הדפסה

רפפורט ואח' נ' בן גיגי

בפני
כב' השופט שלמה לבנוני, סגן נשיא
תובעים

  1. אליעזר רפפורט
  2. ברכה רפפורט
  3. צבי שטיינר
  4. אביחי גרינולד
  5. יואל דהן
  6. אילנה בן ארוש
  7. יצחק בן ארוש

ע"י ב"כ עוה"ד מוראד ביקי

נגד

הנתבעת
אילנית בן גיגי
ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל בצר

פסק דין

נתוני רקע
1. התובעים הגישו תביעה לצו מניעה וצו עשה קבוע וליוו אותה בבקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים. התובעים מתגוררים בסמיכות לגן ילדים הנמצא ברח' ברל 12 בחיפה והמנוהל על ידי הנתבעת. לטענתם פתיחת גן הילדים בדירת הנתבעת, בצמוד או במרחק מטרים ספורים ממקום מגוריהם יוצר מפגע רעש סביבתי, מפגע תעבורתי קשה, יהפוך את חייהם לבלתי נסבלים וגורם לירידה משמעותית בערך דירותיהם. בהחלטתי מיום 20.4.11 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש, אף לאחר הפקדת ערובה.

2. בהמשך הדרך הונחה בפניי תגובת הנתבעת וכתב הגנה מטעמה. אף הורים של הילדים בגן של הנתבעת ביקשו להצטרף להליך והגישו תגובתם. בסופה של דרך, ובהמלצתי, הגיעו הצדדים להסדר דיוני על פיו צו המניעה הזמני יבוטל באופן שהגן ימשיך לפעול עד ליום 30.8.11 ומיום זה ואילך יחזור צו המניעה הזמני עד למתן פסק דיני. אכן בהקשר לכך ניתנה אף החלטתי מיום 23.8.11.

3. לעניין ההליך העיקרי הונחו בפניי ראיות לרוב. מטעם ב"כ התובעים הוגשו תצהירי עדויותיהם של התובעים 5 ו- 7 ושל מר אלכס קפלן (להלן – "קפלן") . עוד הונחו בפניי חוות דעת של שמאי המקרקעין וואל סלאמה (להלן – "סלאמה") והיועץ האקוסטי , מר דניאל סופר (להלן – "סופר"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירה-שלה וכן חוות דעת של היועץ האקוסטי שלה, מר עדי אליהו (להלן – "אליהו"), מומחה תחבורה מטעמה, מר דוד אפלבאום (להלן – "אפלבאום") ושמאי המקרקעין בועז תענך (להלן – "תענך"). לתצהיר עדותה של התובעת צורפו אף מסמכים וראיות לרוב וכן תצהיר עדותו של הרב ביטון ודו"ח חקירה.

4. קבעתי התיק לישיבת הוכחות. בעיצומה של חקירתו הנגדית של סלאמה הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

לעיקרה של מחלוקת
5. המחלוקת שבפניי חוזרת ומעסיקה לרוב את בתי המשפט, לרבות ועדות הערר המחוזיות על מוסדות התכנון והבנייה. היא חושפת את המתח המתמיד המצריך איזון אינטרסים. מחד-גיסא, דומה שאין עוררין על כך שגן ילדים, מעצם טיבו וברייתו, עלול להיות מקור של מטרד. מאידך-גיסא, דומה שאין עוררין על הצורך החברתי בקיומם של גני ילדים, ובשכונות מגורים דווקא.

6. ואכן נמצאו אמירות לרוב בהקשר לנתונים האמורים. ככל שעסקינן בטיבם של גני ילדים, דרך כלל, מתארת כב' השופטת ד"ר סורוקר ב-ת.א. (ראשל"צ) 3444/05 ספטון אלונה נ' קכמן שולמית (במאגרי "נבו") כי "קשה לקבל, כי גני הילדים אינם מעוררים כל רעש. בכי ילדים, וקריאות רמות של גננות ומטפלות, הם עניין שכיח ושגרתי בגני ילדים. כך גם ניתן להניח, כי בגן נערכות מעת לעת מסיבות, ימי הולדת ומושמעת מוזיקה (שירי ילדים). אף בלא פעילות רועשת באופן חריג, הרי שגן ילדים מטיבו יוצר פעילות קולנית" (סעיף 20).

