הדפסה

רע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ. פלוני

פסק-דין בתיק רע"א 7490/14 בבית המשפט העליון

רע"א 7490/14

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשת:
שירותי בריאות כללית

נ ג ד

המשיבים:
1. פלונית

2. פלוני

3. פלונית

4. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 56689-05-14 שניתנה ביום 30.9.2014 על ידי כב' השופטת ד' גנות

בשם המבקשת:
עו"ד ש' אהרונסון

בשם המשיבים 3-1:
עו"ד מ' קין

בשם המשיבה 4:

עו"ד מ' וינברגן-לייזרוביץ'

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

1. לפניי בקשת רשות ערעור נוספת שעניינה תחולת ההלכה והוראת המעבר אשר נקבעו בפסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012), (להלן: עניין המר).

2. כזכור, בפסק הדין בעניין המר נשללה עילת התביעה של "חיים בעוולה", אשר הייתה יכולה להיות קיימת לאדם אשר נולד עם מוגבלות גופנית כלפי גורמי רפואה במצב בו אילולא התרשלות אותם הגורמים הייתה עשויה לידתו להימנע, ונפסק כי יש להכיר רק בתביעות נזיקיות של הוריו, בעילת "הולדה בעוולה". בכך, שונתה ההלכה שנקבעה בע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986). עוד נקבע בעניין המר, כהוראת מעבר, שתוצאת פסק הדין לא תוחל על תיקים תלויים ועומדים בגדרם הוגשה תביעת ילוד אך לא הוגשה תביעת הורים, כך שתביעת הילוד במקרים אלו תמשיך להתברר (להלן: הוראת המעבר). זאת, תוך שנאמר, כי יתכנו מצבים ומקרים נוספים לגביהם תידרש הסדרה קונקרטית של תחולת ההלכה שנקבעה, והם יידונו מעת לעת, ככל שאותם מצבים יגיעו לכלל הליכים משפטיים.

3. מאז נקבעה ההלכה בעניין המר באו לפתחו של בית משפט זה שני סוגי מקרים עיקריים אשר עוררו שאלות ביחס לתחולת אותה הלכה. ביחס לשניהם נקבע מנגנון של החרגה מתחולת ההלכה, הדומה לזה שנקבע בהוראת המעבר, תוך יישום המדיניות שהוראת המעבר נועדה להגשים. סוג המקרים האחד, הידוע גם בכינוי "המקרים המעורבים", עוסק במצב שבו טרם מתן פסק הדין בעניין המר הוגשה תובענה שכללה תביעת ילוד יחד עם תביעת הורים אשר התיישנה. ביחס לסוג מקרים זה נקבע, כי לא תישמע תביעת ההורים, ותמשיך להתברר תביעת הילוד, בדומה למנגנון אשר נקבע בהוראת המעבר (רע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013), (להלן: עניין זאבי)). סוג המקרים השני עוסק במצב בו תביעות הילוד וההורים הוגשו לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, אך תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר. גם ביחס לסוג מקרים זה נפסק כי תתברר תביעת הילוד, בדומה להוראת המעבר, אם כי נקצב להגשת תביעות ילוד פרק זמן של שנה אחת ממועד פרסום פסיקה זו, דהיינו שנה מיום 28.8.2014 (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014), (להלן: עניין הסהר האדום)).

4. עתה הגיע להכרעתנו סוג מקרים נוסף הדורש עיון והסדרה. מדובר במצב בו תביעות הילוד וההורים הוגשו לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, אך תביעת ההורים התיישנה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. במובחן מעניין הסהר האדום, בו תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר, הרי שבמצב הנידון הייתה להורים שהות מסוימת להגיש את תביעתם עם היוודע ההלכה שנקבעה בעניין המר.

