הדפסה

ריקושט 3000 בע"מ נ' לויט

בפני
כב' השופט ארז יקואל – סגן הנשיאה

התובעת
ריקושט 3000 בע"מ

על-ידי ב"כ עו"ד שקד

נגד

הנתבע
אמיר לויט

על-ידי ב"כ עו"ד שניידר

פסק דין

השאלה הניצבת במוקד הדיון היא, האם במסגרת תפקידו כמנהל התובעת, ביצע הנתבע מעשי מעילה בכספיה . נחה דעתי כי ראוי להשיב לשאלה זו בשלילה ואלו נימוקיי.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע, בעתירה לחייבו בתשלום סכום של 1,452,631 ₪, כהיקף הנזקים שגרם לה במעשיו הנטענים הנושאים גוון פלילי.

2. התובעת הוקמה ביום 9/2/98, עוסקת בתחום מכירת ציוד מחנאות ומוצרים לחיילים ומפעילה רשת חנויות ארצית בת כ- 35 סניפים הנושאת את שמה . בעלי המניות בתובעת הם אופיר טורס בע"מ, חברה ציבורית בורסאית (להלן: "אופיר טורס") ו "אד נוי סוכנויות בע"מ - בבעלותה המלאה של אופיר טורס.

הקמת התובעת נבעה ממערכת הסכמים בין אופיר טורס, מר דוד פלד (להלן: " פלד"), הנתבע וחברות שונות מטעמם. התובעת מפנה לשני הסכמים, מבין שלושה הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, מהימים 3.2.98 ו-28.10.99 (להלן: "הסכם 98" ו-"הסכם 99ב" בהתאמה; נספחים א' ו – ג' לתצהיר הנתבע ).

מודגש כי עם הקמת התובעת , הועברה אליה, בין היתר, כל פעילות "קבוצת ריקושט הישנה", כהגדרתה בהסכם 98, שהתנהלה במסגרת אותן חברות שונות לרבות זכויות, מלאי, הסכמים ומוניטין. הנתבע, באמצעות חברה מטעמו, סיפק לתובעת שירותי ניהול ולמעשה, שימש כמנהלה בפועל מאז כריתת הסכם 98 ועד לסוף חודש נובמבר 1999.

התובעת מדגישה את נוסחו של סעיף 17.4 להסכם 98, הקובע כי החל מיום 1/2/98, קבוצת "ריקושט הישנה" וכל תאגיד הפעיל במסגרתה ובע לי מניותיו, במישרין או בעקיפין – יחדלו מ עשיית שימוש במותג "ריקושט" ומ כל פעילות עסקית הקשורה בו.

כבר אציין כי על פי הסכם 99ב הפכה אופיר טורס לבעלת השליטה בתובעת ופלד הפך למנהלה והותיר ביד יו 25% ממניותיה. הסכם נוסף שקדם לו, נחתם ביום 18/10/99, לא אוזכר על ידי התובעת מלכתחילה ולפיו העביר הנתבע לאופיר טורס את כל זכויותיו במותג "ריקושט" ובתאגידים הקשורים בו החל מיום 1/10/99 (להלן: " הסכם 99א"; נספח ב' לתצהיר הנתבע).

3. התובעת טוענת כי הנתבע ביצע מעילה רחבת היקף בכספיה עת ניהל את ענייניה. לגישתה, חלק גדול מהסכומים ש הנתבע נטל "לעצמו", הם בדמות שיקים שנמסרו בעבורה ו הופקדו במרמה בחשבונות בנק של חברות שונות אותם כינתה "חשבונות הנתבע", הקשורים ל גופים שבשליטתו ולקבוצת "ריקושט הישנה".

הודגש כי לתובעת, לגורמים מטעמה ולאופיר טורס, לא הייתה כל גישה לחשבונות אלו ואף לא הרשאה לפעול בהם.

התובעת מבקשת לייחס משקל מרכזי לגרסתה של הגב' מירי ניסנוב – כהן , שפעלה כמנהלת הכספים בתובעת בעת הרל וונטית (להלן: "מירי"). בתצהירה שהוגש בתימוכין בתביעה, הפנתה מירי לאותם חשבונות קבוצת "ריקושט הישנה", המתנהלים בעבור חברות המצויות בבעלות הנ תבע כטענתה . החברות הן כדלקמן - "חברת לויט פלד (השקעות) בע"מ"; חברת "קמפ אאוט (מחנאות) (93) בע"מ; לירן מחנאות בע"מ; ריקושט בע"מ; מחנאות וטיולים אברסט בע"מ ורשת חנויות ריקושט 1993 בע"מ (כיום חברת פלקט כחול בע"מ) (להלן: "חשבונות ריקושט הישנה" ו"חברות ריקושט הישנה" בהתאמה; ר' סעיפים 6-7 לתצהיר מירי; רשימת הצדדים שבכותרת להסכם 98).

4. התובעת מבארת כי לאחר ששיקים הגיעו להנהלת החשבונות בה, הם נחתמו על גבם לצורך הפקדה בחשבון הבנק שלה. חלף הפקדתם בו, גרם הנתבע להפקדתם בחשבונות ריקושט הישנה וכך נעשה על פי הוראותיו. חלק נוסף של כספים , הוצא במרמה מהתובעת ולגרסתה, שימש את הנתבע למימון הסדרים עם נושיו. הכל, ללא ידיעת הגורמים המוסמכים בתובעת וללא אישורם.

5. התובעת טוענת כי הנזק שנגרם לה ממעשי הנתבע אינו מסתכם בסכומי מעילתו ומפנה ל דיווחיה כהכנסה חייבת על סכומים שמעולם לא התקבלו אצלה.
6. התובעת מוסיפה כי מעשיו החמורים של הנתבע התגלו לה בעקבות הליכים אחרים בהם הייתה מעורבת במהלך שנת 2008. התובעת ביצעה חקירה מקיפה בשנת 2009 וממצאיה העלו כי הנתבע ניצל באופן מחפיר את ה אמון שניתן בו כמתחייב מתפקידו, נהג כלפיה בתרמית ונטל לעצמו נתח ניכר מכספיה .

7. כתב התביעה מחולק ל-7 תתי- תביעות בהקשרי נושאים שונים ומייחס לנתבע גזל, רשלנות, הפרת חובות חקוקות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הפרת חובות אמון מוגברות של נושא משרה בכיר, הפרת חוזה, זיוף, נטילה שלא כדין של ממון רב, תרמית, גרם הפרת חוזה והונאה.

8. בתת-תביעה 1, טוענת התובעת להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע, בסכום עדכני של 189,860 ₪. תביעה זו נסובה על שיקים של מפעילי סניפי "רשת ריקושט" ושל חברת ח.י. יזמות צעירה בע"מ. נטען כי הנתבע נטל שלא כדין כספי פיקדון שהופקדו בידי התובעת להבטחת תשלום התחייבויות כלפיה מאת אותם מפעילים.

התובעת מציינת כי בשנת 2008 התגלה לה שמפעילי סניפים - ה"ה אבי חיים ושרון להב, מסרו לה פיקדון בדמות 48 שיקים בסכום של 4,167 ₪ כ"א המשוכים לפקודתה ז"פ 3/10/99-3/9/03 ונחתמו על גבם לצורך הפקדתם בחשבונה. נטען כי הנתבע גרם להפקדת 27 שיקים מאלו בחשבונות ריקושט הישנה, בסכום כולל של 112,498 ₪ . 14 שיקים הופקדו בחשבון לויט פלד; 9 מהם בחשבון קמפ אאוט (מחנאות) (93) בע"מ ו-4 מהם בחשבון לירן מחנאות בע"מ.

9. בתת-תביעה 2, שנזנח בתצהירי התובעת, נטען להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע בסכום עדכני של 12,952 ₪. תביעה זו נסובה על שיק בסכום של 7,000 ₪ ז"פ 8.99, כשנמסר על ידי מפעיל חנות ברמת גן, ששם המוטב "על החלק" ועל אודותיו למדה התובעת בסמוך להגשת תביעתה.

10. בתת-תביעה 3, טוענת התובעת להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע בסכום עדכני של 214,051 ₪. תביעה זו נסובה על 5 שיקים בסכום כולל של 113,286 ש"ח השייכים למשביר לצרכן שנמסרו לתובעת כנגד תווי שי, נחתמו על גבם לצורך הפקדתם לחשבונה. נטען כי הנתבע גרם להפקדתם באחד מחשבונות ריקושט הישנה – חברת ריקושט בע"מ ושיגר קבלה מחברה זו לזיכוי המשביר לצרכן בספרי התובעת, אף שכספי הזיכוי לא התקבלו אצלה.

11. בתת-תביעה 4, טוענת התובעת להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע בסכום עדכני של 20,667 ₪. תביעה זו נסובה על שיק בסכום של 10,829 ₪ של המועצה האזורית כפר יונה. נטען כי הנתבע נטל שלא כדין שיק זה שנחתם על גבו לצורך הפקדתו בחשבון התובעת וגרם להפקדתו באחד מחשבונות ריקושט הישנה - ריקושט בע"מ.

12. בתת-תביעה 5, טוענת התובעת להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע בסכום עדכני של 82,000 ₪. תביעה זו נסובה על כספים לגביהם נטען כי הנתבע מימן שלא כדין פירעון חוב לנושיו - לירן מחנאות בע"מ, אורן מחנאות 1996 בע"מ, מפעיל סניף רמת גן של התובעת, חברות נוספות בבעלותו וגופים ויחידים הקשורים בו. נטען כי הנתבע יצר זיכויים כספיים ברישומי התובעת לכל אותם נושים, כנגד ויתורם על תביעות כלפי הנתבע והקשורים בו. הכל, ללא הצדקה עסקית, ללא ידיעת התובעת וללא אישורה.
התובעת מצביעה על מועדים משוערים בהם נערכו הזיכויים עליהם היא קובלת - בסוף שנת 1999 ובתחילת שנת 2000.

13. בתת-תביעה 6, טוענת התובעת להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע בסכום עדכני של 542,909 ₪. תביעה זו נסובה על כספי פיקדון בסכום כולל של 300,000 ₪ מטעם מפעיל בשם גיא ציוד ומחנאות בע"מ, שנמסרו לתובעת באמצעות שיקים דחויים. נטען כי הנתבע נטל את כספי הפיקדון והפקידם בשניים מחשבונות ריקושט הישנה – ריקושט בע"מ ומחנאות וטיולים אברסט בע"מ, ללא ידיעת ואישור התובעת.

