הדפסה

רע"א 4005/16 ג'מיל ישעיהו נ. עו"ד אורן שבת - כונס ...

החלטה בתיק רע"א 4005/16
בבית המשפט העליון

רע"א 4005/16

לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:
ג'מיל ישעיהו

נ ג ד

המשיבים:
1. עו"ד אורן שבת - כונס נכסים

2. יעקב שניידרמן

3. יוסף חי

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק רע"א 32794-12-15 שניתנה ביום 12.4.2016 על ידי כב' השופטת ורדה פלאוט

בשם המבקש:
עו"ד משה אלחרר; עו"ד אסף דגני; עו"ד איל דגני

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 12.4.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברע"א 32794-12-15 (כב' השופטת ו' פלאוט), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 19.11.2015 ברע"צ 2851-11-15 (כב' השופטת ח' קיציס), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטתה מיום 20.10.2015 של רשמת ההוצאה לפועל בנתניה (כב' הרשמת ד' פסו-ואגו; להלן: הרשמת) בתיק הוצאה לפועל מס' 16-30496-11-1 (להלן: התיק).

רקע והליכים קודמים

1. כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המבקש הוא החייב בתיק כשחובו עמד על כ-700,000 ש"ח בתקופה הרלבנטית להליכי ההוצאה לפועל שבמוקד הבקשה דנא. במסגרת הליכים אלה, החלו הליכי מימוש של מגרש שהיה בבעלותו של המבקש (להלן: הנכס). ביום 19.7.2015 קבעה הרשמת כי על המשיב 1, כונס הנכסים שמונה בתיק, לקיים התמחרות בין המבקש לבין המשיב 3, כאשר זה האחרון הגיש את הצעת הרכישה היחידה עבור הנכס. בהמשך הגיש המבקש לרשמת מספר בקשות הנוגעות לאופן בו תיערך ההתמחרות, ובצד זאת עתר להשתתף בהתמחרות ללא צורך בהפקדת פיקדון כספי כתנאי מוקדם, כפי שנקבע על-ידי המשיב 1, ומאוחר יותר על-ידי הרשמת. בקשות אלה נדחו כולן. המבקש לא מילא אחר הוראות הרשמת בנוגע להפקדת הפיקדון, ובהמשך לכך, ביום 3.8.2015, הורתה הרשמת על קיום הליך המכירה ללא השתתפותו של המבקש, בציינה כי המבקש מעכב את הליכי ההתמחרות ללא הצדקה. המבקש הגיש מספר בקשות לביטול החלטה זו, ובמסגרתן עתר לפדות את הנכס במחיר "נטו" באמצעות הלוואות שיקבל מילדיו, חלף הליך המכירה, כך שהנכס יישאר בידיו והחוב יסולק. המבקש הבהיר כי במסגרת אפשרות זו, הוא ישלם לקופת הכינוס את המחיר המוצע על-ידי המשיב 3 בניכוי סכומי המיסים האמורים להשתלם במסגרת המכירה – תשלום בסך של 447,000 ש"ח לפי חשבונו של המבקש.

בהחלטה מיום 20.10.2015, דחתה הרשמת את בקשת המבקש לביטול החלטתה הקודמת מיום 3.8.2015, בקבעה שעל המבקש להפקיד את הסכום שנקבע כפיקדון תוך 48 שעות כתנאי להשתתפותו בהתמחרות. בצד זאת, דחתה הרשמת את בקשת המבקש לפדות את הנכס במחיר "נטו", בהדגישה כי אין מקום להציע את פדיון הנכס כאפשרות חלופית במסגרת הליך התמחרות, והיה על המבקש להגיש בקשה זו במסגרת הליך נפרד. צוין, כי העדפת פדיון בית מגורים על-ידי החייב על-פני הליך של מכירה כפויה לצד שלישי הושארה ב"צריך עיון" בפסק הדין בע"א 2000/01 בן בסט נ' עורכת-הדין רהב עין דר, הנאמנה בפשיטת רגל על נכסי דוד והדסה בן בסט, פ"ד נט(1) 481 (12.8.2004) (להלן: עניין בן בסט). על כן, נקבע כי לא קיימת חובה בדין לנקוט בהליך של פדיון הנכס חלף מכירתו לצד שלישי, במידה שאפשרות זו קיימת.

2. כלפי החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, וטען כי סירוב הרשמת לבקשתו לפדות את הנכס עומד בניגוד להלכה שנפסקה בעניין בן בסט, כאשר המבקש סבור כי פסק דין זה מעגן את זכותו של החייב לפדות את הנכס חלף מכירתו. בצד זאת נטען, כי נפלו מספר פגמים בכל הקשור להתמחרות, ובהם – חוות דעת שמאית שהעריכה בחסר את שוויו של הנכס; התנהלות הכונס שמנעה השתתפות מציעים פוטנציאליים; ומכירת הנכס למציע יחיד במחיר ירוד.