עובדות המקרה שלפנינו

5. ביום 29.5.2014 הגישה המשיבה 1, יחד עם הוריה (המשיבים 3-2), תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד שירותי בריאות כללית (להלן: המבקשת). בתביעה נטען, כי במהלך הריונה של המשיבה 3, התרשלו הגורמים הרפואיים שטיפלו בה, בכך שלא ביצעו מספר בדיקות חיוניות. כתוצאה מכך, ביום 15.12.2005 נולדה המשיבה 1 כשהיא לוקה בתסמונת Leber Disease, עם עיוורון מולד בשתי עיניה. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בה טענה כי לא עומדת למשיבה 1 עילת תביעה של "חיים בעוולה" נוכח ההלכה שנקבעה בעניין המר, וכי בנוסף, תביעת הוריה בעילת "הולדה בעוולה" התיישנה. בעניין זה הוסבר, כי תביעת ההורים התיישנה ביום 15.12.2012, קרי, שבע שנים ממועד לידתה של המשיבה 1, ולמעלה מחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין המר. בנסיבות אלה, גרסה המבקשת, כי למשיבים 3-2 היה די זמן להגיש את תביעתם בעילת "הולדה בעוולה", ומשכך יש לדחות את שתי התביעות על הסף. עוד טרם הוכרעה הבקשה, ניתן פסק הדין בעניין הסהר האדום. בהתבסס על האמור בעניין הסהר האדום, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים 3-2 יימחקו מהתביעה ותיוותר על-כנה תביעת המשיבה 1 בלבד (ת"א 56689-05-14, החלטת כב' השופטת ד' גנות מיום 30.9.2014). כלפי החלטה זו מופנית הבקשה דנא.
טענות הצדדים

6. המבקשת בדעה שאין לגזור גזירה שווה מהאמור בעניין הסהר האדום לענייננו. נטען, כי פסק הדין בעניין הסהר האדום התייחס למצב בו תביעת ההורים התיישנה לפני מתן פסק הדין בעניין המר, בניגוד לענייננו. נטען, כי העובדה שתביעת ההורים במקרה דנן התיישנה כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, מעידה כי לרשות ההורים עמדה תקופת התארגנות ארוכה דיה להגיש את תביעתם, ולכן אין הצדקה לפעול בדרך הדומה להוראת המעבר בעניינו. מודגש, כי אף אם ייקבע שקיימים מקרים בהם יש לשמוע את תביעת הילוד, חרף כך שתביעת ההורים התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, הרי שראוי כי קביעה זו תהא שמורה רק למקרים בהם לרשות ההורים אכן לא עמד זמן מספיק להגיש את תביעתם (למשל, כאשר תביעתם התיישנה ימים ספורים ממש לאחר פסק הדין בעניין המר). בהקשר זה, מציעה המבקשת לקבוע פרק זמן קצוב שיימנה החל מיום מתן פסק הדין בעניין המר, אשר לאחריו לא תישמע טענת הורים כי לא ניתן להם די זמן להגיש את תביעתם. פרק זמן זה, לדידה, אינו צריך לעלות על שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין בעניין המר. המבקשת מוסיפה כי על-כל-פנים, הבקשה מעוררת שאלה משפטית ביחס לתחולת ההלכה והוראת המעבר שנקבעו בעניין המר, שאלה שונה מהשאלות שכבר נדונו בפסיקה, ועל כן היא מגלה עילה, ויש לקבלה ולדון בה כערעור.

7. המשיבים מסכימים כי מצב הדברים הנדון טרם הוסדר בפסיקה. כן מסכימים המשיבים כי יש לקבוע פרק זמן קצוב שיימנה החל מיום מתן פסק הדין בעניין המר, לאחריו לא תישמענה עוד טענות הורים כי לא ניתנה להם שהות ראויה וסבירה להגשת תביעה. ואולם, לעמדתם, יש לקבוע תקופת זמן של שנה אחת מיום מתן פסק הדין בעניין המר – תקופה אשר עולה בקנה אחד עם פרק הזמן שהוצע על-ידי השופט א' רובינשטיין באותה פרשה. מכל מקום, לעמדת המשיבים, לא ניתן לקבל את גישת המבקשת, אשר נפקותה המעשית היא הותרתם בפני שוקת שבורה, ללא אפשרות לקבל סעד, אף שלכאורה הם זכאים לו. גישה זו, לעמדתם, חותרת תחת תכליות הוראת המעבר והכללים שנקבעו בעניין המר. כחיזוק לעמדתם, צירפו המשיבים החלטה נוספת שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי מיום 17.11.2014, בגדרה נדחתה בקשה שהוגשה מטעם המבקשת לעיכוב הדיון בתביעה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור דנא. בגדר החלטה זו שלל בית משפט קמא את עמדת המבקשת, תוך שציין כי היא " ... איננה, אלא ניסיון לשלול פסיקת פיצוי בגין הולדה בעוולה, בהנחה שרשלנות המעוול תוכח, תוך ניצול המצב המשפטי הזמני שנוצר עקב שינוי ההלכה", וכן קבע כי היא סותרת את הגישה שהובעה על-ידי בית משפט זה בכל המקרים בהם נדונו שאלות בדבר תחולת הלכת המר והוראת המעבר.