14. בתת-תביעה 7, טוענת התובעת להיקף מעילה במעשי ידיו של הנתבע בסכום עדכני של 390,395 ₪. תביעה זו נסובה על שיקים בסכום כולל של 190,000 ₪ של חברת פרו ציוד סחר בע"מ, שהפעילה חנות בכרמיאל. נטען כי ללא ידיעת ואישור התובעת, הנתבע הפקיד שיקים אלו בשניים מחשבונות ריקושט הישנה – ריקושט בע"מ (סכום של 70,000 ₪) ורשת חנויות ריקושט 1993 בע"מ (סכום של 120,000 ₪).

15. הנתבע מכחיש את טענות התובעת. לגישתו, תביעתה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני, בניסיון מטעם מר בועז וקסמן – יו"ר התובעת (להלן: " וקסמן"), למנוע תחרות הוגנת נוכח מבוקשו של הנתבע לשוב ולעסוק בתחום עיסוקה של התובעת. הנתבע בדעה כי התובעת מבקשת להלך עליו אימים ו לגרום לו לבזבוז זמן ומשאבים בעת קריטית לבניית עסקיו החדשים.

עוד טוען הנתבע כי התביעה התיישנה וגם לגופה אין לה על מה שתסמוך.

16. הנתבע מתאר כיצד הקים את ח ברת ריקושט בע"מ בשנת 1989, הוא ולאחר מכן פלד, חיזקו את מעמדה העסקי כדי רשת חנויות המונה עשרות סניפים, הוקמה שורת חברות ריקושט הישנה שנדרשה להפעלת המנגנון העסקי שיצרו, שהוחזקה על ידי חברת לויט פלד השקעות בע"מ (להלן: " לויט פלד"), בבעלות שווה של הנתבע ושל פלד.

17. אשר להסכם 98, הנתבע מדגיש כי אופיר טורס רכשה 50% מזכויותיו ומזכויות פלד בשרשרת החנויות שהקימו, לאחר חודשי משא ומתן ארוכים ובדיקת נאותות מקיפה, כמצופה מחברה בורסאית.

במסגרת זו הוקמה התובעת, שמניותיה הוחזקו בחלקים שווים על-ידי הנתבע ו פלד מצד אחד ואופיר טורס מצד שני. אליה הועברה כל פעילות חברות ריקושט הישנה, לרבות התחייבויות שונות. לאחר חתימת הסכם 98 העמידו הנתבע ופלד שירותי ניהול לתובעת באמצעות לויט פלד .

הנתבע טוען כי פעילות חברות ריקושט הישנה נפרסה על מכלול תאגידים ומסגרתה כללה התחייבויות שוטפות ועתידיות למול צדדים שלישיים. מודגש כי על מנת להעביר את כלל הפעילות העסקית של מותג "ריקושט" אל התובעת על פי הוראות הסכם 98, היה הכרח לבצע התחשבנויות שונות, שחייבו גם הפקדת כספים וביצוע פעולות בין חשבונות וחברות ריקושט הישנה.

כל הפעולות הכספיות הללו, בוצעו בתיעוד מלא ובגדרה של מערכת הנהלת חשבונות מוסדרת ושקיפה , ששירתה את חברות ריקושט הישנה ואת התובעת והן היו נתונות לפיקוח שוטף של התובעת ושל אופיר טורס.

עוד מפנה הנתבע להסכם 99א, שנכרת בחלוף כשנה ומחצה ממועד כריתת הסכם 98 , לפיו החל מחודש אוקטובר 99, נרכשו באופן סופי כל זכויותיו הקשורות במותג "ריקושט" ובחברות ריקושט הישנה. מאז, למעלה מ- 12 שנים, מנותק הנתבע לחלוטין מכל פעילות ומעורבות בנושא.

מודגש כי גם הסכם 99א נחתם לאחר חודשי משא ומתן ובדיקות חשבונאיות מקיפות ומעמיקות, שלא הותירו דבר נסתר ביחס ל חשבונות וחברות ריקושט הישנה וכדי "שיקוף רנטגן", כלשון הנתבע, שנערך באלו מטעם נציגי אופיר טורס (ר' סעיפים 12 ו-13 לתצהיר הנתבע; פרו' עמ' 66 שו' 12-17,20-23).

הנתבע מבאר כי הסכם 99א היווה חלק ראשון ממהלך "דו שלבי" להעברת השליטה המבוקשת בעסקי "ריקושט" לידי אופיר טורס והפיכת פלד לשותף ומנכ"ל יחיד בתובעת . נטען כי התובעת נמנעה מהצגת הסכם 99א ו הסתפקה בהפניה להסכם 99ב, המאוחר בזמן, בגדרו הושלם אותו מהלך "דו שלבי".

הנתבע בעמדה כי שלושת ההסכמים הרלוונטיים, מגבשים התחייבות מטעם התובעת ואופיר טורס לסגור יתרות והתחייבויות בחשבונות ריקושט הישנה . לגרסתו, בהסכם 99ב קיבלה אופיר טורס את השליטה על חשבונות קבוצת ריקושט ואף התחייבה לדאוג לסגירתם. לטענתו, הוא לא משך כספים לשימושו האישי מתוך חשבונות אלו שעברו לשליטת אופיר טורס, כך שכל הכספים שהופקדו בהם שימשו אותה ואת התובעת בהתאם למערכת ההסכמים הרל וונטית (ר' סעיפים 14-17 ו - 50 לתצהיר הנתבע).

18. הנתבע שב ומפנה לחלוף הזמן, מבלי ששמע דבר הקשור במותג "ריקושט" ופיתח את עסקיו הרחק מתחום המחנאות והספורט. במהלך חודש אפריל 2009, ביקש לשוב ולפעול בתחום זה ופתח חנות בשם "קמפ אין" בעיר רמת השרון.

בחלוף זמן קצר, פנה וקסמן לנתבע וביקש להיפגש עמו. השניים נפגשו בחודש מאי 2009 ו במהלך הפגישה הוצע לנתבע לשתף פעולה עם "רשת ריקושט", לנהלה ולהפוך את החנות שפתח לזכיינית. הנתבע מוסיף תיאורי מחמאות שקיבל מוקסמן אשר לכישוריו והיפוכי דברים השמיע ביחס לפלד (ר' סעיפים 21-28 לתצהיר הנתבע). הנתבע הקליט את מהלך הפגישה בין השניים ותמלול השיחה צורף כנספח ה' לתצהירו ( להלן: "התמליל").

כעבור מספר ימים , דחה הנתבע את הצעת וקסמן ובהמשך הרחיב את עסקיו ופתח חנות גדולה בעיר רעננה. הנתבע סובר כי מהלכיו אלו מהווים את הסיבה להגשת התב יעה כנגדו (ר' סעיפים 30-31 לתצהיר הנתבע).

19. הנתבע מוסיף כי במהלך עבודתו בעבור התובעת, הוא ביצע את כל הנדרש ממנו לשם תפעולה התקין ולטובת צרכיה העסקיים וכל פעולותיו קיבלו ביטוי מסודר בהנהלת החשבונות ותועדו כדין.

20. אשר למכלול תתי התביעות המבואר ב כתב התביעה, הנתבע טוען כי כל חשבונות ריקושט הישנה עברו לשליטת ולבעלות אופיר טורס והתובעת, כי הנהלת החשבונות נוהלה במרוכז וכי כל סכום שהגיע לחשבונות ריקושט הישנה, ממילא הגיע לידיהן או היה בשליטתן.

ביחס לתת-תביעה 1, טען הנתבע כי מועד פירעון השיקים המבוארים בה, הוא לאחר ש פרש מהתובעת, כי אין לו כל ידיעה אשר להשבת שיקים לתובעת בחודש ינואר 2002 נוכח ניתוקו מניהולה וכי נתון זה נודע לה למצער בתחילת שנת 2002, באופן המדגיש את החסם הדיוני של התיישנות תביעתה (ר' סעיף 78 לתצהיר הנתבע).

הנתבע מוסיף כי מעולם לא ניפק קבלות או חשבוניות בעצמו, הדבר נעשה על ידי מנהלי החשבונות המוסמכים של חברות ריקושט הישנה והתובעת ובידיעה מלאה שלה ושל מנהלי חשבונותיה. בהקשר זה ציין ידיעות רלוונטיות לדיון בהן אוחזת גב' בשם "פאינה" – מנהלת חשבונות בתובעת, שלא הובאה לעדות מטעמה (ר' סעיף 79 לתצהיר הנתבע).

ביחס לתת-תביעה 2, טען הנתבע כי התובעת אינה מפרטת את פרטי השיק הרלוונטי, את התמורה כנגדה כביכול נמסר והכל, באופן סתמי , חסר תום לב ו במטרה לפגוע בו (ר ' סעיפים 83-85 לתצהיר הנתבע).

גם ביחס לתת-תביעות 3, 4 ו- 7, טען הנתבע כי התובעת מסתמכת על אמירות כוללניות וסתמיות, כי מעולם לא ניפק חשבונית או קבלה בעצמו ו כי הנהלת החשבונות של חברות ריקושט הישנה נוהלה במרוכז תחת פיקוח ושליטה של התובעת (ר' סעיפים 86-91 לתצהיר הנתבע .

ביחס לתת-תביעה 5, טען הנתבע כי לא היו לו נושים כלשהם ו כדבריו, גם טענה זו מטעם התובעת, ה יא בגדר "שקר".

ביחס לתת-תביעה 6, טען הנתבע כי לא גרם להפקדת שיקים בגדר מעשה שאינו כדין, הפנה לתיעוד המלא הקיים בנושא, לידיעתה של התובעת את כל הנתונים בזמן אמת ולכך כי חלק הארי של ההפקדות המיוחס לו נושא זמן פירעון מאוחר למועד התנתקותו מהתובעת ומחברות ריקושט הישנה (ר ' סעיפים 98-103 לתצהיר הנתבע).

21. הנתבע שב ומדגיש כי חשבונות ריקושט הישנה, להם בחרה התובעת לקרוא "חשבונות הנתבע" בסילוף לשוני כדבריו , אינם חשבונותיו הפרטיים, אלא חשבונות של חברות בע"מ, שבהמשך הפכו עברו לשליטת התובעת או אופיר טורס (ר' סעיף 69 לתצהיר הנתבע).

דיון והכרעה

22. כעת אני נדרש להכרעה בשאלה שבמחלוקת בין הצדדים, האם עלה בידי התובעת להוכיח
את טענותיה הקשות כנגד הנתבע.

23. מטעם התובעת העידו מירי ווקסמן. מטעם הנתבע העידו הוא עצמו ורו"ח יצחק סלובודיאנסקי שהגיש חוות דעת בתימוכין בטענות הנתבע (להלן: "המומחה").

