הדפסה

רע"א 44622-12-11 פלח ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 44622-12-11 פלח ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

בפני
כב' השופטת יהודית שטופמן

מבקשים

1. יהודה פלח
ע"י עו"ד שוורץ
2. אילנה פלח
ע"י עו"ד בן פורת

נגד

משיבים

  1. עו"ד יוסי דרור – כונס נכסים
  2. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

ע"י עו"ד יוסי דרור
3. פרוספר אזגי

החלטה

א. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 19.12.2011 של ביהמ"ש השלום (כב' השופט משה סובל), אשר דחה את בקשת רשות הערעור של שני המבקשים, יהודה פלח ואילנה פלח (להלן: "המבקש", "המבקשת" – בהתאמה וביחד "המבקשים" או "החייבים"), על החלטתו מיום 1.12.2011 של כב' רשם ההוצל"פ נועם רף, אשר דחה את בקשת המבקשים לבטל את החלטתו מיום 10.11.2011, בה אושרה מכירה לצד ג' של נכסם של המבקשים, שהוא בית מגורים ברחוב השומר 40 בהוד השרון (להלן: "הנכס").

ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:
המשיב 1, כונס הנכסים, מנהל כנגד המבקשים הליכים במסגרת הוצאה לפועל מזה שנים רבות. חובם של המבקשים למשיב 2 מגיע, לטענת המשיב 1, לסכום של כ-800 אלף ₪. במסגרת הליכי ההוצל"פ שמנהל כונס הנכסים, כאמור, הגיש כונס הנכסים, ביום 30.10.11 בקשה לרשם ההוצל"פ לאשר מכר לצד ג'.
ביום 30.10.11 קבע רשם ההוצל"פ כדלהלן:
"רשמתי לפניי את הצעת פרוספר אזגי...לרכישת הנכס תמורת סך של 3,400,000 ₪. הבקשה תועבר לתגובת החייבים בתוך 10 ימים מקבלתה... החייב רשאי לפדות את הנכס ולשלם לכונס הנכסים את הסכום האמור בסעיף 1 להחלטה זו במועד הקצוב להגשת התגובה או לעתור בנדון...".

