הדפסה

רע"א 4734/15 מפעלי ים המלח בע"מ נ. חיפה כימיקלים בע"מ

החלטה בתיק רע"א 4734/15

בבית המשפט העליון

רע"א 4734/15

לפני:
כבוד השופט נ' סולברג

המבקשת:
מפעלי ים המלח בע"מ

נ ג ד

המשיבה:
המשיב:

  1. חיפה כימיקלים בע"מ
  2. דני וקנין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 16906-06-15 מיום 5.7.2015 שניתנה על-ידי סגן הנשיא י' כהן

בשם המבקשת:
עו"ד רון ברקמן; עו"ד יאיר לדר; עו"ד אושרת אלבין-חרמון

בשם המשיבה:
עו"ד יוסף בנקל; עו"ד ענבל רז; עו"ד חן נוסל

החלטה

1. במוקד הבקשה שלפני – הוראת בית המשפט המחוזי על העברת הדיון בתיק מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

2. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן) מיום 5.7.2015 בה"פ 16906-06-15, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה להעברת הדיון מכוח הוראת סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").

3. בין הצדדים נתגלע סכסוך בדבר מחיר מחצב האשלג אותו רוכשת המשיבה מהמבקשת מזה שנים רבות, לשם יצור דשן חנקת אשלגן. ביום 12.5.2009 הגיעו הצדדים להסכם בוררות בחסות ועדת הכספים וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. ביום 20.7.2009 הגישה המשיבה המרצת פתיחה נגד המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 1588/09) וכשבוע לאחר מכן, ביום 27.7.2009, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הבוררות בין הצדדים (כב' השופט ד"ר ק' ורדי).

4. הבוררות בין הצדדים התנהלה במשך שנים מספר, עד אשר אישר בית המשפט המחוזי (ה"פ 61324-03-14, כב' הרשמת א' כהן) ביום 28.4.2014 את פסק הבוררות, ונתן לו תוקף של פסק דין. במסגרת פסק הבוררות מונה רו"ח דני וקנין (להלן: "הבודק") כבודק אשר הוסמך לדון ביישום נוסחת המחיר שנקבעה בפסק.

5. ביום 31.5.2015 הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה כי החלטות הבודק בשתי סוגיות ניתנו תוך חריגה מהסמכות שניתנה לו בפסק הבוררות, ועל כן חסרות תוקף. ביום 22.6.2015 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי בית משפט זה הוא בית המשפט המוסמך לדון בהמרצת הפתיחה, וזאת מכוח הוראת סעיף 79ב(ג) לחוק, שנוסחו כדלהלן:

"79ב. (א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות.
(ב) בעלי הדין, באישור בית המשפט, ימנו את הבורר; לא באו בעלי הדין לידי הסכמה על הבורר, רשאי בית המשפט למנותו מתוך רשימה שהגישו לו בעלי הדין, או לפי בחירתו - באין רשימה כזו.
(ג) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".

