הדפסה

רע"א 4582/14 שלמה טרבולסי נ. שרונה עזרא

החלטה בתיק רע"א 4582/14
בבית המשפט העליון

רע"א 4582/14

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשים:
1. שלמה טרבולסי

2. חיה טרבולסי

נ ג ד

המשיבים:
1. שרונה עזרא

2. רוני עזרא

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.5.2014 בע"א 33780-10-13 שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' דברת – סג"נ, ר' ברקאי וא' ואגו

בשם המבקשים:
עו"ד גיא אבני

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ש' דברת, סגנית נשיא, והשופטים ר' ברקאי וא' ואגו) מיום 4.5.2014, בע"א 33780-10-13, על פסק הדין של בית משפט השלום באשקלון (השופט ע' כפכפי), מיום 9.7.2013, בת.א. 17087-03-11 ובת.א. 36074-04-11 שהדיון בהם אוחד. עניינה של הבקשה – הפרת הסכם מכר.

רקע והליכים

ב. ואלה העובדות הצריכות לעניין: ביום 23.5.2004 חתמו בעלי הדין על הסכם מכר (להלן ההסכם), שלפיו התחייבו המבקשים למכור למשיבים מגרש הידוע כמגרש מספר 250 בשטח של כ-547 מ"ר, בגוש 39612, חלקה 1 בנתיבות (להלן המגרש). התמורה שנקבעה היתה בסך של 150,000 ש"ח. נקבע כי הסכום האמור ישולם עד ליום 3.7.2005, ומתוכו יופקד סך של 20,000 ש"ח בנאמנות אצל עורך-דין שמילה אשר ערך את ההסכם בעבור בעלי הדין, לצורך תשלום מס שבח, מס מכירה ודמי הסכמה, ככל שיידרשו. לפי סעיף 7 להסכם, אמורה היתה העברת הזכויות במגרש להיעשות בכפוף לביצוע מלוא התשלום, עד ליום 30.5.2005. המבקשים הסכימו לרשום הערת אזהרה לטובת המשיבים, ואף נקבע פיצוי מוסכם בנסיבות הפרה בסך של 5,000 דולר; נקבע כי איחור בן 10 ימים בביצוע התשלום יחשב הפרה יסודית.

ג. בהתאם לקביעות פסק הדין של בית משפט השלום, בפועל העבירו המשיבים לידי המבקשים 100,000 ש"ח; לא נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבים; לא הופקדו כספים בנאמנות; ביום 31.3.2005 ניתן אישור לרישום המגרש בפנקסי המקרקעין מאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין; שולמו מס רכישה ומס שבח. לא היה חולק כי עסקת המכר בוצעה על ידי אבישי אטיאס, שהוא אחיה של המשיבה 1, אשר היה מצוי בהליכי פשיטת רגל מאז אפריל 2011, ולכן המשיבים הם שחתמו על הסכם המכר. בין בעלי הדין התגלעה מחלוקת בנוגע לתשלום התמורה ולשאלה האם זכאים המבקשים לבטל את ההסכם, או שמא זכאים המשיבים לאכוף את העברת הזכויות במגרש על שמם. כל אחד מבעלי הדין הגיש תביעה, והדיון בהן אוחד.

ד. בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקשים והצהיר על ביטול ההסכם. בית המשפט ציין כי התנהלות בעלי הדין סביב ההסכם מעוררת סימני שאלה; למרות שחלף הזמן בו הייתה התמורה אמורה להתקבל וכך גם הזמן להעברת הזכויות במגרש, פנו המשיבים במכתב למבקשים רק ביום 11.2.2010, ואילו המבקשים פנו במכתב בודד למשיבים מיום 2.9.2010. רק בראשית 2011 הוגשו התביעות ההדדיות; איש מבעלי הדין לא טרח לזמן את עו"ד שמילה לעדות. בית המשפט הוסיף כי התרשם שהמגרש נרכש למעשה בעבור אבישי אטיאס וכי המשיבים היו "אנשי קש" בעבורו.