בו ביום 30.10.11 ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ, המורה להעביר למבקשים את הבקשה לאישור המכר לצד ג'. למבקשים ניתנה אפשרות לפדות את הנכס, כמפורט בהחלטה.
במסגרת בקשה חוזרת שהגיש כונס הנכסים לרשם ההוצל"פ, ביום 9.11.11, ציין כונס הנכסים כי הבקשה לאישור המכר וההחלטה מיום 30.10.11 נמסרה למשרדו של עו"ד בית-און, ב"כ החייבים ביום 30.10.11. ביום 10.11.11 ובהעדר תגובה מטעם החייבים, ניתן על ידי רשם ההוצל"פ אישור מכר לצד ג', כמבוקש ע"י כונס הנכסים.
ביום 15.11.11 הגישו החייבים לרשם ההוצל"פ הודעה על רצונם לפדות את הנכס. רשם ההוצל"פ קבע בהחלטתו מיום 16.11.11 כי המכר אושר עוד ביום 10.11.11.
המבקשים הגישו לרשם ההוצל"פ בקשה לביטול החלטתו מיום 10.11.11, בה, כאמור, אושר המכר לצד ג'.
המבקשים טענו כי ההחלטה מיום 30.10.11 התקבלה במשרדו של בא כוחם, עו"ד בית און, רק ביום 14.11.11, ולמחרת אותו יום כבר הוגשה בקשתם לפדות את הנכס.
ביום 1.12.11, בהתייחסו לבקשת המבקשים ולטענות המועלות בה, קבע רשם ההוצל"פ כדלהלן:
"תיק זה מתנהל מזה שנים רבות (מאז שנת 1997). החייבים עשו ועושים כל אשר אל ידם לעכב ההליכים בתיק ולא להביא לכדי מימושו של הנכס...".
רשם ההוצל"פ התייחס לכך כי "אין בתצהירו של עו"ד בית און כל התייחסות שעוד ביום 31.10.11 נמסרה למשרדו החלטה מיום 30.11.11, ובקשת כונס הנכסים לאישור המכר, כאמור באישור אשר הוצג בפניי עם חותמת משרדו של עו"ד בית און... אינני מקבל את טענתו לכך שרק ביום 14.11.11 נודע לו על ההחלטה מיום 30.10.11".
רשם ההוצל"פ מתייחס גם להודעת המבקשים לפיה "הודיעו" לרשם ההוצל"פ כי בכוונתם לפדות את הנכס. בהודעתם מיום 15.11.11, כאמור, ציינו המבקשים "החייבים פועלים כעת בכדי להשיג משכנתא ועושים סקר שוק אך כמובן שעשרה ימים אינם זמן סביר ובודאי שלא ניתן להתארגן בתחום זמנים זה
על כן מבוקש לאשר 90 יום לצורך השגת מקורות המימון...".
רשם ההוצל"פ, בהחלטתו מיום 1.12.11, כאמור, קיבל את עמדת הזוכה לפיה ההודעה מיום 15.11.11 איננה הודעת פדיון אלא בקשה של החייבים לפדות את הנכס, באמצעות משכנתא שבכוונתם לקבל. רשם ההוצל"פ קבע לעניין זה כי "לא ברור כלל וכלל כיצד בכוונתם לגייס משכנתא בסכום של 2 מליון ₪...לחייב 1 33 תיקי הוצל"פ וסך חובותיו (לא כולל תיקי משכנתא) מגיע לסך של כ-15 מליון ₪, לחייבת 2 תיקי הוצל"פ וסך חובותיה מגיע לסך של 1.4 מליון ₪ (לא כולל תיק המשכנתא)".
רשם ההוצל"פ לא קיבל, איפוא, את הודעת המבקשים לפיה יש בהודעתם מיום 15.11.11 משום הודעה על פדיון הנכס, וראה בהודעה מהלך סתמי משהמדובר במבקשים שלהם חובות כבדים, ותיקים רבים התלויים ועומדים בלשכת ההוצל"פ.
לסיכום קבע רשם ההוצל"פ כי "הבקשה לפדיון הנכס הינה למעשה נסיון נוסף לטעמי לעכב הליכי המימוש של נכס וזאת כאשר אין המדובר בפדיון של ממש, אלא בבקשה לעיכוב ההליכים לפרק זמן לא מבוטל, כאשר קיים רוכש שהמכר אושר לו וזאת מבלי שתהיה כל בטוחה בלשון המעטה לכך שבאפשרות החייבים לפדות את הנכס, הן בתשלום מזומן בתוך כמה ימים והן בקבלת משכנתא".
בסופו של יום דחה רשם ההוצל"פ בהחלטתו מיום 1.12.11 את בקשת המבקשים לביטול ההחלטה מיום 10.11.11 לפיה אושר המכר.

ג. על החלטה זו של רשם ההוצל"פ הגישו המבקשים, שהיו מיוצגים ע"י עו"ד בית און, בקשת רשות ערעור לביהמ"ש השלום. בבקשתם טענו המבקשים כי ביום 15.11.11 הודיעו כי מבקשים לפדות את הנכס, אך ביקשו שהות של 90 יום על מנת לגייס את סכום הפדיון.
לטענת המבקשים, גם הרוכש הציע את אותם תנאים, דהיינו תשלום עבור הנכס תוך 90 יום.
המבקשים טענו בפני ביהמ"ש קמא כי את ההחלטה מיום 30.10.11, בדבר אישור המכר, קיבלו בפועל רק ביום 14.11.11, אולם למרות זאת הכונס ביקש כבר ביום 9.11.11 את אישור המכר וההחלטה על המכר ניתנה, שלא כדין, בטרם חלף המועד להגשת תגובת המבקשים. לטענת המבקשים פרק זמן של עשרה ימים איננו סביר לגיוס סכום של 3.4 מליון ₪, ו-90 הימים שביקשו על מנת לפדות את הנכס מהווים פרק זמן סביר בנסיבות העניין, מה גם שהרוכש קיבל את אותם תנאים.
לפיכך, עתרו המבקשים, כאמור, לביהמ"ש קמא לבטל את החלטת הרשם מיום 10.11.11, בגין אישור המכר.