בבקשתה טענה המשיבה כי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוא בית המשפט שהעביר את העניין לבוררות, ולפיכך קנה את הסמכות לדון בכל עניין אחר הכרוך בה, בהתאם לסעיף 79ב(ג) לחוק. עוד נטען בבקשה, כי העברת הדיון עולה בקנה אחד עם אינטרס יעילות הדיון, בין היתר נוכח העובדה כי בית משפט זה דן גם בשתי תביעות נוספות בין הצדדים: האחת, תביעה כספית על סך של 28,039,446 ₪ אשר הוגשה על-ידי המשיבה ביום 18.5.2014 (תא"ק 30120-05-14), שעניינה השבת סכומים שנגבו לכאורה שלא כדין; השניה, המרצת פתיחה שהגישה המשיבה ביום 14.9.2014 בעניין תנאי רכישת האשלג (ה"פ 34195-09-14). יצוין, כי תביעה נוספת שהגישה המשיבה למתן צו מניעה וצו עשה נגד המבקשת ביחס לאספקת האשלג נמחקה ביום 30.12.2014, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה ביניהם (ת"א 20571-11-14).
6. המבקשת התנגדה לבקשה וטענה כי החריג המצויין בסעיף 79ב(ג) אינו חל בעניין דנן. בתגובתה נסמכה המבקשת, בין היתר, על ההלכה שנקבעה על-ידי בית משפט זה ברע"א 6710/14 מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ' עיריית שפרעם (7.12.2014) (להלן: "עניין מפלסי הגליל"), אשר בו נערכה הבחנה בין מצב בו הבוררות נוצרה באמצעות הסכם שנערך בין הצדדים ביוזמתם (בין אם מדובר בהסכם שנחתם טרם פרוץ הסכסוך, בין אם לאו), לבין הליכי בוררות שהחלו ביוזמת בית המשפט. במקרה הראשון, כך נקבע באותה פרשה, לא חל סעיף 79ב(ג) לחוק ויש להחיל עליו את כללי הסמכות הרגילים, ורק במקרים בהם היוזמה להעברת הסכסוך לבוררות היתה של בית המשפט מוקנית הסמכות הבלעדית לאותו בית משפט. בעניין דנן, טענה המבקשת, הצדדים הגיעו להסכם בוררות עוד לפני הגשת התובענה, ואישור ההסכם על-ידי בית המשפט המחוזי נתן אך תוקף להסכמתם. לאור זאת, יש להחיל את כללי הסמכות הרגילים, לפיהם התובענה הוגשה במקומה הראוי, הוא מקום מושבה של המשיבה. עוד טענה המבקשת בתגובתה, כי תכליתה של הוראת סעיף 79ב(ג) היא ייעול ההליך המשפטי בין הצדדים, מתוך הנחה שבית המשפט המעביר את הסכסוך לבוררות הוא הגורם היעיל והנכון להכריע בו. במקרה שלנו, כך נטען, אין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו יתרון, מאחר וכל מעורבותו התמצתה באישור טכני של הסכם הבוררות ופסק הבורר. כמו כן הפנתה המבקשת גם למגמה הניכרת בפסיקה להפחתה במשקלה של סוגיית הסמכות המקומית. בנוסף לכך נטען כי הבקשה להעברת הדיון חותרת תחת הסכמת הצדדים לקיים הליך מהיר ויעיל כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים.

7. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וקבע כי הדיון בהמרצת הפתיחה יועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ראשית קבע בית המשפט בהחלטתו כי אין הוא מקבל את פרשנות המשיבה לפיה היה זה בית המשפט המחוזי שיזם את העברת הסכסוך לבוררות, אלא מוכן הוא להניח שהיתה זו יוזמת הצדדים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, יוזמת הצדדים לא הביאה לתחילת הליכי בוררות בפועל לפני שהסכסוך הונח על שולחנו של בית המשפט, אלא רק לאחר מכן. הסכמת הצדדים באשר לקיום הבוררות, נתגבשה למעשה רק בישיבה שנערכה בבית המשפט במעמד הצדדים ביום 27.7.2009, בה נתבקש בית המשפט ליתן להסכמה תוקף של החלטה. בנסיבות אלו, כך נקבע, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוא אכן זה שהעביר את הסכסוך לבוררות.

עוד קבע בית המשפט כי גם אם יקבל את עמדת המבקשת, אין בכך כדי להועיל לה, מכיוון שמדובר בסעדים שונים המבוקשים כלפי החלטת הבודק, שמונה על-פי פסק הבורר, שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ולפיכך יש לקבל את הטענה שהסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לאותו בית משפט. בנוסף לכך, קבע בית המשפט, תלויות ועומדות תביעות בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאור האמור, כך נקבע, מן הראוי להעביר את הדיון בהמרצת הפתיחה.

8. מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משקיבל את הבקשה להעברת הדיון. לטענת המבקשת, הצדדים הסכימו לדון בסכסוך בבוררות עוד במסגרת הישיבה שנערכה בכנסת, וההסכם האמור קיבל תוקף של החלטה על-ידי ועדת הכספים וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לטענת המבקשת, המשיבה עצמה הודתה בקיומו של הסכם בוררות בין הצדדים במסגרת בקשתה להעברת הדיון, וכמו כן הצדדים הם אלו שיזמו את העברת הסכסוך לבוררות ולא בית המשפט המחוזי, אשר רק נתן תוקף להחלטה. המבקשת יוצאת חוצץ נגד פרשנותו של בית המשפט המחוזי, לפיה מאחר והליכי הבוררות בין הצדדים החלו רק לאחר שהסכסוך הונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הרי שיש לראותו כמי שהעביר את הסכסוך לבוררות, וכמי שקנה את הסמכות לדון בכל עניין הכרוך בה. המבקשת סבורה כי בית המשפט אימץ למעשה מבחן כרונולוגי ולא מהותי, אשר אינו תואם את ההלכה הפסוקה. עוד טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בניגוד לתכליתו של סעיף 79ב(ג) לחוק, וכי אין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כל יתרון על פניו, מאחר ואין לו היכרות עם הסכסוך לגופו. מנגד, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עמוס ביותר, והדבר אינו מגשים את תכלית היעילות, כמו גם את הסכמת הצדדים לחתירה למתן החלטה מהירה בסכסוך. אשר לתובענות הנוספות התלויות ועומדות בין הצדדים, טוענת המבקשת כי אין לדבר רלבנטיות להחלטה, וטוענת כי יש לבטלה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בחיפה.

9. מנגד סבורה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, שהיא חלק "ממלחמת התשה מיותרת" ומניסיון גס ל"Forum Shopping". לטענת המשיבה, מדובר בהליך אחד מני רבים המנוהלים בקשר לאותו הליך בוררות, כולם בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, זאת לאחר שאותו בית משפט הוא זה שגם אישר את ההחלטה על מינוי הבורר ואישר את פסק הבורר, ומבלי שהמבקשת כפרה בסמכותו של בית המשפט. בנסיבות אלו, טוענת המשיבה, אין ספק כי יש לראות את בית המשפט בתל אביב-יפו כמי שהעביר את הסכסוך לבוררות, וכבית המשפט המוסמך לדון בכל העניינים הקשורים בה. המשיבה מטעימה, כי אין מדובר בהלכה חדשה אלא ביישום ההלכה הקיימת, כאשר בית המשפט קבע במפורש כי בטרם הונח הסכסוך על שולחנו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לא יצאה אל הפועל יוזמת הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות. משכך, אין ספק כי העברת הסכסוך לבוררות היא תוצאה של החלטת בית המשפט. עוד מפנה המשיבה לכך שבניגוד למקרה שנדון בעניין מפלסי הגליל, שם לא ניתנה החלטה המאשרת את ההסכמה לפנות להליך בוררות, בענייננו בית המשפט היה מעורב בתהליך מראשיתו ועד סופו, כולל אישור פסק הבוררות. גם בהתחשב באינטרס היעילות, טוענת המשיבה, עדיף יהיה לצדדים לסיים באותו בית משפט את כלל הסכסוכים ביניהם הקשורים לאותו פסק בורר. מן הטעמים האמורים נטען כי יש לדחות את הבקשה.

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, לא בלי התלבטות, כי אין מקום להעתר לבקשה.

11. ידועה היא ההלכה כי רשות ערעור תינתן במשורה בנוגע להחלטות ביניים של בית המשפט המחוזי בכלל, ולהחלטות הנוגעות לענייני בוררות בפרט (ראו, מהעת האחרונה, רע"א 1030/15 דדון נ' חדד, פסקה 5 (18.8.2015); רע"א 3082/15 ברדוגו נ' מונסנגו, פסקה 5 (17.8.2015); רע"א 285/15 גורן נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ, פסקה 7 (26.7.2015), ועוד רבים אחרים). איני סבור כי העניין שלפנינו מעלה שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או דורשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. לפיכך אין הצדקה לחריגה מכלל זה.

12. בעניין מפלסי הגליל המוזכר לעיל סקר השופט י' דנציגר, את ההלכה בסוגיה מיהו בית המשפט המוסמך לדון במצבים כגון דא. בין היתר עמד על כך שיש לשוב לנקודת ההתחלה של הליך הבוררות, ולבדוק האם מדובר בהליכי בוררות שהחלו ביוזמת בית המשפט שהעביר בהסכמת הצדדים עניין שנדון לפניו לבוררות, או שמא בהליכי בוררות שהחלו ביוזמת הצדדים בהתאם להסכם בוררות ביניהם ולא ביוזמת בית המשפט. עם זאת, בכך לא סגי:

"לצורך המענה על השאלה מיהו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות הנוגעות להליכי הבוררות, לא די לבחון האם קדם להליך הבוררות הליך בבית המשפט, אלא יש לבחון האם בית המשפט יזם את העברת הסכסוך לבוררות או שמא הצדדים יזמו זאת. רק באותם מקרים שבהם היוזמה להעברת הסכסוך לבוררות הייתה יוזמתו של בית המשפט והצדדים העניקו הסכמתם לכך תוקנה לבית המשפט המעביר הסמכות העניינית לדון בהמשך בכל הסוגיות שנוגעות להליכי הבוררות" (שם, פסקה 13).

