הדפסה

רע"א 4548/14 שלמה פרץ נ. קצין תגמולים

החלטה בתיק רע"א 4548/14

בבית המשפט העליון

רע"א 4548/14

לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:
שלמה פרץ

נ ג ד

המשיב:
קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.5.2014 בע"א 37689-08-13 שניתן על ידי סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א' ואגו ו-י' פרסקי

בשם המבקש:
עו"ד ליאור טומשין, עו"ד דוד שוורצבאום

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.5.2014 (ע"א 37689-08-13, סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א' ואגו ו-י' פרסקי). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בבאר שבע (להלן: ועדת הערעורים) מיום 3.7.2013 (ע"נ 6440-08-12).

רקע והליכים קודמים

2. המבקש התגייס לצה"ל בשנת 1984 לאחר שנקבע לו פרופיל 97. מאז הוא שירת כמבנאי מטוסים בחיל האוויר עד שנת 2008, בשירות סדיר ובהמשך בשירות קבע. שירותו הצבאי של המבקש כלל עבודה שהייתה כרוכה בעמידה ממושכת לאורך שנים רבות.

3. בשנת 2005 החל המבקש לסבול מנפיחות ברגליים. בהמשך לכך, בשנת 2008 אובחן המבקש כסובל ממצב של מחלת דליות ברגליים, ובשנת 2009 הוא אובחן כסובל אף מאי-ספיקה של חלק מהוורידים ברגליים. עקב כך, המבקש הגיש תביעה לקצין התגמולים ביום 19.1.2010 ובה ביקש כי המחלה ברגליו תוכר כמחלה שנגרמה עקב שירותו הצבאי מכוח סעיף 30 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים).

4. ביום 28.6.2012 קיבל המשיב את תביעתו של המבקש באופן חלקי, וקבע כי מחלת הדליות ברגליים שממנה הוא סובל החמירה בתקופת השירות הצבאי ובעקבותיו. על בסיס זה הוא קבע כי "ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת". בהחלטתו התבסס המשיב על חוות דעתו של מומחה מטעמו – פרופ' רפאל ולדן (להלן: פרופ' ולדן), שבדק את המבקש, עבר על מסמכיו הרפואיים וקבע כי "אי ספיקה ורידית והופעת דליות נובעת מעיקרה מחולשה מולדת של דפנות הורידים. עם זאת, עבודה בעמידה ממושכת במשך שנים רבות עלולה להחיש ולהחמיר את אי הספיקה". בהמשך לכך פרופ' ולדן חיווה דעתו כי תנאי השירות הצבאי של המבקש מהווים "גורם מחמיר למחלת הורידים בשיעור של 50%". כאמור, המלצה זו אומצה במלואה על-ידי המשיב.

5. על החלטת המשיב, הגיש המבקש ערעור לוועדת הערעורים. בערעור הסכים המשיב לבסיס העובדתי שנקבע בעניינו ולחוות הדעת של פרופ' ולדן, ולכן לא הציג כל ראיות או חוות דעת רפואית אחרת. עם זאת, המבקש טען כי מבחינה משפטית קביעותיו של פרופ' ולדן לפיהן הוא לא סבל ממחלה ברגליו בטרם השירות וכי זו התפרצה בשירותו הצבאי היו צריכות להוביל למסקנה כי המחלה נגרמה ולא רק החמירה עקב שירות. זאת, כיוון שחולשה מולדת של דפנות הווריד מהווה אמנם סיכון להתפרצות המחלה, אך סיכון זה התממש בשל השירות.

6. ביום 3.7.2013 דחתה ועדת הערעורים את ערעורו של המבקש. ועדת הערעורים קבעה שאכן, בניגוד לטענת המשיב, המבקש יכול היה להסתמך על חוות הדעת של פרופ' ולדן כדי לבסס את טענותיו ולא נדרש להגיש חוות דעת נפרדת, וכן ציינה שהחלטת המשיב לוקה בעמימות בשל העדר הנמקה בכל הנוגע לקביעה שהוכר בעניינו של המבקש אך קשר של החמרה בין השירות לבין המחלה, להבדיל מגרימה. אולם, לצד זאת, ועדת הערעורים קבעה כי חוות הדעת של פרופ' ולדן אינה מספיקה לצורך הרמת הנטל שבו היה צריך לשאת המבקש להוכיח קשר סיבתי משפטי בין תנאי שירותו הצבאי להתפרצות המחלה. זאת, בשים לב לכך שכאשר מדובר בשירות ארוך ומתמשך ולא ניתן להצביע על אירוע טראומטי חריג שהביא לפרוץ המחלה הנטל להוכיח קשר סיבתי בין השירות הצבאי להתפרצות המחלה נותר מוטל על התובע ולא עובר למשיב (בהפנייה לע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 (1991) (להלן: עניין רוט)).

