הדפסה

רע"א 6396/16 אסתר דרויש נ. יצחק גרילק

החלטה בתיק רע"א 6396/16

בבית המשפט העליון

רע"א 6396/16

לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:
אסתר דרויש

נ ג ד

המשיבים:
1. יצחק גרילק

2. יפה אנלן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.7.2016 בע"א 6748-09-15 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' ענבר והשופטים י' שבח ו-ש' שוחט

בשם המבקשת: עו"ד יצחק דוידוב
בשם המשיב 1: עו"ד יצחק גרילק
בשם המשיבה 2: עו"ד ישראל דולינגר

החלטה

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.7.2016 (ע"א 6748-09-15, סגן הנשיא י' ענבר והשופטים י' שבח ו-ש' שוחט). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 13.7.2015 (ת"א 7454-06-13, השופטת כ' האפט).

רקע והליכים קודמים

2. המחלוקת בין הצדדים שבפני נסבה על בניין ברחוב דיזנגוף בתל-אביב המצוי בבעלות המשיבים. בחזית הבניין ממוקמת חנות (להלן: הנכס או החנות) שבה מחזיקה המבקשת כדיירת מוגנת לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר או החוק) מכוח חוזה שכירות שנחתם בין המשיבים לבין בן זוגה המנוח בשנת 1976, לאחר ששולמו בגין הנכס דמי מפתח.
3. המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעת פינוי לבית משפט השלום. בעיקרו של דבר, המשיבים טענו שהמבקשת העבירה את זכות השכירות שלה בנכס לחברת דרינק פוינט דיזנגוף 91 בע"מ (להלן: דרינק פוינט) אשר הפעילה במקום בר ללא רישיון עסק. לטענת המשיבים, בכך הפכה המבקשת את דרינק פוינט לשותפה של ממש בנכס, וזאת בניגוד לאיסור הקבוע בחוזה השכירות על השכרת משנה או שיתוף צד שלישי באחזקת הנכס. בנוסף, נטען כי המבקשת ביצעה שינויים ושיפוצים בנכס חרף התנגדותם המפורשת של המשיבים ובניגוד לחוזה השכירות, וכן הפכה את החנות למוקד רעש ולכלוך תוך הפרה של הסדר בבניין ופגיעה בדיירים האחרים בו.

4. בית משפט השלום קיבל את תביעתם של המשיבים והורה למבקשת לפנות את החנות לא יאוחר מיום 15.10.2015, בקבעו כי המבקשת הפרה את חוזה השכירות הפרות מהותיות אשר מקימות כנגדה מספר עילות פינוי. בית משפט השלום סבר כי לא רק שהמבקשת הרשתה לדרינק פוינט להשתמש בנכס ונתנה לה מעמד של בר-רשות ללא הסכמת המשיבים, היא אף הפכה את דרינק פוינט לשותפה בנכס לכל דבר ועניין. בית משפט השלום קבע עוד כי המבקשת ערכה בנכס שיפוצים נרחבים ללא רשות על אף שהוזהרה שלא לעשותם, וזאת בניגוד לאיסור מפורש בחוזה השכירות. גם בשל כך נקבע כי קמה למשיבים עילת פינוי כנגד המבקשת. כן נקבע כי למשיבים קמות עילת פינוי נוספות בגין הפרת חוזה השכירות על דרך אי שמירה על הסדר בנכס ופגיעה בדיירי הבניין האחרים, וזאת מאחר שהבר שהופעל במקום הפך למטרד חמור לכל דיירי הבניין, וכן פעל ללא רישיון. עם זאת, בית משפט השלום קבע כי על אף שהמבקשת איחרה בתשלום דמי השכירות, אין לומר שהתגבשה לגביה עילת הפינוי שעניינה אי תשלום דמי השכירות כדרך קבע.

5. בהמשך לכך, בית משפט השלום דן בטענתה החלופית של המבקשת לסעד מן הצדק. המבקשת טענה כי היא זכאית לסעד זה בהיותה אלמנה שהנכס הוא מקור פרנסתה היחיד. בית משפט השלום דחה טענה זו בקבעו כי סעד מן הצדק יינתן במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות בלבד. בנסיבות המקרה דנן, כך נקבע, אין מקום להיעתר לבקשה משהמבקשת "הגדישה את הסאה" בכך שהפרה הפרות מהותיות רבות את חוזה השכירות, חרף התראות חוזרות ונשנות שניתנו לה בעניין זה.

6. המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור באמצו את הממצאים וההנמקות של בית משפט השלום בתוקף סמכותו לעשות כן לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט המחוזי כי די בעילת הפינוי שעניינה העברת זכות השכירות לצד שלישי כדי לבסס לבדה את תוצאת פסק הדין.

