הדפסה

רע"א 337/02 רונית מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בבית המשפט העליון
רע"א 337/02

בפני: כבוד השופט ת' אור

המבקשת: רונית מזרחי

נגד

המשיבות: 1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק בר"ע 2062/01 שניתנה ביום 13.12.01 על ידי כבוד השופט ד' ארבל

בשם המבקשת: עו"ד אהרון ברקאי
בשם המשיבות: עו"ד עזרא האוזנר

החלטה

1. ביום 6.12.1996 נפגעה המבקשת בתאונת דרכים, והמשיבים חייבים בפיצויה על נזקיה. במסגרת ההליכים בתובענת המבקשת המתנהלים בפני בית משפט השלום בהרצליה, מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום רפואת עיניים, על מנת שיחוה דעתו בדבר נכותה הרפואית של המבקשת כתוצאה מהתאונה. בחוות דעתו קבע המומחה הרפואי, ד"ר גוטמן (להלן: המומחה), כי נותרה למבקשת נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל דלקת הלחמית והעפעפיים. המבקשת, שסובלת גם מדלקת הענביה (אובאיטיס), טענה בפני המומחה, כי הדלקת האחרונה נגרמה לה כתוצאה מן התאונה. לטענתה, בעת התאונה נפגעה עינה הימנית כתוצאה מחדירת רסיס זכוכית אליה.

2. בחוות דעתו, בתשובות לשאלות הבהרה שנתן ובחקירתו בבית המשפט, שלל ד"ר גוטמן את האפשרות לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין דלקת הענביה משני טעמים; הטעם הראשון נגזר מן העובדה שהתובעת נפגעה בעינה הימנית, ואילו כחצי שנה לאחר התאונה החלה גם עינה השמאלית להראות סימני דלקת. עובדה זו, כך חיווה המומחה את דעתו, אינה מתיישבת עם תיאוריית החבלה העינית. הטעם השני, היה העדר אינדיקציה כלשהי לכך שהמבקשת נפגעה מרסיסי זכוכית בעין עצמה - להבדיל מפגיעה בעפעף.

הטעם הראשון עליו הסתמך המומחה בעת ששלל את האפשרות לקשר סיבתי בין דלקת הענביה לתאונה, הופרך בחקירתו הנגדית. לאחר שהוצגה בפניו ספרות בנושא, הסכים המומחה לכך שקיימת צורה מיוחדת של דלקת הענביה (Sympathetic Ophthalmia) שבה, בעקבות טראומה לעין האחת, נגרמת לאחר 4-8 שבועות פגיעה בעין האחרת. באשר לטעם השני שעמד בבסיס חוות דעתו של המומחה, הבהיר המומחה בחקירתו הנגדית, כי אינו יכול לשלול את האפשרות שרסיסי הזכוכית פגעו בעין עצמה.

3. בהמשך ההליכים ביקשה המבקשת לצרף מסמכים שערך רופאה המטפל, ד"ר פוירמן, אשר מהם עולה, לגישתה, כי אכן נגרמה לה פגיעה בעין עצמה. המסמכים הותרו להגשה לבית המשפט. המומחה השיב, לאחר שעיין במסמכים, כי אין בהם כדי להוכיח כי אכן נגרם נזק כלשהוא לעינה של המבקשת. בשלב זה של ההליך, החליטה השופטת אסתר דודקביץ בבית משפט השלום, בפניה התנהל ההליך, כי לא יהא באפשרותה לקבוע האם המסמכים שהוגשו מעידים על כך שהמבקשת סבלה מפגיעה בגלגל העין שעשויה היתה לגרום להתפרצותה של הדלקת, אם לאו. על כן, ולאור השתלשלות הפרשה, החליטה השופטת למנות מומחה רפואי נוסף, אשר יחווה דעתו בשאלה האם ניתן לקשור בין תאונת הדרכים לבין דלקת הענביה. בנמקה את עמדתה על שום מה אין היא סבורה כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי, ועם זאת יש הצדקה למנות מומחה רפואי נוסף, מסבירה השופטת המלומדת, בין היתר:

"לא מצאתי כל מקום לפסול את ד"ר גוטמן ואת חוות דעתו, משלא מצאתי כל אבק או חשד למשוא פנים, אך על מנת להסיר כל ספק ספיקא ופן תקופח חלילה המבקשת, ראיתי לנכון לנקוט בצעד נדיר זה ולבקש הבהרה נוספת ממומחה אחר בלתי תלוי (וראו: בש"א 2631/00 בת"א (י-ם) 1425/98 ג'בר נ' מגדל חברה לביטח בע"מ, דינים מחוזי לב(7), 591), כי זאת יש לזכור - כיוון שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-, מנועים הצדדים מלהציג ראיות של מומחי מטעמם, זולת 'ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו' (סעיף 6 א (ב) (1) לחוק האמור), יש ליתן משקל למגבלה זו, כל אימת שמתעורר ספק בעל משמעות לגבי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (י' אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (מהדורה שניה - תש"ן), עמ' 283), ובמקרה הנדון אותה אבן שנותרה בלתי הפוכה, עלולה להיות אבן נגף בדרכה של התובעת להיפצות על נזקיה".

על החלטה זו הגישו המשיבות בקשת רשות ערעור (בר"ע 2062/01) לבית המשפט המחוזי בתל אביב והרשות ניתנה. בערעור קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבות, וקבע כי לא היה מקום למנות את המומחה הנוסף. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

4. את החלטתו נימק בית המשפט המחוזי כך:

"מינוי מומחה נוסף לא רק שלא יפתור את ספיקותיו של בית המשפט, אלא יוסיף ספק על הספק. שהרי כאשר תהייה חוות דעת נוספת, יווצרו שאלות נוספות ומחלוקות בין המומחים וכיצד יכריע בית המשפט בין מחלוקות אלה? אל לו לבית המשפט לשים עצמו כמומחה רפואי, שהרי תחום זה יש להשאיר לרופאים ולא לשופטים. לו סבר בית המשפט כי המומחה אינו ראוי לכל אמון, וחוות דעתו אינה יכולה להתקבל על פי כל מבחן שהוא על ידי בית המשפט, יכול היה לבטל את מינויו, אלא שכאמור לא רק שבית המשפט לא סבר כך, אלא שאומר הוא במפורש כי לא מצא מקום לפסול אותו ואת חוות דעתו. נוכח אמירות כאלה של בית המשפט, לא היה מקום למנות מומחה נוסף שהרי אין לדבר גבול וסוף".

אין בידי לקבל הנמקה זו. המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן, בכל אותם מקרים בהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפיתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה, לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המיקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו.

נתאר לעצמנו מקרה שבו בית המשפט אינו מוצא לנכון לפסול מומחה רפואי שמונה על ידו, אך מתקיים אצלו חשש שבסופו של ההליך לא יוכל לסמוך על חוות דעתו ולא יגיע לחקר השאלות הרפואיות שבפניו. התוצאה במקרה כזה תהיה, שהתובע לא יוכיח את זכותו עקב התאונה, ועלול להגרם לו עיוות דין. האם לא סביר שבמקרה כזה ימנה בית המשפט מומחה נוסף, שאולי על ידי שיחזק את דעת קודמו תתקבל אותה דעה על ידי בית המשפט, או שיחלוק על דעת המומחה הרפואי הראשון וישכנע את בית המשפט בעדיפות חוות דעתו על זו של המומחה הראשון? נזכור, שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, מינוי מומחים רפואיים נתון בידי בית המשפט. לפיכך, בכל מקרה שעלול להגרם עוול על ידי אי מינוי מומחה רפואי, אפילו מומחה רפואי נוסף, נתונה בידי בית המשפט הסמכות למנוע עוול כזה (ראו ברוח זו את החלטתו של השופט זיילר בת"א (י-ם) 38/88 דומב נ' יאיר והמגן חברה לביטוח בע"מ, צלטנר, חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הפסיקה והדיון, בעמ' 717(יא)18; וכן את ההחלטה בת"א (נצ') 304/74 משיח נ' מדינת ישראל, פסקים מחוזיים, תשל"ה1975-, חלק ב', 548). בפרשת משיח התעוררה השאלה אם ראוי למנות מומחה רפואי נוסף, ומה השיקולים שצריכים להצריך את בית המשפט אם למנות מינוי כזה.