7. על החלטתה של ועדת הערעורים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 21.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש מעלה שאלה "מעניינת ומאתגרת" בכל הנוגע לאפשרות לבסס קשר סיבתי של "גרימה" בין "מחלת מקצוע" שהתפרצה בעקבות מיקרוטראומה שעבר חייל אשר היה לכאורה "מועד ללקות במחלה" לבין תנאי השירות – גם בהעדר אירוע טראומטי חריג שאליו התייחס עניין רוט. לצד זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הנטל להראות קשר סיבתי בין המחלה לשירות על פי דרישת חוק הנכים, אף שאינו נטל כבד במיוחד, מוטל על המבקש. במקרה דנן, כך נקבע, המבקש תמך את טענתו ביחס לקשר סיבתי מסוג "גרימה" אך ורק על פרשנות מסוימת שנתן לחוות דעתו של פרופ' ולדן, תוך שהוא בוחר שלא להציג ראיות או חוות דעת נוספות ואף לא להעמיד את חוות הדעת לשאלות הבהרה או חקירה נגדית. בכך, כך קבע בית המשפט המחוזי, לא היה די כדי להוכיח את טענתו לקשר סיבתי מסוג גרימה. זאת, מאחר שפרופ' ולדן ציין במפורש בחוות דעתו כי לפי שיפוטו עמידה ממושכת הינה גורם מחמיר למחלת הורידים, ואף קבע בעניינו של המבקש שיעור החמרה ספציפי של 50%. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש לא יכול להיתלות "בתיבה בודדת" בחוות דעתו של פרופ' ולדן, אשר אף "הוצאה מהקשרה המיידי", על מנת "לצאת ידי חובה" לעניין נטל ההוכחה בסוגיית הליבה שבמחלוקת בין הצדדים.

בקשת רשות הערעור

8. בקשה זו מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלה עקרונית בכל הנוגע לנכי צה"ל שמצבם הרפואי נובע ממיקרוטראומה, היינו משרשרת של אירועים מצטברים שהתרחשו בשל תנאי השירות. לטענת המבקש, עמדתו של המשיב היא כי יש להחיל מבחנים שונים ומחמירים מאלו שחלים על נכי תאונות עבודה לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין נכות מסוג מיקרוטראומה לבין השירות הצבאי. כמו כן, הוא טוען שעמדת המשיב משליכה על שאלת רמת הקשר הסיבתי הנדרש כאשר מדובר באדם עם נטייה גנטית למחלה ועל שאלת נטל ההוכחה הנדרש – כולן סוגיות עקרוניות שיש מקום לדון בהן במסגרת "גלגול שלישי" (בהשוואה לרע"א 8138/07 פאר נ' קצין התגמולים (21.6.2011) אשר בו נדונו במסגרת "גלגול שלישי" המבחנים לקשר הסיבתי בין מחלה קונסטיטוציונאלית לבין השירות על רקע המבחנים שנקבעו לנכים בשל תאונות עבודה).

9. כדי לחזק את טענתו מביא המבקש דוגמה לפסק דין שבו הכיר בית הדין לעבודה במחלת ורידים שהתפתחה אצל אדם שעבד כספר ונדרש לעמידה הממושכת בעבודתו ככזו שגרמה לנכות בגין עבודה (על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995) ולא אך החמירה אותה (ב"ל (ת"א) 7301-07 עזרא נ' המוסד ביטוח לאומי (4.1.2011)).

10. באשר לתשתית העובדתית, טוען המבקש כי המשיב עצמו לא דחה את התביעה בשל העדר הוכחה עובדתית, ואף הגדיר את המחלוקת בין הצדדים כמשפטית בכתב התשובה שלו לוועדת הערעורים. הוא מוסיף וטוען כי אף ועדת הערעורים סברה שהוא היה רשאי להסתמך על חוות הדעת של פרופ' ולדן. בנוסף טוען המשיב כי מדובר בערעור שהתנהל בפני ועדת הערעורים בהתאם לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב-1992 (להלן: חוק בתי דין מנהליים), ועל כן הרשות המנהלית היא זו שהייתה צריכה להניח בסיס להחלטתה בפני וועדת הערעורים, כמצוות סעיף23(ב) לחוק זה.

הכרעה

11. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את הבקשה.

12. כלל נקוט במשפטנו הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או במקרים שבהם נדרשת התערבות לצורך מניעת עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

13. בנסיבות העניין, השאלות הכלליות שמעלה המבקש הן מעניינות, כפי שציין אף בית המשפט המחוזי. אולם, כפי שבית המשפט המחוזי הוסיף וקבע בנסיבות העניין לא הונחה תשתית ראייתית-רפואית מספקת לדיון בהן. כלל נקוט הוא בבית משפט זה שלא לדון בשאלה משפטית חשובה במסגרת "גלגול שלישי" אם אין בפתרונה כדי להשפיע על תוצאת הערעור (ראו: רע"א 7664/13 סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות, פסקה 27 (‏16.1.2014) וההפניות שם).

14. בית משפט המחוזי בחן את כלל טענותיו של המבקש, כפי שהוצגו גם בפני, וקבע כי הוא לא הניח בסיס ראייתי להוכחת טענתו המשפטית-רפואית לפיה מחלת הוורידים שלו קשורה לשירותו הצבאי בקשר סיבתי של גרימה, להבדיל מקשר סיבתי של החמרה. אף אני איני סבורה כי המבקש ביסס את טענתו מבחינה ראייתית, שכן מדובר בשאלה שהתשובה לה חייבת להישען על מסד רפואי איתן. אכן, על-פי חוק בתי דין מנהליים על הרשות המנהלית מוטלת החובה להציג בבית המשפט את המסמכים והתשתית הראייתית ששימשו אותה בהחלטתה. אולם, במקרה דנן, המשיב עמד בחובתו זו שעה שהציג את חוות דעתו של פרופ' ולדן, שאותה הוא אף אימץ במלואה, תוך הדגשת קביעתו של פרופ' ולדן כי תנאי השירות הם "גורם מחמיר למחלת הורידים בשיעור של 50%". מאחר שהמבקש ביקש לטעון למסקנה שונה מזו שהוצעה על-ידי פרופ' ולדן עצמו – היה עליו לתמוך טענתו זו בראיות. יוער בהקשר זה שאף בעניין פאר, שאליו הפנה המבקש, הוגשו חוות דעת וראיות נוספות מטעם הצד הנוגע בדבר.

15. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום,כ"ט בתמוז התשע"ד (27.7.2014).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14045480_A01.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il