24. התובעת מייחסת לנתבע מעשי מרמה והונאה. טענותיה כלפיו צבועות בגוון פלילי ולפיכך, חל עליה נטל שכנוע גבוה מזה הנדרש במאזן ההסתברויות שברגיל.

כידוע:

"כשבעל-דין מייחס ליריבו מעשה פלילי, דרושה מידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" (ר' ע"א 293/70 מורדוך נ' דעבול , פ"ד כד(2) 811 (1970]).

וכן:

"רמת ההוכחה תלויה ברצינות מושא הדיון. אך טבעי הוא, שבית משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ר' ע"א 260/82 סולומון נ' ששון, פד"י לח(4) 253 (1984)).

25. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, אותות האמת שנגלו במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי התובעת לא עמדה בנטל הראייה המוגבר החל עליה ודחיתי את התביעה.

26. העדפתי את גרסת הנתבע והמומחה על פני זו החסרה, המתפתחת , רוויית הסתירות ו נעדרת הרצף מטעם התובעת. לא ייחסתי את האמון המתבקש לגרסת עדי התובעת, שלא נתמכה בראיות ממשיות ובחינה אובייקטיבית של מכלול נסיבות ההתרחשות לא הותירה בה ממש.

לעומת זאת, גרסת הנתבע מהימנה בעיני. היא נותרה אחידה, רציפה בליבתה, התיישבה עם מכלול הראיות ועם אדנים של היגיון והסיגה מפניה את הטענות הקשות שהשמיעה התובעת.

גרסת הנ תבע נתמכה בחדות במסקנות המומחה, להן ייחסתי משקל ראייתי משמעותי. חוות דעת המומחה התבססה על מסמכי התובעת שהוגשו במסגרת תצהירה של מירי ו היא מלמדת בבירור כי אין לטענות התובעת מקור הסתמכות ראוי.
גזרתי מידה לא מבוטלת של מהימנות לדברי המומחה, נוכח הקשרו הישיר לנסיבות העניין , משום מעורבותו העמוקה בבדיקה החוקרת שערכה התובעת עצמה טרם הגשת תביעתה דנן. אותה בדיקה, אמורה הייתה להסתיים בחוות דעת מאת משרד "בר לב" ולחובת הנתבע. חוות דעת שכזו לא הונחה לפניי ו מסקנות המומחה הן בגדר היפוכו של דבר ש לא נסתר, המגלות את מערומי המסד העובדתי והחשבונאי עליו נשענת התובעת (ר' אף פרו' עמ' 42 שו' 26-28).

27. התובעת כשלה בהצגת נתונים בסיסיים הנדרשים להוכחת טענותיה כלפי הנתבע ונמנעה מהבאת ראיות רלוונטיות ומשמעותיות לירידה הנדרשת לחקר האמת.

28. גרסת התובעת לא נתמכה בהצגת אותם "ממצאי חקירה מקיפה" שביצעה כטענתה ולמצער ממצאים ראשוניים של אותה חקירה . בתצהירה, ציינה מירי כי הממצאים הראשוניים שהתגלו לתובעת בדבר מעילה שנעשתה בכספיה, הועברו לרו"ח יהודה בר לב ולצוות משרדו, שכגרסת מירי: " המשיך בביצוע הבדיקה החשבונאית המקיפה במשך מספר חודשים" (ר' סעיפים 5, 36-37 לתצהיר מירי). שימת הלב מופנית אף לנספח ו' לתצהיר הנתבע – מכתב התראה מאת ב"כ התובעת ובו הפניה מפורשת לבדיקות שנעשו: "...ע"י משרד רו"ח חקירתי יהודה בר לב".

לא ברור מדוע לא הוצגו לעיוני תוצאותיה או רשמיה של אותה בדיקה מקיפה שערך גורם חיצוני ואובייקטיבי כרו"ח בר לב, שעל סמכה, כנחזה, הוגשה התביעה.

הימנעות מהצגת ראייה חשובה הנדרשת לירידה לחקר האמת, משמשת לחובת התובעת בהערכת המשקל שיש לייחס לראיותיה ולא ניתן הסבר סביר מדוע כך חדלה התובעת.

29. ממהלך הדיון, הסתבר כי אותה "בדיקה מקיפה" מטעם התובעת בוצעה ביחס לפלד ולא ביחס לנתבע. כך ציין המומחה, מבלי שייסתר, כי בדיקתו נקשרה בפלד ולא בנתבע. התובעת עצמה לא גמרה אומר בליבה כלפי מי כוונה אותה בדיקה, האם כלפי הנתבע כגרסת וקסמן, או כלפי כולי עלמא כגרסת מירי ( ר' פרו' עמ' 24 שו' 16-17; עמ' 26 שו' 12-14; עמ' 41 שו' 27-29; עמ' 43 שו' 12-21; עמ' 53 שו' 23-24).

החסר בממצאי משרד רו"ח בר לב, בולט בעיקר על רקע העדר הבהירות בדבר התרחשות הרגע המכונן בבחינת מהלכי התובעת, עת החליטה על שינוי חד מגישתה והסיטה את ח יצי טענותיה מפלד לנתבע.

אין כל ממש בהפניית התובעת בסיכומיה, משמע המומחה הניח תשתית עובדתית שעלתה מבדיקתו לחובת הנתבע. הדברים מנותקים מעדות המומחה ל פרוטוקול הדיון, ממנה עלה כי מלכתחילה התבקש לבצע בדיקות בחודש מאי 2009 הקשורות בפלד ולא בנתבע וכדבריו : "לגבי חשדות לפעולות חריגות של אדם בשם דודי פלד, לצורך הבדיקות האלה, אני נפגשתי עם מס' גורמים שבריקושט... פגישה אחת עם הגב' מירי... עשינו בדיקה ראשונית, לא הכנתי דו"ח ולא חוו"ד..."

ולהסרת כל ספק, הוסיף כי: "מעולם במסגרת הבדיקות שערכתי לא עלה שמו של אמיר לויט (הנתבע א.י)" (ר' פרו' עמ' 55 שו' 24-29 וכן: "...קיבלתי ממירי איזה שהוא מסמך אני מניח למשהו שקשור לחשדות שהיו להם להתנהלות דודי פלד..." (ר' פרו' עמ' 57 שו' 13-16; עמ' 58 שו' 6-8, 21-22). גם מסמך שכזה הקשור בחשדות כלפי התנהלות פלד לא הוצג מלפניי.

30. איני אוחז בהתרשמות ב"כ התובעת המובאת בסיכומיו, כי המומחה היה "נבוך" במהלך חקירתו הנגדית . לא הוכח כי המומחה הציג את כישוריו בפני התובעת כ"גורם משמעותי בגילוי מעילת לויט – הנתבע – א.י.) " כלשון הסיכומים. שוכנעתי כי הקשרו של המומחה לתובעת, הסתכם בעבודתו במשרד בר לב במסגרתה, התבקש לחקור התנהלותו של פלד דווקא . התרשמתי כי לא הוצג למומחה כל ממצא הקשור בנתבע, שצץ לו במסגרת בדיקתה הנטענת של מירי ובטרם מתן חוות דעתו בעבור הגנת הנתבע . אם בתחושת מבוכה עסקינן, מוטב שתבחן מצדה של התובעת, לנוכח דלות ראיות עתירתה מלפניי (ר' פרו' עמ' 57 שו' 26-28; עמ' 58 שו' 1-3, 25-30).

לא הובהר סופו של מהלך, בו החליט וקסמן כי משרד בר לב לא יבצע את המשך הבדיקה וזה יעשה על ידי מירי. אוסיף כי אני בדעת המומחה, לפיה בהימצא חשד כלשהו אשר למהלכי בעל מניות אחד בתובעת, אין בכך כדי ל השליך על התנהלות פסולה של בעל מניות אחר, כנתבע ו על מודעותו ל מהלכים אלו (ר' פרו' עמ' 56 שו' 27-30; עמ' 57 שו' 1-10; עמ' 57 שו' 24-28) .

31. מחדל משמעותי נוסף בהיערכותה הראייתית של התובעת, נעוץ ב הימנעותה מהצגה מתבקשת של חוות דעת לשם התחקות אחר מסלול זרימת הכספים שהופקדו בחשבונות ריקושט הישנה, על הקשרם להיקף סכום ההלוואה שהעמידה אופיר טורס לשם סגירתם.

32. התובעת מסתמכת על התחייבותה של אופיר טורס להעמיד הלוואה לשם סגירת החובות בחשבונות ריקושט הישנה. לנוכח התחייבות זו, טוענת המשיבה לזרות מהלכי הנתבע שאינם נדרשים למעשה לשל סגירת חשבונות ריקושט הישנה (ר' סעיפים 3.1, 3.1.1 להסכם 99א ו – 10 להסכם 98).

אין די גם בהסתמכות זו לשם אימוץ עמדת התובעת , גם בהינתן טענתה כי מחוץ למסגרת ההלוואה לסגירת חשבונות ריקושט הישנה , נדרש הנתבע לשאת ביתרה לשם סגירתם.

הנתבע ערב לחובות חברות ריקושט הישנה בבנקים. חובות אלו הובטחו בערבות אופיר טורס וכן בשעבודים שונים, בין היתר, על זכויות חלק מחברות ריקושט הישנה ( ר' סעיפים 2.4.3 להסכם 98 ו – 2 להסכם 99ב). העברת חלקם לחשבונות ריקושט הישנה, באופן שיפחית את הידרשות אופיר טורס לנושא הלא מוגמר נוכח מאמציו הלא נודעים של פלד - אינה זרה להתחייבות המפורשת להביא לסגירתם. אם צרמה למי מהנוגעים בדבר ובכללם לתובעת זרות כלשהי בחלקם הלא רב של המהלכים הגלויים שנעשו בעתותיו של הנתבע, היא יכלה לפעול כנגדו בזמן אמת. התנהגותה בשתיקתה על פני השנים , אומרת אימוץ כל מהלך חשבונאי שנעשה דאז, שמשום מה אינו נושא חן בעינה כיום.

לא הוכח כיצד ואם בכלל, נפרע החוב בחשבונות ריקושט הישנה לשם סגירתם והסרת ערבות הנתבע. האם רק מכספי הלוואה מאת אופיר טורס שאין מלפניי מי יאמ ר דברה, האם מכיסם של הנתבע ופלד שאינו מלפניי, או האם בסיוע ההפקדות עליהן קובלת התובעת בתובענתה.

התובעת, שעליה נטל הראייה, לא הבהירה בנושא ואין זכר בראיותיה לטענתה בסיכומיה כי ארע "פירעון" מלא של חובות חשבונות ריקושט הישנה אך ורק באמצעות הלוואת אופיר טורס.

