הדפסה

רע"א 783/12 פלוני נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

החלטה בתיק רע"א 783/12
בבית המשפט העליון

רע"א 783/12

לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:
פלוני

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל – משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' ענבר) מיום 26.12.2011 בע"ר 10193-02-11

בשם המבקש:
עו"ד איל פרייס

בשם המשיבה:
עו"ד ערן ברקת; עו"ד תמיר אפורי; עו"ד אורית קוטב

החלטה (נוסח מותר לפרסום)

במוקד הבקשה שלפנינו מחלוקת בשאלה אם האמצאה המתוארת בבקשת פטנט שהגיש המבקש לרשם הפטנטים, בתחום החבלה (להלן: האמצאה), היא "אמצאת שירות" כהגדרתה בסעיף 132 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק).

1. רשם הפטנטים (כב' הרשם מ' נועם) קיבל את עמדת המדינה בהליך שהתנהל לפניו במסגרת סעיף 133 לחוק, וקבע כי האמצאה – שהומצאה בתקופת שירותו של המבקש במשטרת ישראל בתפקיד חבלן – היא בגדר "אמצאת שירות" לפי סעיף 132 לחוק. בין היתר, נקבע כי העלאת "הצעות ייעול" היא חלק מובהק מתפקידיו של כל חבלן משטרתי מן השורה, גם אם זה לא שירת בתפקיד פיתוח כלשהו. עוד נקבע כי ניתן ללמוד שפיתוח האמצאה היה "עקב השירות" (כלשון החוק), מכך שהצעת מחיר שקיבל המבקש בשנת 1997 – בעניין הקשור לאמצאה – מוענה אל משטרת ישראל. בפרשנותו את סעיף 132 לחוק הפטנטים (שעניינו אמצאת שירות), נסמך הרשם על החלטת הרשם (כתוארו אז) י' צור בבקשת פטנט 50065 יישום, חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית נ' בננסון (לא פורסם, 16.8.1979) (להלן: עניין בננסון) שבה נקבע כי נטל ההוכחה שהאמצאה היא "עקב שירותו" של העובד רובץ על המעביד, כאשר די ב"קשר רופף" בין השירות לבין האמצאה כדי שזו תהפוך לקניין המעביד. עם זאת, הרשם קבע בענייננו, כי גם אם יחיל את מבחניו המחמירים של הדין האנגלי (המטיל נטל כבד יותר על המעסיק), ניתן לקבוע כי האמצאה דנן פותחה "עקב השירות".

2. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' ענבר) דחה את ערעור המבקש על החלטה זו. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בממצאיו של הרשם, שלפיהם פיתוח אמצעים כמו האמצאה שבנדון הוא חלק מתפקידיו של החבלן המשטרתי בכלל, ומתפקידיו של המבקש בפרט. המבקש, כך נקבע, נחשף לאמצאות [...] במסגרת תפקידו, בשל יחסי האמון בין המשיבה לבינו, שעל בסיסן פיתח את האמצאה נושא המחלוקת, [...]. בית המשפט המחוזי הסכים להניח כי הפרשנות שנקבעה בעניין בננסון לתיבה "עקב השרות", המקלה עם המעביד, מצדיקה עיון מחדש. עם זאת, בית המשפט לא מצא לקבוע בכך מסמרות בנסיבות העניין, לאחר שקבע כי גם אם יוחלו מבחנים מחמירים יותר, עדיין עמדה המדינה בנטל להראות כי קיימת זיקה חזקה בין שירותו של המבקש במשטרה לבין האמצאה דנן.

