא החטיף "אפרופו" על המדף מזה מספר שנים. (...) בנסיבות אלה, נראה כי היה די זמן בידי המערערת כדי להשיב לידיה את סכום השקעתה בפיתוח צורת המוצר ואף להוסיף על כך רווח נכבד, כפי שעולה מטענות המערערת עצמה. במצב דברים זה מתמעט מאד החשש מפני "כשל שוק" שימנע פיתוח מוצרים ורעיונות חדשים עקב החשש מפני העתקתם (ראו עניין א.ש.י.ר, בעמ' 479). ככלל, דיני הקניין הרוחני לא נועדו להקים מונופול אינסופי בקניין הרוחני, ובמרבית המקרים מדובר בהגנות המוגבלות בזמן. לא למותר לציין בהקשר זה כי סעיף 33 לפקודת הפטנטים והמדגמים קובע כי ההגנה על מדגם רשום תחול למשך תקופה של חמש שנים, אשר ניתנת להארכה עד לגבול של חמש-עשרה שנים. להיקף הגנה מוגבל זה ניתן משקל רב לגבי משך הסעד שניתן על ידי בית המשפט בעניין הרר, שם נקבע כי בנסיבות המקרה סעד ההשבה לפי דיני עשיית העושר יינתן רק בגין התקופה של שמונה שנים הראשונות של ההפרה. בעניין הרר ההפרה הייתה חמורה יחסית והסעד ניתן סעד ביחס לשמונה השנים הראשות."

[שם, סעיף 20 בפסק הדין]

47. אני קובע אפוא, שהתובעת לא הוכיחה את קיומו של ה"יסוד הנוסף". יישום הקריטריונים המנחים שהותוו בהלכה הפסוקה על נסיבות המקרה שלפניי, הביאו אותי לכלל מסקנה, כי אין מקום ליתן לתובעת סעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

48. במסגרת כתב התביעה העלתה שוגון טענה בעניין עוולת גניבת עין. טענה זו נזנחה על ידה בסיכומים ועל כן דינה להידחות. עם זאת, אציין בקצרה, כי שוגון לא הוכיחה לפניי כי רכשה מוניטין בקרב קהל לקוחות המכיר ומוקיר את דגמי התיקים נשוא התביעה. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים חשש להטעיה של ציבור הלקוחות. זאת, בין היתר, מאחר שלא מדובר בחיקוי מושלם של המוצרים ומאחר שעל דגמי הנתבעים מחוברות תוויות בולטת, עליהן מופיע סימן המסחר של הנתבעים [ ראו והשוו: ע"א 9070/10 דדון -יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ, (פורסם בנבו, 12.3.2012].

49. משבאתי לידי מסקנה כי בנסיבות העניין דנן אין לשוגון עילת תביעה טובה, הראויה להגנה בבית המשפט, ממילא אין מקום להידרש לטענותיה לגבי הנזקים שנגרמו לה.
עם זאת, אציין כי שוגון לא עמדה בנטל ההוכחה גם באשר לכך. שוגון לא הוכיחה בחוות דעת או באמצעות הצגת ראיות חפציות אחרות שנגרמו לה הפסדים כתוצאה משיווק תיקים דומים על ידי הנתבעים או מי מהם. כך, שוגון לא זימנה לעדות את גורמי בית החולים " סורוקה" בעניין ההזמנה של תיקי הגב, אשר ממילא אינם זהים לאלו שמשווקים על ידי שוגון, ולא הציגה דוחות כספיים או מאזנים כספיים המלמדים על ירידה בהכנסות. בהקשר זה יצוין שלא ניתן לראות בטבלת אקסל שצורפה לתצהירו של מר גור חלפון כראיה בעלת משקל מספק, באשר אינה נתמכת בדוחות כספיים של הנהלת חשבונות או במאזנים מבוקרים. שוגון אף לא הוכיחה את היקף המוניטין ממנו היא נהנית בשוק התיקים בישראל.

50. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

51. סוף דבר – התביעה נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקף ההליכים ובמספר ישיבות ההוכחות שהתקיימו בתביעה, אני מחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך 750 ₪ בגין שכר העדה גב' מגידיש וכן מחייבה בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 35,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לא יאוחר מיום 15.1.2016.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ו, 24 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.