דיון והכרעה

8. אין מחלוקת כי סוג המקרים בו עסקינן טרם הוסדר בפסיקה, וכי הסדרתו עשויה להיות בעלת חשיבות לגבי עצם קיומו של ההליך וזכויותיהם של הצדדים, כמו גם לגבי הליכים אחרים (כדוגמה להליכים נוספים התלויים ועומדים בפני בית המשפט המחוזי, אשר להחלטתנו יש חשיבות גם לגביהם, ראו, למשל, את החלטת כב' השופט י' אברהם בת"א (מחוזי – נצרת) 30509-05-13 חסן נ' זרייק (3.12.2014)). נוכח האמור החלטנו כי יש מקום לקבל את הבקשה, ולדון בה כערעור.

9. הנחת היסוד לבחינת ענייננו היא כי: "בשלילת עילת התביעה של הילוד בעניין המר הסתמך בית המשפט על כך שתביעת ההורים תכלול, הלכה למעשה, את מרבית הסעדים אשר היו כלולים בעבר בתביעת הילוד, כך שבכל מקרה לא יפגע הקטין והמעוול יישא בנזק לו גרם" (הסהר האדום, פס' 8), וכי: "הלכת המר לא באה לשנות מהעיקרון לפיו על המעוול לדאוג לצרכי הילוד" (הסהר האדום, פס' 12). מתוך נקודת מוצא זו נקבעה גם הוראת המעבר בעניין המר, אשר אחת מתכליותיה היה לוודא כי לא ייווצר מצב בו יישלל מן הניזוקים סעד, רק בשל שינוי המצב המשפטי עם מתן פסק הדין בעניין המר. הנחה זו ניצבה גם ביסוד ההחלטות להחיל את הוראת המעבר גם על המצבים המשפטיים אשר נדונו בענייני זאבי ו-הסהר האדום. באותם המקרים נאמר אומנם, כי החרגת מקרים נוספים מתחולת הלכת המר בדרך של החלת הוראת המעבר אינה נקיה מקשיים, כאשר המשמעות בכך היא כי למעשה הלכת המר תהיה בעלת תחולה פרוספקטיבית חלקית כלפי אותם המקרים (הסהר האדום, פס' 15-14). ואולם, נפסק, וזהו העיקר גם לענייננו, כי "הסתמכותם הברורה של המשפחות [...] על הלכת זייצוב שנהגה עימנו זה כרבע מאה, לעומת היעדר הסתמכות מצד המעוולים; שיקולי צדק לפיהם על המעוול לשאת בתוצאות עוולתו, ויתרה מזאת – שלא ייצא המעוול נשכר כתוצאה משינוי ההלכה" - מחייבים קביעת מנגנון אשר לא יעמיד את הילוד ואת הוריו בפני שוקת שבורה (הסהר האדום, פס' 14-13; זאבי, פס' 9).