התובעת אך מאזכרת בסעיף 5 לתצהיר וקסמן סכום חוב, ללא התייחסות לפ ירעונו בפועל, תוך הפניה לסעיף 3.1 להסכם 99א בדבר הלוואה בגינו. עוד מפנה וקסמן לנספח 4 לתצהירו – רשימת שיקים "תקבולים לאופיר טורס". מאלו לא ניתן לקבע ממצא עובדתי כי חשבונות ריקושט הישנה נסגרו אך ורק מכוח הלוואה שהעמידה אופיר טורס.

התובעת מבקשת להסתפק בתיאור מסלול הפקדת כספים בחשבונות ריקושט הישנה, אך זונחת את ההתייחסות המתבקשת לתוצאת הפקדתם בבחינת התחשבנות סופית שלא נודעה ושניצניה בולטים בשלושת ההסכמים הרלוונטיים. זו שאלה קריטית לבירור המחלוקת, שכן אם התקבלו כספים בחשבונות ריקושט הישנה, הם הקטינו את היקף התחייבויות אופיר טורס ואין עסקינן במעשי מעילה.

בהעדר יכולת התובעת לבשר מה עלה בגורלם של כספים אלו, היא הותירה בעינו את הקושי להוכיח את טענותיה כלפי הנתבע.

גובה החוב הסופי לבנקים בחשבונות ריקושט הישנה נותר עלום גם לנוכח נוסחו של סעיף 3.1.2 להסכם 99א, על פיו נקבע כי "יתרת המימון" לסילוק חובות גם לבנקים – תקבע : "על בסיס היתרות המעודכנות של הקבוצה ובסיום מו"מ שיערך בין פלד ו/או מי מטעמו – לבנקים ".

"יתרת המימון" שנדרשה לסגירת חשבונות ריקושט הישנה נותרה עלומה, לא נודע כיצד הפקדת כספים בהם חורגת ממכלול ההתחשבנות בין הצדדים ואופיר טורס ו בספקולציה נעדרת כל תימוכין כי מעשי הנתבע אינם מתיישבים עם הלוואות שנתנו, אין די כדי לכונן את עילות התביעה. איש לא טוען לזרימת כספים לכיסו של הנתבע , מירי לא שפכה את האור המתבקש בנושא ו החסר בחוות דעת מבארת בולט לאור ריבוי נתוני החברות, חשבונות הבנק ותתי התביעות (ר' פרו' עמ' 29 שו' 27-28).

התובעת לא צלחה בקשירת עיקרי העובדות לכדי הצבעה על הנתבע דווקא כמי שביצע את שייחסה לו. דחיתי את גישת התובעת בסיכומיה, לפיה די בהפקדת שיקים שיועדו לה בחשבונות ריקושט הישנה, שאינה כולה מעשי ידיו של הנתבע, כדי לגבש מעשי תרמית מטעמו.

33. מהלכים חשבונאים שונים הקשורים בהעברת פעילות מותג "ריקושט" לידי התובעת, אינם זרים ללשון שלושת ההסכמים, העוסקים בעיקרם במניעת תחרות לא הוגנת, אך קשורים בסגירת חשבונות ריקושט הישנה והסרת ערבויות הנתבע. לא הוכח כי מהלכים חשבונאיים של הנתבע, לויט פלד, או פלד עצמו, בעצם הפקדת סכומי כספים בחשבונות ריקושט הישנה, חרגו מגדר האפשרויות המשתקפות מאומד דעתם של הצדדים לאותם הסכמים.

אומד דעתם קושר במישרין גם את התובעת, היא נוצרה מתוכו ומהלכי הנתבע בתקופת כהונתו כמנהלה, מתיישבים עם נסיבות חיצוניות המסייעות בבחינת אותו אומד דעת. נסיבות אלו נוגעות בהתנהגות הצדדים טרם כריתת מערכת ההסכמים ולאחריה. טרם כריתתם - במהלכי בדיקה מתבקשים וטבעיים שערכו, שאינם מתמצים במצגי הנתבע . לאחר כריתתם - בחלוף הזמן ביניהם, בבדיקות נאותות חוזרות שלא נשלל כי נערכו ובהעדר התנגדות בזמן אמת להתחשבנויות השונות שנערכו כגרסת הנתבע שלא נודעה תוצאתן .

התנהלות התובעת ואופיר טורס על פני ציר הזמן שבין כריתת הסכם 98 לכריתת הסכם 99ב, מהווה נסיבה חיצונית משמעותית הן לקיבוע מודעותם לכל שנעשה עד לאותו מועד והן להבהרת אומד דעת הצדדים להסכמים אלו, הכולל הפקדו ת והתחשבנויות כגישת הנתבע, שנעשו במערך חשבונאי גלוי ולא הופרע ו.

34. בניגוד לטענת התובעת, הסכם 98 אינו כולל אמירה מפורשת כי כל השיקים והתשלומים של מפעילים ולקוחות שמועדם לאחר 1.2.98, חייבים להיות מופקדים אך ורק בחשבו נה שלה. מהלכיו הנטענים של הנתבע אינם קשורים בתפעול חברות ריקושט הישנה שנועדו להפסיק פעילותן, אלא במתווה חשבונאי, שלא נפסל בזמן אמת, שאמור היה לסייע בסגירת חשבונות ריקושט הישנה. הפקדות כספים בחשבונות אלו, מתיישבות עם תכלית המוסכם בדבר השלמת מהלך סגירתם.

35. יודגש כי מירי - העדה המרכזית מטעם התובעת, טענה כי הנתבע לא נטל כספים כלשהם לכיסו. אמירה זו, לכשעצמה, מכרסמת בעיקר עוצמת עילות התביעה , שם נטען כי הנתבע נטל כספים "לעצמו". כעת נטען כי אין בידי התובעת ראיות לפיהן הנתבע קיבל ולו שקל אחד לכיסו מהסכומים מושא התביעה (ר' סעיף 11 לתצהיר הנתבע ; פרו' עמ' 46 שו' 3-7; עמ' 47 שו' 9-14; עמ' 50 שו' 21-31; עמ' 51 שו' 20-21; עמ' 52 שו' 8-10; עמ' 53 שו' 12-16, 21-24).

36. איני קובע כי התובעת או אופיר טורס "נהנו" ממהלך נטען של גניבת כספים מהתובעת, כלשון סיכומיה. אולם, חוסר הבהירות כיצד נקשרים הכספים המבוארים בתביעה למערך החשבונאי הכולל המתבקש משלושת ההסכמים הרלוונטיים ולכיסו של הנתבע , משמש אף הוא לחובתה בהערכת משקל ראיותיה.

37. התובעת נמנעה אף מהשמעת פלד וכל גורם משמעותי אחר באופיר טורס ו בכך לא התמודדה כלל עם גרסת הנתבע, הן לעניין בדיקת נאותות שבוצע ה במהלך ציר הזמן של מערך ההסכמים בין הצדדים והן בדבר אפשרויות יעדם הסופי של הכספים מושא התובענה. בהעדר חוות דעת מבארת וגרסת מי מאלו, נותרת עמימות מעל גרסת התובעת שאינה מחמיאה למהימנותה (ר' פרו' עמ' 22 שו' 23-26, עמ' 27 שו' 27-32).

38. והיה ולא די באלו, בסעיף 7 לתצהירה הפנתה מירי מפורשות לעילה המרכזית הנטענת כנגד הנתבע, בדמות הפקדת כספים בחשבונות ריקושט הישנה, חלף חשבון התובעת וטוענת כי: " דברים אלה גם הובררו לי משיחות עם מנהלת החשבונות של התובעת בתקופה הרלבנטית, פאינה".

יוצא כי בתום שמיעת הראיות, הותירה התובעת מצב ראייתי קיים, לפיו גרסתה של מירי נשמטת לנוכח גרסתו של המומחה. לא הובאה עדה חשובה נוספת כ אותה "פאינה", שיכלה לשפוך אור על קרות האירועים וזהו מחדל ראייתי נוסף המשמש לחובת התובעת בהערכת משקל ראיותיה.

לא ברור מדוע נדרשה התובעת להסתמך על עדות בשכר מטעם מירי ומפי השמועה בחלקה, שעה שהראייה הטובה ביותר ממערך הנהלת החשבונות שלה, עודנה בנמצא, אך לא מלפניי. הסתבר כי עדה חסרה זו הקלידה נתונים רלוונטיים לתובענה, היא משמשת כמנהלת חשבונות מטעם התובעת "שנים רבות" ועבדה עם מירי בתובעת לאורך כל השנים, תקופה ארוכה טרם זמנה ואף בעת פעילות חברות ריקושט הישנה (ר' פרו' עמ' 31 שו' 25-32; עמ' 41 שו' 1-12).

39. טענותיה של מירי אינן מאפשרות את יצירת ההקשר המתבקש בין הנתבע לבין נזקיה הנטענים של התובעת, עולה מהן תימוכין בטענות הנתבע והמומחה שלא נסתרו והיא עצמה הבהירה קושי לייחס ניטראליות לגרסתה וכדבריה: "אני מגיעה מתוך החברה, אני לא מישהו שמוציא חוו"ד חיצונית" (ר' פרו' עמ' 41 שו' 23-24). בנוסף, בניגוד למומחה, מירי לא עבדה מעולם במחלקת חקירות במשרד רו"ח והיא מדגישה כי אמירותיה הן בגדר תצהיר להבדיל מחוות דעת בעניין שבמומחיות.

40. אין די בהתייחסות מירי לדרך הבדיקה החשבונאית שערכה, לשם צליחת נשיאת נטל הראייה החל על התובעת. מהלך של "התאמת בנקים" לגבי כל השיקים המוזכרים בתצהירה, אינו מספק, לאורן הדל של מקטעי הראיות שהוצגו (ר' סעיפים 9-11 לתצהיר מירי ונספחים א1-א9).

41. בתצהירה, מירי מבקשת לתמוך בעיקר טענות התביעה כנגד הנתבע, בהקשרים של פעולות מרמה ונטילת כספי התובעת לכיסו. במהלך עדותה לפרוטוקול הדיון, התברר כי לא נותר ממש מטענות התובעת. בסיומה של חקירה ארוכה, ציינה מירי כי כל האמור בתצהירה נועד: "... להסביר ולהראות כספים שהיו לדעתי אמורים להכנס לריקושט 3000 ולא נכנסו אליה והראתי שהם נכנסו לחשבונות אחרים" (ר' פרו' עמ' 53 שו' 23-24). אותם חשבונות ריקושט הישנה עליהם שחה העדה, לא היו בבעלות הנתבע ולא הובהר העיקר הנדרש לצורך קיבוע ממצא עובדתי חמור בהתנהגותו והוא - מה נעשה באותם כספים.

