הדפסה

רע"א 4258/17 מגן מלכה נ. רוני ענבי

החלטה בתיק רע"א 4258/17

בבית המשפט העליון

רע"א 4258/17

לפני:
כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:
1. מלכה מגן

2. גדליה מגן

נ ג ד

המשיבים:
1. רוני ענבי

2. עמרם ענבי

3. יאיר ענבי

4. כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפש"ר 13095-03-15 מיום 26.4.2017, שניתנה על-ידי השופטת ע' וינברג-נוטוביץ

בשם המבקשים:
עו"ד איל בר-לב

בשם המשיבים 3-1:
הנאמן, עו"ד יניב אינסל

בשם המשיב 4:
עו"ד אסף ברקוביץ'

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) בפש"ר 13095-03-15 מיום 26.4.2017, בגדרה נדחתה טענת המבקשת 1 (להלן: מלכה) על העדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי.

2. במסגרת הליכי פשיטת רגל בהם מצויה מלכה, נערך דיון בעניינה בבית המשפט המחוזי מרכז, כבית המשפט של פשיטת הרגל. המשיבים 3-1, הנושים במלכה, הם בני משפחתה. במסגרת הליכי פשיטת הרגל הוגשה בקשה למתן הוראות, בגדרה התבקש בית המשפט המחוזי להורות כי מכוח הלכת השיתוף, מלכה היא בעלת מחצית מהזכויות במקרקעין אשר זכויות החכירה בהן רשומות על שם בעלה, המבקש 2 (להלן: גדליה; המקרקעין דנן יקראו להלן: המקרקעין). בדיון שנערך ביום 1.11.2016 – לאחר שהצדדים מזה ומזה טענו בסוגיית הסמכות, ובהמלצת בית המשפט – הסכים בא-כוחה של מלכה לקיים את הדיון בבקשה למתן הוראות בבית המשפט של פשיטת רגל; ולהסכמתו ניתן תוקף של החלטה. ביום 23.3.2017 הגישה מלכה הודעה לבית המשפט המחוזי, בה נטען כי לבא-כוחה התברר שהדין אינו מאפשר להכריע בנושא הסמכות העניינית לפי הסכמת הצדדים. על כן, התבקש בית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטתו בנוגע לסמכות השיפוט העניינית. ברם, בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 26.4.2017, בה נכתב: "לעניין הסמכות העניינית – ראה ויתור על הטענה (ע"מ 12 שורה 15 לפרוטוקול הדיון מיום 1.11.1)".

מכאן הבקשה שלפני.

3. המבקשים טוענים כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.4.2017, ולהורות על העברת הדיון בבקשה הנוגעת לזכויות במקרקעין, לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. לטענתם, אין בעלי-דין רשאים להסכים על סמכות השיפוט העניינית של בית משפט לדון בעניין כזה או אחר. לא זו אף זו, נטען כי על בית המשפט המחוזי היה לבחון מיוזמתו את שאלת הסמכות העניינית, אף אם הצדדים לא היו טוענים על כך. עוד טוענים המבקשים כי הבקשה למתן הוראות דנן, מתאימה במהותה לדיון בבית משפט לענייני משפחה, בשל הקרבה המשפחתית שבין המתדיינים, ובשל מהות הסכסוך הנובע מקרבה זו; וכי אין בטענה על סמכות טבועה של בית המשפט של פשיטת הרגל, כדי להתגבר על כך.

4. הנאמן, בשם המשיבים 3-1, טוען כי מלכה ויתרה על טענתה על העדר סמכות שיפוט עניינית של בית המשפט המחוזי, בשל המלצת בית המשפט אשר ניתנה לנוכח מצב הדברים המשפטי, לפיו העניין מתאים לדיון בבית משפט של פשיטת רגל. הסכמתה ניתנה – לטענת הנאמן, ובניגוד לטענת המבקשים – מתוך מודעות לדין ולפסיקה הנוהגת. עוד נטען כי לאחר הדיון שהתקיים ביום 1.11.2016, התקיימה ישיבת הוכחות בבית המשפט המחוזי, ורק כחודש לאחריה הוגשה הודעתה של מלכה ובה טענה על העדר סמכות עניינית. על כן, לטענת הנאמן, בהתנהגותם קיבלו על עצמם המבקשים את סמכותו של בית המשפט המחוזי; והם מנועים מלטעון בניגוד להסכמתם. כמו כן, טוען הנאמן, כי היה על המבקשים לערער על ההחלטה שניתנה ביום 1.11.2016, ומשהשתהו עד למתן ההחלטה מיום 26.4.2017, חלף-עבר המועד להגשת ערעור.