10. מושכלת יסוד נוספת, אשר צוינה כבר בפסק הדין בעניין המר, ואוזכרה גם ביתר המקרים, היא זו הקובעת כי הוראת המעבר אשר נקבעה בעניין המר "אינה שוללת את החרגתם של מקרים נוספים מגדרי תחולת הלכת המר" (הסהר האדום, פס' 16). בהקשר זה הובהר, כי כוונת פסק הדין בעניין המר, הייתה שכל מקרה ידון לגופו, וכל סיטואציה תיבחן בנפרד, מעת לעת, כאשר היא תתעורר. דברים אלו נלמדים גם מדברי השופטת מ' נאור בעניין המר בציינה שם כי "נחצה את הגשרים כשנגיע אליהם" (פסקה 2 לפסק דינה). הוראת המעבר שנקבעה בהלכת המר לא היוותה אפוא הסדר שלילי לבחינת סיטואציות נוספות אשר לא הוסדרו במפורש במסגרתה. בהתאם לגישה זו, גודר הדיון בענייני זאבי ו-הסהר האדום לבחינת המקרים שנדונו בהם בלבד. מנגד, לא הורחבו הדיונים בהם לגבי מצב הדברים המונח לפנינו כעת, אף שניתן היה לשער כי שאלת הסדרתו עלולה להתעורר. כך ציינתי, בהקשר זה, בעניין הסהר האדום (פס' 11):

"יודגש, כי אין אנו עוסקים במצב נוסף, קרוב אך שונה, בו התיישנה עילת ההורים מיד לאחר מועד מתן פסק הדין בעניין המר. לדוגמה – כאשר עילת ההורים התיישנה ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, כאשר אין זה סביר להיערך להגשתה בפרק זמן זה. יתכן ששלל הבעיות היו נפתרות אילו נקבע בפסק הדין המר, כי הוראותיו תיכנסנה לתוקף רק כעבור זמן מסוים ממועד מתן פסק הדין, כפי שנעשה בעניין ארידור. אלא שעולה מפסק הדין בעניין המר, שהכוונה היתה שכל סיטואציה תידון בנפרד, מעת לעת, כאשר היא תתעורר. נאמנים לגישה זו, לא תוכרע הפעם השאלה הנוגעת למצב הנ"ל – התיישנות תביעת ההורים בתקופה הסמוכה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, ומה משכה של תקופה זו" (ההדגשות במקור – צ.ז.).

11. והנה הגיעה השעה להסדיר גם את סוג המקרים דנן, ולו תישמע דעתי, נקבע כי גם הוא יוחרג מתחולת הלכת המר, באופן בו תיקבע הוראת מעבר אף כלפיו, במגבלות שיפורטו. הגם שסוג מקרים זה שונה מסוג המקרים שנדון בפרשות זאבי ו-הסהר האדום, הרי שבדומה להם, גם עתה יהיה זה בלתי סביר לאמץ עמדה גורפת אשר משמעה המעשי הוא שלילת האפשרות של הילוד והוריו לקבל סעד, רק בשל השינוי במצב המשפטי הנוהג, כאשר לא ניתן לניזוקים אשר הסתמכו על ההלכה שנקבעה בעניין זייצוב זמן "התאקלמות" למצב המשפטי החדש. נקל לשער מקרים בהם קבלת עמדה זו תהא בלתי צודקת, ותסתור את התכליות והנחות היסוד אשר עומדות בבסיס הלכת המר. כך, למשל, במקרים שבהם תביעת ההורים התיישנה סמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר (כגון מקרה בו תביעת ההורים התיישנה ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין בעניין המר), עד כדי כך שלא הייתה לניזוקים אפשרות סבירה לעמוד על טיב השינוי בהלכה ולנקוט בצעדים המתחייבים מכך – ברי כי לא יהיה זה הוגן לחסום את דרכם של הניזוקים לקבל סעד, בנימוק הנשען רק על כך שתביעתם התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. אין להתעלם מכך כי מי שסבר שלרשותו עומד פרק זמן ממושך ביותר להגשת תביעת הילוד, על-פי ההלכה שקדמה לפסק הדין בעניין המר (תביעה שעל-פי דיני ההתיישנות ניתן היה להגישה עד תום 25 שנה ממועד הלידה), נאלץ לפתע להיערך להגשת תביעה שמטבעה היא תביעה מורכבת המחייבת תדיר הכנת חוות דעת מומחים, התחקות אחר אירועי העבר, איסוף מסמכים וכו'.
12. בצד זאת, מובן כי יש טעם בטענת המבקשת, כי ראוי להבחין בין מקרים בהם תביעת ההורים התיישנה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, לבין מקרים בהם תביעת ההורים התיישנה זמן רב לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. אכן, ההצדקה להחיל את הוראת המעבר על מצבים בהם תביעת ההורים התיישנה לאחר הלכת המר, הולכת ונחלשת ככל שלהורים היה זמן ארוך יותר להתאקלם למצב המשפטי החדש ולהכין את תביעתם. כך למשל, קשה לטעון כי להורים אשר עילת תביעתם התיישנה כשנתיים לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, לא הייתה שהות מספקת להכנת תביעתם בעילת הולדה בעוולה, ובאופן טבעי יהיה קשה יותר להלום את טענותיהם מסוג זה.

