הדפסה

רפאלי ואח' נ' אונגר ואח'

בפני
כב' השופטת אנה שניידר

התובע / הנתבע שכנגד

יצחק רפאלי

נגד

הנתבע / התובע שכנגד

עמיאל אונגר

פסק דין

1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד – פיצוי בשל פרסום לשון הרע, בסכום של 50,000 ₪.
יצוין, כי התביעות הוגשו במקור בסדר דין מהיר, אולם הועברו לסדר דין רגיל בהחלטה של
כב' השופט ראובן שמיע מיום 8.3.11.

התביעה

2. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 21.10.10, שני הצדדים הינם חברי האגודה השיתופית תקוע כפר שיתופי בע"מ (להלן – האגודה), ותושבי הישוב תקוע.

3. לטענת התובע / הנתבע שכנגד (להלן – רפאלי) בכתב התביעה, במהלך אסיפת חברי האגודה ביום 2.9.10 (להלן – האסיפה), בנוכחות של כ – 150 איש, השמיע הנתבע / התובע שכנגד (להלן – אונגר) את הדברים הבאים:

"מתי הפסקת להכות את אשתך? מתי הסתיים צו ההרחקה שלך?
אתה חייב כספים לאגודה"?

רפאלי טוען כי כל משתתפי האסיפה שמעו את דברי אונגר, אשר אינם אמת, ואשר נאמרו ללא כל רלבנטיות ורק על מנת לפגוע ברפאלי, להשפילו בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצדם, וכן לפגוע במעמדו כחבר האגודה ובשמו הטוב, וזאת כאשר מדובר בישוב אשר בו כולם מכירים את כולם.

4. רפאלי טוען כי דברי אונגר הם בגדר לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק), ודורש פיצוי בסכום של 50,000 ₪, וכן פרסום התנצלות מצדו של אונגר באותה תפוצה, היקף, ואופן שבו פרסם אונגר את דברי לשון הרע.
(ראה סעיף 15 לכתב התביעה).

התביעה שכנגד

5. על פי כתב התביעה שכנגד, שהוגש ביום 9.12.10, טוען אונגר כי במהלך האסיפה התסיס רפאלי את האווירה, צעק, והשתלח בחברי ועד ההנהלה שישבו מולו, וכן בבעלי תפקידים נוספים ביישוב.
לטענת אונגר, רפאלי קם על רגליו מספר פעמים וקרא בקול רם ובצעקות כלפי אונגר וכלפי יתר חברי ההנהלה:

"אתם מאפיה, אתם מושחתים".

6. גם אונגר, כמו רפאלי, טוען כי מדובר בדברים שאינם אמת, המהווים לשון הרע על פי החוק.

7. אונגר מבקש לחייב את רפאלי לשלם לו פיצוי בסכום של 50,000 ₪ בשל פרסום לשון הרע, ללא הוכחת נזק, וזאת מכוח הוראות סעיף 7אב) לחוק.
(ראה סעיף 9 לכתב התביעה שכנגד).

המסגרת הנורמטיבית

8. לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק, כאשר בין היתר היא כוללת, בסעיף קטן (1), פרסום אשר עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

9. החוק מבקש ליצור מערכת עדינה של איזונים בין ערכים וזכויות – מצד אחד הזכות לשם טוב ולפרטיות , ומצד שני – חופש הביטוי.
שתי הזכויות האמורות חוסות תחת קורת הגג של כבוד האדם (ראה ע.א. 9462/04 מורדוב נ. ידיעות אחרונות בע"מ תק-על 2005(4) 350).

מערכת האיזונים בחוק נקבעה מתוך תפישה המקדשת את כבוד האדם ורואה בזכותו של אדם להערכה עצמית, ובזכותו לשאת את שמו בין הבריות מתוך הכרת ערך עצמי , חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי.
לתפישה זו שורשים עמוקים ונושנים, ודי אם נזכיר כי כבר במקורותינו (קהלת פרק ז', א) נאמר כי "טוב שם משמן טוב".

