הדפסה

רע"א 2109/13 ניסים בן דוד נ. עיריית חולון

החלטה בתיק רע"א 2109/13

בבית המשפט העליון

רע"א 2109/13

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:
ניסים בן דוד

נ ג ד

המשיבים:
1. עיריית חולון

2. חברה לפיתוח התאטרון אמנות מוזיקה ומחול

3. האוניברסיטה הפתוחה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נד"ב) בת' 30030-02-13 מיום 11.3.13

בשם המבקש: עו"ד גיא ניסים; עו"ד אביחי דר

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נד"ב) בת' 30030-02-13 מיום 11.3.13, שבגדרה התקבל באופן חלקי ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ד"ר סורוקר) בת"א 11707-04-11 מיום 3.3.13, שלא לעכב את ביצועו של פסק דין אשר ניתן על ידיו בתביעת נזיקין שהגיש המבקש.

ב. המבקש, יליד 1928, עתר לחייב את המשיבות לפצותו בגין נזקי גוף, שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מנפילה במדרגות אולם "מדיאטק" בחולון. בית משפט השלום (השופטת ד"ר סורוקר בפסק דין מיום 27.1.13) קבע, שהמשיבות אחראיות ביחד ולחוד לעיקר הנזק שנגרם למבקש, וכן קבע אשם תורם בגובה 10%. נפסק, שעל המשיבות לשלם למבקש פיצויים בגובה 116,454 ₪, הכוללים עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ופיצוי כאב וסבל. על פסק הדין הוגש ערעור על ידי המשיבות לבית המשפט המחוזי מרכז.

ג. בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין נדחתה על ידי בית משפט השלום. צוין, כי מדובר בפסק דין כספי המבוסס על ממצאים שבעובדה הן לעניין נסיבות התאונה ובטיחות המדרגות והן לעניין הנזק, ועל כן אין לעכבו. צוין, כי גילו של המבקש (כיום בן 85 עד מאה ועשרים) אינו מהוה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין; נהפוך הוא.

ד. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את השגת המשיבות וקבע, כי "נוכח נימוקי המשיבים והכלל הנוהג בפסק דין כספי, ומצד שני השאלות המועלות בערעור שיתכן ויש בהן ממש, אני מורה כי מחצית הסכום שנפסק יופקד בקופת בית המשפט, לגבי המחצית השניה – לא ניתן עיכוב ביצוע".

ה. מכאן הבקשה הנוכחית. נטען בה, כי המשיבות לא הביאו כל ראיה שיש בה להצביע על חשש, שלא יצליחו להיפרע מן המבקש במקרה שיתקבל ערעורן על פסק הדין. הוסבר, כי מצבו הכלכלי של המבקש איתן, וכי סכום הכסף המעוכב הוא נמוך יחסית. לעניין סיכויי הערעור נטען כי הם נמוכים, שכן פסק הדין מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, אשר בהם אין ערכאת ערעור נוטה להתערב.

ו. אין בידי להיעתר למבוקש. בשאלת אמת המידה למתן רשות ערעור על החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הובעו דעות שונות (ראו סקירת השופט פוגלמן ברע"א 1188/13 כהן נ' רחימוב (לא פורסם; 18.2.13). מחד גיסא ישנם מלומדים נכבדים הסבורים, כפי שציינתי ברע"א 1914/05 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל (לא פורסם (2005) פסקה ג(1), וראו האסמכתאות שם), כי סמכות בית המשפט שלערעור בעניין עיכוב ביצוע בהתאם לתקנה 468 אינה ערעורית אלא מקורית; אך הוספתי שם, "ואולם, גם אילו ראינו סמכות זו במשקפיים 'לא ערעוריות' אלא כהפעלת שיקול דעת ראשוני, השכל הישר והפרקטיקה השיפוטית נותנים, כי שיקול דעת זה נבנה תוך שמובאות בחשבון החלטותיהן של הערכאות הקודמות והנמקותיהן"; ועוד: "במהות עסקינן בנידון דידן בגלגול שלישי, שהרי בית הדין לשכירות החל במלאכה ונימק במפורט את החלטתו, אחריו בדק אותה סוגיה בית המשפט המחוזי, ועתה היא באה בפני בית משפט זה... לפיכך, על צד האמת נבחנת הסוגיה בענייננו בשלישית, וחלים העקרונות שבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123" (פסקה ג(1)). לגישה הרואה בהכרעה זו החלטה חדשה ראו הכרעתו של השופט הנדל בבע"מ 8811/12 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (18.12.2012)); אך גם הוא סבור כי "בכל מקרה יש לתת את הדעת לקביעותיהן של ערכאות קמא ולנימוקים העומדים בבסיסן". בסופו של יום, המדובר איפוא במישור המשפטי בשאלה של "מינון שיקולים", שתידון בכל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנדבכים שבערכאות קודמות, אך תוך שיקול דעת עצמאי לערכאה הנוכחית.

ז. בנידון דידן מנקודת מבטי ולעניין גופו, אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, גם אם ניתן היה להחליט לכאן או לכאן. אכן כנודע, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים, ובפרט תהא הנטיה שלא לעכב ביצוע פסק דין כספי (ע"א 4091/12 כוכב מסעי ראש העין בע"מ נ' עיריית טייבה (לא פורסם; 13.11.12). בענייננו אשר לסיכויי הערעור, דומה כי המשוכה שבפני המשיבות גבוהה למדי. שכן פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס רובו ככולו על ממצאי עובדה ומהימנות, ובכך אין בית משפט של ערעור נוטה להתערב (רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (לא פורסם; 2006). ומנגד, בית המשפט המחוזי ראה לטוב לפניו לעכב מחצית הסכום בהידרשו לסיכויי הערעור, ואיני רואה כורח משפטי להידרש לכך באורח שונה. בנסיבות שבהן טוען המבקש עצמו כי מצבו הכלכלי איתן, וכי הסכום המעוכב הוא נמוך, נראה כי לא ייגרם לו נזק של ממש מעיכוב הביצוע שעליו הוחלט. יודגש, שבית המשפט הורה כי מחצית מן הסכום תופקד בקופת בית המשפט, ובכך יש לשלול את החשש שלא יהא למבקש ממה להיפרע; המחצית האחרת, כאמור, לא עוכבה.

ח. כאמור, גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה מן התשתית שתוארה, אינני סבור כי מדובר במקרה של אי צדק הזועק לשמים או בעיוות דין, כך שתוצדק הכרעה שונה (רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם), פסקה 26)).

ט. איני נעתר איפוא למבוקש. בבירור העלינו כי ערעור המשיבות בבית המשפט המחוזי מרכז קבוע ל-5.5.13. גם זו לטובה בנסיבות.

ניתנה היום, ט"ו באייר תשע"ג (25.4.13).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13021090_T03.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il