הדפסה

רע"א 1599/15 ארי קחטן נ. שגיב לוי

החלטה בתיק רע"א 1599/15 בבית המשפט העליון

רע"א 1599/15

לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:
ארי קחטן

נ ג ד

המשיב:
שגיב לוי

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) בהפ"ב 25449-01-15 מיום 2.2.2015

החלטה

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) לדחות את בקשת המבקש ליתן צו מניעה זמני שיעכב את הליכי הבוררות בינו לבין המשיב.

1. המבקש ­והמשיב היו צד להסכם שנכרת בשנת 2011 (להלן: ההסכם) בין קבוצה של 7 יזמים (שאחד מהם מאוגד כחברה בעירבון מוגבל) (להלן: היזמים) לבין חברת "אלאנדאל אנטרפרייז" (להלן: החברה) שעיקרו פיתוח פטנט. ההסכם כלל תניית בוררות שלפיה "במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים, ייושב הדבר ע"י בוררות. הצדדים יסכימו על זהות הבורר [...], ובמקרה של העדר הסכמה ישמש כבורר עו"ד שימונה על ידי נשיא המוסד לבוררות שליד לשכת עורכי הדין בישראל" (להלן: תניית הבוררות; המוסד לבוררות). בין המשיב לבין המבקש התגלעה מחלוקת בעניין הנוגע להסכם. על בסיס תניית הבוררות פנה המשיב לבורר שמונה על ידי המוסד לבוררות (להלן: הבורר). התקיימה ישיבת בוררות אחת ביום 12.5.2013 שבה קבע הבורר כי פסק הבורר יינתן בחלוף שישה חודשים מתחילת ההליך בהתאם לסמכותו לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. לאחר אותה ישיבה לא נמשכה הבוררות (להלן: הבוררות הראשונה). ביום 24.11.2013 פנה בא כוח המשיב לבורר בבקשה "להמשיך" את הבוררות – כך כלשונו. הבורר ביקש לקבל את הסכמת המבקש אך זו לא התקבלה. לאחר שחלפו מספר חודשים נוספים בחוסר מעש מצד הצדדים הגיש המשיב לבורר תביעה נגד המבקש. התביעה הומצאה למבקש ביום 20.6.2014. בחלוף כחודשיים, ביום 12.8.2014 השיב המבקש כי הוא מתנגד לקיום הבוררות. לטענתו – שתפורט להלן – אין בסיס הסכמי לקיומה של בוררות בינו לבין המשיב. נוכח התנגדות המבקש סירב הבורר לקיים את הבוררות תוך שהדגיש כי אין מדובר בהמשכה של הבוררות הראשונה, שכן זו פקעה בחלוף המועד שנקבע למתן פסק הבורר. לאחר מכן פנה המשיב למוסד לבוררות שמינה בורר אחר לצדדים. בעקבות הודעת המוסד לבוררות על מינוי הבורר הודיע המבקש כי הוא מתנגד למינוי הבורר וכופר בסמכותו לברר את המחלוקת בינו לבין המשיב. המוסד לבוררות השיבו כי טענותיו האמורות תתבררנה לפני הבורר. ישיבת בוררות מקדמית נקבעה ליום 14.1.2015.