10. עם זאת, גם ההגנה על הזכות לשם טוב יש לה גבולות, ויש להתחשב גם בזכות לחופש הביטוי.
ואכן, החוק מכיר בקיומם של מקרים בהם על אף הפגיעה בשמו הטוב של אדם – יהיה מקום ליתן הגנה לפרסום הפוגע.
ההגנות מפורטות בפרק ג' לחוק, שעניינו פרסומים מותרים, הגנות והקלות, וכל אחת מההגנות, שיפורטו להלן, מהווה נקודת איזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי.

11. כפי שנאמר בפסקה 8 לעיל, אחד האלמנטים המרכזיים לקיומה של לשון הרע הוא הפרסום.

על פי סעיף 2(א) לחוק, פרסום לעניין לשון הרע כולל פרסום בעל פה, בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

על פי סעיף 2(ב)(1) לחוק, רואים פרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות, אם לשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.

12. סעיף 7א (ב) לחוק, כפי שתוקן בשנת התשנ"ט, קובע כי במשפט בשל עוולה אזרחית לפי החוק רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם פיצוי לנפגע שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
בסעיף 7א (ג) לחוק נקבע, כי אם הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע – רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום האמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק, דהיינו – סכום של 100,000 ₪, כאשר סכומים אלה מתעדכנים לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן.

13. כפי שנאמר לעיל, ההגנות הקבועות בחוק מהוות נקודת איזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי.
סעיף 14 לחוק מעניק הגנה אם הפרסום היה אמת, והיה בפרסום עניין לציבור.
יסוד אמיתות הפרסום עיקרו בבחינה האם תואם תוכנו של הפרסום את האמת, את המציאות האובייקטיבית (ראה ע.א. 3199/93 קראוס נ. ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט (2) 843).
יצוין, כי על פי הפסיקה גם כאשר נוכח בית המשפט כי קיים פער בין המציאות לבין התיאור בפרסום, עדיין יכול הוא לקבוע כי עומדת לנתבע הגנת הסעיף אם מצא כי מדובר ב"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
הנטל להוכיח את אמיתות הפרסום מוטל על המפרסם, המבקש להינות מתחולת הגנה זו.

14. סעיף 15 לחוק מעניק הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב, באחת הנסיבות המפורטות בסעיף.

סעיף 16(ב) לחוק קובע לעניין זה, בין היתר, כי חזקה שפרסום נעשה שלא בתום לב אם הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמתותו.

15. לאמור לעיל יש להוסיף גם את קיומן של ההקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק, אשר על בית המשפט להתחשב בהן בבואו לפסוק פיצויים.
בין היתר, יש להתחשב בכך שהנתבע היה משוכנע באמתותה של לשון הרע (סעיף, 19(2), וכן שהנתבע התנצל (סעיף 19 (4) בסייגים המפורטים שם).

טענות רפאלי

16. לעניין תביעתו טוען רפאלי, כי אונגר הודה בפה מלא בכל אשר נטען בכתב התביעה, והעמיד "מצעד" של עדי שקר מטעמו.

לטענתו, דברי אונגר נאמרו כשפניו אל כל משתתפי האסיפה, ויש לדחות את טענתו לפיה נאמרו הדברים תוך מלמול לעצמו.

17. רפאלי טוען לחוסר תום לב מצד אונגר וכי דבריו נאמרו בכוונה לפגוע, וגרוע מכל – כי הדברים נאמרו על סמך שמועה בלבד, ללא כל ניסיון מצד ואנגר לברר את אמתותה או נכונותה של השמועה.
עוד נטען בהקשר זה, כי גם אם היה אמת בדברים - הרי שאין לפרסמם בציבור שכן ברור כי אין המדובר בדברים שיש בהם עניין לציבור, כדרישת סעיף 14 לחוק.