וכך אף מתאר כב' השופט צימרמן, ב-ת.א. 15064-07-12 גולוב נ' נגל (במאגרי "נבו") , כי "גן ילדים, ודומה כי קשה לחלוק על כך, יכול ליצור מטרד מסוים לשכניו. עיקר המטרד גלום בתחבורה הערה הכרוכה בהבאת הילדים לגן באשמורת הבוקר ובאיסופם בתום יום הגן, ברעש הכרוך בהבאת הילדים ובפיזורם, כמו גם ברעש הנשמע מפי הילדים או הצוהלים או בקשר עם הפעלתם, וודאי כך עת שוהים הילדים בחצר חיצונית" (סעיף 9).

7. מנגד, כך מבאר כב' השופט ד"ר מודריק ב-עת"מ 14/98 אוסקר נ' סיגל (במאגרי "נבו") , כי "אין חולק כי הקמתם של פעוטונים ומסגרות חינוך לילדים רכים בשנים מהווה אינטרס ציבורי ראשון במעלה במציאות החיים המודרנית. הדבר נכון במיוחד למקום שמדובר באזורים המאוכלסים בחלקם הארי על- ידי משפחות צעירות, הנזקקות לשירותים הללו יותר מכל פלח אוכלוסיה אחר". ולכן "העולה מן האמור, כי אותם פעוטונים, מטבע ברייתם נועדו לקום באזורי מגורים. אילו לא אישרה הוועדה הקמת הפעוטון בסמיכות לבתי העותרים, היה מועתק הפעוטון, מן הסתם לסביבת מגורים אחרת, ושכנים היפותטיים אחרים היו מנסים כוחם בשינוי 'רוע הגזירה'. קרי, הסוגיה שאליה עליי להדרש הינה האם התנאים הסביבתיים הספציפיים של הסביבה הנדונה מונעים הפעלת הפעוטון דווקא שם [סוג טענה כזה המבקש להעתיק פעילות בעייתית לכאורה ממקום אחד למשנהו מכונה טענת NIMBY ( not in my backyard)" (עמ' 13-12).

בהזדמנות קודמת, ועל יסוד זאת, הורה השופט מודריק בעמ"ש 1155/00 משולם צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז (אתר פס קדין), כי "מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה. אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסוימת. לכן טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעז NIMBY (not in my backyard). ובשפת עבר אולי לבא"ש (לא בחצר (ה)אחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח" (עמ' 4).

8. משזו התשתית הטיפוסית למחלוקות אלו, כך חזרו והורו בתי המשפט לרוב, מופקדים על איזון האינטרסים האמורים רשויות התכנון והבנייה.

וכך, השופטת סורוקר ב פרשת ספטון הנ"ל מציינת כי "אין להקל ראש בחשיבות ההיתר לשימוש חורג. הצורך בהיתר מאפשר לרשות להסדיר היבטים ציבוריים שונים הכרוכים בהפעלת גן ילדים בדירת מגורים בבית המשותף, כגון היגיינה ואיכות סביבה. ... כך גם תוכל הרשות ליתן הנחיות ולהטיל מגבלות בכל הקשור למספר הפעוטים המבקרים בגן, שעות הפעילות בגן, שעות יציאה לחצר, דרכי גישה וחניה, בטיחות, מקלטים וכיבוי אש, וכיוצא באלה עניינים הקשורים לפעילות הגן" (סעיף 10).

