הדפסה

רע"א 1080/15 דן אבידן נ. עידן זוטא

החלטה בתיק רע"א 1080/15

בבית המשפט העליון

רע"א 1080/15

לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

המבקש:
דן אבידן

נ ג ד

המשיב:
עידן זוטא

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 14.01.2015 בתיק עא 5132-10-14

בשם המבקש: עו"ד אריאל לוין

בשם המשיב: עו"ד דוד קוגן

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד (השופט י' שינמן) בע"א 5132-10-14 מיום 14.01.15, במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (השופטת ש' קמיר-וייס) בת"א 49627-06-11 מיום 18.8.14. במוקד הבקשה, שאלת קיומה של יריבות משפטית בין המבקש למשיב, בפרשה שעניינה טענת רשלנות בקשר לרישום פטנט.

רקע והליכים

ב. ביום 15.9.08 פנה המבקש למשרדי חברת "Patent4u limited" (להלן החברה), הרשומה באנגליה, כדי לבחון אפשרות לשימוש בשירותיה לרישום שני פטנטים – האחד הומצא על-ידי המבקש, והשני על-ידי המבקש ושני שותפים נוספים. בעל השליטה בחברה (להלן מרק) הוא אביו של המשיב, והשניים עבדו בחברה בתקופה הרלבנטית. בימים 10.10.08 ו-24.11.08 הגישה החברה שתי בקשות ראשוניות, בשם המבקש, לרישום פטנטים אצל רשם הפטנטים האנגלי (להלן הרשם). ביום 24.2.09 נחתם חוזה בין המבקש לבין החברה, לפיו תערוך החברה ותגיש את בקשות הפטנט של המבקש לרשם. לאחר חתימת החוזה, בימים 2.3.09 ו-24.4.09, הגישה החברה לרשם שתי בקשות מעודכנות וערוכות. בעבור שירותי החברה שילם המבקש 94,771 ₪ בשיקים שונים.

ג. ביום 12.5.09 קיבלה החברה את תגובת הרשם, לפיה יש להגיב להסתייגויותיו עד ליום 24.11.10, ולא – תדחה הבקשה. ביום 26.5.09 העבירה החברה את תגובת הרשם לשותפו של המבקש לפטנט, וביום 29.9.09 נמסר למבקש מכתב מאת מרק המיידע אותו כי החוזה ביניהם עסק רק בהגשת בקשת הפטנט, וכי החברה אינה מחויבת להמשך הטיפול בבקשה לאחר הגשתה. לאחר המועד האחרון שנקבע במכתב הרשם, ביום 29.6.11 הגיש המבקש תביעה בבית המשפט השלום נגד מרק והחברה, וביום 8.11.11 הגיש כתב תביעה מתוקן שצירף את המשיב כנתבע; יוער, כי מרק הוא פושט רגל והחברה חדלת פרעון.

ד. המבקש טען בבית משפט השלום, כי הנתבעים התרשלו בטיפול בבקשות רישום הפטנטים. זאת שכן לא ביצעו בדיקת פטנטאביליות ("כשירות פטנט"); לא חיפשו ובדקו האם רשומים פטנטים דומים; הגישו את הבקשות הראשוניות כפי שנמסרו להם על-ידי המבקש, מבלי לערוך בהם כל שינוי. המשיב טען, כי אין יריבות בינו לבין המבקש. זאת שכן החוזה לטיפול בבקשות רישום המבקש נערך מול החברה ולא מול המשיב; מרק הוא בעל השליטה בחברה, בעוד המשיב הוא עובד שכיר בלבד; ומי שטיפל בפועל בבקשות היה מרק. לטענתו, המבקש צירף אותו לכתב התביעה רק לאחר שנודע לו כי לא יוכל להיפרע מן החברה וממרק בשל מצבם הכלכלי. בתגובה טען המבקש, כי לפעילות החברה אין כל משמעות משפטית מאחר שלא נרשמה כדין בישראל, כנדרש בסעיף 346(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן החוק). עוד טען, כי המשיב הוצג בפניו כאחד ממנהלי המשרד, וכי הוא שותף לפעולותיו של מרק.

