הדפסה

רע"א 7775/08 צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ נ. ישי...

החלטה בתיק רע"א 7775/08 בבית המשפט העליון

רע"א 7775/08

רע"א 8261/08

בפני:
כבוד השופט א' גרוניס

המבקשים ברע"א 7775/08:
1. צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ

2. שלמה ולד

נ ג ד

המשיבים ברע"א 7775/08:
1. ישיבה וכולל אבן חיים

2. חברת גד נצרת מור בע"מ

3. חברת מצודת עכו גד בע"מ

המבקשים ברע"א 8261/08:
1. גד נצרת מור בע"מ

2. מצודת עכו גד בע"מ

נ ג ד

המשיבים ברע"א 8261/08:
1. ישיבה וכולל אבן חיים

2. חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ

3. עו"ד שלמה ולד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה בבש"א 9625/08 בת.א. 610/08 מיום 18.8.08 שניתנה ע"י כב' השופט אלכסנדר קיסרי

בשם המבקשים ברע"א 7775/08: עו"ד הדר פינק טבת

בשם המבקשים ברע"א 8261/08: עו"ד ישראל עזיאל
עו"ד רז נבון

בשם המשיבה 1 ברע"א 7775/08
וברע"א 8261/08: עו"ד אייל נון

פסק-דין

1. בפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי), בה נעתר לבקשת המשיבה 1 (להלן - המשיבה) למתן סעד זמני.

2. ביום 25.9.07 נחתם זכרון דברים בין המבקשת 1 ברע"א 7775/08 (להלן - המוכרת) לבין המשיבה. בזכרון הדברים הוסכם כי המוכרת תמכור למשיבה את זכויות הבעלות שלה במגרשים מסוימים (להלן - המקרקעין). מגרשים אלו הינם חלק מחלקה גדולה יותר הנמצאת בבעלות המוכרת. על החלקה רבץ שיעבוד לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן - הבנק). ביום 21.10.07 שלח הבנק למוכרת מכתב בו הודיע כי יסכים להחריג מהשיעבוד את המקרקעין שבכוונתה למכור אם ישולם לו סכום של 1,100,000 דולר עד ליום 21.11.07. לטענת המשיבה, שלא הוכחשה, היא שילמה למוכרת סכומים מסוימים כבר לאחר החתימה על זכרון הדברים. ביום 28.2.08 נחתם הסכם מכר בין המוכרת לבין המשיבה וכן הסכם שיתוף. בהסכם המכר נקבע, כי התמורה עבור המקרקעין תהיה 1,100,000 דולר לפי שער של 4 ש"ח לדולר (היינו, 4,400,000 ש"ח). סוכם, כי התמורה תועבר ישירות לבנק תוך 60 ימים מיום חתימת ההסכם וכי עד אז לא תירשם הערת אזהרה לטובת המשיבה. עוד נקבע, כי המשיבה תפקיד אצל המוכרת שיק ביטחון על סך 900,000 ש"ח שמועד פירעונו 30.4.08. יצוין, כי על זכרון הדברים וההסכמים חתם בשם המוכרת המבקש 2 ברע"א 7775/08 (להלן - ולד) ובשם המשיבה חתם הרב רפאל בובליל. לטענת המשיבה, התחייב ולד בפני הרב בובליל כי יפעל אצל הבנק כדי שיסכים להאריך את המועד להפקדת התשלום לשם החרגת השיעבוד עד למועד תשלום התמורה על פי ההסכם. כמו כן, התחייב ולד לפי הנטען להעביר לרב בובליל מסמכים שונים אשר הוא נזקק להם לצורך קבלת הלוואה המובטחת במשכנתה מהבנק. לטענת המוכרת, בשלב מסוים הודיע הרב בובליל לולד כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום התמורה המוסכמת ובתגובה הודיע ולד כי הוא מבטל את ההסכם עימה. המשיבה מכחישה טענה זו.