42. מירי העידה מפורש ות ובניגוד לליבת גרסת התובעת, כי אינה מסיקה שהנתבע מעל בכספי התובעת וכל בדיקתה נועדה להצביע אם היו צריכים להיכנס כספים לחשבון התובעת אם לאו (ר' פרו' עמ' 41 שו' 27-29). הפניה עובדתית לנתוני כניסת כספים לחשבון כזה או אחר, אינה מסייעת לתובעת שכן היא נותרת ללא משקל ראייתי משמעותי בהשוואתה לגרסת הנתבע, למסקנות המומחה ולאומד דעתם של הצדדים.

43. לא הוכחה כל טובת הנאה שהפיק הנתבע מהמהלכים הנטענים כלפיו. הקושי במעשי הנתבע, אליבה דמירי, נעוץ בעצם הפקדות כספים לחשבונות אחרים חלף חשבון התובעת. לגישתה, הסבת הפקדה אפשרית רק : "לחשבונות שמיועדים לכך". לא הוכח כי הפקדות הכספים נעשו בחשבונות שלא יועדו לכך וכי תוצרי ההפקדה הגיעו לנתבע.

44. לא נמצא ממש בניסיונות העדה לדחות את חשיבות בחינת חשבונות הבנק השונים. אלו לא נבדקו ודחיתי את סברתה כי לא הייתה סיבה לבדיקתם. סיבה שכזו מזדקרת לנוכח שלושת ההסכמים שברקע התובענה ואזכור חוב חשבונות ריקושט הישנה עד לאחרון שבהם (ר' פרו' עמ' 39 שו' 5-14; עמ' 40 שו' 27-30 ; סעיף 2 להסכם 99ב).

45. בסעיף 7 לתצהירה, מתארת מירי כי לתובעת ולגורמים מטעמה לא ה ייתה גישה זכות או הרשאה בחשבונות ריקושט הישנה. בחקירתה הנגדית, שינתה את גרסתה וכעת, העדר "גישה" לתובעת לחשבונות אלו כנטען, הפך ל העדר " סיבה" לתובעת לגשת אליהם .

זוהי סתירה פנימית משמעותית בגרסת העדה שפשרה לא הוסבר כדבעי. דחיתי את מבוקשה להמשיל את הדברים להעדר יכולת לערוך חיפוש בתיק של אחר שהונח בחדרה. לא נסתרה האפשרות לגישה לא מופרעת לחשבונות ריקושט הישנה גם באמצעות המחשב שנמצא במשרדי התובעת וממצא זה תומך בגרסת הנתבע אשר ליכולת כל הנוגעים בדבר לבחון את מכלול מהלכיו בזמן אמת. אין צורך להרחיב בהעדר הה יגיון שבטרחה לתעד לאור יום מעשי מעילה, ככל שהיו מתבצעים (ר' פרו' עמ' 43 שו' 22-28; עמ' 44 שו' 2-4).

46. לא הוכחו הנחותיה של מירי, לפיהן בעלי התובעת לא עודכנו בנתונים הקשורים בהגעת שיקים וסברתי כי למצער, יש לייחס להם ידיעה קונסטרוקטיבית בנושא (ר' פרו' עמ' 52 שו' 5-7; עמ' 53 שו' 21-24).

גם וקסמן אינו מכיר את חשבונות ריקושט הישנה ולגישתו, הם היו צריכים להיות סגורים. כעולה מעדותו, התובעת לא בדקה את יתרת חשבונות אלו והוא לא יכל למסור פרטים ברורים הקשורים ביכולת גישת הנתבע אליהם, תוך שהוא נסמך על עדויות מפי השמועה מאת: "זכיינים". העד לא הציג הסבר מתבקש להקשרם הברור של חשבונות ריקושט הישנה למערכת ההסכמים הרלוונטית . קיים קושי לגבש את עילת התביעה כנגד הנתבע, שעה שיו"ר התובעת אינו מכיר את חשבונות הבנק המהווים מסד לה, על אף הקשרם המתנוסס בכותרת להסכם 98 (ר' פרו' עמ' 32 שו' 28-32; עמ' 33 שו' 1-8).

47. וקסמן תיאר בתצהירו את הסכם 98 והסכם 99ב כמבואר בכתב התביעה. נטען כי על פי סעיפים 3 ו-10 בהסכם 98 הועברה פעילות עסקית מוגדרת מקבוצת ריקושט הישנה לתובעת ובהתאם, הראשונה התחייבה לחדול מניהול כל פעילות עסקית ומשימוש בשם "ריקושט". העד הפנה גם לסעיף 17.4 להסכם 98 בטענה כי התחייבויות אלו נועדו למנוע פעילות מקבילה ומתחרה עם התובעת ו: " להבטיח שכל ההכנסות מפעילות ריקושט יתקבלו אך ורק בריקושט 3,000 (התובעת א.י.)".

מכאן, מבקש וקסמן לגזור מסקנה פרשנית, לה איני שותף, לפיה החל מיום 1.2.1998 כל הכספים שהתקבלו מפעילות קבוצת חברות ריקושט הישנה, היו חייבים להיות מופקדים אך ורק בחשבונות הבנק של התובעת ולא בחשבונות ריקושט הישנה, שנאסר עליה לנהל פעילות עסקית (ר' סעיף 2 לתצהיר וקסמן).

קיים הבדל בין איסור לנהל פעילות עסקית ולהשתמש במותג "ריקושט" לצרכי תחרות , לבין הסדרת סגירת חשבונות ריקושט הישנה, כעולה מהמוסכם הרלוונטי. "הדממה עסקית" של חברות ריקושט הישנה במטרה עיקרית למנוע תחרות לא הוגנת , אין משמעה "הדממת" הסדרת כל הנדרש לשם סגירתם.

הנתבע טען, כי פעילות חברות ריקושט הישנה כללה התחייבויות כלפי צדדים שלישיים. לא נסתר הכורח אותו ציין לביצוע התחשבנויות שונות על מנת להעביר את כל הפעילות העסקית אל התובעת על פי הסכם 98 ו כי מהלך זה חייב גם הפקדת כספים, שלא נאסרה מפורשות בלשון ההסכמים השונים .

48. וקסמן טען כי אופיר טורס והתובעת קיימו את כל התחייבויותיהם על פי הסכם 98, וכי מכוחו, התובעת לא רכשה את חברות ריקושט הישנה, חשבונות הבנק שלה לא הועברו אליה והיא נעדרה כל הרשאה או שליטה בהם (ר' סעיף 4 לתצהיר וקסמן ).

טענה זו מלאכותית ומסיחה, לנוכח הוראות הסכמי 98, ו-99 א ו-ב, המצביעות על התחייבות מפורשת של התובעת ואופיר טורס לפרוע את חובות חברות ריקושט הישנה ולסגור את חשבונותיה. כל זאת, בסיועו של פלד שמונה לנהל את המשא ומתן עם הבנקים (ר' סעיפים 10 להסכם 98 ו-2 להסכם 99ב).

לא נסתרה אף טענת הנתבע כי הסכם 99א והסכם 99ב נכרתו על בסיס ההנחה המובנית, כי הסכם 98 אינו מופר . בכלל זה , כי עד למועד חתימת הסכם 99ב, התממשה חובה, ככל שקיימת, להפקיד כספים דווקא בחשבון התובעת.

וקסמן טען גם בחקירתו הנגדית כי עלה צורך בהדממת הפעילות של חברות קבוצת "ריקושט הישנה" כנדרש מכוח הסכם 98 ו להבדיל מסגירת חשבונותיהן (ר' פרו' עמ' 28 שו' 14-17). וקסמן שלל את האפשרות כי אופיר טורס התחייבה לסגרם וביקש להבהיר כי לא הייתה בעלת החשבונות ולכן גם מבחינה מעשית לא הייתה יכולה לבצע זאת (ר' פרו' עמ' 28 שו' 20-23). גם דברים אלו אינם מתיישבים עם לשון הסכמי 99 א ו-ב, שבסעיף 2 לאחרון שבו, נקבע כך:

"אופיר תעמיד לאד-נוי הלוואה... וכן תעמיד, במידת הצורך, ערבויות לפרעון היתרות בבנקים וההתחייבויות של כל אחת מחברות קבוצת ריקושט (להלן: "ההלוואה"). אד-נוי תעביר את הסכומים הנדרשים לכל אחת מחברות קבוצת ריקושט לשם סגירת היתרות בבנקים ופירעון ההתחייבויות לפי נספח א'. מיד לאחר סגירת היתרות ופרעון ההתחייבויות תפעל אופיר לשם סגירת כל חשבונות הבנק של קבוצת ריקושט...פלד יעמיד לאופיר את כל הסיוע שיידרש לשם ניהול המו"מ עם הבנקים וסגירת החשבונות".

גרסת העד מתעלמת למעשה מהתחייבות זו ועדותו, לפיה אין הגיון בהתחייבות שכזו, אינה מתיישבת עם נוסח המוסכם. טענתו כי האחריות לסגירת חשבונות ריקושט הישנה רובצת לפתחו של הנתבע דווקא, עומדת בסתירה לאחריותו של פלד לסייע, ככל הנדרש, בהקשר זה (ר' פרו' עמ' 28 שו' 25-31; עמ' 29 שו' 5-7).

49. לנוכח הוראות מערכת ההסכמים הרלוונטית, קיים קושי לייחס ממש לטענת התובעת, ממנה משתמע כי אופיר טורס , במעמדה כחברה בורסאית, התחייבה לסגור את חשבונות ריקושט הישנה, כדי אזכור סכומי עתק של חובות והלוואות והכל, מבלי לבצע כל בדיקה בחשבונות אלו ובמסמכי הנהלת החשבונות הרלוונטיים . לא נסתרה טענת הנתבע, כי כל הפעולות הכספיות בוצעו בתיעוד מלא, במסגרת מערכת הנהלת החשבונות ששירתה את כל החברות ובכללן התובעת והיו נתונות לפיקוחן השוטף שלה ושל אופיר טורס.

לא נסתרה הפניית הנתבע להעדר היגיון בב יצוע מעשי מעילה מתועדים היטב בחשבוניות ובקבלות ו"שפירותיהם" היו אמורים להתקבל לאחר מועד פרישתו מהתובעת ועם תום "שליטתו" בחשבונות ריקושט הישנה (ר' סעיף 69 לתצהיר הנתבע). חזקת בדיקת נאותות מקיפה כפי שנערכה טרם חתימת ההסכמים במעורבות אופיר טורס הבורסאית וכפי שמפנה הנתבע שנערכה בפועל, לא נסתרה גם בהעדר כל עדות מטעם אופיר טורס עצמה ו כדבריו: "בדקו, חיטטו ולא השאירו אבן על אבן בכל החברות הקשורות לריקושט" (ר' סעיפים 32-33 לתצהיר הנתבע).