9. משום כך דרך המלך היא, כעולה מהחלטת ועדת הערר המחוזית בתל-אביב בראשותה של עו"ד ענת בירן (רקם) בערר (ת"א) 5077/01 עו"ד תאודור ויינברג נ' הוועדה המקומית תל-אביב, כי "הגישה הראויה היא לאשר גני ילדים בצורה מבוקרת, תוך הטלת מגבלות על מספר הילדים, שעות הפעילות, שעות הפעילות בחצר, ותוך בחינת התאמתו של המבנה והאזור לפעילות הגן. מובן שיש לבדוק כל מקרה לגופו, ואין להתיר גן במקום בו התנאים הפיסיים אינם מתאימים לפעילותו, או כאשר הוא פוגע פגיעה אמיתית בתנאי החיים של השכנים" (עמ' 5).

10. בחינת מכלול האינטרסים המתנגשים היא אגב בחינת בקשה ל"שימוש חורג". וכל כך למה? הסבר היסטורי לכך מצוי בהחלטתה של ועדת הערר המחוזית בירושלים, בראשותו של עו"ד גלעד הס בערר (ירושלים) 77/11 וינגוט נ' ועדת המשנה לתכנון ובנייה ירושלים (במאגרי "נבו"), שם מבואר כי -

"הצורך להשתמש במכשיר השימוש החורג להפיכת דירות מגורים לגני הילדים נובע מהמחשבה התכנונית והמערכתית המוטעית ששלטה במשך שנים רבות.
מחשבה מוטעית זו התבססה על ההנחה, כי ילדים עד גיל חובה (או טרום חובה) אינם צריכים מסגרת מסודרת, ולפיכך על המערכת הציבורית לדאוג לצרכי הילדים רק מגן חובה ואילך.
עקב הנחה מוטעית זו, בתוכניות שאושרו במשך השנים אמנם קיימת התייחסות מפורטת לבתי ספר ולגני חובה (ולעיתים טרום חובה), כולל הקצאת שטחים ומשאבים לצורך זה, אולם לענין גני ילדים לפעוטות קיימת שתיקה, כאילו אין כל צורך שכזה.
במילים אחרות, תוכניות בנין עיר ישנות לא הקצו שטחים ומשאבים לגני ילדים פרטיים.
ככל הנראה מחשבה מוטעית זו התבססה על התפיסה שכל עוד הילד קטן האם נשארת בבית ומטפלת בו. אלא שאורח החיים השתנה, האמהות יצאו לעבוד, ובשכונות המגורים נוצרה דרישה לגני ילדים לפעוטות.
מכיוון שהרשויות אינן יכולות לספק שטחי ציבור לגני ילדים אלו, נוצר הכורח להשתמש בדירות מגורים או יעודים אחרים לגני ילדים. במקרים רבים נעשה הדבר בהליך של שימוש חורג.
הנה כי כן, המסקנה הינה, כי במצב התכנוני הקיים, הפתרון של שימוש חורג לדירות מגורים לצורך גני ילדים לגיל הרך הינו פתרון הכרחי, כאשר אין פתרון אחר לגני ילדים לגיל הרך." (הדגשה שלי – ג.ה.)" (סעיף 13).

11. משמחליטים מוסדות התכנון את אשר הם מחליטים, במחלוקות אלו, נהיר כי פועלם חשוף לביקורת של בתי המשפט. ואולם חשוב להבהיר, כך מורה אותנו השופט מודריק בפרשת אוסקר הנ"ל, כי "נקודת המוצא לביקורת השיפוטית של ההליך המנהלי חייבת לנבוע מן ההכרה, כי לא בידי השופט מופקדת מלאכת התכנון והבנייה ואל לו להמיר את שיקול- דעת הגופים המנהליים בשיקול-דעתו הוא. בית המשפט אינו יכול ליטול לידיו תפקיד של גוף תכנוני. מרחב התמרון של בית-המשפט מוגבל למקרים של אי סבירות קיצונית ומהותית במעשה המנהלי, היורדת לשורשם של דברים. אין בית המשפט רשאי לשים עצמו במקומה של הרשות התכנונית..." (עמ' 11).