7. ביום 14.8.2016 הודיעו המשיבים למבקשת באמצעות בא-כוחם כי הם פתחו בהליכי הוצאה לפועל כנגדה לשם מימוש פסק דינו של בית משפט השלום, ודרשו ממנה לשלם דמי שכירות בסך של 400 שקלים ליום כל עוד היא מוסיפה להחזיק בנכס.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

8. הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לצד בקשת רשות הערעור המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית משפט השלום עד למתן הכרעה סופית בבקשת רשות הערעור, כך שכל הליכי ההוצאה לפועל הננקטים על ידי המשיבים כנגדה יעוכבו.

9. בפתח דבריה טוענת המבקשת כי הבקשה דנן מעוררת שאלה משפטית שעניינה תחולתו של עקרון ההשבה הקבוע בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) על מערכת יחסים חוזית שעליה חל גם חוק הגנת הדייר. כך, המבקשת טוענת כי בנסיבות שבהן הצדדים אימצו את הוראות חוק הגנת הדייר מרצונם במסגרת חוזה שכירות יש להשיב לה את תשלום דמי המפתח ששילם בן זוגה המנוח בעת כריתת חוזה השכירות, וזאת על מנת למנוע את התעשרותם של המשיבים שלא כדין, לטענתה. המבקשת סבורה כי הערכאות הקודמות שדנו בעניינה שגו בכך שלא החילו עיקרון זה על המקרה דנן. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לסוגיה זו יש השלכה על מקרים אחרים שבהם נכרתו חוזי שכירות בנסיבות דומות, ועל כן מוצדק ליתן לה רשות ערעור לבית משפט זה.

10. לחילופין, המבקשת שבה וטוענת כי ראוי ליתן לה סעד מן הצדק בדמות פיצוי כספי. בהקשר זה מדגישה המבקשת כי הנכס היה מקור הפרנסה העיקרי שלה ושל משפחתה וכי בן זוגה המנוח השקיע את כל חסכונותיו בתשלום דמי המפתח מתוך ציפייה שהנכס ישמש למימון מחייתה של המשפחה בעתיד.

11. ביום 17.8.2016 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין של בית משפט השלום עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, הוריתי על הגשת תשובה לבקשות.

12. בתשובתם מיום 15.9.2016 טוענים המשיבים כי דין הבקשות להידחות. לטענתם, אין מקום ליתן למבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן היא מתמקדת בנסיבות המקרה הקונקרטי. המבקשים טוענים כי הטענות שעניינן החלת עקרון ההשבה על המקרה דנן אינן רלוונטיות ואף מהוות הרחבת חזית אסורה שכן המבקשת לא העלתה טענות אלה בערכאות הקודמות. המשיבים אף מוסיפים לגופו של עניין כי יישומו של עקרון ההשבה הכללי אינו עולה בקנה אחד עם פרטיהם של דיני הגנת הדייר וכי טענותיה של המבקשת לעניין השקעתו של בן זוגה בנכס אינן מבוססות. לבסוף, המשיבים טוענים כי אין יסוד לטענותיה של המבקשת באשר למתן סעד מן הצדק, בשים לב להפרות החמורות של חוזה השכירות מצדה, וסומכים בעניין זה את ידיהם על פסק דינו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

14. בעיקרו של דבר, לא ראיתי ממש בטענת המבקשת כי הבקשה דנן מעוררת שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני. כידוע, שאלת הפיצוי הכספי אשר ניתן לדייר מוגן המפונה מן הנכס – במתכונת של "סידור חלוף" או מכוח סעד מן הצדק – נדונה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל: רע"א 4020/13 יניב נ' פז, פסקאות 32-30 לפסק דיני (28.10.2013)). בית משפט השלום דן בהרחבה באפשרות ליתן סעד מן הצדק בעניינה של המבקשת וקבע, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה, כי אין זה המקום לעשות כן. איני סבורה שיש מקום להתערב בקביעות אלו שעניינן יישום של הדין הקיים (ראו למשל: רע"א 8334/07 דאלי (מיסודה של אבנעל) בע"מ נ' בירמן (12.11.2007) (להלן: עניין בירמן)). לכך יש להוסיף כי המבקשת אף לא העלתה את טענתה בעניין ההשבה בפני הערכאות הקודמות, וגם בכך די כדי לדחותה (ראו: בע"ם 329/15 פלוני נ' פלוני, פסקה 28 (25.2.2015), וההפניות המובאות שם).

15. למעלה מן הצורך, אוסיף כי דיני הגנת הדייר הם הסדר ספציפי שלכאורה אין מקום לשנות מן האיזונים הכלולים בו בין זכויות הבעלים בנכס לזכויותיו של הדייר המוגן באמצעות החלתו של סעיף 9 לחוק התרופות. יתרה מכך, דומה שהחלתו של סעיף 9 האמור לא רק שלא הייתה מועילה למבקשת אלא אף הייתה עשויה להזיק לה, בשים לב לכך שההשבה אמורה להיות הדדית ולהשתרע גם על הזכויות שקיבלה המבקשת מכוח הסכם השכירות המוגנת בתשלום מופחת משוויין בשוק החופשי.

16. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאותיהם של המשיבים בסך של 2,500 שקלים.

ניתנה היום, ‏י"ז באלול התשע"ו (‏20.9.2016).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16063960_A03.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il