לא נסתרו אף אמירות הנתבע אשר ל"שיקוף הרנטגן" שנעשה מטעם נציגי אופיר טורס טרם חתימת הסכם 98 והסכם 99ב והן מחזקות א ת גישתו לפיה ככל שאכן הייתה ידו במעל כלשהו, הדבר היה מתגלה באותו "שיקוף".

50. בחקירתו הנגדית, ביקש וקסמן להבהיר כי בהתאם לממצאי מירי, עסקינן ב: " עובדות כל כך פשוטות של חובה וזכות", שמקימות לגישתו את עילת התביעה כנגד הנתבע. התרשמתי כי אין המדובר כלל בעובדות כה פשוטות. לא אוחו הקרעים שבבסיסן, לא הוצגו הראיות המרכזיות הנדרשות לשם קביעת ממצאים לגביהן ואין כל התמודדות ראויה מטעם התובעת עם חוות הדעת הסדורה מטעם המומחה.

51. ראייה משמעותית נוספת לחובת התובעת מתגלה מהשוואת נוסח התמליל לגרסאות הנתבע ווקסמן. זו מדגישה סתירה פנימית אמיתית בגרסת וקסמן, שנותרה ללא הסבר מספק, התומכת בגרסת הנתבע.

דחיתי את הסברו של וקסמן, משמע ההצעה שהציע לנתבע בגדר התמליל נספח ה לתצהירו הייתה "בלשון הפוך" במטרה לתחקרו, לקרוא אותות אמת ושקר בגרסתו ולהבין אם קיימת מוכנות מטעמו לשלם את הכספים שנלקחו (ר' פרו' עמ' 26 שו' 14-29).

גרסה זו של וקסמן אינה תואמת את לשון התמליל, בו מתבטא בעיקר וקסמן עצמו ו באריכות רבה על פני 24 עמודים. אין בתמליל לשון תח קור כמטרתה הנטענת של השיחה. לא נמצא בתמליל כל זכר לאותו ניסיון לגבות בחזרה כספים שהנתבע "לקח" וכדבריו של העד.

52. במהלך השיחה ביניהם , שח וקסמן אודות עניינים שבבנייה וחנ ייה. אז, מתמקדת השיחה, רובה ככולה, בפלד ובהתנהלותו; ב טעויותיו; בנטרולו את וקסמן ממגע עם זכיינים; במחטף שעשה; ב : "שבר מושלם באמון", כגרסת וקסמן עם פלד; בהסתכלותו של וקסמן "קדימה" כשהעבר אינו מעניין אותו; ברוע ובהתחצפות מטעם פלד; ברשימת חבריו של פלד; בתקופות קשות שנקשרו בשחרור הערבויות של הנתבע, שהתובעת מיאנה לשחררן מאחר ופלד לא מילא אחר התחייבויותיו; במעשי פלד בדמות: " ...דברים כספיים לא בסדר"; בהתייחסות להתחייבויות לבנק הפועלים ובכלל זה, שאלה שמפנה וקסמן: "...שילם?", שברור כי התייחסותו היא ל פלד; בהתייחסות לנתבע כאל קורבן של תעלולי פלד ובבחירתה של התובעת לחתום וכדברי וקסמן : "נשחרר את אמיר (הנתבע – א.י.) מכל הדברים. אותו (פלד- א.י.) לא שחררנו"; בתביעות שהגיש פלד כנגד התובעת ובפירוט דרישותיו במסגרתן.

לאחר 10 עמודי מלל, מתייחס וקסמן לעסקו של הנתבע בעיר רמת השרון ומציע ל ו לחזור להיות מנכ"ל התובעת כיוון שהנתבע יודע " להלהיב אנשים ולהוביל ולהיות לידר אתה כן יודע". שבה וננקטת ההשוואה לפלד בו, לגרסת וקסמן: " absolutely אין לנו אמון ". אז שחים השניים על פטירת אביו של הנתבע, וקסמן שב לתאר את התנהגותו של פלד, מפנה לעזרה של התובעת ל"נביל" הצגתו של פלד כ"אביון" המשך מתן אשראי מטעמו על אף שאסור היה לעשות זאת בהתאם להחלטה מפורשת, כשעסקינן ב: "עוד 15,000 שקל לפח לטמיון".

בהמשך, מבהיר וקסמן באריכות פגישתו עם אדם בשם דן דוד, מתייחס להמצאת "הקוקטייל של האיידס" שב לענייני הנתבע ושואל למעשיו בעשר השנים האחרונות, מתאר הפסדים של "טיוטה" בהיקפים של 5 מיליון דולר, אג"חים של 350 מיליארד שקל וחובות בק רנות פנסיות שהתמוטטו.

עוד שואל וקסמן את הנתבע אם הוא מעוניין להיות זכיין ב"ריקושט" ומתאר חנות שמתעתדת התובעת לפתוח באותו אזור בו עוסק הנתבע. ולגישתו: " תוך אה, חודש תהיה חנות. ואפשר גם לא להקים אותה. יש חנות ספציפית באזור... ש, צריכים לפתוח אותה. אתמול בדיוק דובר על זה ואמרתי ל...מנהלת הרשת היום...אני נפגש עם אמיר מחר ואגיד לך גם לגבי זה... אנחנו צריכים עמדה ברמת השרון ...".

וקסמן שב ומתאר כי אמר לפלד: "כבר 10 פעמים, אמיר הוא הקורבן שלך" ובאותו הקשר, מבהיר כי חשוב לו לא לגרום "סתם עוול" ותחושתו היא שהנתבע "הוא הקורבן בעצם". ו קסמן מסכם בכך כי: "אני מאמין בך", בהתייחסו לנתבע.

53. מקריאת התמליל כולו, בתוספת להתרשמותי מיתרת הראיות, שוכנעתי כי וקסמן לא אחז בכל טענה נסתרת כלפי הנתבע בעת בה התקיימה השיחה ביניהם שתוכנה לא הוכחש. לא מופנית ראשיתה של אצבע מאשימה כלפי הנתבע, טרוניות וקסמן כולן ממוקדות בפלד, אין כל חזית הנפתחת כלפי הנתבע לשם תחקורו ובכלל, לשם הבנת שפת גופו ואם קיימת מוכנות מטעמו לשלם כספים שנלקחו. השיחה נשוא התמליל ממוקדת כולה בהנמכת פלד ובהאדרת הנתבע, תוך אזכור צורך עסקי בולט לתובעת הקשור בחדות במיקום חנות הנתבע ובכישוריו כמנהל.

אין זה סביר בעיני כי תוצע לנתבע הצעה כה קוסמת ומרחיקת לכת לשמש בתפקיד בכיר בתובעת, שעה שחשרת עבים מתקדרת מעל ראשו. אדם סביר אינו מצי ע תפקיד בכיר בחברה בה הושקעו כ "עשרה מיליון ₪" כהפניית וקסמן, רק כדי לאמוד אם שפת גופו של הניצע מלמדת על מבוקשו להסתיר פרטים.

ברקע השיחה נשוא התמליל, חנות אחת קיימת של הנתבע, פתיחה מעותדת של חנות נוספת מטעמו ופתיחה מעותדת של חנות התובעת באותו מקום . לשון התמליל מתיישבת עם גרסת הנתבע וככל שקיימים לתובעת נתונים כלשהם המעלים חשדה, הם נחזים כקשורים בפלד ולא בו. כך, כסברת וקסמן המשתקפת מהתמליל וכהפניית המומחה.

ניסיון התובעת להגדיר את הפשט העולה משיחה זו, משמע הייתה תחקור מכוון מטרה, הנו בגדר חוכמה שבדיעבד, הנדחה בזאת.

54. בשלב זה ראוי להפנות לטענת התובעת בסעיף 31 לכתב תביעתה, שם ציינה כי על פי מצגי והתחייבויות הנתבע, כל חיובי צדדי ג' ובכלל ם שיקים, נועדו להבטחת פירעון התחייבויותיה שלה ולהפסקת כל פעילות עסקית של חברות ריקושט הישנה. במכלול הנסיבות ובו אישור משתמע של התובעת בקיום התחייבויות ששיקים כגון אלו נשוא תביעתה היו אמורים להפחיתן – נותרה בעיניה גרסת הנתבע שלא נסתרה, לפיה: "... כל הטענות בדבר הפקדות שבוצעו לחשבונות של חברות הרשת, גם אם אכן בוצעו...מדובר בפעולות שהיו בהתאם למוסכם עם התובעת ו/או בידיעתה או באישורה" (ר' סעיף 106 לתצהיר הנתבע).

55. טרם התייחסות נפרדת לתתי התביעות השונים, אפנה לממצאי המומחה ו לאמרות נוספות של הנתבע ומירי לפרוטוקול הדיון, הרלוונטיים לתביעה כולה.

56. המומחה מדגיש קיומה של כרטסת התחשבנות כספית בין התובעת לבין חברות ריקושט הישנה. לגישתו, מרבית הפעולות מושא התביעה נרשמה במערכ ות הנהלת החשבונות של חברות ריקושט הישנה ושל התובעת, בוצע ה במשרדי התובעת, על ידי מנהל י חשבונותיה שלה ובאמצעות מחשביה.

המומחה הוסיף כי בספרי הנהלת החשבונות של התובעת נוהלה כרטסת התחשבנות בין התובעת לבין חברות ריקושט הישנה, כי חובה לבחון כרטסת זו בעת ביקורת על דוחות התובעת בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים ו כי ברי שכך נעשה.

המומחה הדגיש כי כל הפקדות הכספים בוצעו לחשבונות ריקושט הישנה, לא הגיעו לנתבע באופן פרטי ומרביתן בוצעה לאחר מועד פרישתו מהנתבעת בשלהי חודש אוקטובר 99 . בדומה גרס גם הנתבע (ר ' סעיף 49 לתצהירו) .

