הדפסה

רע"א 5278/16 דוד עצמון נ. חלץ מושב עובדים להתיישב...

החלטה בתיק רע"א 5278/16

בבית המשפט העליון

רע"א 5278/16

לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

המבקש:
דוד עצמון

נ ג ד

המשיבים:
1. חלץ מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

2. רשות מקרקעי ישראל

3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים א' ואגו, ג' גדעון וג' לוין) מיום 1.6.16 בתיק ע"א 34352-03-16

בשם המבקש: עו"ד רחל אסל

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים א' ואגו, ג' גדעון וג' לוין) מיום 1.6.16 בתיק ע"א 34352-03-16 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת (השופט א' זבולון) מיום 3.2.16 בתיק ת"א 1160/08. בית משפט השלום נתן סעד הצהרתי, לפיו לא הוקצתה למבקש נחלה 85 במושב חלץ, ושאין לו זכויות בה.
רקע והליכים קודמים
ב. ביום 17.9.02 פרסם ועד מושב חלץ (להלן המושב) הודעה בזו הלשון: "הוחלט להוציא למכרז שתי משבצות בגודל של 500 מ"ר כל אחד. המחיר המינימלי לכניסה למכרז הוא 40,000$ המיקום בין בית 84 לבית 86. הרחבה זאת היא מתוך תכנית הישוב ל-93 יחידות". המבקש ואדם נוסף בשם מוסא מיכאל (להלן מוסא) זכו במגרשים. בפרוטוקול ועד המושב מיום 13.10.02 נכתב: "הוצעו 2 מגרשים לבניה. התקבלו 2 הצעות, של דוד עצמון ושל (אריה) מיכאל מוסא ... דוד עצמון במגרש מס' 85. מיכאל מוסא במגרש מס' 86". יצוין, כי בתכנית המושב לא קיימים מגרשים בני 500 מ"ר שמספרם 85 ו-86, אלא נחלות 85 ו-86, ששטח כל אחת מהן כ-10 דונם.
ג. המבקש (נכה), באמצעות אחיו, המשמש אפוטרופסו, החל לפעול אל מול רשות מקרקעי ישראל (להלן רמ"י) והסוכנות היהודית, כדי לממש את מה שהבין כזכותו – נחלה 85. יו"ר ועד המושב, מר רצון בן שלום (להלן בן שלום) חתם על מסמכים שונים לטובת הליכי ההקצאה, מהם לא עלה בבירור האם מדובר בנחלה או במגרש בן 500 מ"ר בלבד. כך, בין היתר, חתם בן שלום, בשם המושב, ביום 8.1.03 על מסמך בו נכתב: "הריני לאשר כי מגרש מס' 85 במושבנו שייך למר עצמון", ועל מכתב לרשות כי "אין לנו התנגדות כי דוד עצמון יבנה את ביתו במגרש 85". במהלך הליך איוש הנחלה, התעוררו ספקות ברמ"י באשר לשאלה האם המכרז נערך לגבי נחלה או לגבי מגרש בן 500 מ"ר. פניות של רמ"י אל המושב ביחס לסוגיה זו לא נענו, הליכי איוש הנחלה התקדמו, וביום 30.4.08 נשלח מכתב לועד המושב בו התבקשו להבהיר את תנאי המכרז תוך 30 יום, ואם לא תעשה כן תוקצה הנחלה למבקש. אציין, כי ביום 20.5.05 פורסמה במושב הבהרה של הועד, כי המגרשים שהוצעו במכרז היו בני 500 מ"ר בלבד, ולא משקים חקלאיים. אביו של המבקש היה חבר ועד בעת פרסום ההבהרה ואף חתם עליה.
ד. לאחר קבלת המכתב מרמ"י פנתה המשיבה 1 לבית משפט השלום בקרית גת בבקשה לפסק דין הצהרתי, הקובע כי לא הוקצתה למבקש נחלה במושב. בית משפט השלום פסק, לאחר שמיעת ראיות, כי מהחומר שבפניו עולה שכלל המעורבים ביקשו לסייע למבקש לבנות את ביתו בזמן הקצר ביותר, ונוכח כוונה זו פעלו אל מול הרשויות; נפסק, כי לשון המכרז שהובא מעלה ברורה וחד משמעית, וממנה ניתן ללמוד על מספר המגרשים שהוצאו למכרז, גודלם של המגרשים, מיקומם והמחיר המינימלי להשתתפות במכרז.
ה. בית המשפט מצא את עדותו של בן שלום, לפיה לא הקפיד לבחון את תוכן המסמכים עליהם חתם וזאת כדי לעזור למבקש, מהימנה. חיזוק לגרסת עדי המשיבה 1, לפיה המבקש ומשפחתו ניסו לקבל לידיהם נחלה שלא הוקצתה להם, מצא בית המשפט בכך שאחיו של המבקש היה בעל עניין רב במכרז לא רק למטרת בניית בית למבקש, אלא גם לטובת קבלת 10 דונם של שטח חקלאי לעיבוד. זאת, שכן לאח אין נחלה ולמבקש, הסובל מנכות בגובה 100%, אין יכולת לעבד את שטחי הנחלה.
ו. בית המשפט מצא מנגד, כי עדויותיהם של אחיו של המבקש ומוסא, לפיהן לא ראו את החלטת הועד, בה נרשם כי מדובר במגרשים בני 500 מ"ר, אינן סבירות. חיזוק נוסף לידיעת המבקש, כי מדובר במגרש בן 500 מ"ר מצא בית המשפט בכך, שאביו של המבקש נכח בישיבה בה התקבלה ההחלטה על הקצאת המגרשים, וכן חתם על הודעת ההבהרה הנזכרת. חיזוקים נוספים לגרסת המבקשת מצא בית המשפט בעדותו של עורך דינו של המבקש, עו"ד ארדן, ובדבריו של השמאי מטעם המבקש, מר אלי כהן. עדותו של אבי המבקש, אשר נפטר טרם נחקר על תצהירו, נדחתה, ונפסק כי אין מתקיימים החריגים שנקבעו בפסיקה להכשרת "אמרת נפטר". מכלל האמור, מצא בית המשפט כי כוונת הצדדים היתה לאפשר למבקש לבנות בית במושב ולצורך כך פורסם המכרז, ולא לשם מכירת נחלה חקלאית; כי ניתן ביטוי לכל פרטי המכרז, באופן ברור ביחס לשטחים המוצעים, וכי בני משפחתו של המבקש היו מעורבים בהליך המכרז, וידעו את פרטיו, לרבות שטחו של המגרש המוצע. נוכח זאת, התקבלה תביעת המשיבה 1 וניתן פסק דין הצהרתי הקובע כי נחלה 85 במושב לא הוקצתה למבקש וכי אין לו כל זכות בה.
ז. כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר עיון בכתבי הטענות והשלמת טיעון של הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי ציין, כי טענותיו של המבקש מתמקדות במסמכים מאוחרים להחלטת הועד למכור שני מגרשים בני 500 מ"ר, והמבקש אינו מתכחש לתוכן החלטה זו. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי את המסמכים עליהם נסמך המבקש ניתן לפרש שלא לטובתו, ואינם חד משמעיים.
בקשת רשות הערעור
ח. בבקשת רשות הערעור טוען המערער, כי בית משפט השלום התעלם מראיות וממסמכים שונים המצביעים, לשיטתו, כי במכרז הוקצתה לו נחלה 85 ולא מגרש של 500 מ"ר בלבד. לטענתו, בתי המשפט הקודמים התעלמו מכך שהמשיבה 1 פעלה ממועד זכייתו במכרז ועד פרסום הודעה ההבהרה בשנת 2005 לקידום העברת הנחלה לידיו, ומכך שבן שלום חתם על מסמכים המלמדים על כך שהוקצתה למבקש נחלה בלתי מאוישת. עוד נטען, כנגד הדרך בה נהג במבקש שופט בית משפט השלום.