ה. סעיף 346(א) לחוק קובע:

346. (א) חברת חוץ לא תקיים בישראל מקום עסקים, ובכלל זה משרד להעברת מניות או לרישום מניות, אלא אם כן נרשמה כחברת חוץ לפי הוראות סעיף זה ושילמה את אגרות הרישום והפרסום שקבע השר לפי סעיף זה.

ו. בית משפט השלום קיבל את טענות המבקש ופסק, כי אין משמעות משפטית לפעילותה המקומית של חברת חוץ אשר אינה רשומה בישראל. כן נקבע כי, מרק והמשיב פעלו כשותפים בחברה; זאת – על סמך עדותה של המזכירה לשעבר במשרד; מסמכים רשמיים של המשרד, מהם ניתן להסיק כי למשיב מעמד מיוחד במשרד; ומספר פטנטים שנרשמו על-ידי המשיב. בית משפט השלום פסק, כי מרק והמשיב התרשלו בטיפולם בעניינו של המבקש, וכי על המשיב לשלם לו 100,000 ש"ח בתמורה לכסף ששולם על-ידיו. לצד זאת, דחה בית משפט השלום את תביעתו של המבקש לפיצוי נוסף בגין רשלנות בסך 150,000 ש"ח, שכן לא הוכח שנגרם לו נזק.

ז. המשיב ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו. בית המשפט המחוזי קבע, כי בסעיף 346(א) לחוק אין כל איסור על חברה זרה, שאינה רשומה בישראל, לבצע עסקים, ואין הדבר מפחית ממעמדה כחברה בישראל. בנוסף מצא בית המשפט המחוזי, כי המשיב פעל בחברה כשכיר בלבד, ולכן אין לחייבו בחובות החברה עצמה. הוכרע, כי המבקש יחזיר למשיב את הסכום ששולם לו במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום.

בקשת רשות הערעור

ח. המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שאין איסור על חברה זרה, שאינה רשומה בישראל, לבצע עסקים. זאת נוכח הוראתו של סעיף 346(א) לחוק, המהוה כנטען "חקיקה מצַוה", שאין ליתן תוקף לפעולה הנעשית בניגוד לה. המבקש טוען, כי אין להכיר בפעילות חברת חוץ שלא נרשמה בארץ, שכן "חוק נחקק כדי שיבוצע". עוד נטען, כי המשיב הוא שותפו של מרק בניהול המשרד, ולראיה הוצגו אותן ראיות עליהן הסתמך בית משפט השלום בפסיקתו.

תגובת המשיב

ט. בהחלטה מיום 24.2.15 נתבקשה תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, וזו הוגשה ביום 24.3.15. לטענת המשיב, מעורבותו בטיפול בבקשות רישום הפטנטים התמצתה בנוכחותו בפגישה אחת עם המבקש. עוד נטען, כי שימש כעובד שכיר בלבד, וכי צירופו לכתב התביעה נעשה כחלק מ"מסע דיג" שמנהל המבקש לאחר שנודע לו על מצבם הכלכלי של מרק והחברה. לפי המשיב, הטיפול בעניינו של המבקש נעשה כראוי ובהתאם למקובל במקצוע. לעניין ההכרה בחברה טוען המשיב, כי הסנקציה על הפרת סעיף 346(א) לחוק היא הטלת קנס בלבד, כפי שנקבע בסעיף 349. לפיכך, טוען המשיב, לפעילות החברה משמעות משפטית, והיא, ולא המשיב, יריבת המבקש.

י. נציין, כי סעיף 349 לחוק קובע:

349. חברת חוץ שהפרה את הוראת סעיף 346(א) דינה ודין כל נושא משרה או שלוח שלה, שהיה שותף להפרה - קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז–1977, ובהפרה נמשכת, קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק האמור לכל יום שבו נמשכת ההפרה, מהיום שהחברה קיבלה הודעה מאת רשם החברות.