12. משכל אלו בצקלוננו נבחן את פועלם של מוסדות התכנון בפרשה שבפניי.

הבקשה לשימוש חורג שהגישה הנתבעת
13. בתאריך 20.1.11 נקשרה הנתבעת בחוזה מכר בגדרו רכשה בית מגורים ברח' ברל 12 בחיפה והגישה הבקשה לשימוש חורג, לשם שימושו של הבית כגן ילדים. בגין הבקשה הוגשו עשרות התנגדויות והתובעים שבפניי הם בין המתנגדים. מלכתחילה לא אישר הצוות המכין של משרד מהנדס העיר את הבקשה. כך, משום שטעה לסבור שחלק מן הבעלים של החלקה מתנגדים לבקשה. דבר זה, כמסתבר, הוא פועל יוצא של טעות. שהרי הבעלים המשותף של החלקה, והיא משפחת הלפרין, הסכימה לבקשתה של הנתבעת. התובעים שבפניי, ואף יתר המתנגדים, הם שכנים, מקרוב ומרחוק, של הבית האמור.

14. ההתנגדויות והבקשות נדונו באורח מעמיק ומפורט. הדבר עולה מפרוטוקול ועדת המשנה של הוועדה המקומית, הוא נספח ט' לתצהירה של הנתבעת. בפרוטוקול זה קיימת סקירה מעמיקה של המהלכים באשר לטיפול בבקשה האמורה. בסופה של דרך אושרה הבקשה, ובתנאים מגבילים לרוב. בין היתר, השימוש החורג הוגבל לתקופה של חמש שנים בלבד. ככל שעסקינן בנושא הרעש הותנה כי יש לקבל את אישור איגוד ערים לאיכות הסביבה. ככל שעסקינן בשאלות החניה קבעה הוועדה המקומית כי בהתאם לתקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג-1983, "אין דרישה להתקנת מקומות חניה בגן ילדים. יחד עם זאת קיימת חניה ציבורית במקום (בצידי הכביש)". עוד רשמה הוועדה, בעקבות סיורים שערכה במקום, כי "מסיור הוועדה במקום נמצא כי הגן מוצע כולו בתחום החלקה הנדונה, עם גישה נפרדת, לפיכך ולדעת הוועדה אין פגיעה תכנונית במתנגדים מעצם אישור הבקשה. כמו כן הפעילות במקום מסתיימת בשעות אחר הצהריים כך שבשעות הערב, כאשר מבית הדיירים שבים הביתה המקום סגור ואין פעילות במקום. בבדיקה שנערכה ולאור פניות תושבים הוברר כי קיימת דרישה לגן ילדים במקום, דבר שיענה על הצרכים של משפחות צעירות המתגוררות באיזור ובשכונה".

15. החלטה זו של הוועדה המקומית הותקפה בשני עררים שהגישו בנפרד העוררים שבפניי ושנדונו באורח מעמיק על ידי ועדת הערר המחוזית בחיפה, בראשותו של מ"מ יו"ר הוועדה עו"ד דרור לביא-אפרת. מן החומר שבפניי נהיר לי כי התקיים דיון מעמיק בו נפרסו טענות העוררים, המשיבים ופרקליטיהם. ועדת הערר החליטה לצאת לסיור בשטח ללא הודעה לצדדים וסיכמה את פועלה בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 9.11.11 (נספח י"ג/2 לתצהירה של הנתבעת). ועדת הערר הייתה קשובה למכלול השיקולים והאינטרסים והעררים התקבלו באופן חלקי. בסופה של דרך הורתה ועדת הערר, ככל שעסקינן בסוגיית הרעש, כי על הנתבעת לבצע בנייה של קיר אקוסטי, בגובה של 1.5 מטר, בהתאם להנחיות איגוד הערים לאיכות הסביבה, בשטח החצר בה יהיו הילדים. ככל שעסקינן בשאלת החניה, ובנתון לכך שבגן לא יהיו יותר מחמישים ילדים החליטה הוועדה לחייב להקים מקומות חניה, באחריותה של הנתבעת. נחה דעתי, לאור הבהרה שנתבקשה על ידי הוועדה, כי שומה על הנתבעת לדאוג לשני מקומות חניה בגין כל כיתת-גן. לנוכח זאת, וככל שבגן יהיו שתי כיתות-גן, יש להקים ארבעה מקומות חניה. ככל שהנתבעת תעמוד בתנאים האמורים, וכן בתנאי הוועדה המקומית, יינתן לה ההיתר.

