רע"א 5781/15 יעקב אדיר נ. אליהו דאבוש

החלטה בתיק רע"א 5781/15 בבית המשפט העליון

רע"א 5781/15

לפני:
כבוד השופט י' עמית

המבקש:
יעקב אדיר

נ ג ד

המשיבים:
1. אליהו דאבוש

2. עופרה דאבוש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 60560-03-15 שניתנה ביום 9.6.2015 על ידי כבוד השופטת ה' עובדיה

בשם המבקש:
עו"ד עמיר לוי

בשם המשיבים:
עו"ד רן הירשברג

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' עובדיה) בת"א 60560-03-15, מיום 9.6.2015, בגדרה נקבע כי במסגרת תביעה לביטול עסקת מכר מקרקעין, מוסמך בית המשפט המחוזי לדון גם בהשבת התמורה ששולמה במסגרת אותה עסקה.

1. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נאמר כי "הצהרה על זכות הקונים לביטול ההסכם והשבת התמורה כפועל יוצא מכך היא להבנתי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה בהיותה תביעה בענייני מקרקעין". לצד זאת, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת סעד הפיצויים שנכלל בתביעה, מאחר שהסמכות העניינית לדון בו נתונה לבית משפט השלום, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (1958) (להלן: עניין לוי נ' עקריש).

לטענתו של המבקש, החלטתו של בית המשפט המחוזי איננה עולה בקנה אחד עם הלכת לוי נ' עקריש ועומדת בסתירה גם לפסק הדין בע"א 5639/13 סגל נ' ורמז, (14.8.2014) (להלן: עניין סגל). לשיטתו של המבקש, ההשבה היא סעד כספי שהסמכות העניינית לדון בו נגזרת מגובה הסכום, ועל כן, סמכות זו נתונה לבית משפט השלום בלבד. מנגד, טענו המשיבים כי הסעד שהתבקש על ידם הוא ביטול והשבה, כאשר ההשבה היא "פועל יוצא מביטול הסכם המכר בין הצדדים".

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבים, ואין מקום ליתן למבקש רשות לערער.

בעניין לוי נ' עקריש הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה שבמסגרתה התבקש סעד כספי, המצוי בסמכותו של בית משפט מחוזי, לצד סעד בעניין שימוש וחזקה במקרקעין, שהסמכות העניינית לדון בו נתונה לבית משפט שלום. השופט זוסמן פסק כי במקרה זה "אין לתובע ברירה אלא לפצל את תביעתו ולהגיש מקצתה בבית משפט אחד ומקצתה בבית משפט אחר", והוסיף: "ייתכן, שזוהי אמנם תוצאה שאינה רצויה, אך אם כך הדבר, יש להצטער על כך שהמחוקק לא מצא שעת כושר לתקן את הדבר כאשר חקק את חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957". הלכה זו השתרשה בפסיקה ומכונה לעיתים "הלכת פיצול הסעדים", כאשר במהלך השנים נוספה ונמתחה עליה ביקורת בפסיקה ובספרות (רע"א 3749/12 בר-עוז נ' סטר, פס' 9-8 לפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס (1.8.2013); רע"א 11122/08 אסולין נ' דרוקר (12.2.2009); ע"א 360/77 חמאתי נ' חמאתי, פ"ד לג(2) 197, 202 (1979); יצחק כהן "הלכת פיצול הסעדים בין בתי משפט שונים והלכת העיקר והטפל – בין המצוי על תקלותיו לרצוי על תקוותיו" הפרקליט נ 229 (התשס"ח)). לשלמות התמונה יצויין כי הלכת פיצול הסעדים צומצמה ואינה חלה כאשר שני הסעדים המבוקשים הם במקרקעין (ע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ, פ"ד יג 260, 268 (1959), וכן בתביעות בענייני קניין רוחני (סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984)).

בעניין סגל הזדמן לי להוסיף את קולי לקולותיהם של המצדדים בשינוי ההלכה:

"כשלעצמי, דומני כי הגיעה העת להרהור נוסף בהלכת פיצול הסעדים שהורתה בהלכת עקריש עתיקת היומין. המצב לפיו פלוני מגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לאכיפת הסכם, ותביעה לבית המשפט השלום לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, אינה מצב ראוי לכל הדעות. בשלב זה, אותיר את הדברים בצריך עיון להזדמנות אחרת, ועד אז, אין לי אלא לחזור ולהפנות קריאה למחוקק לתקן את החוק על מנת למנוע מצבים מעין אלה" (שם, פס' 9).

3. עמדתי לא השתנתה, אך נסיבותיו של המקרה הנוכחי אינן מצריכות אותי להידרש לגורלה של הלכת לוי נ' עקריש, שכן מקובלת עליי הטענה לפיה הסעד של השבת התמורה מהווה חלק אינהרנטי מסעד הביטול. זאת, בפרט בנסיבות המקרה דנן, שבו ככל שהתביעה תתקבל, ההשבה לא צפויה להיות כרוכה בסיבוך מיוחד, שכן תביעתם של המשיבים היא להשיב להם את הסכום ששולם על-ידם במסגרת אותה עסקה שהם מבקשים להורות על בטלותה. לא מדובר בשני סעדים הניתנים להפרדה, אלא ב"שני צדדים של אותו המטבע", שכן הדיון בהשבת התמורה נגזר ישירות מן הסעד של ביטול החוזה, וכך היא הוראתו של חוק החוזים: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה" (סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; וראו גם גבריאלה שלו דיני חוזים 565 (מהדורה שניה; 1996)). להסרת ספק אוסיף כי ענייננו שונה מעניין סגל, שבו התבקשה אכיפת חוזה לצד השבת תמורה ששולמה. אמנם גם בנסיבות המקרה שנדון שם – ההשבה היתה מתבקשת (ראו דבריי בפס' 10) – אך מבחינה משפטית טהורה קשה לומר שהשבה נכללת בסעד האכיפה כשם שהיא נכללת בסעד הביטול.

4. נוכח האמור, בוודאי שאין מקום להרחיב את הלכת עקריש אף מעבר למידותיה-שלה.

סיכומו של דבר, שמסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ד בכסלו התשע"ו (‏6.12.2015).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15057810_E04.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il