3. ביום 6.4.08 נחתם בין המוכרת לבין המבקשות ברע"א 8261/08 (להלן - הקונות) הסכם למכירת המקרקעין תמורת 4,800,000 ש"ח. על פי ההסכם, הועבר סכום התמורה באופן מיידי לאדם אשר שימש כנאמן עבור שני הצדדים. המוכרת התחייבה למסור לקונות את החזקה במקרקעין עד ליום 20.5.08. ביום 17.4.08 נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין לטובת הקונות. ביום 19.5.08 העביר הנאמן, לפי הנטען, חלק מסכום התמורה לידי המוכרת. ביום 29.5.08 הועברה החזקה במקרקעין לקונות ובו ביום העביר הנאמן למוכרת את יתרת סכום התמורה. לטענת המשיבה, סמוך ליום 6.4.08 נודע לרב בובליל כי המוכרת פועלת למכירת המקרקעין לגורמים אחרים והוא פנה בנידון למנהל סניף הבנק בו נרשם השיעבוד ולכל מי שהיה לאל ידו לפנות אליו והתריע כי קיים כבר הסכם מכר תקף. עוד נטען על ידי המשיבה, כי במועד מסוים סמוך ליום 25.4.08 פנה ולד לרב בובליל ואמר לו כי הסב את השיק על סך 900,000 ש"ח לחברת ניכיון שיקים וכי קיימת בעיה עם השיק. הרב בובליל ענה כי מדובר בשיק ביטחון שלא היה אמור להיות מוצג לפירעון. ולד ביקש מהרב בובליל כי ייפגש בכל זאת עם הבעלים של חברת הניכיון ויאמר להם כי ההמחאה היא בת פירעון. בפגישה, כך נטען, אמר הרב בובליל כי הוא יעביר למוכרת את סכום התמורה רק לאחר שולד יעביר לידיו את המסמכים שהתחייב להמציאם ואשר דרושים לו לצורך קבלת הלוואה שתובטח במשכנתה. בסופו של דבר לא שילמה המשיבה את הסכומים עליהם התחייבה בהסכם המכר. זאת, לפי הנטען, מכיוון שולד לא העביר לרב בובליל את המסמכים שאותם התחייב להעביר. ביום 6.5.08 פתחה חברת הניכיון תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה בגין ההמחאה. לטענת הרב בובליל, בשלב מסוים גונבה לאוזניו שמועה על הסכם המכר שנחתם בין המוכרת לבין הקונות והוא יזם פגישה עם נציגי הקונות. ביום 21.5.08 התקיימה פגישה בה הציג הרב בובליל לנציגי הקונות את הסכם המכר בין המשיבה לבין המוכרת. לטענת הקונות, הייתה זו הפעם הראשונה בה נודע להן כי קיים הסכם מכר קודם בנוגע למקרקעין. לטענת המשיבה, בפגישה הסכימו הקונות לוותר על המקרקעין וביקשו מהרב בובליל כי יעזור להן לבטל את חוזה המכר ולקבל את כספם בחזרה. רק ביום 5.6.08, טוען הרב בובליל, נודע לו כי העסקה עם הקונות דווחה לרשויות המס ומכך הסיק כי הקונות פועלות להשלמת העסקה. ביום 12.6.08 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לצו מניעה אשר יאסור על המוכרת להשלים את עסקת המכר עם הקונות. בו ביום ניתן סעד ארעי על ידי בית המשפט המחוזי, בגדרו נאסר על המוכרת להתקשר עם הקונות או עם כל גוף אחר בעסקה למכירת זכויותיה במקרקעין. כמו כן נאסר על המוכרת לעשות כל פעולה שמטרתה היא העברת הזכויות במקרקעין.

4. ביום 18.8.08 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, בה נעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני. נקבע, כי המשיבה הוכיחה ברמה הנדרשת לשם קבלת סעד זמני כי נחתם עימה הסכם מכר תקף וכי היא זכאית לאכיפתו. עוד נקבע, כי גם בתחרות בין המשיבה לבין הקונות עלה בידי המשיבה להראות זכות לכאורה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי לכאורה לא פעלו הקונות בתום לב כאשר השלימו את העסקה עם המוכרת לאחר הפגישה עם הרב בובליל ביום 21.5.08, אשר בה נודע להן כי קיימת טענה לזכות קודמת בזמן. עוד קבע בית המשפט, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה וכי טענותיהן של הקונות לנזקים העלולים להיגרם להן אם יינתן סעד זמני נטענו בלשון סתמית וכוללנית. נגד החלטה זו הוגשו בקשות רשות ערעור על ידי המוכרת ועל ידי הקונות.