ה. בית המשפט קיבל את גרסת המבקשים שלפיה שילמו המשיבים סך של 100,000 ש"ח בשנת 2007, וקבע כי המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי שילמו את יתרת התמורה בגין המגרש. בהקשר זה ציין בית המשפט כי במסמך שהעבירו המבקשים לכאורה ביום 5.8.2009 בפקס לעו"ד בראש, אשר ייצג נושה של אבישי אטיאס בתיק הוצאה לפועל שהתנהל נגדו, נכתב: "הריני לאשר שעוקלו סך של 150,000 ש"ח אשר הועברו ע"י אבישי אטיאס, בקשר להסכם המכר שנחתם איתו באמצעות אחותו ובעלה" (להלן המסמך). בית המשפט קבע כי בהעדר ראיות נוספות להוכחת אמיתות המסמך, די בהכחשת המבקשים כי חתמו עליו כדי למנוע מן המשיבים להסתמך על מסמך זה, וכי אין להטיל עליהם את הנטל להפריך את אמיתות המסמך. בית המשפט הוסיף, כי אף לגופו של עניין עולה שאין מדובר במסמך מהימן, שכן "אדם אשר מסרב לחתום על צו עיקול לא נוהג לשלוח פרטים נוספים ומסמך הודאה כי עיקל לכאורה 150,000 ש"ח". נקבע כי "גם מבחינה מהותית, מוכר מגרש אינו מחזיק בנכסים של הקונה עם קבלת הכסף ששילם הקונה..". בית המשפט העיר כי לכאורה ממסמך זה עולה שהרוכש הוא אבישי אטיאס, ולכן נקבע שגם מסמך זה אינו מסייע למשיבים להוכיח כי שילמו את מלוא התמורה.

ו. בית המשפט קבע איפוא, כי המשיבים הפרו את ההסכם הפרה יסודית המזכה את המבקשים בזכות לבטל את ההסכם ולחייב את המשיבים בפיצוי עליו הוסכם. בית המשפט ציין, כי יש לראות במכתב ששלחו המבקשים מיום 2.9.2010 הודעה על ביטול ההסכם, ובתביעתם - הודעת ביטול נוספת. לפיכך, כאמור, הצהיר בית המשפט על ביטול ההסכם, וקבע כי המבקשים זכאים לפיצוי המוסכם בסך של 17,100 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כן נקבע שעל המבקשים להשיב למשיבים סך של 100,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.2007. המשיבים חויבו גם בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. על פסק הדין הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
ז. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. פסק הדין נכתב על ידי השופטת ר' ברקאי, ואליו הצטרפו השופטים ש' דברת, סגנית נשיא וא' ואגו. בית המשפט סבר כי שגה בית משפט השלום משלא ייחס משקל ראוי למסמך מיום 5.8.2009 שהוצג בפני עו"ד בראש, והחתום על ידי המבקשים, שלפיו מאשרים הם כי קיבלו לידם סך של 150,000 ש"ח תמורת המגרש. בית המשפט קבע כי למסמך זה משמעות ניכרת המשפיעה על המסקנה הסופית במחלוקת. בית המשפט הוסיף, כי יש בעדותו של עו"ד בראש כדי לאשר את דבר אמיתות המסמך. בית המשפט מצא חיזוק לעדות עו"ד בראש בחתימות המופיעות על המסמך, הזהות על פניה, לחתימות המבקשים המופיעות על ההסכם, יחד עם העובדה שבכותרת המסמך מוטבע שם משפחתם של המבקשים בשפה האנגלית (Trbolsy), כשם שולח הפקס. בית המשפט קבע כי די באמור לבסס לכאורה את טענת המשיבים, שלפיה מסמך זה נחתם על ידי המבקשים ונשלח על ידיה לעו"ד בראש אשר אישר את קבלתו. בית המשפט קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שמדובר במסמך מזויף. עוד הוסיף בית המשפט, כי ההסבר שסיפק בית משפט השלום בעניין הוא הסבר משפטי "ואין לייחס אותו למוכרים שספק אם הבינו משמעות משפטית זו עת שלחו הודעתם לעו"ד בראש". לפיכך נקבע כי די בכך שהמבקשים אישרו שבחזקתם סך 150,000 ש"ח שהתקבל בגין הסכם המכר, כדי לאשר שהתמורה שולמה במלואה, וכן נאמר כי יש במסמך כדי להטות את הכף לטובת המשיבים ולקבוע כי התמורה בגין ההסכם שולמה במלואה.