3. בית משפט השלום ציין, ראשית, כי ביום 31.10.2015 אישרה הרשמת את מכירת הנכס למשיב 3, וזאת לאחר שהמבקש לא הפקיד את הסכום הנדרש על-מנת להשתתף בהתמחרות. בית המשפט דן בבקשה כערעור ודחה את טענות המבקש, בקבעו, בין היתר, כי לא עומדת למבקש זכות מוקנית לפדות את הנכס חלף מכירתו. הודגש, כי בסוגיה שהתעוררה בעניין בן בסט, אישר בית המשפט את פדיון הנכס במחיר "נטו" כחלק מפתרון אליו הגיעו הצדדים במסגרת הסדר פשרה, ולכן שאלת זכות החייב לפדות את הנכס המדובר לא נדונה לגופה והושארה ב"צריך עיון" על-ידי שניים מתוך שלושת השופטים שדנו בתיק. בנוסף, בית משפט השלום הטעים, כי בשונה מהמקרה דנא, בעניין בן בסט היה מדובר בבית מגורים, ולכן ניתן משקל משמעותי יותר לאינטרסים של החייב. נוכח זאת, נקבע כי ככל שתוכר זכות לפדיון בית מגורים, לא ניתן לומר כי אותה זכות בהכרח תתקיים כאשר מדובר בנכס מקרקעין שאינו בעל מאפיין זה. כמו כן, בית המשפט עמד על כך כי במקרה של המבקש אין טעם בפדיון הנכס במחיר "נטו", כאשר פעולה זו לא תניב סכום כסף מספיק כדי לסלק את החוב האמור ולסגור את התיק. מכל מקום נקבע, כי צדקה הרשמת כשהחליטה להמשיך את הליך מכירת הנכס, שכן המבקש לא ניצל את האפשרות שניתנה לו להגיש שמאות נוספת, ונמנע באופן עקבי מלמלא אחר ההוראות הנוגעות לקיום ההתמחרות, אף לאחר שניתנה ארכה לשם כך.

4. כלפי החלטת בית משפט השלום הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט השלום שלא דן בטענת המבקש שהיה על הרשמת להעדיף את הצעתו של המבקש לפדות את הנכס באמצעות רישום משכנתא. בהקשר זה צוין, כי מתן עדיפות למתווה לו טען המבקש מעוגן בסעיף 37 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק), המקנה לרשם ההוצאה לפועל רשות להורות על רישום משכנתא לשם פירעון החוב חלף הליך של מכירה כפויה בין היתר כאשר הצעת הקנייה היא במחיר ירוד. בנוסף, המבקש חזר על טענותיו הנוגעות לאופן ניהול המכירה ולהערכת שווי הנכס.

מנגד, המשיב 1 טען, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן המבקש נמנע לציין בבקשתו כי ביום 10.12.2015, שבוע קודם להגשתה, ניתן צו מכר למשיב 3, ולכן עניינה של הבקשה הוא "מעשה עשוי". המשיב 1 הוסיף וטען, כי אין מקום להידרש לטענת המבקש הנוגעת להוראות סעיף 37 לחוק, כאשר טענה זו כלל לא נזכרה בערכאות הקודמות. המשיבים 2 ו-3 הצטרפו לעמדתו של המשיב 1.

5. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש על הסף, שכן עניינה ב"מעשה עשוי". עוד נקבע, כי המבקש לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו לקבל חוות דעת שמאית נוספת עבור הנכס ולערער על החלטות הרשמת שדחו את הצעתו לפדות את הנכס במחיר "נטו", ואין מקום להעלות טענות כלפי נושאים אלו בשלב כה מאוחר ולאחר שחלפו מועדי הערעור על ההחלטות בעניינים אלו. כמו כן, נקבע כי קביעתו של בית משפט השלום בדין יסודה, כאשר לא קיימת כל חובה מכוח הפסיקה להעדיף את המתווה שהציע המבקש על-פני הליך התמחרות. באשר לטענת המבקש הנוגעת להחלת סעיף 37 לחוק, הוטעם כי אין מקום לדון בטענה זו ב"גלגול שלישי" מאחר שהיא לא נטענה בערכאה הקודמת. אף לגופו של עניין, לו היה מקום לדון בטענה זו, נפסק כי לא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף כדי להקים אפשרות לרישום משכנתא על הנכס על-ידי המבקש, כאשר במקרה דנא המשיב 3 הגיש הצעת קנייה במחיר סביר. כמו כן, בית המשפט המחוזי אישר את קביעתו של בית משפט השלום, כי לא קיימת הצדקה לאפשר רישום משכנתא על הנכס כאשר אפשרות זו לא תביא לסילוק החוב במלואו.