18. לעניין ההתנצלות טוען רפאלי כי אונגר בחר להתעלם מדרישתו להתנצל , וגם כיום, כאשר אונגר מודה בכל – טרם פורסמה התנצלות, והדבר אומר דרשני (ראה סעיפים 71 – 75 לסיכומיו של רפאלי ).

עוד נטען, כי אונגר לא רק שלא התנצל אלא ניצל את כתבי טענותיו כדי להמשיך ולהכפיש את רפאלי ולפגוע בכוונה בשמו הטוב, תוך ניצול ההגנה שבסעיף 15(3) לחוק (ראה סעיפים 76 – 79 לסיכומיו של רפאלי).

19. כמפורט בסעיפים 86 – 94 לסיכומיו, מאשים רפאלי את אונגר בתיאום העדויות מטעמו.

20. לעניין הפיצוי טוען רפאלי, כי הוא נפגע מאוד מדבריו של אונגר, וכי דבריו באסיפה נאמרו בכוונה לפגוע ו"עשו להם כנפיים", ורפאלי ומשפחתו חשו כיצד תושבי היישוב מביטים בהם אחרת.
לפיכך, דורש רפאלי, בסעיפים 111 – 112 לסיכומיו, כפל פיצוי ללא הוכחת נזק , דהיינו 100,000 ₪ על פי סעיף 7א(ג) לחוק.

יצוין בהקשר זה, כי דרישה זו הינה בניגוד לדרישה המקורית בכתב התביעה - סכום של 50,000 ₪ בלבד.

21. לעניין התביעה שכנגד טוען רפאלי, שהיא הוגשה ללא בסיס ומשיקולים טקטיים בלבד, ולמקרא חקי רתו של אונגר, אשר אין בה כל אזכור לכך שרפאלי קרא לעברו "אתם מושחתים" או "אתם מאפיה" – אין כל מקום לדון בתביעה שכנגד.

טענות אונגר

22. אונגר טוען כי מדובר בחילופי דברים באסיפת חברים סוערת, לאחר שרפאלי צעק בקול דברים קשים, מעליבים, ומכפישים כלפי אונגר וכלפי יתר חברי ועד האגודה, ואונגר בתגובה אינסטינקטיבית ולא מתוכננת וכמעט לא רצונית ושלא מתוך כוונה רעה כלשהי, מלמל כלפי רפאלי דברים שנועדו להגיע לאוזניו בלבד.

לטענתו, רפאלי שמע את הדברים ופרץ בצעקות רמות "שמעתם מה הוא אמר? הוא אמר עלי שהרבצתי לאשתי", ורק מצעקותיו של רפאלי עצמו הבינו חלק מהנוכחים שנאמרה עליו אמירה על ידי אונגר.

23. אונגר טוען כי הוא התנצל במקום בפני רפאלי , ובנוכחות כל באי האסיפה.

24. עוד נטען, כי אלמלא הפרובוקציות של רפאלי ואלמלא אלימותו וכוחניותו, לא היו שתי התביעות באות לעולם.
לטענת אונגר, רפאלי הינו אדם אלים, הן בביתו והן מחוצה לו, והינו מגיש תביעות "סדרתי".
לטענתו, רפאלי הפך את ההליך המשפטי ל"קרדום לחפור בו" וכלי עזר שמטרתו סתימת פיות והפחדה של הסובבים אותו, תוך הטרדת אנשים ללא הצדק, ותוך הטרדת מערכת בית המשפט באופן המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

25. אונגר מבקש בסיכומיו לחייב את רפאלי בפיצויים מוגדלים, בסכום המקסימלי על פי סעיף 7א(ג) לחוק.

יצוין גם כאן, שדרישה זו לא נכללה במסגרת התביעה שכנגד והועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים.

