הדפסה

רע"א 94/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ. שלמה רוזנהיים

החלטה בתיק רע"א 94/17

בבית המשפט העליון

רע"א 94/17

לפני:
כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:
חברת דואר ישראל בע"מ

נ ג ד

המשיב:
שלמה רוזנהיים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"צ 28932-01-15 שניתנה ביום 4.12.2016 על ידי כב' השופטת ש' אלמגור

בשם המבקשת:

בשם המשיב:
עו"ד אייל בליזובסקי

עו"ד יואב גפני

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור) מיום 4.12.2016 בת"צ 28932-01-15 אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשת.

1. המבקשת היא בעלת זיכיון להנפקת כרטיסי אשראי נטענים שאינם משויכים לחשבון בנק מסוים (להלן: הכרטיס). בחוזה עליו חותמים לקוחות המעוניינים להשתמש בכרטיס (להלן: הסכם השימוש או ההסכם) נקבע כי לא תיגבה עמלה בגין ביצוע עסקאות באמצעות הכרטיס בתחומי ארצות הברית. עוד נקבע כי "מיקום העסקה נקבע על-פי מיקום בית העסק; בעסקות באינטרנט אתר שמסתיים בסיומת של מדינה מסוימת אינו בהכרח ממוקם באותה המדינה ומכאן שייתכן [ש]תחויב עמלה בגין ביצוע עסקה מחוץ לאותה המדינה". המשיב הגיש נגד המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שהיא מחייבת בעמלות בגין עסקאות שבוצעו באמצעות הכרטיס בארצות הברית וזאת בניגוד לתנאים שנקבעו בהסכם השימוש. במענה לבקשת האישור טענה המבקשת כי במקרים שבהם בעל הכרטיס אינו משלם ישירות לעוסק שעמו התקשר אלא משתמש בשירות תשלומים (כגון PayPal) נרשמת העסקה כעסקה בין הלקוח לספק שירות התשלומים ולא כעסקה בין הלקוח והעוסק שממנו הזמין את המוצר או השירות שנרכשו על ידו. לפיכך, כך טענה המבקשת, במקרה שבו מקום מושבו של ספק שירות התשלומים הוא מחוץ לגבולות ארצות הברית, תיחשב העסקה כעסקה שנעשתה מחוץ לארצות הברית ותחויב בעמלה, וזאת גם אם מקום מושבו של העוסק שמספק בפועל את המוצר או השירות שנרכשו הוא בתוך גבולות ארצות הברית.

2. בית המשפט קמא קיבל את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי המבקשת מחויבת לקבוע את מיקומה של עסקה שבוצעה באמצעות הכרטיס בהתאם למקום מושבו של העוסק שמספק לבעל הכרטיס את המוצר או השירות שנרכשו על ידו ואינה רשאית לראות בעסקאות שנעשו באמצעות שירות תשלומים כעסקאות שבוצעו במקום מושבו של ספק שירות התשלומים. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי מסקנה זו עולה לכאורה מלשונו של הסכם השימוש וגם אם ניתן לפרש הסכם זה ביותר מדרך אחת סביר להניח שבמקרה דנן יש לנקוט בפירוש נגד המנסח. עוד קבע בית המשפט קמא כי סביר שייקבע כי המבקשת הטעתה את לקוחותיה לחשוב כי החיוב בעמלות ייקבע בהתאם למקום מושבו של העוסק שממנו הזמינו את המוצר או השירות שנרכשו על ידם והפרה את חובתה ליידע אותם כי במקרה שישתמשו בשירות תשלומים תחויב העסקה בעמלה בהתאם למיקומו של ספק שירות התשלומים.