5. דעתי היא שצדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש ליתן סעד זמני. החלטה בנוגע לסעד זמני היא תוצאה של שקלול ואיזון בין שני גורמים המקיימים ביניהם יחסי גומלין: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות (ראו, רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (לא פורסם, 6.6.06)). כפי שניתן להיווכח מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים היא בשני מישורים: האחד, האם קיים הסכם מכר מחייב בין המוכרת לבין המשיבה; השני, בהנחה שקיים הסכם מחייב, זכותו של מי גוברת. האם זכותה של המשיבה, היא בעלת הזכות הראשונה בזמן, או זכותן של הקונות, שהן בעלות הזכות המאוחרת בזמן. המחלוקת בשני המישורים מעוררת הן היבטים עובדתיים והן היבטים משפטיים, ואלו ילובנו בגדר התיק העיקרי. תמים דעים אני עם בית משפט קמא, כי בשלב זה עלה בידי המשיבה להראות, בנוגע לשני מישורי הדיון, כי קיים סיכוי גבוה דיו שהיא תזכה בתביעתה. בהקשר זה אציין, כי העובדה שהמשיבה שילמה למוכרת סכומים מסוימים לאחר חתימת זכרון הדברים, כמו גם סיחורו של השיק שהפקידה המשיבה לביטחון לצד שלישי, מלמדים לכאורה כי המוכרת סברה שההסכם עליו חתמה עם המשיבה הוא הסכם מחייב. עוד אציין, כי טענת המוכרת לפיה הסכם המכר עם המשיבה בוטל על ידה מעוררת סימן שאלה, נוכח העובדה שדומה שאינה נתונה במחלוקת כי לא שוגרה הודעת ביטול כתובה. באשר לטענות בנוגע לתחרות בין המשיבה לבין הקונות אציין, כי ער אני לטענה לפיה שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי התשלום בגין המקרקעין הועבר על ידי הקונות לאחר הפגישה של נציגיהן עם הרב בובליל. לשם הוכחת טענות אלו הוגשה בקשה להוספת ראיות אשר יש בהן, לפי הטענה, לשפוך אור על נסיבות העברת התשלום. מוכן אני להניח, לצורך הדיון, כי התמורה הועברה על ידי הקונות לפני שנודע להן על ההסכם בין המוכרת לבין המשיבה. עדיין, על הקונות להתגבר על משוכה נוספת הקבועה בסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, והיא הקביעה כי זכותו של הרוכש המאוחר בזמן לגבור על הרוכש הקודם מותנית בהשלמת הרישום לטובתו. בעניין זה מעלים המבקשים טענות שונות, כגון הטענה כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שלא דאגה לרישום הערת אזהרה לזכותה. טענות אלו תתבררנה בגדר התיק העיקרי, אולם סבורני כי אין בהן כדי לפגום במסקנה שהמשיבה הראתה זכות לכאורה. מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובת המשיבה. זאת, שכן אי מתן צו מניעה עלול להעמידה בפני קשיים לא פשוטים אם תזכה בתביעתה ותבקש לאכוף את הסכם המכר. מנגד, הנזק העלול להיגרם לקונות אם יינתן צו מניעה ובסופו של יום הן תזכינה בדין הוא כספי בעיקרו ועל כן ניתן לריפוי ביתר קלות.

6. יחד עם זאת, סבורני כי יש ממש בטענת הקונות כי היה על בית המשפט המחוזי להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ביטחונות מתאימים. לפי תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), לא ייתן בית המשפט סעד זמני אלא בכפוף להתחייבות עצמית ולהמצאת ערבות מספקת להבטחת פיצויו של מי שהצו מופנה כלפיו בגין נזקים העלולים להיגרם לו כתוצאה ממנו. לפי תקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט להתנות את הסעד הזמני גם בהפקדת עירבון. סעד זמני נועד להגן על האינטרס של התובע לאור פער הזמנים הקיים, מטבע הדברים, בין מועד הגשתו של ההליך ועד למתן פסק דין. המצאת התחייבות עצמית וכן בטוחה (ערבות או עירבון) לפיצוי בגין נזקים העלולים להיגרם בשל מתן הסעד הזמני היא צידו השני של המטבע והיא נועדה להבטיח את אינטרס הנתבע. מי שמבקש כי האינטרס שלו יזכה להגנה בדמות סעד זמני נדרש לשלם את ה"מחיר" על דרך מתן ערובות (ראו, ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645, 653 (1984)). לפי תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לפטור את מבקש הסעד הזמני מהמצאת ערבות "אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו". בענייננו, איני סבור שקיים טעם מיוחד שיש בו כדי לפטור את המשיבה מהמצאת ערבות. הותרת הסעד הזמני על כנו פירושה כי לא ניתן בשלב זה לעשות דיספוזיציה במקרקעין ולא ניתן לרשום את הזכויות במקרקעין על שם הקונות. כתוצאה מכך עלול להיגרם לקונות נזק משמעותי, בין היתר אם ערך המקרקעין יירד. כך גם קיים חשש שייגרם נזק למוכרת. חששות אלה מצדיקים להתנות את הסעד הזמני בהמצאת ערבות מתאימה. בנסיבות העניין, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית על סך 250,000 ש"ח ובנוסף בהפקדת ערבות צד ג' בסכום זהה (לשביעות רצונו של שופט או רשם בית המשפט המחוזי). הערבויות תופקדנה עד ליום 26.2.09, שאם לא כן יפקע הסעד הזמני. ההפקדה תבוצע בבית המשפט המחוזית.

7. החלטתי לדון בבקשות לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגשו ערעורים בהתאם. הערעור מתקבל חלקית, אך במובן זה שהסעד הזמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי יותנה בהפקדת ערבויות כאמור בפיסקה הקודמת. המבקשים ברע"א 7775/08 יישאו בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבה בסך 15,000 ש"ח. אין צו להוצאות ביחסים בין המשיבה לבין הקונות.

ניתן היום, ג' בשבט התשס"ט (28.1.2009).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08077750_S02.doc גק
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il