26. אונגר מבקש לקבוע ולהצהיר כי דבריו לא היו בגדר "פרסום" ולא בגדר "לשון הרע" כמשמעותם בחוק, ולחלופין בלבד – לקבוע שעומדות לו ההגנות של אמת בפרסום ו/או הגנת תום הלב ו/או הגנה על פי סעיף 15(10) לחוק, המעניק הגנה כאשר הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

דיון והכרעה

27. השאלה שעומדת בפנינו בתיק זה הינה, האם במהלך האסיפה נשוא התביעה והתביעה שכנגד פורסמה לשון הרע על ידי מי הצדדים אחד כלפי השני.

אם התשובה לשאלה האמורה תהיה חיובית – תישאל שאלה נוספת, האם למי מהצדדים עומדות ההגנות ו/או ההקלות על פי החוק.

28. כבר כעת יוער, כפי שנאמר בפסקאות 20 ו – 25 לעיל, כי יש לדחות את דרישות הצדדים לכפל פיצויים לפי סעיף 7א(ג) לחוק , הואיל ודרישות אלה הועלו לראשונה בסיכומיהם ולא בא זכרן במסגרת התביעה והתביעה שכנגד, ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

29. עוד יוער, כי בעקבות ההאשמות של רפאלי בדבר תיאום עדויות על ידי אונגר, הזהרתי עצמי היטב לגבי העדויות שהושמעו מטעמו של אונגר , וניסיתי, ככל שניתן, לדלות את האמת דווקא מן העדויות שהושמעו מטעמו של רפאלי.

30. לאחר שמיעת כל הראיות, הצטיירה בפניי התמונה הבאה לגבי האסיפה:

היה מדובר באסיפה סוערת מאוד ורבת משתתפים, אשר התכנסה על מנת לדון בנושא רגיש מבחינת הישוב – קביעת דרך ההתנהלות של הועד המנהל של האגודה, לאחר שהועד המנהל הקודם הואשם בכך שאישר פרויקטים של בניה ללא מכרזים (ראה עדותו של מר יהושע צימרמן, מטעמו של רפאלי, אשר היה נוכח באסיפה – פרוטוקול עמ' 8 שורות 4 – 13).

רפאלי עצמו הודה בחקירתו שנושא האסיפה היה מאוד רגיש "היו ויכוחים בין כל מיני קבוצות של אנשים, דעות לפה ולשם " (פרוטוקול עמ' 10 שורה 19), והוא אף הודה שחבר הועד המנהל, יורי קרמר (שהעיד מטעמו של רפאלי), זרק כיסא על יהושע דסקל, חבר אחר בו ועד המנהל (שהעיד מטעמו של אונגר) (פרוטוקול עמ' 11 שורה 4).

גם העד מטעמו של רפאלי, מיכאל נודלר, שהיה יו"ר הועד המנהל של האגודה במועד האסיפה, אמר שהיה מדובר באסיפה סוערת , אשר במהלכה דיבר רפאלי "בהתלהבות על כך שהדור הצעיר ייקח את השליטה בישוב לידיים, ושדור הוותיקים לא יקבע יותר את מהלך החיים בישוב" (פרוטוקול עמ' 18 שורות 22 – 24), וכי זה היה למעשה הרקע לדבריו של אונגר כלפי רפאלי.

31. אשר לדברים עצמם שנאמרו על ידי אונגר לרפאלי - אין מחלוקת כי הדברים אכן נאמרו בפועל, ואין מחלוקת כי הם נאמרו בעקבות דברים שהשמיע רפאלי כלפי הועד המנהל של האגודה.
אונגר עצמו העיד כי הדברים נאמרו על ידו לאחר "שקפץ לו הפיוז" (פרוטוקול עמ' 34 שורה 27), כי הם נאמרו בעידנא דריתחא , ללא כל תכנון מראש, וגם לא היו רלבנטיים לאסיפה (פרוטוקול עמ' 35 שורות 25 – 26).