דיון והכרעה
ט. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה מצאתי, כי אין מקום להיעתר לה. הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. לא כך במקרה שבפנינו. עיקר הכרעתו של בית משפט השלום התבססה על ממצאי מהימנות שקבע, אשר בית משפט שלערעור, וכל שכן בגלגול שלישי, יטה שלא להתערב בהם (ראו רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (2007)).
י. אף לגופם של דברים אין בידי להיעתר לבקשה. דומה כי רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו, והתנהלות הצדדים מעוררת תהיות, אך אין לו לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות. כפי שפסק בית משפט השלום, מהמסמכים עולה, כי המושב הוציא למכרז שני מגרשים בני 500 מ"ר, וכך בלבד. ציון מיקום המגרשים בהודעה מ-18.9.02 "בין בית 84 לבית 86" תומך בגרסה זו; אילו בנחלה עסקינן היה צריך להיכתב "נחלה מס' 85". כך גם פרוטוקול הועדה מ-13.10.02, המדבר על "מגרשים לבניה". הודעת המושב למינהל (כיום רמ"י) מ-8.1.03 לפיה "אין לנו התנגדות כי דוד עצמון יבנה את ביתו במגרש 85", מדברת על בנית בית במגרש ולא על קבלת נחלה. אכן המסמך מאותו יום – מכתב הועד למבקש – מדבר על "מגרש מס' 85" כשייך למבקש, ויש ניואנס בניסוח, אך עדיין אין עסקינן בנחלה. בנוסף, בשנת 2005 פרסם ועד המושב הודעת הבהרה לגבי שטח המגרשים שהוקצו במכרז. המבקש ומוסא לא פנו בעקבות הודעת ההבהרה לועד או לבית המשפט כדי לעמוד על זכויותיהם, לכאורה, לנחלה ולא למגרש בלבד, ולא ניתן הסבר מספק לכך. ועוד, בית משפט השלום מצא את הסבריו של בן שלום לחתימתו על המסמכים שהציג המבקש לרשויות מהימנים, ואין מקום להתערב בכך, בודאי בגלגול שלישי. גם עדותו של השמאי מטעם המבקש, אשר אישר כי המחיר ששולם, 40,000$, אינו תואם את מחירה של נחלה, וכי שוויה צריך להיות "... לפחות פי 2 מזה" (פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, עמ' 141), אינה תומכת בסופו של יום בעמדת המבקש. במצב דברים זה, קשה להלום את טענת המבקש ומשפחתו, כי במכרז הוקצו שתי נחלות, להבדיל ממגרשים. אין להלום מכל וכל גם את טענת המבקש, כי בית משפט השלום שפט על בסיס דעה קדומה כלפיו, ומוטב כי טענה זו לא היתה מועלית. בבקשה נטען גם כי לא ניתן בפסקי הדין ביטוי למגרש בן 500 מ"ר השייך למבקש ושבעבורו שילם. אין בידי להביע דעה על כך, שכן הנושא אינו מצוי בפסקי הדין נשוא ההליך, אך חזקה על רמ"י, גוף ציבורי, והמושב, גוף ציבורי אף הוא, כי ינהגו בהגינות הנדרשת, בלא שאטע מסמרות.
יא. אין בידי אפוא להיעתר לבקשה.
+ ניתנה היום, ‏ג' באב התשע"ו (‏7.8.2016).

המשנה לנשיאה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16052780_T01.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il