13. נוכח האמור, דומני כי הפתרון הראוי לגבי סוג המקרים דנן, הוא להורות כי תחול הוראת המעבר רק ביחס למצבים בהם תביעת הורים התיישנה בסמוך למתן פסק הדין בעניין המר, עד כדי כך שבאופן סביר לא ניתנה להורים שהות מספקת ללמוד את המצב המשפטי החדש ולהכין את תביעתם. פתרון זה יאזן בין הרצון להגן על האינטרס של הניזוקים לבל יישלל מהם הסעד במקרים בהם אכן לא ניתן היה לצפות מהם להגיש את תביעתם נוכח פרק הזמן הקצר שעמד לרשותם; לבין הצורך להגן אך ורק על ניזוקים אלה, להבדיל מניזוקים שהיה להם די והותר זמן להתאקלם למצב המשפטי החדש ולהכין את תביעתם. שומה עלינו להגדיר אפוא, מהו פרק הזמן שיהווה "זמן סמוך סביר" אשר יימנה החל מיום מתן פסק הדין בעניין המר, לאחריו לא תישמענה עוד טענות הורים מסוג האמור.
14. אשר לפרק הזמן שייחשב כ"זמן סמוך סביר" לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, המצדיק החלה של הוראת המעבר, אציע לחבריי להגדירו כשנה אחת. כלומר, הוראת המעבר תחול רק במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד לשנה אחת לאחר מתן פסק הדין בעניין המר (הווי אומר, לא יאוחר מיום 28.5.2013). לעומת זאת, במצבים בהם תביעת ההורים התיישנה לאחר מועד זה, לא תחול הוראת המעבר. קביעתי לגבי התקופה שראוי להגדירה כ"זמן סמוך סביר", מתבססת על הכרה בכך שהגשת תביעה חדשה, הדורשת היערכות כלכלית ומשפטית (לרבות הכנת הייצוג וחוות הדעת הרפואיות), עשויה לארוך פרק זמן בלתי מבוטל, ונשענת גם על דבריי בעניין הסהר האדום, בגדרו נקבעה תקופה דומה. כזכור, בעניין הסהר האדום נפסק, כי פרק הזמן בו תתאפשר תביעת הילוד, כאשר תביעת הוריו התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר, יעמוד על שנה אחת מיום מתן פסק הדין בעניין הסהר האדום. צוין שם, בפס' 19, כי:

"הכנת תביעת 'הולדה בעוולה' עשויה להימשך זמן רב ולטעמי ראוי לאפשר להורים שהות מספקת לשם כך. כמו כן, קביעת פרק זמן של שנה אינה פוגעת באופן ממשי בנתבעים, אשר גם טרם הלכת המר היו צפויים לכך שתוגשנה נגדם תביעות כמעוולים במשך 25 שנים מיום הולדת הקטין. עד למתן פסק הדין דנא המצב המשפטי באשר לאפשרות מימוש זכות התביעה כאשר תביעת ההורים התיישנה עובר למתן פסק הדין בעניין המר לא היה ברור. עתה, משנקבעה הלכה בנושא, ראוי למנות את פרק הזמן שבמהלכו תוסיף להתקיים עילת התביעה של הילוד, כהוראת מעבר, ממועד מתן פסק הדין דנא ולא ממועד קודם כלשהו".