ד. ביהמ"ש קמא דן בבקשת המבקשים ודחה אותה בקובעו כי מקובלת עליו קביעת הרשם לפיה נמסרה בקשת הכונס לאישור המכר לידי ב"כ המבקשים עוד ביום 31.10.11 ולא ביום 14.11.11, כנטען ע"י המבקשים. ביהמ"ש קמא קובע, בין היתר, "...התמיהה גדולה עוד יותר שכן גם בבר"ע שלפניי אין התייחסות למסירה האמורה ולמעשה מתעלמים ממנה המבקשים ככל שטוענים שמדובר לכל היותר באיחור של ימים ספורים. מתעלמים המבקשים מהעובדה כי במשך אותם 'ימים ספורים' אושר המכר לצד ג'...
מקובלת עליי קביעת הרשם הנכבד לפיה תגובת המבקשים מיום 15.11.11 איננה הצעת פדיון ובוודאי שלא עפ"י ההחלטה מיום 30.10.11... אין בתגובה ציון של מועדים לביצוע התשלום או מקדמה בגינו, אף לא הצהרה על יכולת תשלום, אלא נודע שהמבקשים עושים סקר שוק בכדי להשיג משכנתא ולשם כך מבקשים אורכה של 90 יום לצורך השלמת מקורות המימון...
אין זו הודעה של ממש על מימוש הזכות לפדיון הנכס, אלא תרגיל מובהק בסחבת אינסופית לדחיית הקץ...
צודק הרשם כי היותם של המבקשים חייבים בסכומים גדולים לא מראה על סיכוי של ממש להשגת אשראי... לפחות בחודש אפריל 2011 העלו המבקשים את עניין הפדיון, כך שהיה להם זמן רב והותר לבחון את האפשרות לקבל מימון ולהציע הצעה של ממש..." (עמ' 2-3 להחלטה מיום 19.12.11).

בסופו של יום דחה ביהמ"ש קמא את בקשת רשות הערעור וביטל את עיכוב ביצוע הפינוי.

ה. על החלטתו זו של ביהמ"ש קמא הגישו המבקשים, עדיין באמצעות בא כוחם עו"ד בית און, בקשת רשות ערעור וכן בקשה לעיכוב הביצוע. הבקשה לעיכוב הביצוע נדונה בפני כב' השופטת ד' גנות, במעמד צד אחד. בהחלטתה מיום 30.12.11 קבעה כב' השופטת גנות כי ההחלטה על אישור המכר "בהעדר התנגדות מטעם החייבים" היתה שגויה, כמו גם אישורה ע"י ביהמ"ש השלום. כב' השופטת גנות עיכבה את ביצוע הפינוי למשך 45 יום, על מנת לאפשר למבקשים למצות את זכותם לפדות את הנכס.
על החלטתו זו של ביהמ"ש המחוזי, הוגשה ע"י המשיבים בר"ע לביהמ"ש העליון, כפי שיפורט בהמשך.
מכל מקום, כאמור, המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' השופט סובל מיום 19.12.11. בבקשתם, העמוסה לעייפה, חזרו המבקשים על הטענות שטענו בפני שתי הערכאות הקודמות, רשם ההוצל"פ וביהמ"ש השלום. בשלב זה, שינו המבקשים את טעמם בעניין המסירה שבוצעה ביום 31.10.11 וטענו כי הומצאה לבא כוחם, עו"ד בית און, רק בקשת כונס הנכסים אולם החלטת ביהמ"ש לא הומצאה. מכל מקום, טוענים המבקשים כי כונס הנכסים מיהר ופנה בבקשה לאישור המכר תשעה ימים לאחר ביצוע המסירה, שלטענת המבקשים לא בוצעה, במקום עשרת הימים שהוקצו למבקשים להמצאת תגובתם. לטענת המבקשים, נרקמה קנוניה בין כונס הנכסים לבין צד ג', הרוכש של הנכס וכך: "...מתחוור היום למבקשים שהכונס ידע מראש והסתיר שהמציע – צד ג' – חברו הטוב ומי שעושה עמו עסקים – עסקי תיווך בתחום הכינוסים אינו מציע אמיתי אלא מציע נחזה שכמובן אינו זקוק לביתם של המבקשים לעצמו אלא שבתיאום עם הכונס מצאו אלה רוכש פוטנציאלי – צד ד' – בסכום עתק של 6 מליון ₪ ולא גילו זאת בכלל לרשם הכינוס..." (עמ' 4 לבר"ע סעיף כ"ב).
לטענת המבקשים מדובר במידע חדש שהגיע לידיהם רק בטרם הוגשה הבר"ע לביהמ"ש המחוזי ולא היה ידוע להם בעבר. לטענת המבקשים אותה קנוניה היא הסיבה לכך שכונס הנכסים מיהר לבקש אישור למכר, בטרם חלף המועד שנקבע ע"י רשם ההוצל"פ. עוד טוענים המבקשים כי במשך 14 שנה נאבקים על ביתם, ואין ממש בקביעות הערכאות קמא כי אין הם מסוגלים לפדות את הנכס בשל חובותיהם הכבדים.
לטענת המבקשים על ביהמ"ש לבטל את המכר בשל 'התרמית' שגילו המבקשים, אשר בגינה ביצע כונס הנכסים 'מחטף' על מנת למהר ולמכור את הנכס.