16. התובעים לא השלימו עם החלטה זו והגישו שתי עתירות מנהליות לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה אשר נדונו בפני כב' השופט סוקול. מן הנתונים שבפניי נהיר לי כי בעקבות הערות השופט סוקול שתי העתירות נמחקו. אף אין לי ספק כי הדבר נעשה לנוכח הבהרה שניתנה על אודות הסיכויים הקלושים לקבלת העתירות. עובדה ניצחת היא שהשופט סוקול חייב בהוצאות משפט, בגין שתי עתירות אלו שנמחקו.

17. הנה-כי-כן, בפרשה שבפניי נעשה הליך מנהלי סדור ומושכל. הוא נעשה לכל פרטיו ודקדוקיו. נשמעו ונשקלו, כהלכה, השיקולים והשיקולים-שכנגד. הנתבעת משלימה עם התוצאה ונהיר כי ככל שלא תעמוד בתנאי הוועדה המקומית, כפי ששונו על ידי ועדת הערר, לא תגיע אל המבוקש. היא לא ביקשה מבית משפט זה להעביר תחת שבט הביקורת את התנאים האמורים. התובעים שבפניי לא השלימו עם התוצאה. עררים שהגישו לוועדת הערר, נדונו ונתקבלו בחלקם. ואם בכל אלו לא די הרי כל ההליך עבר את עינו הבוחנת של בית המשפט לעניינים מנהליים. בפרשות רבות מקבילות, כפי שעולה מפסיקה שהונחה לנגד עיניי, לא זכו העניינים שם למידה כה מעמיקה של דיון ענייני, מקצועי ומושכל.

אכן, הגם שהתובעים אינם מודים בכך בפה מלא, הם מבקשים שבית משפט זה ימיר את שיקול הדעת המקצועי של מוסדות התכנון, בשיקול דעתו שלו. אכן בית המשפט אינו חייב לקבל את מאזן השיקולים של מוסדות התכנון. ואולם, כמבואר על ידי השופט מודריק בית המשפט יעשה כן מקום שנתונים חריגים יצדיקו זאת. אכן, כך הוא הורה ב פרשת אוסקר הנ"ל, "מרחב התמרון של בית המשפט מוגבל למקרים של אי סבירות קיצונית ומהותית במעשה המנהלי, היורדת לשורשם של דברים". המקרה שבפניי אינו כזה, אף אינו מתקרב כהוא-זה, לרף קיצוני זה. ההליך המינהלי, כך נחזים פני הדברים בבירור, נעשה באופן מקצועי וענייני.

18. ניתן היה לסיים את ההכרעה, איפוא, כאן ועכשיו. וחרף זאת אדרש לסוגיות נוספות במסכת שבפניי.

לעניינם של היבטים מקצועיים
19. ככל שעסקינן בסוגיית הרעש כבר הצבעתי על כך שמוסדות התכנון נתנו דעתם לעניין זה, ותוך התחשבות באינטרסים של התובעים ציוו על הנתבעת להקים קיר אקוסטי, במימדים ובאופנים שתוארו על ידם.