2. בעקבות האירועים המתוארים עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בהמרצת פתיחה. התבקש פסק דין הצהרתי שלפיו אין סעיף בוררות מחייב בין המבקש לבין המשיב ומשכך, אין לבורר שהתמנה על ידי המוסד לבוררות כל סמכות לדון במחלוקת ביניהם. בבקשתו טען המבקש כי תניית הבוררות אינה חלה ביחסים שבין היזמים לבין עצמם אלא רק ביחסים שבין היזמים לבין החברה. כמו כן, נטען כי הבוררות הראשונה לא התנהלה מכוחה של תניית הבוררות אלא מכוחה של הסכמה פרטנית שנתן המבקש לבירור עניין מסוים – ואותו בלבד – לפני בורר. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה התבקש צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הבוררות בין המבקש לבין המשיב, ובפרט למניעת הישיבה שנקבעה ליום 14.1.2015. ביום 13.1.2015 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) על עיכוב ארעי של הליכי הבוררות. ביום 2.2.2015, לאחר שעיין בטענות הצדדים, ביטל בית המשפט (כב' השופטת י' שבח) את צו העיכוב הארעי ונמנע מלתת צו מניעה זמני. נקבע כי ניתן לפרש את תניית הבוררות כחלה גם ביחסים שבין היזמים לבין עצמם; כי במסגרת הבוררות הראשונה לא כפר המבקש בסמכות הבורר; כי אין ממש בטענת המבקש כי נהג כך משום שדובר בסכסוך נקודתי; וכי המבקש השתהה בהגשת המרצת הפתיחה. בנוסף, נקבע הדיון בהמרצת הפתיחה ליום 9.6.2015.

3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש חזר פעם נוספת על טענותיו בנוגע לאי תחולתה של תניית הבוררות ביחסים בינו לבין המשיב וכפר בסמכות הבורר, והכל כמפורט לעיל. עוד נטען כי התנהלותו של המשיב נגועה בחוסר תום לב שיש בו כדי להביא לביטולו של הסכם בוררות אף אם היה קיים, עניין שכאמור הוכחש על ידי המבקש. אשר לנימוקים למתן צו מניעה זמני, המבקש הדגיש כי דחיית הבקשה עלולה להביא לקיומו של הליך בוררות שיתברר כעקר בחלוף זמן לא רב, על כל המשתמע מכך מבחינת השקעת המשאבים.

4. התבקשה תשובת המשיב. המשיב התנגד לקבלת הבקשה. בתמצית, טען המשיב כי פרשנותה הטבעית של תניית הבוררות היא כי גם סכסוכים בין היזמים לבין עצמם יתבררו במסגרת בוררות, ומשכך דינו של הסכסוך הנוכחי בינו לבין המבקש להתברר לפני הבורר שמונה על ידי המוסד לבוררות. המשיב הדגיש כי במסגרת הבוררות הראשונה המבקש עצמו הכיר בכך ולראייה, בישיבה היחידה שהתקיימה לא העלה המבקש כל טענה לעניין סמכות הבורר; וכי אין בסיס לטענה כי בוררות זו סמכה על הסכמה פרטנית של המבקש ולא על תניית הבוררות.

למען שלמות התמונה יצוין כי בהחלטתי מיום 24.3.2015 הוריתי על עיכוב ארעי של הליכי הבוררות.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובצרופותיה השונות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער על החלטת הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים תינתן במשורה ובמקרים חריגים. בין אלה נמנים מקרים שבהם דחיית הבקשה עלולה לגרום לצדדים נזק בלתי הפיך או תשפיע באורח מהותי על זכויותיהם (רע"א 5346/14 הובלות חץ ההר בע"מ נ' עגיל, פסקה 7 (8.9.2014); רע"א 1706/14 בן אהרן נ' בן דוד, פסקאות 14-12 (20.7.2014)). לא שוכנעתי כי הבקשה שלפניי באה בגדרם של מקרים חריגים אלה. החלטת בית המשפט קמא מעוגנת בנסיבות המקרה כפי שנפרשו לפניו. בהינתן המועד הקרוב הקבוע לדיון בהמרצת הפתיחה, לא ייגרם נזק בלתי הפיך למבקש אם תתקבל בסופו של יום עמדתו לגופו של הליך גם אם יימשכו בינתיים הליכי הבוררות. החלטת בית המשפט המחוזי אינה מגלה אפוא עילה למתן רשות ערעור על פי אמות המידה המקובלות.

הבקשה נדחית אפוא. הצו הארעי מיום 24.3.2015 מבוטל בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 7,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏ט"ו באייר התשע"ה (‏4.5.2015).

ש ו פ ט

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15015990_M04.doc על
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il