באותו עניין התייחסתי, כשופט של בית המשפט המחוזי, לשיקולים הנדרשים לעניין זה. מאחר ולאחרונה חוזרת ועולה השאלה אם ומתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף, אני רואה להביא את הדברים האמורים שם, לעניין מינוי מומחה נוסף, להם אני מסכים גם היום:

"נראה לי ברור, שבעיקרו של דבר, השיקול שצריך לעמוד בפני בית המשפט הוא הצורך להגיע למסקנה אשר יהא בה כדי לשקף נכונה את מצבו הרפואי של התובע. שהרי, בסופו של דבר, מנויו של מומחה רפואי לא בא אלא כדי לסייע לבית המשפט להגיע למסקנה נכונה בנידון. לפיכך, ייטה בית המשפט למנות מומחה רפואי נוסף כל אימת שהתרשמותו מהמומחה הרפואי שמינה - בהתייחס לחוות דעתו ולעדותו בפניו - תהיה מצדיקה שמיעת חוות דעת רפואית נוספת, כדי להשתכנע במצב הרפואי לאמיתו. כך הוא, למשל, כשקיימות גישות רפואיות שונות ומתברר שהמומחה הרפואי שמונה מתבסס על אחת מהן בלבד, מבלי שבית המשפט משתכנע שאותה גישה של המומחה הרפואי משקפת את דעתם של מרבית מומחי הרפואה באותו שטח רפואי. מטבע הדברים, אין בית המשפט מצוי בשטח הרפואה ובגישות ובהשקפות השונות שבו. כשקיימות גישות שונות בנושא הרפואי הנידון בפניו, אין בית המשפט יודע בדרך כלל מראש את השקפתו של אותו מומחה המתמנה על ידו, ואף לא את העובדה בדבר קיום השקפות וגישות שונות בנושא. כך עלו לקרות, שיד המקרה שבמנוי רופא פלוני תהא מכרעת לגבי תביעתו של התובע. לעתים, עלול להיגרם נזק או עוול למי מהצדדים, אך בשל זאת שנבחר, בדרך מקרה, מומחה רפואי בעל השקפה פלונית, אף שאין זו ההשקפה הרפואית הרווחת או השלטת.

מקרה אחר, שבו יתעורר צורך במינוי מומחה רפואי נוסף, יכול ויתקיים, כשספק קיים לבית המשפט אם התייחס המומחה הרפואי נכונה אל התובע בשאלת המהימנות שיחס לתלונותיו של התובע" (ר' בעמוד 551).

כאמור בהמשך ההחלטה, השיקולים הנזכרים בקטע המצוטט אינם השיקולים היחידים האפשריים. אך יש באמור לעיל תשובה לענייננו.

5. מעיון בקטע המצוטט לעיל מתוך החלטתו של בית המשפט המחוזי, ניתן להתרשם כי עמדת בית המשפט היא, כי ללא פסילת חוות דעת של המומחה רפואי מטעמו, אין זה ראוי שבית המשפט ימנה מומחה רפואי נוסף. אין בידי להסכים לגישה זו. איני סבור שמינויו של מומחה נוסף אפשרי רק באותם מקרים בהם החליט השופט היושב לדין, לפסול את המומחה שמונה על ידו. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד בהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב (ראו גם: א' ריבלין תאונת הדרכים, מהדורה שלישית, ירושלים, תש"ס), 583-577). מינוי מומחה נוסף, לעומת זאת, יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים בהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו. כשתתקבל חוות דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות הדעת - הישנה והחדשה - זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע, בעת כתיבת פסק הדין, בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן.

6. בענייננו, ציינה השופטת המלומדת בבית משפט השלום, כי לאור השתלשלות הפרשה ולאור תוכן חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה ולחקירה הנגדית, ראוי שתמנה מומחה נוסף בשאלת הקשר הסיבתי שבין דלקת הענביה לתאונה, ועיקר נימוקיה לכך, כמצוטט לעיל, מקובלים עלי.

אשר על כן מתקבל הערעור, במובן זה שהחלטתו של בית משפט המחוזי מבוטלת בזה והחלטתו של בית משפט השלום תעמוד על כנה. המשיבות תשאנה בהוצאות המבקשת בסך 10,000 שקלים.

ניתנה היום, כט' באדר תשס"ב (13.3.2002).
ש ו פ ט

_________________
העתק מתאים למקור 02003370.E02 /עכב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il