ואולם, מעבר לדרוש, ככל שהייתי אמור להכריע בין חוות הדעת של סופר ואליהו, אין לי צל של ספק שהייתי מעדיף את חוות דעתו של אליהו, ולו מן הטעם שאני מתקשה לכנות את חוות דעתו של סופר, כחוות דעת.

אכן עיון בחוות דעתו של סופר, מצביע על כך שהיא סתמית ולקונית, ואין בה כל רבותא מקצועית. לא זו בלבד שסופר אינו מזכיר את הביטוי האקוסטי המובהק "דציבל", ולו פעם אחת, הוא קובע, עקרונית, כי "הפעלתו של גן ילדים המאוכלס בעשרות ילדים, לרבות פעילות שוטפת בחצרו, הפעלת מערכות שמע, ביחס למיקומי מבני המגורים, יהווה בעתיד העלאת מפלס הרעש הקיים באופן חריג" (סעיף 3 עמ' 8) ולכן "גם אם נניח היפותטית כי ניתן להפחית את עוצמת הרעש בבנייה של מחיצה ו/או קיר אקוסטי, אין בביצוע כנ"ל כדי לייתר את עוצמת הרעש/קול הצפוי בדירות מגורים עליונות" (סעיף 7).

משמע, כך התרשמותי הברורה, סופר נושא בעמדה עקרונית שעל פיה כל גן ילדים, באשר הוא, פסול "מבחינה אקוסטית". לשם כך אין צורך בחוות דעת של מומחה לדבר. נהיר שזו אינה השקפתם של בתי המשפט, וכן של מוסדות התכנון. שומה לבחון את הנושא האקוסטי, בכל מקרה ומקרה לגופו. כך עשה אליהו. כך לימים נהגה הוועדה המקומית, ובאופן מקצועי, ומשום כך הורתה את אשר הורתה.

20. ככל שעסקינן בסוגיית התחבורה והתנועה, הרי מול חוות דעתו של אפלבאום, מטעם הנתבעת, לא השכילו התובעים להמציא כל חוות דעת. לנוכח זאת, ומעיקרא, שמא חוות דעתו של אפלבאום הייתה מיותרת, משעה שהתובעים לא התיימרו להרים את הנטל. ואם בנוסף לכל אלו שיחק מזלם של התובעים, וחרף המחדל האמור ראתה ועדת הערר לקבל את הערר באופן חלקי, בהוראה באשר למספר מקומות החניה, בוודאי שהתובעים הם האחרונים שיכולים לקבול על כך.

21. נותרנו באשר לסוגיית ירידת הערך. חקירתו הנגדית, אכן החלקית, של סלאמה לא הותירה רושם טוב, דרך המעטה. ואולם אין בדעתי להתעכב על כך לנוכח העובדה שתענך לא נחקר כל עיקר על תצהירו. לטעמי, אף לנוכח התובנות שהועלו עד הנה, אין צורך להעמיק חקר בסוגיה הנדונה. המובאות מן הפסיקה נותנות יסוד ראשוני למחשבה שפשיטא, מקום שממוקם גן ילדים בתוך איזור מגורים, יכול הדבר לגרום אכן לירידת ערך של הדירה הגובלת. ואולם אלו הם הסיכונים האינהרנטיים, מקום שפסיקת בתי המשפט מצדיקה את עצם קיומם של גני ילדים, באזורי מגורים. משמע, וכפי שהורחב עד הנה, אם גן הילדים לא היה ממוקם ברח' ברל 12, אלא למשל ברח' ברל 22, נפגעים היו הדיירים שם. משמע, כל עוד רווחת הדעה על פיה, דרך עיקרון, ניתן להקים גני ילדים אף באזורי מגורים, ממילא נתון זה של ירידת ערך משוקלל בערך הדירה, ובמסגרת הסיכונים הקנייניים האפשריים. אכן, גם לנוכח הנתון האמור, מתחייב דרך קבע לעשות כמיטב היכולת על מנת למזער את אי הנוחות של השכן הגובל. כך, כמומחש, נוהגות ועדות הערר כפי שעולה מן הפרשיות שהונחו בפניי. כך, בעליל, פעלה ועדת הערר בחיפה שעה שהתחשבה, אכן באופן טבעי באורח חלקי, אף באינטרסים של התובעים.