ח. כמו כן נפסק, כי אף שאין עדות בכתב לתשלום יתרת הסכום בסך 50,000 ש"ח, אין בכך כדי לשלול תשלום סכום זה, בהתחשב בעובדה שאף אין עדות בכתב לתשלום 100,000 ש"ח. על כן, כאמור, התקבל הערעור ונקבע כי המשיבים שילמו את כל התמורה החוזית ולכן זכאים לאכיפת ההסכם. המבקשים חויבו בהוצאות הערעור בסך 15,000 ש"ח. על פסק הדין הגישו המבקשים את הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ט. לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי בחר להתעלם מקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום בפסק דין מנומק ומפורט כדבעי, וכן מקביעות בדבר מהימנות עדים, והפך את פסק דינו של בית משפט השלום תוך שהוא גורם להם עוול. לטענתם, בכך התעלם בית המשפט המחוזי מן ההלכה הפסוקה שלפיה בית משפט של ערעור לא יתערב בהחלטות בדבר מהימנות עדים. לדברי המבקשים, בית המשפט התעלם מקביעת בית משפט השלום שלפיה עדותם הייתה "מהימנה ועקבית וללא סתירות מהותיות". המבקשים מפרטים קביעות נוספות של בית משפט השלום בנוגע למהימנות המשיבים, ומזכירים שהמשיבה 1 לא הגישה תצהיר וכלל לא התייצבה לתת עדות. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מקביעות אלה, מכך שכשלו המשיבים להוכיח את מועד התשלום בסך של 100,000 ש"ח ואת התשלום הנוסף בסך של 50,000 ש"ח "בהעדר גרסה סדורה מצד הקונים והישענותם על עדות מפוקפקת של אבישי אטיאס, אשר מצוי בהליכי פשיטת רגל מאפריל 2011, אולם לא טרח להסביר מהיכן היו לו כספים להעביר בשנת 2004 ומדוע הוא משלם בגין נכס של אחותו...".

י. המבקשים מוסיפים כי בהתייחסו לעו"ד בראש התעלם בית המשפט המחוזי מקביעותיו של בית משפט השלום לגביו. כן התעלם בית המשפט המחוזי מהערת בית משפט השלום בנוגע לכך שביום הטלת העיקול, 12.7.2009, פנו המשיבים לראשונה בבקשה להשלמת העברת הזכויות במגרש. לדברי המבקשים, אף מבלי להתייחס לנימוקי בית משפט השלום המבוססים על הגיון משפטי, די היה בקביעותיו לפיהן אין המסמך מהימן כדי למנוע את הסתמכותו של בית המשפט המחוזי עליו. לטענת המבקשים, בית המשפט התעלם מן ההלכה הפסוקה שלפיה כאשר מכחיש אדם חתימה על מסמך, עובר הנטל לצד שכנגד להוכיח את אמיתות חתימתו. לכן, לדעתם שגה בית המשפט המחוזי כשהעביר את הנטל להוכחת זיופו של המסמך אל כתפי המבקשים. המבקשים מוסיפים כי המשיבים נמנעו מהבאת חוות דעת גרפולוגית כדי להוכיח את טענתם בדבר אמיתות המסמך, ויש לזקוף זאת לחובתם ולקבוע שלא עמדו בנטל להוכחת אמיתותו.