ודוק, איני רואה מקום להבחין בין תקופת זמן זו לבין תקופת הזמן הראויה בענייננו, שכן בין אם תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר, או סמוך לאחר מכן, מובן כי ביחס לשני המצבים השינוי במצב המשפטי – בהלכת המר (ביחס לסוג המקרים שלפנינו) או בהלכת הסהר האדום (ביחס לסוג המקרים שנדון שם) – "טרף את הקלפים" ודרש מהניזוקים פרק זמן ללמוד את מצבם המשפטי החדש ולהיערך להתדיינות. בהקשר זה, אין הצדקה להבחין בין פרק הזמן שייקבע כתקופת התאקלמות מספקת במצב הדברים הראשון או השני. לפיכך, אציע לחבריי לקבוע כי הוראת המעבר שנקבעה בהלכת המר תחול גם במצבים בהם תביעת ההורים התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, ולא יאוחר משנה לאחריו, קרי, לא יאוחר מיום 28.5.2013. במצבים כגון דא ניתן יהיה להגיש תביעת ילוד בעילת "חיים בעוולה".

15. ואולם, כיוון שקביעה זו ניתנת רק עתה, לאחר שכבר חלף המועד הנ"ל, יתכן שמי מהתובעים הפוטנציאליים בתביעת הורים, שתביעתו התיישנה עד ליום 28.5.2013, סבר כי הפסיד את האפשרות להגישה, ופסק דין זה קובע לראשונה שעדיין עומדת לו תביעת הילוד. יש על כן ליתן לאותה קבוצת תובעים (הורים שתביעתם התיישנה עד ליום 28.5.2013) פרק זמן נוסף להיערכות. לפיכך אציע לקבוע כי פרק הזמן בו ניתן יהיה להגיש תביעת ילוד בעילת "חיים בעוולה" במצב האמור יוגבל ממועד מתן החלטה זו לתקופה קצובה. בהקשר זה, דעתי היא כי טוב ייעשה אילו פרק הזמן בו יוכלו ניזוקים להגיש תביעת יילוד בסוג המקרים דנן "יתלכד" עם זה שנקבע בעניין הסהר האדום. בדרך זו תוגבר הוודאות והאחידות ביחס למקרים שבהם תביעת ההורים התיישנה. כך, "ייושר הקו" ביחס לשני המצבים העיקריים בהם תביעת ההורים התיישנה - לפני או אחרי הלכת המר. בהקשר זה, תום התקופה שנקבעה להגשת תביעות ילוד בעניין הסהר האדום היא שנה ממועד מתן פסק הדין באותו העניין, קרי ביום 28.8.2015. כלומר, נכון להיום, אנו נמצאים כתשעה חודשים לפני מועד זה. סבורני כי פרק זמן זה הוא די והותר כדי לייצר תקופת התארגנות ראויה ומספקת לכל הגורמים המעורבים בדבר גם ביחס לסוג המקרים דנן.

16. התוצאה העולה מפסקאות 15-14 לעיל, וכך אציע לחבריי לקבוע, היא כדלקמן: במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, אך לא יאוחר מיום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת ילוד בעילת "חיים בעוולה" עד למועד שנקבע בעניין הסהר האדום, קרי עד ליום 28.8.2015. כיוון שתביעת המשיבים הוגשה בגדר התנאים הנ"ל, יש להותיר על כנה את תביעת הילודה על-אף התיישנות תביעת ההורים.

סיכומם של דברים

17. ההלכה שנקבעה בעניין המר, הובילה, כצפוי, לשלל שאלות הנוגעות לתחולתה על מצבים עובדתיים שונים. בפסק דין זה נדון מצב נוסף אשר דרש עיון והסדרה, הוא המקרה בו תביעות הילוד ("חיים בעוולה") והוריו ("הולדה בעוולה") הוגשו לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, ותביעת ההורים התיישנה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. נוכח התכליות שעמדו בבסיס ההלכה שנקבעה בעניין המר, וכן בהוראת המעבר בה, ובשל רצוננו להסדיר באופן אחיד ככל האפשר את סוג המקרים האמור, הגעתי למסקנה כי ראוי שגם סוג המקרים הנ"ל יוחרג מתחולת הלכת המר, בדרך של החלת הוראת המעבר כלפיו, וזאת לתקופת זמן קצובה, כאמור לעיל בפסקה 16.

