רע"א 8500/15 ד"ר שי ירקוני נ. עו"ד אבישי אליאש

פסק-דין בתיק רע"א 8500/15
בית המשפט העליון

רע"א 8500/15

לפני:
כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:
1. ד"ר שי ירקוני

2. ד"ר נדיר אשכנזי

נ ג ד

המשיב:
עו"ד אבישי אליאש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 11.11.2015 בת"א 9913-04-14 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי

בשם המבקשים: עו"ד גיל וויאקובסקי; עו"ד ערן קיכלמכר
בשם המשיב: עו"ד משה אליה

פסק-דין

1. לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי) בת"א 9913-04-14 מיום 11.11.2015, במסגרתה קבע בית המשפט כי טענת היעדר יריבות שאותה העלו ד"ר שי ירקוני וד"ר נדיר אשכנזי (להלן ביחד: המבקשים) במהלך דיון קדם משפט מהווה הרחבת חזית אסורה.

רקע והליכים קודמים

2. בתחילת שנת 2010 הציגו המבקשים לעו"ד אבישי אליאש (להלן: המשיב) את מחקריהם ופיתוחיהם בתחום ההזרקה המקומית של מח עצם, וזאת כחלק מהקמת מיזם משותף על בסיס הקניין הרוחני שאותו צברו המבקשים. ביום 28.3.2010 נכרת "מזכר הבנות", במסגרתו הסכימו הצדדים כי תוקם בעתיד חברה שבמסגרתה יגובש המיזם המשותף, ולצורך כך יועבר לחברה קניינם הרוחני של המבקשים. עוד הוסכם כי המשיב יכהן כמנכ"ל של החברה וכי יהיה זכאי, בכפוף לתנאים מסוימים שפורטו במזכר ההבנות, לנתח ממניותיה. כחלק מהוצאתו לפועל של מזכר ההבנות, הוקמה ביום 25.5.2010 חברת סטיקס הנגב בע"מ (להלן: חברת סטיקס), והמשיב הקצה לעצמו מניות בחברה זו. ברם, ביום 23.9.2010 שלח המבקש 1 הודעת דואר אלקטרוני למשיב, בה כתב כי "אני חושב שהגענו לנקודת הסיום של עבודתנו המשותפת – הניסיון של הצוות הנוכחי לגיוס כסף לסטיקס נכשל ויש לפרק את החבילה".

3. לימים נודע למשיב כי ביום 9.6.2011 הקימו המבקשים, ביחד עם גורם נוסף, חברה חדשה בשם סלקט ביומד בע"מ (להלן: חברת סלקט), אליה העבירו את כל הקניין הרוחני מושא מזכר ההבנות מיום 28.3.2010. לטענת המשיב, המבקשים לא עדכנו אותו בהתפתחויות אלה. בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 6.4.2014 כתב תביעה בו נטען כי הקמתה של חברת סלקט מבלי שזו לוותה בהקצאת מניות למשיב עולה כדי הפרה של מזכר ההבנות. ביום 17.6.2014 הגישו המבקשים כתב הגנה מטעמם.

4. ביום 11.11.2015 התקיים דיון קדם המשפט השני בתביעתו של המשיב. במהלך הדיון העלו המבקשים טענת היעדר יריבות. בתוך כך טענו המבקשים כי הנכס היחיד שלו זכאי המשיב מכוח מזכר ההבנות הינו מניות בחברת סטיקס, וכי רק חברת סטיקס עצמה – ולא המשיב, שהוא בעל מניות בה ותו לאו – יכולה לבוא בטרוניה על כך שלא הועברו לה זכויות הקניין הרוחני מושא מזכר ההבנות. בסמוך לאחר העלאת הטענה נתן בית המשפט המחוזי החלטה ולפיה מדובר בטענה מקדמית מסוג של חוסר יריבות שלא נטענה בכתב ההגנה, ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. בהחלטתו מיום 22.11.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

5. במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, מעלים המבקשים ארבע טענות עיקריות. ראשית, נטען כי בית המשפט שגה עובדתית בקובעו כי הטענה בדבר היעדר יריבות לא הועלתה במפורש בכתב ההגנה. שנית, נטען כי מדובר בטענה משפטית גרידא הנובעת מן האמור בכתבי הטענות, ועל כן אין כל מניעה להעלותה בכל עת. שלישית, נטען כי המשיב לא התנגד להעלאת הטענה, ובכך למעשה "הכשיר" את הרחבת החזית בזמן אמת. רביעית, נטען כי החלטתו של בית המשפט ניתנה באופן יזום ולא כתוצאה מבקשה של מי מהצדדים, ועל כן פוגעת בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים.
6. המשיב טוען מנגד כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מסוג ההחלטות המצדיקות מתן רשות ערעור, בפרט משום שמדובר בהחלטה הדוחה טענה מקדמית שעשויה היתה למנוע את בירור המחלוקת בין הצדדים לגופה. כמו כן טוען המשיב כי ההחלטה נכונה גם לגופה. לשיטתו, צדק בית המשפט כשקבע כי טענת היעדר יריבות לא הועלתה בכתב ההגנה, וממילא מדובר בטענה שאינה טענה משפטית גרידא אלא כרוכה בטענות עובדתיות שלא נטענו בכתב ההגנה.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב ובנספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. כבר בפתח הדברים אוסיף כי דין הערעור להתקבל.

