הדפסה

רע"א 4952/16 דניאל צבר נ. עמותת שקמה מוסד חינוכי א...

החלטה בתיק רע"א 4952/16 בבית המשפט העליון

רע"א 4952/16

לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:
דניאל צבר

נ ג ד

המשיבה:
עמותת שקמה מוסד חינוכי אזורי ב"יד מרדכי"

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק רע"א 17200-01-16 שניתנה ביום 17.5.2016 על ידי כב' הנשיא יוסף אלון

בשם המבקש:
בעצמו

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 17.5.2016 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו מיום 24.9.2015 של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ע' קויפמן), אשר קיבל באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על החלטתה מיום 26.1.2015 של לשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע (כב' הרשמת א' כהן; להלן: הרשמת).

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

1. תחילת הפרשה בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה וכנגד המדינה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. תביעה זו נדחתה, ובתוך כך הושתו על המבקש, בין היתר, הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה בסך 35,000 ש"ח (להלן: פסק הדין). סמוך לאחר מכן הגישה המשיבה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (להלן: תיק ההוצל"פ בתל-אביב). במקביל, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 28.11.2013 נמחק ערעור זה, בהסכמת המבקש, תוך הפחתת ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי לסך של 18,000 ש"ח, לא כולל ההוצאות שנפסקו במסגרת תיק ההוצל"פ בתל-אביב (להלן: פסק הדין בערעור). בעקבות כך, הגיש המבקש בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בתל-אביב והשבת הכספים ששולמו על-ידו ביתר. בטרם ניתנה החלטה בבקשה זו, הגיש המבקש את פסק הדין בערעור לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע (להלן: תיק ההוצל"פ בבאר שבע). לאחר מכן הגיש המבקש בקשה נוספת לסגירת תיק ההוצל"פ בתל-אביב, תוך שהוא חוזר בו מטענת ההשבה שהעלה בבקשתו הקודמת. ביום 27.4.2014 הורתה רשמת ההוצאה לפועל בתל-אביב על סגירת תיק ההוצל"פ בתל-אביב.

2. בהמשך, הגישה המשיבה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בבאר שבע בטענה כי היה על המבקש להעלות טענותיו במסגרת תיק ההוצל"פ בתל-אביב, וכן העלתה המשיבה טענת "פרעתי", לפיה שילמה למבקש את הסכומים שהיה עליה להשיב לו בהמחאות ששלחה אליו בדואר רשום. ביום 26.1.2015 קבעה הרשמת כי משהגיש המבקש בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בתל-אביב, היה עליו לחכות למתן החלטה בה חלף פתיחת תיק נוסף בבאר שבע, וכי התנהלותו זו מהווה חוסר תום לב. לפיכך נקבע, כי אין מקום לחשב את שכר הטרחה בתיק ההוצל"פ בבאר שבע כחלק מהסכומים שעל המשיבה להשיב למבקש. הרשמת דחתה טענות שונות שהעלה המבקש, ובהן כי לא היה מקום לפתוח מלכתחילה את תיק ההוצל"פ בתל-אביב, וכי ייפוי הכוח של באת-כוח המשיבה ניתן שלא כדין. לבסוף, ערכה הרשמת בירור לגבי סכומים שונים שהועברו בין הצדדים. לגבי סכום של כ-3,700 ש"ח אשר היתה מחלוקת אם נוכה מתלוש השכר של המבקש אם לאו, קבעה הרשמת כי המשיבה תגיש תלושי שכר או אישור מרואה חשבון באשר לכך, תוך שלושים יום מיום מתן ההחלטה. נקבע, כי יש לחשב גם את סכום שכר הטרחה שנפסק בתיק ההוצל"פ בתל אביב, נוכח הוראות פסק הדין בערעור, וכי לאחר קבלת המסמכים הנוספים שצוינו לעיל, תתקבל החלטה בדבר יתרת החוב שעל המשיבה להשיב למבקש. לבסוף נקבע, כי הריבית הנצברת על יתרת החוב שעל המשיבה להשיב למבקש תחושב עד ליום בו הוגשה הבקשה המקורית לסגירת תיק ההוצל"פ בתל-אביב על-ידי המבקש, היינו ביום 27.2.2014.

3. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום בבאר שבע. ביום 24.9.2015 ולאחר דיון במעמד הצדדים, קיבל בית משפט השלום את ערעור המבקש בכל הנוגע למועד חישוב הריבית; ודחה את הטענות האחרות שעלה. כך, נדחו טענותיו כנגד הקביעות בדבר התנהלותו בפתיחת תיק ההוצל"פ בבאר שבע ונפקותה של זו באי פסיקת שכר טרחה והוצאות לטובתו, וכן טענותיו בדבר תוקף ייפוי הכוח שעל-פיו פעלו באי-כוח המשיבה. בית משפט השלום דחה את טענותיו של המבקש כי הרשמת חרגה מסמכותה כשדנה בטענת קיזוז שהעלתה המשיבה במסגרת דיון בטענת "פרעתי", וקבע כי מדובר בערעור מוקדם, משהרשמת ביקשה מסמכים נוספים וטרם נתנה החלטה בדבר קיזוז סכומים. בית משפט השלום ציין כי טענות נוספות שהעלה המבקש, ובהן טענה בדבר הלנת שכרו על-ידי המשיבה, אינן נתונות לסמכותו.