5. גם לגופו של עניין טוען הנאמן כי בית המשפט של פשיטת הרגל מוסמך לדון בבקשה למתן הוראות לגבי המקרקעין דנן. לטענת הנאמן, המקרקעין נרשמו על שמו של גדליה בלבד, רק משום שמלכה ירשה מקרקעין נוספים מאמה, ולנוכח מדיניות מינהל מקרקעי ישראל שלא לאפשר לאדם להיות בעלים של שני משקים; רק מכוח יחסי השיתוף של המבקשים בכל הנוגע למקרקעין, מלכה היא בעלים של מחצית מהזכויות בהם. עוד נטען, כי שאלת זכויותיה של מלכה במקרקעין קשורה קשר מהותי להליכי פשיטת הרגל המתנהלים בבית המשפט המחוזי, ועל כן, ראוי כי תהיה נדונה שם. בקשת רשות הערעור, לטענת הנאמן, מוגשת בחוסר תום לב ועל מנת לעכב את ההליכים בבית המשפט של פשיטת הרגל. על כן, נטען כי יש לדחותה.

6. כונס הנכסים הרשמי מצטרף בתגובתו לתגובת הנאמן, וטוען גם הוא כי על הבקשה להיות נדונה בבית המשפט של פשיטת רגל. עוד נטען כי לאור העובדה שסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל נובעת בין היתר ממצבים שבהם מתעוררות שאלות אשר הוא ראה תועלת בהכרעה בהן, הרי שניתן לומר כי ישנה תועלת לדון בעניין בבית המשפט של פשיטת רגל, מקום שהצדדים הסכימו לכך; באמצעות תועלת זו, עשוי בית המשפט המחוזי לקנות סמכות עניינית.

דיון והכרעה
7. לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים, בהתייחס גם לבקשת המבקשים למתן תשובה לתגובות המשיבים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ולדחות את הערעור.

8. צודקים המבקשים בטענתם כי אין ניתן לקבוע את סמכותו העניינית של בית משפט על בסיס הסכמת הצדדים (ע"א 119/87‏ מרהג'‏‎ ‎נ' רמדאן, פ"ד מד(4) 377, 381 (1990); בג"ץ 8638/03‏ אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, פסקה 15 (2006)). ברם, לגופה של השאלה בדבר הערכאה המוסמכת לדון בעניין, דומני כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט הדן בפשיטת הרגל.

9. הלכה פסוקה ידועה היא כי "עם הכניסה להקפאת הליכים הועברה הסמכות לדון בתביעות נגד הגוף מוקפא ההליכים [...] לבית המשפט שלפירוק [...] וככלל אין נפקא מינא מה הערכאה בה היו ראויות להתברר אילולי הכניסה להקפאת הליכים [...] הלכה זו מעוגנת בדין וברורה ביחס להליכי פירוק ופשיטת רגל" (ראו את דברי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"א 5090/08 אורגל נ' אטיאס בתפקידו כנאמן, פסקאות ל"ה-מ"א (8.12.2010), אשר התייחס גם למצבים שבהם המחלוקת על אודות הסמכות העניינית היא בין בית המשפט של פשיטת רגל לבין בית המשפט לענייני משפחה). בית המשפט של פשיטת רגל ידון גם בשאלה הנתונה ברגיל לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אם היא עולה "בענין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון" (סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980). כמו כן, נפסק כי הליך של 'בקשה למתן הוראות' עשוי להתאים לבירור מחלוקת שבה מעורב צד שלישי:

"ניתן לסכם אפוא את התנאים הנדרשים, דרך-כלל, להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לצד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות:
(א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בעניין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעוניין אחר;
(ב) בירור המחלוקת לגופה אינו מצריך הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב, וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה.
(ג) בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל-דין" (רע"א 259/99‏ חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 396-395 (2001); לדיון בענייני משפחה ראו גם: רע"א 4627/04 ענב נ' אלדר בתפקידה כנאמנת בפשיטת רגל (9.6.2004); דוד מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחודש" דין ודברים 5 105, 172 (התשע"ו)).

10. בענייננו, עסקינן במחלוקת על אודות זכויותיה של מלכה במקרקעין – ההכרעה בסוגיה זו דרושה על מנת לקבוע את מצבת הנכסים שמהם יוכלו הנושים להיפרע במסגרת הליך פשיטת הרגל. לא שוכנעתי כי בית המשפט הדן בפשיטת הרגל אינו מתאים לדון ולהכריע בכך. זאת ועוד, דומני כי הותרת הדיון בבית המשפט של פשיטת רגל תועיל לדיון בהליך פשיטת הרגל, ותמנע פיצול מיותר של הדיון בין בתי משפט שונים. חזקה על בית המשפט של פשיטת הרגל כי ישקול במסגרת הדיון גם את השיקולים הנוגעים לטובתו של גדליה.

11. הערעור נדחה אפוא בזאת. בית המשפט המחוזי, בסמכותו כבית המשפט הדן בפשיטת רגל, מוסמך להמשיך ולדון בבקשה למתן הוראות לגבי זכויותיה של מלכה במקרקעין.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשע"ז (‏29.6.2017).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17042580_O04.doc שג
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il