8. כנקודת מוצא, מקובלת עלי טענת המשיב לפיה ככלל, לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור בבואה להכריע בשאלה האם טענה פלונית פותחת חזית טיעון חדשה ביחס למה שנטען בכתבי הטענות, וזאת בהתחשב בבקיאותה בחומר שבתיק וכן בפרטי הדיונים שהתנהלו לפניה. מכיוון שכך, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין זה [ראו למשל: רע"א 7818/09 Merck Sharp & Dohme (israel 1996) Ltd נ' אוחנה, פסקה 2 (11.1.2010); רע"א 479/12 שפרן נ' אלון החזקות ברבוע הכחול - ישראל בע"מ, פסקה 3 (15.7.2012)]. ברם, לאחר ששקלתי בדבר, נחה דעתי כי נסיבותיו של המקרה דנן נכללות בגדרן של אותן נסיבות חריגות המצדיקות התערבות ערעורית, וזאת משני טעמים.

ראשית, שוכנעתי כי טענת היעדר היריבות אכן פורטה כבר בכתב ההגנה. פירוט זה עולה מסעיפים 5(א) ו-5(ג) לכתב ההגנה, בהם נטען כדלקמן:

"5(א). לנוכח 'מזכר ההבנות' עליו מתיימר התובע להשתית את תביעתו, הרי מבלי לגרוע מכל טענות הנתבעים לגביו אשר עליהן יורחב בכתב הגנה זה להלן, החתימה המתנוססת עליו מעבר לחתימת התובע [הוא המשיב בענייננו – י.ד.] נעשתה, על פי האמור במסמך שצורף לתובענה, כחתימה 'בשם החברה בהקמה' [חברת סטיקס – י.ד.] ולפיכך תביעה ישירה מצד התובע כנגד הנתבע 1, בדרך שנתבעה, אינה אפשרית.

5(ג). אילו התכוון התובע לתבוע את הנתבעים 1 ו-2 בהיותם אורגנים בנתבעת 3 [חברת סלקט – י.ד.] (ככל שהיו הם או מי מהם אורגנים), ומשכך לחייבם מכח מעמדם זה לגרום להעברת מניות בנתבעת 3 לתובע, הרי גם במקרה כזה, אין התביעה כפי שהוגשה יכולה לעמוד שכן הדרך לתביעה בנסיבות כאלה היא אולי, אם בכלל, באמצעות תביעה אותה אמורה היתה סטיקס נגב בע"מ עצמה להגיש, תובענה אשר למיטב הידיעה לא נעשתה על ידי סטיקס נגב הגם שהתובע מתיימר להיות בעל מניות בה".

הנה כי כן, הגם שהמבקשים אינם עושים שימוש מפורש בביטוי "היעדר יריבות", ברי כי בכתב ההגנה כן נכללו טענות שהינן זהות במהותן לטענת היעדר היריבות שהועלתה על ידם ביום 11.11.2015. כמו כן יצוין כי מסקנתי זו מתחזקת על רקע מיקומו של סעיף 5 בכתב ההגנה: מדובר בסעיף הממוקם בפרק שכותרתו "סילוק על הסף" שבו נטענה בין השאר טענת היעדר עילה ביחס לחברת סלקט. טענת היעדר היריבות הועלתה, איפוא, כטענת סף במסגרת כתב ההגנה, ועל כן איני סבור כי היה מקום לקביעה שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

שנית, יש לייחס חשיבות לכך שטענת היעדר היריבות הועלתה בשלב מוקדם יחסית של ההליך, קרי, בעיצומו של דיון קדם המשפט השני. כשהטענה החשודה כהרחבת חזית אסורה מועלית בשלב מוקדם, נחלש במידה מסוימת הרציונאל של הכלל האוסר על הרחבת החזית, אשר כידוע נועד למנוע מצב שבו בעל דין "יופתע" על ידי הצד שכנגד וכן לאפשר לאותו בעל דין להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות המועלות על ידי הצד שכנגד [ראו: רע"א 6814/15 נויה יהלומים בע"מ נ' יהלומי מזל נ.א בע"מ, פסקה 8 (21.12.2015) והאסמכתאות שם]. באופן דומה, בנסיבות שבהן הטענה החשודה כהרחבת חזית מועלית בשלב מוקדם, פוחת גם החשש שמא העיכוב בהעלאת הטענה הוביל לניהול הליכי סרק ולבזבוז משאבים שיפוטיים. אמנם לא די בעיתוי המוקדם כלשעצמו כדי לקבוע כי טענה פלונית אינה מהווה הרחבת חזית, אך בנסיבות העניין יש בו, כשהוא מצטרף לטעם הראשון עליו עמדתי לעיל, כדי להצדיק התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית.

9. מסקנתי היא, אם כן, כי טענת היעדר היריבות אינה בגדר הרחבת חזית אסורה. למותר לציין כי אין בהכרעתי זו משום הבעת עמדה כלשהי לגופה של טענת היעדר היריבות. לאור התוצאה שאליה הגעתי, יישא המשיב בהוצאות המבקשים בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏כ"ח בשבט התשע"ו (‏7.2.2016).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15085000_W03.doc חכ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il