הדפסה

רמות 2003 מרכב וצבע בע"מ נ' ביורק ואח'

מספר בקשה:19
בפני
כב' השופטת לימור ביבי-ממן

מבקשת

גבריאל ביורק

נגד

משיבה

רמות 2003 מרכב וצבע בע"מ

החלטה

בפני בקשה לחיוב התובעת בתביעה בפני בערובה לתשלום הוצאות הנתבעים.

אין חולק כי התביעה בפני הוגשה על ידי התובעת – חברה בע"מ. לטענת הנתבעת, החברה מצוייה בבעלותו הבלעדית של מר נחום לסקי, אשר בעניינו מתנהל הליך פשיטת רגל. בנסיבות אלו והואיל ומדובר בחברה בע"מ הכלל הינו כי עליה להפקיד ערובה להוצאות אלא אם הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים, עתרה הנתבעת בחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.

התובעת מנגד, טוענת כי הואיל והבקשה לחיוב בערובה להוצאות לא נתמכה בתצהיר, הרי שדין הבקשה לה ידחות על הסף. לגופם של דברים טוענת התובעת כי אמנם ננקטו הליכי פש"ר כנגד בעליה של החברה ואולם יש להפריד בין בעלי החברה לבין החברה עצמה שהינה חברה מבוססת וללא כל קשיים כספיים ומשכך, לטענתה דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית:

אין חולק כי הואיל ומדובר בתובעת שהיא חברה ההסדר הרלוונטי לענין חיוב בערובה להוצאות הינו זה הקיים במסגרת סעיף 353 א לחוק החברות , תשנ"ט – 1999 ה קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בהתאם לפסיקה סעיף 353א' לחוק החברות קובע את הכלל דהיינו – נוכח הקבוע בו, במקרה בו מדובר בחברה יטה בית המשפט לחייב בערובה להוצאות והנטל להוכיח כי אין מקום בחיוב כאמור מוטל על החברה.

סעיף 353א' קובע שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה:
החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין.
החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
(ראה גם:רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) 11.2.09 (להלן:" פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).

בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני".

בהקשר לשלב הבדיקה השני נקבע כי יש להביא בחשבון, בין היתר:
(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים – דהיינו מחד – זכות החברה לגישה לערכאות ומאידך , זכותו של הנתבע להשתפות בגין נזקי הליך סרק כאשר הנחת המוצא הינה שחיוב החברה להפקיד ערובה מבטא את הכלל והפטור הוא החריג.
שאלת סיכויי ההליך (ראה ברע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 11.02.09). במילים אחרות- ככל שסיכויי ההליך גבוהים יותר ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 ).
לעניין שיקול הדעת של בית המשפט הוסף בברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08) כך:
"משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))".

מן הכלל אל הפרט :
ראשית, בנוגע להעדר תצהיר- הרי שאין חולק כי ככל שבקשה מגלה עובדות, בהתאם לתקנות יש לתמוך עובדות הבקשה בתצהיר. עיון בבקשה מעלה כי זו מגלה עובדות ואולם, עיון בתגובה אשר הוגשה מעלה כי העובדות הנדרשות לשם ביסוס הבקשה ממילא אינן שנויות במחלוקת. כך, אין חולק כי מדובר בחברה בע"מ ויתרה מכך, במסגרת התגובה אישרה התובעת כי בעליה של החברה אמנם מצוי בהליך הסדר נושים וזאת, תוך שמנהל התובעת מצהיר כי לא די באמצעיו הכלכליים על מנת להסדיר חובותיו (ראה תצהירו בסעיף 10). בנסיבות אלו, לא מצאתי כי העדר תצהיר בתמיכה לבקשה יש בו בכדי להוביל לדחיית הבקשה על הסף.

לגופם של דברים, כפי שהובא לעיל, הואיל ומדובר בחברה בע"מ, הרי שהנטל הינו על החברה להראות יכולתה הכלכלית לשלם הוצאותיהם של הנתבעים. במקרה בפני, התובעת לא הרימה נטל זה בנסיבות בהן מלבד הצהרה בעלמא של מנהל התובעת ולפיה הינה חברה מבוססת וצירוף דו"ח רשם החברות אשר אין בו בכדי להעיד על מצבה הכלכלי של החברה – לא צירפה החברה כל תימוכין למצבה הכלכלי האיתן כנטען על ידה.

לכך יש להוסיף כי בהינתן שאין שחולק כי בעליה של החברה מצוי בהסדר נושים, הרי שהגם שיש להפריד בין הישויות המשפטיות – אין כל ספק שלו אמנם היה מצבה של התובעת מבוסס היה בכך בכד י להשליך לחיוב על מצבו הכלכלי של בעליה של החברה.

מן האמור נובע כי תוצאתו של שלב הבדיקה הראשון הינה כי יש מקום לחיוב בערובה להוצאות.

נוכח האמור, יש לפנות לשלב הבדיקה השני –

במסגרת שלב הבדיקה השני בחנתי את סיכויי התביעה ויודגש, בהתאם למפורט לעיל, אין מדובר בבדיקה מקיפה אלא בבדיקה :"במעוף הציפור". לענין זה אציין כי התביעה נתמכת בראשית ראייה בכתב בדמות שיק אשר נמשכו לפקודת החברה. יחד עם זאת, לטענת התובעת השיק הינו בגין עבודה אשר בוצעה ברכב שנמסר לתיקון על ידי התובעת ואולם, מדובר בשיק על סך של 179,000 ₪ ומלבד השיק לא הציגה התובעת כל ראייה התומכת בביצוע עבודה בשיעור נכבד המצדיק משיכת שיק כאמור. בנסיבות אלו, הנני קובעת – מבלי לקבוע מסמרות- כי אינני סבורה שבסיכויי התביעה יש בכדי לאיין את מחדלה של התובעת מהצגת נתונים בדבר יכולתה הכלכלית ומשכך, הנני קובעת כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים.

משקבעתי כי יש לחייב בהפקדת ערובה להוצאות ובחנתי את ההליך בפני, הנני קובעת כי על התובעת להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ להוצאות הנתבעים. הערובה תופקד בתוך 30 יום מהיום.
הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.