עוד אשר לניתוק הנתבע מכל הקשור בתובעת, במותג ריקושט, בחברות ריקושט הישנה ובחשבונותיהם, הפנה המומחה להסכמי 99 א ו – ב בשניים - האחד, היותם "הצינור" להעברת אחזקות הנתבע ב חברת אד נוי סוכנויות בע"מ - כמי שעתידה היתה לקבל את ה לוואת אופיר טורס - לשליטת האחרונה. השני, העברת הנתבע את מניותיו בלויט פלד לטובת פלד ובהתאם להוראות פלד ואופיר טורס , על חדילת כהונתו כדירקטור בלויט פלד. מניות הנתבע הועברו לחברת נאמנות "ח.י.ד שירותים (1991) בע"מ ששימשה בהמשך את אופיר טורס (ר' נספח 2 לחוות דעת המומחה ; נספח ד' לתצהיר הנתבע).

המומחה שב והדגיש כי מערכת הנהלת החשבונות של התובעת פתוחה ונתונה לביקורת של כל בעלי מניותיה וסיכם בהיסק כי אין בנספחי תצהירה של מירי כל ראייה הקושרת את הנתבע לטענות שבכתב התביעה.

57. חקירתו הנגדית של המומחה לא העלתה סתירה ממשית בממצאיו. הובהר ניסיונו בחקירות חשבונאיות, הוא שימש בעברו כחוקר פלילי במס הכנסה והתרשמתי ממקצועיות וניטראליות ללא רבב באמירותיו. המומחה הבהיר כי הנתבע לא "תמחר" שיקים מעותדים במצגי הסכמי 99 א ו – ב והפנה לאפשרות שלא נסתרה בדבר הכללתם בגדר החובות אליה ם התייחסותם החשבונאית של הצדדים. עוד ציין העדר גרם "נזק" לתובעת ושב והפנה את החוקר לביטוי שקבלו הפעולות מושא התביעה בהנהלת חשבונות התובעת (ר' פרו' עמ' 60 שו' 24- 31; עמ' 61 שו' 5-14; עמ' 62 שו' 1-19; נספחים 7-9 לחוות דעת המומחה).

58. גם חקירת הנתבע לא העלתה סתירה אמיתית בגרסתו. הנתבע סיכם באופן התואם את מכלול נסיבות ההתרחשות, כך: " היה הסכם עם דודי (פלד – א.י.) שהייתם ערבים לו, הייתם אמורים לשחרר אותי מערבויות לא ענין אותי איך תעשו את זה, מה סגרתם עם דודי, ויתרתי על מהון על כספים שלי ושל המשפחה שלי, נתתי לכם את כל רשימת השיקים שקיימת מכל הכיוונים, חתמתם איתי על הסכם לאחר שבדקתם את כל הדברים, אולי זה שלא קיימתם לא עקבתי אני לא קשור לזה תבואו בטענות לדודי" (פר' עמ' (ר' פרו' עמ' 65 שו' 29-32; עמ' 66 שו' 20-2; שו' 28-31; עמ' 67 שו' 1-3).

59. חקירתה של מירי הותירה תמיהה נוספת בגרסת התביעה, לפיה: "אי אפשר לבדוק כל פסיק שאתה משחק בכסף". העדה אמונה על ענייני כספים, אין צריך להרחיב בחשיבותו של כל "פסיק" ב עניינים כגון דא והסבר זה שניתן מטעם העדה מקשה על היכולת לייחס ממש לתביעה כולה (ר' פרו' עמ' 49 שו' 17-20).

60. אשר לתת-תביעה 1, קיבלתי את הפניית הנתבע והמומחה, לפיה השיקים הנזכרים בראש נזק זה, נפרעו החל מחודש אוקטובר 1999 - לאחר מועד פרישת הנתבע מהתובעת ומהקשר ם של חברות וחשבונות ריקושט הישנה. לא הוכח כי חתימות ההיסב על גבי שיקים אלו הן של הנתבע, או כי הנתבע נהנה מהם כלשהו.

אזכורי המומחה והמסקנות הנלוות להם לא נסתרו ובהם הפניותיו ל נספח ז15 לתצהיר מירי, במסגרתו פירוט של 14 שיקים שהופקדו בחשבון לויט פלד ונפרעו ביום 3.2.2000 ובין התאריכים 3.12.2000 - 3.12.2001 ; 9 שיקים שנפרעו בחשבונה של חברת קמפ (מחנאות) (93) בע"מ בין התאריכים 3.3.2000 - 3.11.2000; 4 שיקים שהוסבו ללירן מחנאות בע"מ, הועברו ללויט פלד ונפרעו בין 3.10.1999 - 3.1.2000 .

קיים חוסר ודאות לגבי החשבון אליו הופקדו שיקים אלו נוכח פרק הזמן שחלף וגם הקשר זה משמש לחובת התובעת בהערכת משקל ראיותיה . לא נסתרה הפניית המומחה לשיקים שצורפו לתצהירה של מירי ובמסגרת נספחים ז1- ז'14, לפיה חתימת ההסבה אינה של הנתבע ולא נבחנה עד תום אפשרות שיוכה לפלד.

גם כעולה מתצהירה של מירי, מועדי הפ ירעון של השיקים שבתת-תביעה 1, מחלים ביום 3.10.1999 וכלים ב יום 3.9.2003 ואלו הופקדו בחברת לויט פלד ובחברת קמפ אאוט (מחנאות) (93) בע"מ. במועד תחילת פירעונם של שיקים אלו, לא החזיק הנתבע בחברות ריקושט הישנה בהתאם לה וראות הסכם 99א, שלא הוזכר בראשית טענותיה של התובעת (ר' נספחים ד, ז1 – ז15 וסעיפים 17-19 לתצהיר מירי).

עוד ראויה שימת הלב להפניית המומחה, כי אותם שיקים הושבו לתובעת בחודש ינואר 2002 ולמעלה משנתיים לאחר פרישת הנתבע ממסגרתה ומכל הקשר לחשבונות וחברות ריקושט הישנה. כדי להסדיר השבתם, היה צורך בהוראה לבנק מבעל הרשאה והשיקים הושבו לידי עובדי התובעת. מירי ומי מהם לא העיד לפניי כי הנתבע הוא זה שקשור בכך (ר' סעיפים 4, 35 בחוות דעת המומחה).

השבת כספים לתובעת בתחילת שנת 2002 אינה מתיישבת עם טענותיה אשר למועד גיבוש מודעותה לנתונים הקשורים בתובענה. לא נשמעה תשובה מתבקשת אשר לאותם 21 שיקים שהתקבלו בא יחור אצל התובעת, מי השיבם ומדוע וגם חסר זה מקשה על קביעת ממצאים לחובת הנתבע. בנוסף, דחיתי את עמדתה התמוהה של התובעת , הגורסת כי לא הייתה כל סיבה לבצע בדיקה בנושא. שוב מוצפת התובעת בנתונים המצדיקים דרישה וחקירה והפעם בעצם אירוע פתע שבהגעת 21 שיקים לחצריה. דחיתי את מבוקשה להעדפת גרסתה, הכורכת עצימת עינה בחוזקה לנגד שאון כספי צורם (ר' סעיף 7 לתצהיר מירי; פרו' עמ' 50 שו' 3-15).

אין כל אינדיקציה מבארת לעניין התביעה שהגישה התובעת כנגד המפעילים המפורטים בראש נזק זה, לעניין ההגנה שניתנה בה ולעניין תוצאתה. וקסמן מפנה לתביעה אחרת שהגיש פלד כנגד התובעת בגדר עב' 2001/08 ושימת הלב מופנית אך למסמכים הקשורים בצו גילוי המסמכים שניתן באותו הליך אחר. אמנם, וקסמן טען כי השיקים קשורים בתת-תביעה זה שנמסרו כפיקדון, לא הופקדו בתובעת. טען ולא יסף ואמרותיו בנושא, גם בצירוף לאלו של מירי, אינן בעוצמה ראייתית המאפשרת קבלת התביעה (ר' סעיף 6 ונספח 5 לתצהיר וקסמן).

בניגוד לאמור בתצהירה של מירי, לפיו הנתבע הוא שהוציא קבלות בגין השיקים המיוחסים לו, נספח הקבלה שצורף כתימוכין בטענה זו אינו תומך בה. העדה מפנה לכך שהקבלה הופקה מחברת ריקושט בע"מ השייכת לקבוצת "ריקושט הישנה". אולם, בעלי חברה זו היו גם הנתבע וגם פלד ולא שוכנעתי כי הוצאת הקבלה נקשרה למעשי ידיו של הנתב ע. בהקשר זה ציינה מירי כי "פאינה" גם הוציאה קבלה כמפורט בסעיף 17 לתצהירה , באופן המדגיש את ה חשיבות שבעדותה החסרה, שיכלה לקשר מאן דהוא למסמך מסוים (ר' פרו' עמ' 47 שו' 7-15).

מירי אף לא יכלה למסור מי חתום על גב השיקים נשוא תת-תביעה זה ומציינת מפורשות: " לא אמרתי שאמיר (הנתבע – א.י.) חתם". מירי אף אינה יודעת מי הסב שיקים, מי משכם, אם בכלל ואך טוענת כי משיכה והסבה הן פעולות קלות לביצוע. שוב עסקינן באמירות כלליות שאינן נושאות בנטל הראייה המוגבר החל על התובעת (ר' פרו' עמ' 49 שו' 21-24).

61. אשר לתת-תביעה 2, הקשורה במשביר לצרכן, גם כאן מקובלים עליי ממצאי המומחה, לפיהם הפעולות הרלוונטיות בוצעו בגלוי ונרשמו בזמן אמת בהנהלת החשבונות של התובעת. 3 מתוך 5 הקבלות בגין התשלומים מושא ראש נזק זה, נקשרו בפלד, נוהלה בעניינן כרטסת התחשבנות כספית בין התובעת לבין חברות ריקושט הישנה ולא נסתר כי בנסיבות אלו , כל המידע הנדרש היה ביכולת ידיעת התובעת.

הקבלות הרלוונטיות הופקו למשביר לצרכן על ידי "חדרה מחנאות" (ריקושט בע"מ) והתובעת, התובעת נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של האחרונה, שם זוכתה המשביר לצרכן בהתאם. לא צור ף כל פירוט תנועות באמצעותן נרשמו פעולות הפקת חשבוניות וחיוב נגדי ואימצתי את הפניית המומחה, כי מגרסת התובעת לא ניתן להבין מהו החשבון הנגדי שחויב במקביל לזיכוי שנעשה כלפי המשביר לצרכן.

הובהר כי במצב דברים בו נרשם זיכוי בכרטסת הנהלת חשבונות של המשביר לצרכן בספרי התובעת, נוצר קושי בהתאמות הבנק בספרי התובעת. העניין לא נבחן בשעתו ונותר רב נסתר על הגלוי בהקשר זה, שלא באשמו של הנתבע, המשמש לזכותו.