למספר נושאים בהתנהלות דיונית
22. נטען כי הנתבעת ניהלה גן ילדים ברח' חביבה רייך 1 בחיפה והיא סגרה אותו, לנוכח המפגעים של גן ילדים זה. נחה דעתי כי הדברים חסרי שחר. לנוכח הסיכון הקנייני שמא לא זכאית הנתבעת להשתמש בחצר בבניין זה היא ערכה את מיטב שיקוליה ועזבה את המקום. את בית המגורים ברח' ברל 12 היא רכשה בתום לב. חרף טענות התובעים שהם הזהירו אותה מראש על התנגדותם הצפויה, נהיר לי כי הדברים אינם נכונים. הוברר לי כי מכתבי הדרישה שנשלחו לנתבעת נעשו שבועות מספר לאחר שהשתכלל חוזה המכר. מעבר לכך, ממילא הדבר לא היה מעלה ולא היה מוריד. הנתבעת רשאית הייתה להתקשר בחוזה המכר תוך נטילת הסיכונים שמא בבית המשפט ידה לא תהא על העליונה. אכן, כמסתבר, בפרשה זו ידה תהא על העליונה.

23. הנתבעת טוענת כי הרוח החיה העומדת מאחורי התביעה שבפניי היא בדמותו של מר מנדי קפלן (להלן – "מנדי"). מנדי, כך טענתה, הוא בעלים של גני ילדים בנווה שאנן ולפנים היא עבדה כשכירה אצלו. לאחר מכן היא עזבה את מקום עבודתה אצלו, ומאז היא עוסקת כגננת עצמאית. היטב חורה למנדי דבר הצלחתה. משום כך, כך חותמת הנתבעת, התובעים משמשים אך כלי שרת לאינטרסים הכלכליים של מנדי שבפשטות מבקש לסלק מתחרה עיסקית שלו בתחום גני הילדים.

24. בדעתי לקבל טענה זו, אך בחלקה. שוכנעתי כי תביעתם של התובעים הוגשה בתום לב, לנוכח האינטרסים הנחזים להיות לגיטימיים שלהם, וכפי שבואר. ואולם, מנגד, אין לי ספק כי יש דברים בגו בטענת הנתבעת. עובדה ניצחת היא שלכל אורך הדרך לא מסר מנדי את תצהירו המכחיש. כך, הגם שהוגש תצהירו של קפלן התומך בתביעת התובעים, וקפלן זה הוא אביו של מנדי. משמע, בצד התובנה שאכן תביעתם של התובעים הוגשה בתום לב, אין לי ספק במעורבותו האינטנסיבית של מנדי, שלא טרח להתייצב ולמסור את גרסתו המכחישה, ובעיקר את הטענה המוטחת בו שעל פיה הוא הגורם המממן את שכר טרחתו של ב"כ התובעים, ואת העלויות הכרוכות בהליך שבפניי.

סוף דבר
25. בסופה של דרך ידה של הנתבעת על העליונה, דרך מהות, במובן זה שככל שתמלא, לכל פרטיהם ודקדוקיה ם, את תנאי הוועדה המקומית וועדת הערר, היא תקבל היתר לשימוש חורג להקמת גן ילדים ברח' ברל 12 חיפה. אין צריך לומר כי כל עוד לא קיים היתר בידה היא אינה רשאית להפעיל את גן הילדים ורק למטרה זו נשאר על כנו צו המניעה הזמני שניתן על ידי.

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 18,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.

26. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________
שלמה לבנוני, שופט
סגן נשיא