בענייננו יִשם בית המשפט המחוזי את ההלכה האמורה, וקבע כי העובדה שהצדדים לא הצליחו להעביר את הסכסוך לבוררות במשך תקופה של חודשיים-ימים, חרף קיומו של הסכם ביניהם, מלמדת כי לבית המשפט היה תפקיד משמעותי בהעברתו של הסכסוך לבוררות. מסקנה זו הגיונה בצדה, שכן אין זה ברור מדוע נאלצה המשיבה להגיש תביעה נגד המבקשת אם כל הסכסוך הועבר למעשה כבר בהסכמה.

העתק המרצת הפתיחה מ-2009 לא הוגש לעיוני, ובהעדרו קשה יותר לעמוד על הנסיבות שהביאו להגשתה. יחד עם זאת, גם מפרוטוקול הדיון מיום 27.7.2009 שצורף לבקשה ניתן ללמוד כי במסגרת ההסכם הוסיפו הצדדים פרטים נוספים מעבר למה שסוכם במסגרת ישיבת הוועדות בכנסת, כגון זהותו של הבורר, גדרה המדויק של הבוררות, ומחירו המדויק של טון אשלג במשך תקופת הבוררות. בית המשפט מוסיף ומשבח את הצדדים באותו מעמד, על כך שהשכילו להגיע להסכמה באופן שהביא לידי סיום את התובענה עצמה. מכאן עולה כי גם אם היוזמה הראשונית של הסכם הבוררות היתה של הצדדים, הרי שמעורבותו של בית המשפט היא זו שהביאה לגיבוש וסיום של ההסכמה והוצאתה מן הכוח אל הפועל.

13. מעורבותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לא התמצתה בהעברת הסכסוך לבוררות, אלא גם באישורו של פסק הבורר. אכן, ניתן היה גם לסבור אחרת ולקבוע כי תפקידו של בית המשפט בתל אביב-יפו היה מינורי, באופן שלא הקנה לו סמכות בלעדית. ואולם, משקבע בית המשפט המחוזי את אשר קבע, אינני סבור כי יש הצדקה להתערב בשיקול דעתו.

14. לשיקול זה יש לצרף גם את שיקולי היעילות, אותם הזכירה המבקשת בבקשתה. לטענת המבקשת יש בהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כדי לעכב את הדיון. יחד עם זאת, במבט כולל סבורני כי יעיל יהיה יותר, גם לצדדים ובודאי שגם למערכת בכללותה, אם כלל הסכסוכים הנובעים מאותו פסק בורר ידונו לפני מותב אחד. יש בכך כדי להבטיח חיסכון במשאבים והסרת חשש לפרשנויות מיותרות והחלטות סותרות.

15. נזכיר, כי ההלכה האמורה בעניין מפלסי הגליל נוגעת הן לסמכות עניינית, הן לסמכות מקומית. עם זאת, אין להשוות בין השתיים לעניין החשיבות והמשקל שיש להן. כפי שציינה המבקשת עצמה בתגובתה לפני בית המשפט המחוזי, בית משפט זה קבע כבר לפני שנים כי אין לייחס לסוגיה זו משמעות מופרזת, בהתחשב במרחקים הקצרים ובהתקדמות הטכנולוגית (ראו דברי כב' השופט ש' לוין ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731, 734 (1995); רע"א 11180/08 עיריית מודיעין- מכבים-רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ, פסקה 8 (6.5.2009)). כאשר מול שיקול זה עומד אינטרס היעילות הדיונית בין הצדדים, אין ספק כי לאחרון משקל נכבד יותר.
16. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית בזאת. המבקשת תשלם את הוצאות המשיבה בבקשה זו בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ‏י"א באלול התשע"ה (‏26.8.2015).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15047340_O03.doc עב
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il