המומחה ציין את התנהלות התובעת במסגרת נספח ט לתצהיר מירי, בהקשר לתת-תביעה 3, שם זיכתה את מועצת כפר יונה והסבה את הזיכוי ל"ריקושט". לא נסתר כי בדפוס פעולה דומה נקטה התובעת בעת זיכוי המשביר לצרכן בראש נזק זה (ר' סעיף 4 , עמ' 13 לתצהיר המומחה). בנוסף, אציין כי מירי לא יכלה להבהיר די כיצד התייחסה בסעיף 21 לתצהירה ל היקף משחיר פני הנתבע בעצם הפנייתה לחמש קבלות בהקשר למשביר לצרכן על שם ריקושט בע"מ , בעוד כשבפועל , מסתבר כי שלוש מהן נושאות את שם התובעת (ר' נספח ח לתצהיר העדה; פרו' עמ' 49 שו' 2-3 ). כבר מטעם זה יש לדחות את גישת התובעת בסיכומיה, משמע הנתבע ביקש לנצל לצרכיו את הדמיון בשמות שתי החברות.

62. אשר לתת-תביעה 3, הקשורה במועצת כפר - יונה, מצא המומחה כי בוצעו רישומים תואמים בספרי הנהלת החשבונות של התובעת, אלו כללו, בין היתר, הפקת חשבונית מס בסכום של 11,050 ₪, הוצאת קבלה בגין שיק שהתקבל ורישום החשבונית/קבלה בספרי הנהלת החשבונות של התובעת ובכרטסת הנהלת חשבונות ספציפית בין התובעת לבין "ריקושט". כך, נרשמת תחילה פעולה של זיכוי כנגד חיוב קופת שיקים ולאחר מכן , זוכת ה אותה קופה כנגד חיוב "ריקושט" שנרשם בכרטסת התובעת כ : "הסבה לרקושט" (ר' סעיף 4, נספחים 6-9 לחוות דעת המומחה ; פרו' עמ' 62 שו' 9-19; שו' 21-30; עמ' 63 שו' 1-15; נספח ח וסעיפים 20-22 לתצהיר מירי).

המומחה הבהיר "קיצור דרך" חשבונאי שהיתכנותו לא נסתרה אשר להפקדת השיקים הרלוונטיים, כך: "היות והתובעת התחייבה לכסות התחייבויות בבנק של רקושט הישנה בעצם הפעולה הזאת היא קיצור דרך ז"א השיקים היו אמורים להרשם בספרי התובעת ולהיות מופקדים בספרי התובעת והתובעת היתה צריכה להוציא שיק שלה ולהפקיד ברקושט הישנה. התובעת קיצרה את ההליך והפקידה את השיקים במקום אצלה לתוך חשבון ריקושט הישנה מדובר על סכום אפס כי אותם 1,000 ₪ שהיו אמורים להכנס לתובעת ואז לצאת פשוט עברו ישירות. כל הפעולות האלו קיבלו ביטוי בהנהח"ש נרשם הסבה לריקושט, במועד הסבו את השיקים לריקושט". על רקע רלוונטי של מועדים ומסגרת חוזית קיימת, קיבלתי את מסקנתו, כי אין בהפקד ות כספים בדרך זו כדי לגבש ממצא לחובת הנתבע ולא נמצא כיצד התובעת הופתעה מהן (ר' פרו' עמ' 61 שו' 12-15; עמ' 62 שו' 9-19; סעיפים 23, 93 ונספחים ט1-ט4 לתצהיר מירי).

63. אשר לתת-תביעה 4, הקשורה בטענת התובעת לעשיית הנתבע שימוש בכספיה לפירעון חובות לנושיו - הפנה המומחה, מבלי שייסתר, לכך שמסמכים וסיכומים רלוונטיים לראש נזק זה, נעשו על ידי פלד או מר אוחיון – עובד בתובעת (ר' נספחים 10-12 לחוות דעת המומחה). לא נודע הקשרו של הנתבע לאלו, שמועדם ל אחר פרישתו מהתובעת. אין להתעלם גם מציון המומחה את מגע ידו הנחזה של פלד בנושא, להבדיל מהנתבע (ר' סעיפים 4, 71 לחוות דעת המומחה).

בתימוכין בגרסתה, ביקשה מירי להפנות להעתקי מכתבים המעידים על גישתה בגדר נספח י"א לתצהירה (ר' פרו' עמ' 50 שו' 21-32; עמ' 51 שו' 1-7). הנתבע לא נזכר במכתבים אלו, הם לא מעידים על האמור בגרסת העדה ואין הקשר ישיר או עקיף לנתבע בנמענים, בחתומים ובמוזכרים במכתבים אלו. אכן, מועלית טענת קיזוז כנגד חובות. יכול שכך, אך לא ברור הקשרה לנתבע על אף שהעדה שבה ומזכירה אמירות כלליות הקשורות בקיזוז.

כדוגמה, טול את נספח יא1 לתצהיר מירי ובו סיכום בין "דודי" פלד לבין "אומגה ספורט" וחברות נוספות בדבר "זיכוי". אין בנספח זה כל אמירה הקושרת את הנתבע לזיכוי שנערך. לא ברור גם מה אירע בהקשר קיזוז חובות, בהנחה שהתרחש כזה וזאת בהתייחס להתחשבנות כוללת שמהלכה ותוצאותיה אינם מלפניי. גם אם קיימת התייחסות עקיפה לאחת מחברות ריקושט הישנה, אין בכך די כדי לקבוע שידו של הנתבע במעל ככל שאירע (ר' פרו' עמ' 52 שו' 1-10).

העדה בדעה, כי סכומים שש ייכים לחברות קבוצת ריקושט הישנה: "זה לא אמור להיות מקוזז מהחובות". דעה זו אינה מגבשת ראייה בדבר תרמית ושאר מרעין בישין . העדה מעלה הנחות נוספות שאינן מגובות בראיות ואין בהן די, לעניין טובת הנאה שיכול והפיק הנתבע, וכדבריה: " ואם זה שיק לקרוב משפחה או למישהו שקשור אליו?". בכל הכבוד לתובעת ועדיה, ראוי היה לה שתמתח את קו הגבול ביחסה לנתבע טרם הגשת תביעתה ובהימנעותה ממנה. משחדלה בכך, זהו המקום להציב קו גבול ברור בין הנחות לעובדות וכפי שהכברתי - אין די בהנחות שאינן מגובות בראיות, לצורך הוכחת טענות בעלות גוון פלילי (ר' פרו' עמ' 52 שו' 11-13).

לנוכח אלו, אין די בהפניות מירי כדי לקבע ממצא בנושא לחובת הנתבע דווקא (ר' נספחים י-יב לתצהירה).

64. אשר לתת-תביעה 5, הקשורה בחברת גיא ציוד ומחנאות בע"מ , לא נסתרה הפניית המומחה כי במועדים הרלוונטיים, עיקר הפקדות כספים נעשה בזמנו פלד ורק שני שיקים קשורים בזמנו של הנתבע. יוצא כי מתוך סכום כולל של 300,000 ₪ כפי שהופקד, סכום של 250,000 הופקד במועד בו הנתבע אינו קשור בתובעת ובחשבונות ריקושט הישנה (ר' סעיפים 4, 78 לחוות דעת המומחה).

החסר הראייתי מטעם התובעת, אינו נרפא גם לנוכח הפניות התובעת להסכם ההפעלה הרלוונטי מחודש מאי 2002, לכרטסת ריקושט בע"מ – נספח יג' לתצהירה, לטבלה שערכה המתארת את " מסלול" השיקים נשוא תת תביעה זה (ר' נספח יג' 1 לתצהירה והעתקי קבלות ומסמכי הפקדות ביחס לשיקים – נספחים יג2 ו-יג3).

לנוכח המכלול שהובהר לעיל, לא ראיתי כיצד ניתן לייחס לנתבע מעשה פסול גם בהקשרם של אותם שני שיקים שהופקדו לחברות ריקושט הישנה בעת שניהלה.

65. אשר לתת-תביעה 6, הקשורה בחברת "פרו-ציוד", אימצתי את טענת המומחה, לפיה אף שעסקינן בהפקדות שיקים בתקופה בה ניהל הנתבע את התובעת, שיקים אלו נמסרו ל"ריקושט הישנה" בטרם העבר ת פעילותה לתובעת בהסכם 98.

המומחה הפנה, מבלי שייסתר, לחסר הראייתי דכאן, על העדר מסמכים המבהירים את הקשר בין חברת פרו ציוד סחר בע"מ לבין התובעת, העדר מועדים בהם נפרעו השיקים, כטענתה והעדר מסמך המעיד כי השיקים הופקדו לחשבונות ריקושט הישנה ( ר' סעיפים 4, 82 לחוות דעת המומחה).

עוד הצביע המומחה על חסר שבכרטסת שצורפה לתצהירה של מירי ולכך שהשיקים המקוריים שחזרו נמסרו באפריל 1998 וטרם חתימת הסכם 98 ושוכנעתי כי הם הובאו בחשבון הכולל שנערך לצורך הסכם 98.

סוף דבר

66. מן המקובץ, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

67. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי לנכון להרחיב בסוגיית ההתיישנות, אך פטור בלא כלום אי אפשר.

ביום 27.2.11, ניתנה החלטה מפורטת מאת עמיתתי כב' השופטת מ' עמית – אניסמן , לפיה יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. התובעת עררה על החלטה זו והדיון הוחזר לערכאה המבררת לשמיעה לגופו. עם סיום הדיון, הסתבר כי נותרו בעינם אזכורי אותה החלטה והתחדדו היבטים נוספים, המגבשים מחסום דיוני של התיישנות התביעה.

כך, בהקשרים של בדיקת נאותות שבוצעה בין השנים 1998 – 1999 וטרם כריתת ההסכמים הרלוונטיים; כרטסת התחשבנות בין התובעת לחברות ריקושט הישנה; מערך חשבונא י משותף ששירת את החברות כולן במהלך השנים 1999 – 2000; החזרת שיקים בהקשר לתת-תביעה 1 בתחילת שנת 2002 ו אחרון אך לא בחשיבותו - הימנעות התובעת מבדיקת חשבונות ריקושט הישנה, אף שהתחוורה יכולת גישתה אליהם.

יוצא כי התובעת בחרה להתעלם מכל אלו ולכן תתכבד ותישא במשמעות השפעת עצימת עיניה על ידיעתה את קרות הנעשה בזמן התרחש ותו (ר' סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958; סעיפים 43 ו - 86-91 לתצהיר הנתבע ; נספחים ה' ו – ו' לכתב התביעה).

68. ביתרת טענות הצדדים, לא מצאתי ממש.

69. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום של 5,000 ובשכ "ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.