4. על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 17.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, וקבע כי היא אינה עומדת באמות המידה להענקת רשות לערער, וכי דינה להידחות גם לגופם של דברים. בין היתר נקבע, כי אין מקום להידרש לטענה שהעלה המבקש בדבר הלנת שכר, הן מן הטעם שהיא אינה נתונה לסמכות העניינית של בית המשפט, הן כיוון שהועלתה לראשונה בבקשת רשות הערעור. עוד נקבע, כי טענותיו הנגזרות של המבקש בדבר ניכוי חלק מן החוב משכרו יידונו על-ידי הרשמת לאחר שיוגשו התחשיבים שהתבקשו ומסמכים נוספים בפניה.

5. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. אציין כבר עתה, כי בקשתו של המבקש, אשר אינו מיוצג, נפרשת על פני עמודים רבים, אינה כתובה בבהירות ואינה נתמכת בתשתית עובדתית נדרשת, וכל זאת באופן אשר הקשה לרדת לסוף דעתו. בעיקרו של דבר טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלות משפטיות עקרוניות, בין היתר מן הטעם שהוא אינו יכול להיפרע עוד מן המשיבה, אשר "מתה מבחינה משפטית", וכי יש מקום לבחון נפקותה של עובדה זו על ההליכים שהתנהלו בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין נפל טעם לפגם בפתיחת תיק ההוצל"פ בתל-אביב, וכן בפסיקת מלוא ההוצאות לחובתו במסגרת תיק זה. עוד טוען המבקש כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות ניתנו כאשר לא היה בנמצא ייפוי כוח כדין לבאי-כוחה של המשיבה, כך שיש מקום לבטלן, וכי המשיבה הסתירה ממנו מסמכים בהליכים המשפטיים השונים שהתנהלו בין הצדדים. עוד נטען, כי יש לבחון "האם קיימת זכות קיזוז", ואם כן מה היקפה. המבקש לא הבהיר מהי זכות קיזוז זו ולמי היא עומדת לשיטתו, אך טען כי יש להכפיף את ההוצאות שנפסקו לחובתו לזכות קיזוז העומדת לו, לטענתו, לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על טעויות עובדתיות שיש לתקנן, אשר גרמו לו לעוול, וביניהן קביעת בית המשפט המחוזי כי המבקש העלה לראשונה את הטענה בדבר הלנת שכר בפניו, כאשר למעשה העלה את הטענה אף בפני בית משפט השלום.

דיון והכרעה

6. דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, לצורך מתן רשות ערעור בערכאה שיפוטית רביעית, צריכות להתקיים נסיבות קיצוניות ביותר "נדירות שבנדירות" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף כרמיאל (18.3.2007); רע"א 7864/16 כהן נ' מילגרום, פסקה 6 (21.11.2016)). הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה אלו, שכן עניינה בנסיבות קונקרטיות ובשאלות התחומות לדל"ת אמותיהם של הצדדים.

7. דומה כי מירב טענותיו של המבקש נטועות בנסיבות המקרה ועוסקות בשאלות שבעובדה, בעיקר בדבר תוקף ייפוי הכוח שניתן לבאי-כוחה של המשיבה, ובדבר פסיקת הוצאות בנסיבות העניין, נושא שאף ערכאת ערעור "רגילה" אינה נוטה להתערב בו. אף שהתקשיתי לרדת לעומקן של הטענות שהמבקש סבור כי הן "עקרוניות", איני סבור כי עלה בידי המבקש להצביע על שאלה משפטית המצדיקה דיון בפני בית משפט זה. כך, המבקש מפרט בבקשת רשות הערעור טבלאות של סכומים שהעבירו הצדדים זה לזה בהליכי ההוצאה לפועל ומחוצה להם, וטוען כי בנסיבות אלו נפלו שגיאות בפסיקותיהן של הערכאות הקודמות. ברי, כי טענות כגון דא אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי", אפילו נפלה שגגה כלשהי בהחלטות (ואיני רומז שכך היה). כך גם בכל הנוגע לטענותיו של המבקש בדבר זכות קיזוז העומדת לו כדין, אשר אינה מבוארת די הצורך ואינה נתמכת בתשתית עובדתית. אולם ממילא, מדובר בטענה הנטועה בנסיבות העניין, אשר אינה באה בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

8. לבסוף, לא מצאתי שקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הטענה בדבר הלנת השכר עלתה בפניו בפעם הראשונה, מביאה לעיוות דין שיש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. אכן, המבקש העלה טענה זו גם בפני בית משפט השלום, אולם ממילא, כפי שהעירו שתי הערכאות, מדובר בטענה המצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה כך שלא היה מקום להידרש לה בגדר ההליך דנא (ראו סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט, 1969 והתוספת השניה לו, הכוללת את חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; וכן ראו בג"ץ 1214/97‏ חלמיש נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ''ד נג(2) 647, 661 (1999)).

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ט' באדר התשע"ז (‏7.3.2017).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16049520_L08.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il