אונגר הודה כי הדברים לא נאמרו על רקע של סכסוך פרטי כלשהו בינו לבין רפאלי, אלא על רקע "בעיה יישובית" שהייתה לו עם רפאלי (שם, שורה 19), כפי שהצטיירה מדבריו של רפאלי כלפי הועד המנהל.

כאשר נשאל רפאלי האם לגרסתו לפתע קם אונגר ואמר לו את הדברים נשוא התביעה, בלי שום קשר ובלי שום סיבה – ענה:

"לא. זה לא מדויק. נשאתי דברים ואמרתי שחייב להיות מכרז , ומי שלא יקיים מכרז הוא לא יכול להיות בתפקיד ציבורי ודיברתי על גירעון האגודה , וכשאני ניגשתי וישבתי במקומי אז הנתבע קם ואמר את הדברים שאמרתי כאן עכשיו" (פרוטוקול עמ' 11 שורות 29 – 32).

32. עם זאת, על אף שהתרשמתי, כאמור, כי האסיפה הייתה סוערת מאוד – לא הוכח בפניי שרפאלי, במהלך דבריו כנגד הועד המנהל, אמר בפועל את המלים המיוחסות לו בתביעה שכנגד "אתם מאפיה, אתם מושחתים", ולכן דין התביעה שכנגד להידחות.

נראה שתגובתו של אונגר באה בעקבות הקריאה הכללית של רפאלי שדור הוותיקים (אשר אונגר נמנה עמם) לא יקבע יותר את מהלך החיים ביישוב.

33. לאחר שהתרשמתי הן מרפאלי והן מאונגר, במהלך חקירתם הנגדית, לא שוכנעתי כי דבריו של אונגר נאמרו בכוונה תחילה לפגוע ברפאלי ולהשפילו בעיני חברי האסיפה .
סביר יותר שמדובר בתגובה ספונטאנית של אונגר, מסוג של פליטת פה בלתי נשלטת, לאור טענותיו הקשות של רפאלי כלפי הועד המנהל בכללותו, וזאת על רקע "עברו" של רפאלי ואישיותו המתלהמת, כפי שתוארה על ידי אונגר, הן ביחסיו עם חברי האגודה, הן עם האגודה עצמה לגבי תשלום המסים, והן עם אשתו של רפאלי, כפי שהדברים היו ידועים לאונגר משמועות ש"התגלגלו" בישוב, או כפי שאונגר לפחות האמין על סמך השמועות ששמע.

34. זאת ועוד , גם היה בדברים לשון הרע כמשמעותה בחוק, עדיין לא שוכנעתי כי התקיים במקרה זה, באופן מלא, אלמנט ה"פרסום" כמשמעותו בחוק.

אמנם אין מחלוקת כי היה מדובר באסיפה רבת משתתפים, אך לא התרשמתי כי רבים שמעו בכלל את דבריו של אונגר, שנאמרו בקול נמוך יחסית, כפי שהוא עצמו הדגים בבית המשפט (פרוטוקול עמ' 36 שורות 18 – 20).

35. אפילו העד מטעמו של רפאלי, מיכאל נודלר, לא היה בטוח ששמע את דברי אונגר במלואם ("הייתי מאוד עסוק בעניין האסיפה, שמעתי בקצה האוזן את המשפט שהנתבע אמר לתובע – פרוטוקול עמ' 18 ש ה 22).

העד מיכאל נודלר אף הודה כי שמע את המילים הואיל והיה במרחק קטן מאוד מאונגר (פרוטוקול עמ' 18 שורה 29 ועמ' 19 שורות 11 – 12), ובתשובה לשאלה כיצד הגיב רפאלי – ענה העד:

"נדמה לי שהוא אמר בפניה לאולם "שמעתם? שמעתם?" כנראה כתגובה לדברי הנתבע... אני זוכר רק שתי מילים "שמעתם? שמעתם?..." (פרוטוקול עמ' 19 שורות 13 – 17).

