הדפסה

רמאחה נ' משטרת ישראל / מדור תביעות פלילי ת"א

בפני
כבוד ה שופטת תרצה שחם קינן

מבקש

מוחמד רמאחה

נגד

המשיבה

משטרת ישראל / מדור תביעות פלילי ת"א

החלטה

הבקשה וטיעוני הצדדים

לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

בבקשתו עותר ב"כ המבקש לקבל לעיונו את החומר המצוי בידי וועדת המאוימים בעניינו של המבקש, למעט חומר חסוי על פי החוק. מהבקשה עולה כי דודו ודודתו של המבקש , אשר היו סייענים, קיבלו אזרחות ישראל ית. עוד עולה מהבקשה כי לפני מספר שנים הגיעו רעולי פנים לביתו של המבקש בשכם ו"חקרו" אותו בחשד שהוא מסייע לכוחות הביטחון של ישראל.

בתגובה לבקשה הודיעה המשיבה על תיקון כתב האישום באופן שביקשה למחוק מכתב האישום את עד תביעה 7, נציג וועדת המאוימים. לטענת המשיבה טענתו של המבקש לפיה הוא מאוים בשטחי הרשות אינה נתמכת בכל ראיה.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל וכן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו . מכתב האישום עולה כי במשך שנה וחצי עובר ליום 16.03.2013, שהה הנאשם בתחומי מדינת ישראל שלא כדין. כשהתבקש על ידי איש משטרה להזדהות, הזדהה בשם אדם בשם מוחמד נאטור.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש והוא שוחרר בתנאים. המבקש סירב להשתחרר לשטחי הרשות ובערר קבע ביהמ"ש המחוזי בתיק עמ"ת 21276-04-13, כי המבקש ישוחרר בתנאי שישהה במעצר בית ביפו. ביום 16.12.2013, הקל ביהמ"ש בתנאי השחרור באופן שעל המבקש לשהות בתנאי "מעצר בית" לילי בלבד.

בדיון שהתקיים ביום 19.07.2015, חזר ב"כ המבקש על בקשתו. מדבריו עולה כי בקשתו של המבקש, למתן היתר כניסה לישראל, נדחתה על ידי וועדת המאוימים.
ב"כ המבקש ציין כי במשפחתו של המבקש שורשים וזיקה לסייענות בישראל וכי דודו של המבקש הוא סייען משוקם. לדבריו, המבקש עצמו הוכה ונחבל קשות, בחשד שהוא מסייע למדינת ישראל , אם כי מעולם לא היה "סייען".

ב"כ המבקש טוען כי החומר המבוקש דרוש לו לצורך ביסוס טענת של הגנה מן הצדק, הגנת הצורך, ולביסוסן של טענות נוספות מתחום המשפט המנהלי.

ב"כ המשיבה חזר על התנגדותה של המשיבה למסור את החומר האמור וטען שהמבקש לא הציג כל בסיס ראייתי ראשוני לטענה לפיה מדובר בחומר חקירה.
לטענת ב"כ המשיבה, היה ויבקש ב"כ המבקש לתקוף את החלטתה של וועדת המאוימים, נכון יהיה לעשות כן בפניה לבג"צ ולא בתקיפה עקיפה.

ב"כ המשיבה התייחס לעובדות שצוינו על ידי ב"כ המבקש בבקשתו, לעובדה שהבקשה להיתר שהייה הוגשה ביום 12.11.2012, ולכך שהאירועים האלימים אליהם מתייחסת הבקשה אירעו שנה קודם לכן ו-3 שנים קודם לכן. עם זאת, השתהה המבקש והמתין כשנה עד שפנה בבקשה לוועדת המאוימים. די בכך, לטע מו של ב"כ המשיבה, כדי לשמוט את הבסיס תחת הגנת הצורך.

לטענת ב"כ המשיבה עולה מהחלטת הוועדה, המצורפת כנספח ט' לבקשה, כי המבקש מתגורר בשטחי הרשות. מכאן שניתן להסיק שאינו מאוים, שכן אחרת לא היה מתגורר בשטחי הרשות.