בית המשפט קמא דחה את טענת המבקשת לפיה המשיב לא הוכיח כי עומדת לו עילת תביעה אישית מן הטעם שהמסמכים שצורפו לתצהירו בתמיכה לטענה זו אינם מהווים ראיה לאמיתות תכנם וקבע כי המבקשת לא סתרה את האמור באותם מסמכים ולמעשה הודתה כי ייתכנו מצבים שבהם הלקוח יחויב בעמלה חרף העובדה שהתקשר עם עוסק שמקום מושבו בארצות הברית. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי די בראיות שהציג המשיב על מנת לבסס אפשרות סבירה לכך שהתובענה הייצוגית תוכרע לטובת הקבוצה המיוצגת. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את הטענה כי אין מקום לקבל את בקשת האישור מכיוון שלא ניתן לפצות את חברי הקבוצה המיוצגת מבלי לקיים בירור פרטני בנוגע לזכאותו של כל אחד מהם לתשלום פיצויים בקבעו כי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) נותן כלים שבאמצעותם ניתן להתמודד עם הקשיים האמורים ולפיכך אין בקיומם של קשיים אלו משום עילה לדחייתה של בקשת האישור. מטעמים אלו התיר בית המשפט קמא למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בשם כל מי שהשתמש בכרטיס על מנת לרכוש דבר מה מאדם או מבית עסק שמקום מושבו בארצות הברית ונגבתה ממנו עמלה ללא הצדקה בתקופה שבין המועד שבו החלה המבקשת לשווק את הכרטיס ועד המועד שבו הוגשה בקשת האישור.

3. המבקשת אינה משלימה עם החלטתו של בית המשפט קמא ומבקשת לערער עליה. לטענתה, התנהלותה בכל הנוגע לעסקאות המבוצעות באמצעות שירות תשלומים אינה סותרת את הוראות הסכם המשתמש, שכן לקוח העושה שימוש בשירות כאמור מתקשר עם ספק שירות התשלומים ולא עם העוסק שממנו הזמין את המוצר או השירות שנרכשו על ידו. לפיכך סבורה המבקשת כי ניתן לחייב עסקה שבוצעה באמצעות שירות תשלומים בהתאם למקום מושבו של ספק שירות התשלומים ולא בהתאם למקום מושבו של הגורם שמספק את המוצר או השירות שנרכשו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם אם יש לפרש את הסכם המשתמש באופן שונה מהאופן שבו היא מפרשת אותו לא היה מקום לקבל את בקשת האישור וזאת משום שהמשיב לא הראה כי עומדת לו עילת תביעה אישית נגדה. זאת, כך לשיטת המבקשת, מכיוון שטענת המשיב כי עשה עסקאות עם גורמים שמקום מושבם בארצות הברית מבוססת על מסמכים שאינם מהווים ראיה לאמיתות תכנם ולא הוכחה ברמה הנדרשת. כמו כן טוענת המבקשת כי במקרה דנן לא ניתן לפסוק פיצויים לחברי הקבוצה המיוצגת מבלי לקיים בירור עובדתי מורכב בנוגע לזכאותו של כל אחד מהם לפיצוי ואף מטעם זה לא היה מקום לאפשר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית. בנוסף על כך טוענת המבקשת כי המשיב לא הוכיח שקיימת במקרה דנן קבוצה של לקוחות אשר נגרם להם נזק כתוצאה מהפגמים הנטענים בהתנהלותה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא משאישר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית בעילה של הטעיה שכן הטענה לפיה הטעתה את ציבור הלקוחות לא נכללה בבקשת האישור ומהווה הרחבת חזית פסולה וכי מכל מקום לא מתקיימים במקרה דנן יסודות עילת ההטעיה. לבסוף טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט קמא לכלול בקבוצה המיוצגת רק את מי ששילמו לעוסקים בארצות הברית בדולרים שכן לא הוכח קיומם של אנשים שהשתמשו בכרטיס כדי לשלם לעוסקים בארצות הברית במטבעות אחרים.

4. המשיב טוען מנגד כי כל אדם סביר שייקרא את הסכם המשתמש יבין כי החיוב בעמלה נעשה בהתאם למקום מושבו של הגורם שמספק בפועל את המוצר או השירות שנרכשו על ידי בעל הכרטיס ומכאן שלא יכול להיות ספק כי התנהלותה של המבקשת בקשר לעסקאות שנעשו בכרטיס תוך שימוש בשירות תשלומים מהווה הפרה של ההסכם והטעיה של ציבור הלקוחות. עוד טוען המשיב כי בניגוד לטענת המבקשת הוא טען לקיומה של הטעיה מצדה כבר במסגרת בקשת האישור והוכיח אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תתקבל בעילה זו. כמו כן טוען המשיב כי די בראיות שהוצגו על ידו כדי לבסס קיומה של עילת תביעה אישית, כמו גם קיומה של קבוצת לקוחות שנפגעו לכאורה מהתנהלותה של המבקשת. לבסוף טוען המשיב כי המבקשת מחזיקה בכל המידע הדרוש כדי לפסוק פיצויים לקבוצה המיוצגת ואף אם אין בידיה מידע כאמור ניתן להתגבר על כך באמצעות הכלים שמעמיד סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות.