18. למען הסר ספק, הוראות פסק דין זה אינן מתיימרות לפתור את מלוא המצבים האפשריים שעוד עלולים להתעורר ביחס לתחולת הלכת המר. כפי שנאמר, במקרה שתתעורר סיטואציה נוספת בנידון הדורשת הסדרה, היא תיבחן לגופה בבוא העת.

19. אשר על כן, הערעור נדחה. היות שבמקרה דנא תביעת ההורים התיישנה כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר (דהיינו, לפני יום 28.5.2013), החלטת בית המשפט המחוזי תיוותר על כנה, כך שתמשיך להתברר תביעת הילודה (המשיבה 1) בעילת "חיים בעוולה". בנוסף, אציע לחבריי לקבוע כי המבקשת תחויב בהוצאות המשיבים 3-1 בבקשה זו בסך 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

מסכים אני. חברי השופט זילברטל ממשיך ב"מסע הצדק הדיוני" שתחנות קודמו בו היו רע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.13) ורע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' פלוני (28.8.14). הפתרון שמצא, של קביעת "זמן סמוך סביר" לאחר פסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.12) לסוגיה הנוכחית, הוא בעיני – בכל הכבוד – סביר. בכך נבנה נדבך נוסף ליישוב הקשיים הדיוניים שבעקבות הלכת המר נ' עמית, כדי שלא תינעל דלת בפני מי שעד אותה הלכה היתה פתוחה בפניו אף ביתר. סבורני כהערתי בעניין אגודת הסהר האדום, וכפי שציטט בית המשפט המחוזי בחוות דעתו, כי הכרעה זו "מעוגנת בתפיסה של צדק". בכך יימנע קיפוח המשיבים 3-1, וזאת בלא שייפגעו זכויותיהם המהותיות של כל הצדדים, אשר יתבררו במשפט, ובלא שניטע מסמרות לגביהן.

ש ו פ ט

השופט י' עמית:

1. אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט זילברטל, שמאז הלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012)) התווה במספר החלטות את הדרך בנוגע להוראת המעבר וסוגיית ההתיישנות.

בשורות הבאות לא אוסיף על דברי חברי, אלא אסכם לנוחות הקורא את השורה התחתונה בהחלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בנושאים אלה.

(-) בעניין זאבי (רע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013)) – לגבי תובענות יילוד והורים שהוגשו טרם ניתנה הלכת המר, כאשר תביעת ההורים התיישנה. נקבע כי יש להמשיך לברר את תביעת היילוד.

(-) בעניין פלוני (ע"א 8766/08 פלוני נ' שראי (9.10.2013) – לגבי תביעת הורים או תביעת יילוד שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות של מי מהם טרם ניתנה הלכת המר, נקבע כי בכל מקרה יש להימנע ממצב בו ימצאו עצמם ההורים או הקטין קרחים מכל הצדדים.

[במאמר מוסגר: בעניין פלוני נדון מקרה פרטני בו הוגשה תביעת ההורים ותביעת היילוד ובית המשפט המחוזי פסק על פי הלכת זייצוב (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986)) כי יש לדחות את תביעת הקטין ולהכיר בתביעת ההורים בלבד. בעקבות פסק דין המר נטען על ידי הנתבעים כי בהיעדר ערעור של ההורים פסק הדין הפך לחלוט ואילו את ערעור הקטין יש לדחות בשל הלכת המר. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את גובה הפיצוי בתביעת ההורים על פי הלכת המר].

(-) בעניין הסהר האדום (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014)) – לגבי תביעת יילוד שלא התיישנה אך תביעת ההורים התיישנה טרם ניתן פסק הדין בעניין המר. נקבע כי היילוד רשאי להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015.

(-) בענייננו – לגבי תביעת הורים שהתיישנה לאחר שניתנה הלכת המר. ככל שהתביעה התיישנה עד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת היילוד עד ליום 28.8.2015.

ימים יגידו אם יש בהחלטות דלעיל כדי לפתור את קשת המקרים האפשריים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל.

ניתן היום, ‏ו' בטבת התשע"ה (‏28.12.2014).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14074900_L02.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il