הדפסה

רשות המים-נפת ירושלים נ' חברת אהל אלסנה אלחיריה ואח'

בפני כב' השופטת דורית פיינשטיין

התובעת:
רשות המים-נפת ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד מוחמד עבאדין

נגד

הנתבעים:

  1. חברת אהל אלסנה אלחיריה
  2. אבראהים ברכאת

ע"י ב"כ עו"ד איברהים שלבי

פסק דין

1. בפניי תביעה לתשלום חשבונות מים לנכס בשכונת בית חנינא בתקופה שמיום 1/4/04 ועד ליום 29/1/09, וזאת בסכום כולל של 56,615 ₪. התובעת טוענת כי הנתבעים או מי מטעמם התעלמו מהתראות בדבר אי תשלום החשבון ולאחר שהמונה נותק התחברו באופן בלתי חוקי לצינור המרכזי והמשיכו לצרוך מים.

2. התובעת הציגה הסכם לקבלת שירותי מים שממנו עולה, לכאורה, כי הנתבעת התביעה את חותמתה על גבי ההסכם, והנתבע 2 או מישהו אחר מטעם הנתבע חתם על ההסכם. הנתבע 2 טען כי מעולם לא חתם על הסכם עם התובעת, שכן, אספקת המים היתה אמורה להיות על חשבון בעל הדירה. טענותיו אלה של הנתבע 2 נדחות, וזאת לאחר ששמעתי את עדותו והתרשמתי באופן בלתי אמצעי ממהימנותו. אף כי הנתבע 2 טען שבעל הדירה הוא שהיה צריך לשלם את חשבון המים, שכן היה רק מונה אחד בכל הבניין, הרי שבהסכם השכירות כתוב במפורש כי הנתבעים הם שישלמו את חשבונות הארנונה והמים. יתר על כן, מטעם התובעת העיד האחראי על המונים אשר העיד כי באותו בניין היו 16 מונים, ובכך סתר את גרסת הנתבע 2. לבסוף אציין, כי הנתבע 2 נאלץ להודות שהחותמת על גבי ההסכם עם התובעת היא החותמת של הנתבעת 1, ולאחר שתירץ כי מדובר בחותמת פנימית שאולי הועתקה הוצגו בפניו עוד ועוד מסמכים שעל גביהם אותה חותמת, ואז לא ניתן הסבר מספק להימצאותה.

3. על כן אני קובעת כי הנתבעים הם שחתומים על ההסכם עם התובעת.

4. הנתבעים טוענים כי הסכם השכירות עם בעל הנכס הסתיים ביום 31/3/2005, ועל כן אין לחייב אותם מעבר לתקופה זו. לחילופין טוענים הנתבעים כי אף אם הסכימו שהנכס יהיה רשום על שמם בארנונה כטובה לבעל הבית במשך שנתיים נוספות, הרי שמשנת 2007 מחזיק בנכס צד ג' והוא אף העביר את הארנונה על שמו. הנתבעים לא הזמינו לעדות לא את בעל הנכס (שבינתיים הלך לעולמו), לא את יורשיו, לא את השוכר החדש ואף לא שכן אחד מהבניין. אף כי הנתבע 2 טען שהוא לא מכיר את השכנים והוא לא מסתובב בבניין, אח"כ טען שכל הכפר ידע שהוא עזב את הנכס כבר בשנת 2005. יש לציין כי לא הוזמן אף עד לכך שהנתבעים העבירו את עסקיהם בשנת 2005 למקום אחר, וגם אף עובד של הנתבעים לא הוזמן למתן עדות בדבר שינוי מקום העבודה.

5. בהתאם להסכם שנכרת בין התובעת לנתבעים היה על הנתבעים להודיע לתובעת על שינוי מחזיק בנכס, ואין חולק כי הם לא עשו כן. מהטעמים שפרטתי לעיל גם טענות הנתבעים כי הפסיקו בפועל להחזיק בנכס, אף אם לא הודיעו על כך, נדחות. למעלה מן הצורך אציין שלא די בהצגת רישומי הארנונה של הדירה, שכן רישומי הארנונה משתנים על פי דיווחים בכתב, והעירייה אינה בודקת מי המחזיק בפועל בנכס. אילו הנתבעים היו מזמינים לעדות את מי שמחזיק לטענתם את הנכס משנת 2007, הרי שניתן היה לברר מדוע הוא העביר את הארנונה על שמו, ואילו את חשבון המים לא שינה. בסיכומים טען ב"כ הנתבעים כי הדייר סירב להתייצב לעדות, אך אין בידי לקבל טענה זו, שכן ניתן היה לזמנו באמצעות בית המשפט ובמידת הצורך אף לבקש צו הבאה. הנתבעים לא עשו כן.

6. לבסוף טוענים הנתבעים כי אין לזקוף לחובתם את העובדה שמישהו חיבר את המים מחדש לדירה בחיבור לא חוקי תוך גניבת מים מהתובעת, שכן העד מטעם התובעת אמר שאינו יכול לדעת מי עשה זאת. היות וקבעתי כי הנתבעים החזיקו בנכס עד לתום תקופת התביעה, הרי שהם אלו שנהנו מהמים בדירה ובבחינת דיני עשיית עושר ולא במשפט עליהם לשלם בגין אותם מים.

7. על כן אני קובעת כי הנתבעים יישאו ביחד ולחוד במלוא סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 19/6/11 ועד התשלום בפועל. בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ ובשכ"ט בא כוחה בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.