הכרעה

יא. לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבה, סבורני כי אין להיעתר לה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת, על פי הלכות ידועות, במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך; ודוק, לא די ככלל בשאלות ענייניות תיאורטיות, אלא כאלה אשר הדיון בהן מתבקש לשם הכרעה בעניין הקונקרטי (ראו המ' 71/52 מיקא נ' נתנזון (1953); רע"א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' עודד שמריה (2009)). לחלופין, רשות ערעור עשויה להינתן כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. הבקשה הנוכחית אינה נמנית על המקרים הללו. מעבר לנדרש, אתייחס בקצרה לגוף טענות הבקשה.

יב. ניתן לחלק את הבקשה לשלוש שאלות עיקריות. ראשית, האם יש תוקף משפטי לפעולותיה של חברת חוץ שאינה רשומה בישראל כדין? שנית, האם מרק והמשיב פעלו כשותפים בחברה? שלישית, האם התקיימה רשלנות בטיפול בבקשות רישום הפטנטים של המבקש?

יג. באשר לשאלה הראשונה, אין בידי להלום את טענת המבקש, לפיה אין תוקף משפטי לפעולותיה של חברת חוץ שאינה רשומה בישראל. אמת היא כי ישנו איסור על חברה מסוג זה להקים מקום עסקים בישראל, אך אין בכך לומר כי אין תוקף לאישיותה המשפטית. "יש קנסות על העדר הרישום. אולם, העדר הרישום לא יכשיל תביעה נגד החברים. דיני פירוק, למשל בסעיף 380 לפקודה, חלים גם על חברת חוץ שיש לה נכסים בישראל, שאינה רשומה. דהיינו, יש הכרה באישיות המשפטית בלי קשר לכך שלא נרשמה" (יחיאל בהט חברות: החוק החדש והדין לאחר תיקון 16, 402 (הוצאת בורסי, 2011)). ודוק, אין דומה חברת חוץ שלא נרשמה לחברה ישראלית שלא נרשמה. בעוד שהראשונה רשומה במדינתה, וניתן לבדוק את מצבה הכלכלי באמצעות רשם החברות, או גוף רשמי אחר, באותה מדינה; השניה אינה רשומה ואין לה "אב ואם". לפיכך הסתפק המחוקק בהטלת קנס בלבד על חברת חוץ שלא נרשמה בישראל, כפי שנקבע בסעיף 349 לחוק.

יד. בגדרי המשפט העברי נראה, כי רבים התחבטו כיצד יש להתייחס למושג המודרני של חברה בע"מ, שכמובן לא היה בנמצא משכבר הימים. פוסקים חשובים אינם רואים את החברה כישות משפטית נפרדת (שו"ת דברי חיים (הרב חיים הלברשטאם, פולין המאה ה-י"ט), אורח חיים ב' לד'; שו"ת מנחת שלמה (הרב שלמה זלמן אוירבך, ישראל המאה הכ'), א' כח'), אך היו שהציעו דרכים בהם ניתן להכיר בקניין שאינו שייך לאדם בשר ודם. כך הציע הרב ש' דיכובסקי (ישראל, המאות הכ'-הכ"א), כי ניתן לראות מעין קניין תאגידי – למשל – בקרבן הציבור, ששייך לכל הציבור כיישות אחת הנפרדת מסך הפרטים המרכיבים אותה. כדבריו (הרב שלמה דיכובסקי לב שומע לשלמה סימן לא', עמוד תקכגד):

נמצא איפוא שאכן "ציבור" הוא שם בפני עצמו ופקע ממנו דין היחיד. ועל כן גם הגדרת "חברה בע"מ" כ"ציבור", אינה, איפוא, דבר שאין לו שורש בתורה ובחז"ל, כי כאמור בשני הדברים גם יחד נוצר גוף משפטי המוקם על-ידי יחידים, ולאחר הקמתו הינו ניצב על רגליו שלו מבלי שליחידים יש שותפות בו.