3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא פירט מהן אמות המידה לבחינה אם אמצאה היא אמצאת שירות כהגדרתה בסעיף 132 לחוק, ולכן לא ברור על מה נסמכת החלטתו כי האמצאה דנן נכללת בהגדרה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שאב השראה מהוראות התקשי"ר, למרות שמדובר בהסדר חוזי שאינו חל על המבקש. כמו-כן, מלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי התעלם משיקולים רבים המטים – לשיטתו – את הכף לטובת סיווג האמצאה ככזו שאיננה משום "אמצאת שירות", ובהם, בין היתר, הטיעונים הבאים: האמצאה פותחה בביתו של המבקש ולא בשעות העבודה; שהמבקש לא נעזר בכספי המשטרה לשם פיתוח האמצאה; תפקידו של המבקש לא היה במחלקת פיתוח אלא כחבלן מן השורה; פיתוח האמצאה היה יוזמה עצמאית של המבקש ולא במסגרת משימה שהטילו עליו מפקדיו. לדברי המבקש, חבלן משטרתי מן השורה אינו ממציא, ואין זה חלק מהגדרת תפקידו. בצד האמור, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי שימוש באלמנטים [...] במסגרת האמצאה דנן, מחליש את טענתו של המבקש. לדבריו, דיני הפטנטים קובעים כי שימוש באלמנט קיים באמצאה חדשה אינו שולל את בעלותו של הממציא באותה אמצאה כמכלול.

4. המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין מקום למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לדבריה, רשם הפטנטים יישם את מבחן הקשר הסיבתי הקבוע בחוק על נסיבות העניין, והגיע למסקנה כי המבקש הגיע לאמצאה דנן "עקב" שירותו. בית המשפט המחוזי אף הסכים להניח לטובת המבקש כי אפשר לבחון מחדש את המבחן שהותווה בעניין בננסון, ולהחיל מבחן מחמיר יותר, אך מצא כי אין מקום לקבוע מסמרות בנדון, שעה שקיימת סיבתיות מובהקת בין שירותו של המבקש במשטרה לבין האמצאה שאליה הגיע. עמדת המדינה לגופם של דברים היא בתמצית כי כל פיתוח של חבלן משטרתי בתחום החבלה בתקופת השירות, הוא אמצאה שאליה הגיע "עקב השירות", משום שפיתוח [...] הם חלק מתפקידי החבלן. זאת ביתר שאת ביחס למבקש, שהיה מעורב בעצמו בפיתוח [...] במסגרת תפקידו. כן נטען כי כל הפיתוח נושא בקשת הפטנט, אינו כולל אמצאה חדשה, וממילא נסמך על מידע [...] שאליו נחשף המבקש במסגרת תפקידו.

5. דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). חלק ניכר מהשגותיו של המבקש מכוונות לקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. הלכה היא, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה המבררת, לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 28.3.2011)). השאלה המשפטית המרכזית העולה מהבקשה היא פרשנות התיבה "עקב השירות" בסעיף 132 לחוק הפטנטים. אכן, לא מן הנמנע שיש מקום לבחון מחדש את הפרשנות שנקבעה בעניין בננסון, שלפיה די ב"קשר רופף" בין השירות לבין האמצאה כדי שהמעביד יזכה בזכויות הקניין באמצאה (ראו: עניין בננסון, פסקה 26(ב)). זאת, בין היתר, בשל חקיקת חוקי היסוד ועליית זכות הקניין למעמד של זכות חוקתית מוגנת. עם זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אפילו נניח לטובת המבקש כי יש מקום לאמץ מבחן מחמיר יותר בנדון, הרי שאין בכך כדי לסייע למבקש בנסיבות העניין, שכן נקבע כי הקשר בין שירותו של המבקש כחבלן במשטרה לבין האמצאה הוא ברור ומובהק. כידוע, אפילו עולה מן הבקשה שאלה המצדיקה דיון בהתאם לאמות המידה בהלכה הפסוקה, לא תינתן רשות ערעור אם הכרעה בשאלה אינה נדרשת בנסיבות העניין (השוו: רע"א 2508/06 כהן נ' לוי, פסקה 4 (לא פורסם, 27.9.2006)).

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ו' באדר התשע"ב (‏29.2.2012).

נוסח זה הותר לפרסום כאמור בהחלטה מיום ‏ט"ו בסיון התשע"ב (‏5.6.2012).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12007830_M06.doc יב
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il