5. דין בקשת רשות הערעור להידחות.

השאלה המרכזית המתעוררת בענייננו היא האם הייתה המבקשת רשאית לראות בעסקאות שביצעו חברי הקבוצה המיוצגת באמצעות שירות תשלומים כעסקאות בינם ובין ספק שירות התשלומים ולחייב אותם בעמלה בהתאם למיקומו של ספק זה. בית המשפט קמא קבע כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה ואיני רואה עילה להתערב במסקנתו. טענת המבקשת לפיה עסקה שמבצע בעל כרטיס לרכישת מוצר או שירות באמצעות שירות תשלומים היא עסקה בינו ובין ספק שירות התשלומים אינה מתיישבת לכאורה עם לשונו של הסכם המשתמש ועם העובדה שספקים של שירותי תשלום כגון PayPal אינם אלא צינור להעברת כספים בין צדדים המבצעים עסקאות באמצעות האינטרנט (ראו: ת"צ (מרכז) 39292-04-13 קלינגהופר נ' ‏PayPal Pte. Ltd (31.5.2015)). בנסיבות אלו, ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי המבקשת לא הייתה רשאית לחייב בעמלה את מי שהשתמשו בכרטיס כדי לרכוש מוצר או שירות מגורם שמקום מושבו בארצות הברית ושילמו לו באמצעות שירות תשלומים.

6. טענת המבקשת כי גרסת המשיב לפיה השתמש בכרטיס על מנת לרכוש מוצרים ושירותים מעוסקים שמקום מושבם בארצות הברית מבוססת על מסמכים שאינם מהווים ראיה לאמיתות תכנם, אף היא דינה להידחות. טענתו של המשיב לפיה עומדת לו עילת תביעה אישית נגד המבקשת נסמכת על האמור בתצהירו ובעדותו. בהחלט יתכן כי במסגרת הדיון בתובעה הייצוגית שאושרה יידרש המשיב להביא ראיות נוספות לתמוך בטענתו לפיה השתמש בכרטיס על מנת לרכוש מוצרים ושירותים מגורמים שמקום מושבם בארצות הברית. ואולם, כדי לבסס קיומה של עילת תביעה אישית ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה די בראיות שהביא עתה (ראו: סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). לפיכך לא ראיתי עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא בהקשר זה.

7. כמו כן לא ראיתי מקום לקבל את טענת המבקשת לפיה היה על בית המשפט קמא לדחות את בקשת האישור מן הטעם שלא ניתן לפסוק לחברי הקבוצה המיוצגת פיצויים מבלי לקיים בירור עובדתי מורכב בנוגע לזכאותו של כל אחד מהם לפיצוי. הלכה היא כי בית המשפט לא יידחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל קושי לקבוע את זכאותו של כל אחד מחברי הקבוצה לפיצוי אלא במקרים שבהם ברור על פני הדברים כי לא ניתן להתגבר על הקושי האמור באמצעות הכלים שמעמיד סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות או פתרונות אחרים שנדונו בפסיקה (ראו: ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, בפסקה 27 (20.7.2010); וע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש, בפסקאות 6-3 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז ופסקה א' לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (‏5.11.2015); רע"א 3425/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' ברנד, בפסקה 16 (‏11.7.2016)). כפי שציין בית המשפט קמא, לא זה המקרה בענייננו ומכאן שאין בטענות שמעלה המבקשת בהקשר זה כדי להצדיק התערבות בהחלטה המאשרת.

באשר ליתר טענות המבקשת, לא ראיתי מקום להידרש אליהן שכן הן אינן מגלות על פני הדברים עילה למתן רשות ערעור.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏כ"ג בניסן התשע"ז (‏19.4.2017).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17000940_V02.doc גק
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il