ב"כ המבקש השיב ואמר כי המבקש מתגורר אצל דודתו ביפו וכי המבקש נמצא בארץ מעל 3 שנים מאז אירוע המאוימות האחרון. עוד ציין ב"כ המבקש כי המשיבה תיקנה את כתב האישום והוסיפה עד נוסף, נציג וועדת המאוימים. לאחר מכן ביקשה המשיבה למחוק את העד הנוסף מכתב האישום.

דיון והכרעה

בתי המשפט פרשו את המושג "חומר חקירה" באופן מרחיב וקבעו לא אחת כי חומר הנחוץ לביסוסה של טענת הגנה יכול וייחשב כחומר חקירה. בהחלטתו בבש"פ 8252/13, מדינת ישראל נ' ליאל שיינר קבע כב' השופט עמית, בפיסקה 11 להחלטתו כי "בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, או כאשר הרלבנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית" עם זאת קבע כי "כאשר יש ספק לגבי הרלבנטיות, הנטייה היא למתן פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה".

בהתייחסו לתשתית הראייתית לטענותיו של המבקש, קבע כב' השופט קאפח ב ערר שהוגש על החלטת השחרור בעניינו של המבקש כי "הנה כי כן, יד ורגל לטענות העורר, ככל שהדבר ניתן, יש ויש" והורה, כאמור, על שחרורו של המבקש בתנאי שישהה ב"מעצר בית" ביפו.

בתיק ע"ח 24523-10-14 (בימ"ש מחוזי חיפה), קיבלה כב' השופטת תמר שרון-נתנאל את הטענה לפיה יש בחומר המצוי בפני וועדת המאוימים כדי לתמוך ב הגנת ה"הצורך" בעניינו של שוהה בלתי חוקי וקבעה , בהתחשב בנטלי ההוכחה השונים, כי "יכול להיווצר מצב בו הוועדה (וועדת המאויימים – ת.ק. )שוכנעה שאדם אינו מאוים בעוד שיעלה בידי אותו אדם להוכיח שקיים ספק סביר שהוא מאוים ולה רים את הנטל להוכחת טענת הגנה מסוג "צורך" ". בנסיבות אלה קבע ביהמ"ש כי החומר המצוי בפני וועדת המאוימים הינו בגדר חומר חקירה.

בהחלטה מיום 08.04.2015, קבעה כב' השופטת דנה מרשק-מרום מביהמ"ש המחוזי מרכז – לוד, בתיק ע"ח 15163-03-15 כי בשלב הדיון בבקשה לעיון בחומר חקירה, אין מקום להכריע בשאלה האם יש בסיס לטענת הגנה מן הצדק אם לאו, הכרעה המסורה למותב הדן בתיק העיקרי.

הבקשה שלפניי מלמדת על כך שהמבקש פנה לוועדת המאוימים אשר דחתה את בקשתו. לטעמי לאור האמור בהחלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד וביהמ"ש המחוזי חיפה, ונוכח החלטתו של כב' השופט קאפח בעניינו של המבקש , די בטיעוניו של ב"כ המבקש בבקשה לפיה אוים בהיותו בשטחי הרשות , על מנת להביא למסקנה כי החומר המצוי בפני וועדת המאוימים עשוי לתמוך בטענת ההגנה.
לצורך כך ביקשתי לעיין בחומר שהוצג בפניי וועדת המאוימים.
בדיון שהתקיים ביום 13.8.15 הודיע ב"כ המשיבה כי למיטב ידיעתו כל החומר אשר נשלח על ידי המשיבה לוועדת המאוימים, נמצא בידי ב"כ המבקש, ומכל מקום אין מניעה להעבירו לידיו.
חומר נוסף, אשר הוצג לעיוני, כמתואר במסמך השמור בכספת ביהמ"ש, אינו רלוונטי להגנתו של המבקש.
לפיכך, בכפוף להמצאת כל החומר אותו העבירה המשיבה לוועדת המאוימים לידיו של ב"כ המבקש, כפי שהצהיר ב"כ המשיבה בדיון, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ה, 14 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.