ו. מן הראוי לציין כי ההליכים שבפניי היו ממושכים ומסועפים.
ביום 9.2.12 התקיים הדיון בפניי. הצדדים טענו באריכות ובסוף היום הודיע ב"כ המבקשים כדלהלן:
"אני מבקש אורכה עד יום שלישי שאז אודיע אם אמחק את הבר"ע אם לאו".
בהחלטה באותו יום נכתב כדלהלן:
"לא יאוחר מיום 14.2.12, יום ג', שעה 12:00, יודיע ב"כ המבקשים האם עותר למתן החלטה בבר"ע...
לא תתקבל כל הודעה עד אותו מועד, תימחק הבר"ע".
טרם המועד שנקבע, הודיעה המבקשת כי איננה מיוצגת עוד ע"י עו"ד בית און, אלא ע"י בא כוחה, עו"ד בן פורת ועתרה ליתן החלטה בבר"ע ולא למחוק אותה. בהמשך, יש לציין, ניהלו הצדדים מו"מ וכרתו הסכם, אשר הוריתי להביאו לפני רשם ההוצל"פ, על מנת שישקול האם ניתן לאשר את ההסכם שנכרת בין הצדדים, בשל מעורבות צדדי ג' במסגרת הליכי ההוצל"פ.
ההסכם שכרתו הצדדים לא אושר ע"י רשם ההוצל"פ, וכונס הנכסים שב ופנה לביהמ"ש ועתר לקבלת החלטה בבר"ע.
עוד מן הראוי לציין כי המבקשת שבה ופנתה לביהמ"ש זה בבקשות מבקשות שונות, בצירוף מסמכים שונים, וזאת למרות שציינתי, שוב ושוב, שהדיון בבר"ע הסתיים וכל אשר נותר לצדדים להודיע הוא האם עותרים למתן החלטה. זאת ותו לא.
משכך, על יסוד בקשת רשות הערעור שהוגשה, כמו גם טיעוני הצדדים בישיבת יום 9.2.12, ניתנת החלטה זו.
ז. אומר מיד כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מכל וכל.
אתחיל ואומר כי אינני רואה כל עילה מן הדין ליתן למבקשים רשות ערעור. המדובר ברשות ערעור ב'גלגול שלישי', אשר בידוע הוא כי ככלל, איננה ניתנת כאשר עניינה מוגבל לעניינם הפרטני של הצדדים. די בכך על מנת לדחות את הבר"ע, אולם לא אסתפק בכך, משסבורה אני כי יש לדחות את הבר"ע, גם לגופה.
מן הראוי לציין כי בא כוחם של המבקשים לא חזר בפניי, בישיבת יום 9.2.12, על טענותיו בעניין ה'קנוניה' שנרקמה לטענתו בין כונס הנכסים לבין הרוכש. וטוב שכך. סבורה אני כי טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ואין לי כל אפשרות להתייחס אליה. אם אכן המדובר במהלכים פליליים, להם רומז ב"כ המבקשים, ברור שביהמ"ש זה איננו המקום לבררם.
לגופו של עניין, מקובל עליי כי יתכן שרשם ההוצל"פ הקדים ביום אחד את אישור המכר, ואישרו ביום 10.11.11, למרות שהמסירה בוצעה רק ביום 31.10.11, כך שלכאורה לא ניתנו למבקשים עשרה ימים מלאים על מנת להמציא את תגובתם.
יחד עם זאת, אין בעניין זה, שלפיו, כאמור, הוקדם מועד ההחלטה ביום אחד, כדי לשנות מהעובדה שלא היה כל מקום לבטל את אישור המכר לצד ג'. המבקשים אמנם הגישו לביהמ"ש 'הודעה' אשר בה טענו, כביכול, כי בכוונתם לפדות את הנכס, אבל הודעה זו אין בה ולא כלום.
מקובלת עליי עמדתם של רשם ההוצל"פ וביהמ"ש השלום, כי ההודעה לא כללה אלא הצהרה על כוונתם של המבקשים לאתר מקורות מימון לצורך הפדיון. כאמור בהחלטתו של ביהמ"ש קמא הודעת המבקשים מיום 15.11.11 איננה הודעת על מימוש הזכות לפדיון, אלא בקשה סתמית שאיננה מיועדת אלא לדחות את הקץ ולמנוע, שוב, את מימוש הנכס.