36. גם העד האחר מטעמו של רפאלי, יורי קרמר, בתשובה לשאלת בית המשפט האם היו אירועים חריגים מבחינת חילופי דברים בין הצדדים אמר:

"כן, בשלב כלשהו שמתי לב שהטונים עלו ואני זוכר שהתובע התנגד בחריפות. אני לא שמתי לב לתחילת התקרית אבל בהמשך שמעתי שהתובע פנה לקהל ואמר: "האם שמעתם מה עמיאל אמר? ואז עמיאל השיב לזה שהוא מתנצל, לא זוכר בדיוק" (פרוטוקול עמ' 17 שורות 13 – 16).

37. מן האמור לעיל עולה, כי רפאלי עצמו לא היה בטוח שדבריו של אונגר נשמעו ולכן ניסה להגביר את האפקט שלהם ולהסב את תשומת לבם של חברי האסיפה לדברים אלה, וזאת, כנראה, על מנת להכניסם תחת "כנפי" ההגדרה של לשון הרע בחוק (יש לציין כי לא בהצלחה מרובה הואיל ואפילו מקורביו לא שמעו ..).

38. המסקנה היא אם כן, שגם אם ניתן לומר כי מבחינה פורמאלית הדברים שהושמעו על ידי אונגר הינם בגדר לשון הרע כמשמעותה בחוק – עדיין לא התקיימו כל התנאים על פי החוק הואיל ולא ה וכח אלמנט "הפרסום".

משהגעתי למסקנה זו – מתייתר למעשה הצורך לדון בהגנות השונות שבחוק אשר להן טוען אונגר , ובשאלת ההתנ צלות, ודין התביעה של רפאלי להידחות.

39. אשר לתביעה שכנגד של אונגר – כבר נאמר ב פסקה 32 לעיל כי דין התביעה שכנגד להידחות.

40. לסיום דבריי, קשה לי שלא להעיר כי מוטב היה לשתי התביעות אילו לא היו מוגשות מלכתחילה כלל.

בתחילת חקירתו הנגדית "נידב" רפאלי מידע לפיו בחודש דצמבר 2012 פרסמו חברי האגודה, לטענתו, "עילות שקריות ולא מבוססות על מנת לשכנע את הציבור על הוצאתי מהאגודה. הם הצליחו בכך, פניתי לרשם האגודות השיתופיות..." (פרוטוקול עמ' 9 שורות 27 – 28) .
רפאלי אף הודה כי הגיש בעניין זה תביעת לשון הרע (ת.א. 722-12-12 ), המתנהלת בפני כב' השופטת דורית פיינשטיין בבית משפט זה (פרוטוקול עמ' 10 שורות 3 – 7).

עיון בתיק זה מעלה , כי התביעה הוגשה נגד מר ניסים פיוטרקובסקי, אשר העיד מטעמו של אונגר בהליך שלפנינו (פרוטוקול עמ' 27 – 29) , וכן נגד חברי אגודה נוספים.
מהודעה מיום 23.5.13 מטעם הנתבעים בתיק האמור עולה, כי בית המשפט העליון, בבג"צ 4294/12, המליץ לרפאלי למחוק את עתירתו נגד רשם האגודות השיתופיות ונגד האגודה השיתופית תקוע בנוגע לכספים שהוא חייב לאגודה, והעתירה אכן נמחקה בפסק דין מיום 20.5.13.
אף כי המידע האמור אינו קשור באופן ישיר להליך שלפנינו – יש בו כדי להעיד על היחסים שבין רפאלי לבין חברי האגודה במשך השנים.

מוצע שרפאלי יעשה חשבון נפש, ויבחן את עצמו מבחינת יחסי האנוש שלו, מבחינת התנהלותו באופן כללי וכלפי חברי האגודה בפרט, וכן מבחינת הצורך בניהול הליכים משפטיים על ידו בערכאות השונות.

סוף דבר

41. לאור כל האמור – אני קובעת כי הן התביעה והן התביעה שכנגד, נדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.