הבקשה דנא

6. כלפי החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה חוזר המבקש על עיקר טענותיו לעניין העדפת רישום משכנתא על הנכס חלף מכירתו. לגישתו של המבקש, סעיף 8(ב) לחוק מקנה לרשם הוצאה לפועל רשות להורות שהליך מסוים לא יינקט בהתקיים אפשרות חלופית אשר כרוכה בה פגיעה פחותה באינטרסים של החייב. בהתחשב בכך, ונוכח הוראות סעיף 37 לחוק, המבקש סבור כי היה על הרשמת להיעתר לבקשתו להפסיק את הליך המכירה ולרשום משכנתא על הנכס. עוד נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא דן בטענה זו לגופה למרות שהיא לא הועלתה בערכאות הקודמות, וזאת כיוון שמדובר בערעור על החלטת ההוצאה לפועל, ערכאה שיפוטית שבגדרה לא חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על כן, המבקש סבור כי בהליך ההוצאה לפועל לא קיים איסור על בירור עובדתי או הבאת טענות חדשות בערכאת הערעור, והיה על בית המשפט המחוזי לנהל הליך "שמיעה מחדש", במסגרתו הוא ידון בטענות שהועלו לראשונה בפניו. בנוסף, המבקש חוזר על טענתו כי הפגמים שנפלו בהליך הכינוס מצדיקים כשלעצמם בטלות הליך המכר.

בהודעתו בדבר שינוי נסיבות שהוגשה לבית משפט זה ביום 13.7.2016, מסר המבקש כי התקבלה לגבי הנכס שומת היטל השבחה בסכום של 1,142,155 ש"ח. המבקש סבור שבמצב דברים זה, בו סכום המיסוי על עסקת המכירה עולה על התמורה במכירת הנכס, יש להעדיף רישום משכנתא על הנכס על-פני מכירתו.

דיון והכרעה

7. לאחר העיון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובה המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול רביעי" נועדה לדיון בשאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, ותינתן אך בהתקיימן של נסיבות נדירות (ראו: רע"א 2226/14 נגר נ' בנק הפועלים בע"מ - משכן‏, פסקה 8 (‏29.10.2014), והאסמכתאות שם). המבקש טוען כי בית משפט זה נדרש לדון בעניינו בפעם הרביעית על-מנת להבהיר את ההוראות המצויות בסעיף 37 לחוק ובכך להנחות את רשמי ההוצאה לפועל בהפעלת שיקול דעתם. ואולם, טענת המבקש כי נפל פגם בבחינת בקשתו ביחס להוראות סעיף 37 לחוק נטענה לראשונה בבית המשפט המחוזי ב"גלגול שלישי", ואין מקום שערכאה רביעית תידרש לטענה שלא הועלתה למצער בערכאת הערעור הראשונה. בצדק מציין המבקש כי הליכים שמקורם בהחלטת רשם הוצאה לפועל מקימים זכות ל"שמיעה מחדש" של ראיות וטענות עובדתיות חדשות בערכאת הערעור (ראו: רע"א 406/15 קורץ נ' מפעלי תחנות בע"מ (4.8.2015)). אך אף אם זכות זו קיימת גם כאשר מדובר בטענות משפטיות חדשות, שנטענו לראשונה בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בענייננו ממילא המבקש לא העלה כל טענה ביחס להוראות סעיף 37 לחוק בפני ערכאת הערעור הראשונה (בית משפט השלום). הזכות לבירור ההשגה על החלטת רשם הוצאה לפועל בדרך של "שמיעה מחדש", אינה מתחדשת במעלה הליכי ההשגה וערכאות הערעור אלא באה לידי מיצוי בערכאת הערעור הראשונה. הליכי הערעור הנוספים, ככל שניתנת רשות להגישם, אינם עוד ערעורים על החלטת רשם הוצאה לפועל, אלא ערעורים על פסקי דין או החלטות של בית משפט, ואלה אינם נשמעים בדרך של "שמיעה מחדש".

למעלה מהדרוש, לא מצאתי כי קיים חוסר בהירות בלשון הסעיף 37 לחוק, ודומה כי השיקולים על-פיהם רשאים רשמים להעדיף רישום משכנתא על-פני מכירה הם ברורים. עסקינן בהשגות המבקש באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת המוקנה לרשם הוצאה לפועל במסגרת הנסיבות הקונקרטיות של הצדדים, וברי כי טענות מסוג זה אינן מקיימות את תנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי". ויודגש – דיון במחלוקת ב"גלגול רביעי" לא נועד לתקן פגמים ביישום הדין שנפלו בערכאות הקודמות (ככל שאכן היו כאלה), אלא לדון ולהכריע בשאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת הקונקרטית.

8. לבסוף, ראיתי לנכון להדגיש כי במוקד הבקשה מצוי הליך מכר שהושלם עוד טרם להגשת בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, בבקשה דנא אין כל התייחסות לאינטרסים הלגיטימיים של המשיב 3 העלולים להיפגע באם יתקבלו טענות המבקש ותבוטל עסקת המכירה שבנדון, כמו גם הפגיעה באינטרס הציבורי בקיום עסקאות מכר לפירעון חובות. הדרישה לקיומן של נסיבות חריגות כדי לדון בעניינו של המבקש ב"גלגול רביעי" מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר ב"מעשה עשוי", ובהתחשב בכך לא מצאתי כי המבקש הציג טעמים המצדיקים דיון בעניינו. מה גם שניתנו למבקש מספיק הזדמנויות לערער על החלטות הרשמת ולהציג שמאות נוספת טרם לביצוע המכר, אך הוא לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה. בית משפט זה לא יחזיר את הגלגל לאחור כאשר המבקש לא פעל בעיתוי המתאים.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשע"ו (‏1.9.2016).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16040050_L01.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il