ח. כאן המקום להתייחס לבקשת רשות הערעור שהוגשה ע"י המשיבים לביהמ"ש העליון. בפסק דינו מיום 13.2.12 קבע ביהמ"ש העליון קביעות ברורות, אשר אמנם מתייחסות להחלטת ביהמ"ש המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, אולם השלכות להן גם על בקשת רשות ערעור זו.
ביהמ"ש קמא אימץ את קביעות רשם ההוצל"פ וביהמ"ש השלום, שלפיהן אמנם נמסרה החלטת רשם ההוצל"פ לב"כ המבקשים, ביום 31.10.11, ולא כטענת המבקשים ביום 14.11.11.
העניין החשוב לענייננו הוא קביעת ביהמ"ש העליון שלפיה:
"...בנוסף, לא נימק בית המשפט המחוזי את קביעתו שלפיה הצעת המשיבים מיום 15.12.2011 היא "הצעה אופרטיבית לפדות את הנכס". זאת, בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום שאימצה את מסקנת רשם ההוצאה לפועל, שלפיה כלל לא מדובר בהצעת פידיון, שכן אין בה ציון של מועדים לביצוע התשלום, מקדמה, או הצהרה על יכולת תשלום. לטעמנו, מסקנתו של בית משפט השלום בהקשר זה, כי ההודעה אינה אלא "תרגיל מובהק בסחבת אין סופית לדחיית הקץ" היא מסקנה ראויה בנסיבות העניין, שלא היה טעם מספק לסטות ממנה, בייחוד כאשר מדובר בהליכים הנמשכים על פני שנים רבות" (והאסמכתאות המובאות שם עמ' 4 לפסה"ד מיום 13.2.12).
ביהמ"ש העליון אישר,איפוא, את קביעתן של הערכאות קמא שאין המדובר בהודעת פדיון, ולצורך דחיית הבר"ע די בכך. לאור קביעת ביהמ"ש העליון כי המבקשים לא הודיעו בהודעה של ממש כי אכן מבקשים לפדות את הנכס, ברור כי יש להשאיר את ההחלטה בדבר אישור המכר על כנה.
זאת ועוד, על פי קביעת ביהמ"ש העליון "מדובר ב'מעשה עשוי' וכי אין מקום כעת לאפשר למשיבים (המבקשים בענייננו – י.ש.) להביא להשהיית עסקת המכר או אף לביטולה" (עמ' 5 לפסק הדין).
ט. סוף דבר – למרות שלא היה כל מקום ליתן בעניין זה רשות ערעור, נדחית בקשת רשות הערעור שלא מטעם זה.
לגופו של עניין, לא מצאתי כל עילה מן הדין לביטול החלטתו של רשם ההוצל"פ, כמו גם החלטת ביהמ"ש קמא שאישרה אותה. המבקשים חרגו ממסגרת הזמן שהוקצתה להם ע"י רשם ההוצל"פ ובחלוף המועד הודיעו – הודעה לא הודעה – על רצונם לפדות את הנכס. הודעה זו לא התקבלה כהודעת פדיון ומשכך בדין אושר המכר.
בקשת רשות הערעור – נדחית.
המבקשים, יחד ולחוד ישלמו למשיבים 1-2 ולמשיב 3, הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ לכל אחד (סה"כ 10,000 ₪) שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 7