ד"ר ר' רכס הציע, כי ניתן ללמוד זכויות קנייניות שלא שייכות לאדם זה או אחר מפרשת "דבר של עולי בבל" (משנה נדרים ה' ד'), שהינו נכס שהועמד לטובת כלל הציבור. כדבריו (רפי רכס "על האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד" דעת 344):

גם אם נטען שהמשפט העברי אינו מכיר אלא בהתאגדויות שמטרותיהן נעלות, כ"דברים של עולי בבל" וכבתי כנסיות של הקהל, דומה שבחיים המודרניים, התאגיד תופס מקום מרכזי והכרחי ככלי לקידום יזמות חברתיות וכלכליות חשובות ושטובת הציבור תדרוש את ההכרה בו.

במקביל, היו שסברו שניתן לתת משמעות למסך התאגידי גם מבלי להכיר בקיומה של ישות משפטית נפרדת, על-ידי עקרון "אפותיקי מפורש" (שו"ת מנחת יצחק (הרב יעקב יצחק וייס, המאה הכ'), י קמג); מדובר בהתניה כי כל חוב שייווצר יגבה רק מנכסי החברה, ולא מנכסי בעליה. התניה זו מבוססת על ציפייתו הסבירה של המצוי בקשרי עסקים עם חברה בע"מ. לפי גישה זו, השאלה המעניינת היא ציפייתו הסבירה של האדם שערך חוזה עם החברה, ולא שאלת רישומה של החברה. אם אותו אדם היה מודע לכך שבפניו ניצבת חברה ושיכולתו להיפרע ממנה מוגבלת לנכסיה בלבד – לא יוכל להיפרע מנכסי בעליה, אף אם אין היא רשומה בישראל. נציין כי יש גם מי שחולק על השימוש בעקרון "אפותיקי מפורש" לעניין חברות בע"מ (שו"ת שבט הלוי (הרב שמואל הלוי וואזנר, המאה הכ) ח' שו). ראו גם מאמרו של אליהו שוורץ "תרומה שלא מדעת" פרשת השבוע (א' הכהן ומ' ויגודה עורכים) שמות 233, הכותב (עמ' 246): "ההכרה בחברה בע"מ המודרנית כאישיות משפטית נפרדת אינה ברורה כל צרכה במשפט העברי", אך לשיטתו אפשר להחיל על החברה את תורת ה"שליחות מכללא". נדרש לכך ד"ר מ' ויגודה בספרו המקיף שליחות (תשע"ד-2014), והוא מציין (עמ' 664) כי "מעמדם של תאגידים במשפט העברי נתון במחלוקת בין פוסקי הדורות האחרונים". מפורטות שתי גישות עיקריות בכך, וראו האסמכתאות בעמ' 665-664.

טו. השאלה השניה, בדבר קיום שותפות בין מרק למשיב, עובדתית בטיבה. כידוע אין זה מטבעה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, קל וחומר בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999); רע"א 1343/13 דוק השקעות 1988 בע"מ נ' ישיבה וכולל אבן חיים (2013)). בנוסף, השאלה מתייתרת נוכח האמור לגבי השאלה הראשונה, שכן יריבותו של המבקש היא מול החברה, ולא הועלתה טענה ל"הרמת מסך" בין החברה למשיב. למרות כל זאת, אציין בקצרה כי ספק בעיניי אם די בראיות שהוצגו על-ידי המבקש להוכיח שותפות בין מרק למשיב.

טז. השאלה השלישית נוגעת לטיב הטיפול בבקשות הרישום של המבקש. השאלה מתייתרת נוכח האמור מעלה בשתי השאלות הראשונות. אציין רק כי תמוהה בעיניי טענתו של המבקש, לפיה התרשל המשיב כששלח את שתי הבקשות הראשוניות ללא כל עריכה; זאת שכן נמסר לו על-ידי הרשם, שהדבר נעשה "לתפוס" תאריך מוקדם לרישום הפטנט (ת/14, פס' 5), ובקשות ערוכות נשלחו לאחר מכן.

יז. איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור.

ניתנה היום, ‏י"ב בניסן התשע"ה (‏1.4.2015).

המשנה לנשיאה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15010800_T03.doc אק
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il