יא. לחלופין טוענים המבקשים כי אם סבר בית המשפט המחוזי שלא התקיים דיון בעניין אמיתות החתימות על המסמך, היה עליו, לכל הפחות, להורות על השבת התיק לדיון לפני בית משפט השלום ולהורות על מינוי גרפולוג במידת הצורך. טענה חלופית נוספת של המבקשים היא כי אם אכן שולמה התמורה על ידי המשיבים רק בשנת 2007, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם המבטלת את ההסכם. המבקשים חוזרים וטוענים כי עד היום לא שולמה יתרת התמורה בסך של 50,000 ש"ח חרף פניותיהם רבות למשיבים, גם באמצעות עורכת-דין. לדעת המבקשים, מכתבם הראשון של המשיבים בבקשה לממש את ההסכם בחלוף כחמש שנים מיום חתימת ההסכם מאשר את טענתם, לפיה לא קיבלו מן המשיבים את מלוא תמורת ההסכם, שאחרת היו המשיבים מזדרזים לממשו. על כן עותרים המבקשים לקבוע כי יש לבטל את ההסכם כאמור בפסק דינו של בית משפט השלום.
הכרעה
יב. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה, בעניינים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מגדרי המחלוקת שבין הצדדים הישירים לה. הבקשה שלפניי במובהק אינה מקיימת אמות מידה אלה. למסקנה זו אני מגיע חרף התוצאות השונות אליהן הגיעו בתי המשפט הקודמים, אשר אינן מצדיקות, כשלעצמן, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל, רע"א 1292/13 שוורצמן נ. עופר (29.5.2013)).

יג. בסופו של יום, בקשה זו נשענת על שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד: האם התקבלה התמורה בגין רכישת המגרש, אם לאו. אכן, אוכל להבין לתסכולם של המבקשים; ואולם אין די בכך להצדיק התערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר החליט בהרכב של שלושה שופטים לתת משקל רב יותר למסמך מיום 5.8.2009, באופן המטה את הכף לטובת המשיבים.

יד. מדובר כאמור, בסכסוך פרטני שהתגלע בין בעלי הדין. אמנם, אוסיף כי העמימות העובדתית האופפת את עסקת המכר של המגרש והתנהלות בעלי הדין במהלך החתימה ולאחריה לא התפוגגה אף לאחר דיון בשתי ערכאות. אין עדות בכתב לביצוע תשלום התמורה או חלק ממנה במועד כלשהו; במצב דברים זה, המסמך היחיד שניתן לבחון בביקורת שיפוטית הוא המסמך שהעבירו המבקשים לכאורה ביום 5.8.2009 בפקס לעו"ד בראש. ואולם, מסמך זה לא צורף לבקשה זו, וממילא אין בידי להידרש אליו. המבקשים טענו כי המשיבים לא הביאו גרפולוג להוכיח את אמיתות החתימות על המסמך, אך יכלו אף הם להביא גרפולוג מטעמם להוכיח אחרת, וזאת לא עשו. אציין כי אף לא צורף לבקשת רשות הערעור כל מסמך אחר, לרבות הסכם המכר, אשר היה מאפשר, לכל הפחות, להתרשם מן החתימות. בנסיבות המקרה דנן, בהן רב הגלוי על הנסתר, לרבות התמיהה בשאלת "אנשי הקש" והרוכש האמיתי, ובעלי הדין כולם מגלים טפח ומכסים טפחיים בנוגע לחתימת הסכם המכר ולאופן מימושו, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור (השווה: רע"א 504/13 מז'בובסקי נ' מועלם (30.4.2013)). אף איני רואה מקום, בנסיבות אלו, להידרש לטענותיהן החלופיות של המבקשים.
טו. לא אוכל איפוא להיעתר למבוקש.

ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשע"ד (24.7.2014).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14045820_T01.doc/צש
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il