הדפסה

ריסמן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני: כב' השופטת אורלי סלע – נשיאה
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל
התובעת:
סבטלנה ריסמן, ( ת.ז.-XXXXXX833)
ע"י ב"כ: עו"ד סרגיי ריסמן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בתואל חדד

פסק דין
1. סבטלנה ריסמן (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לקצבת שאירים.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "חיית בנפרד מהמנוח 3 שנים לפחות ב-5 השנים האחרונות, ובתוכן 12 החודשים האחרונים שלפני הפטירה. בתקופה זו לא שילם המנוח מזונות ולא היה חייב במזונות על פי פסק דין", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בכתב ההגנה טען הנתבע שדין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן מכתב הדחיה נשלח לתובעת ביום 30.6.00 והתביעה לבית הדין הוגשה בחלוף כ-14 שנה. עוד טוען הנתבע כי התובעת ידעה על מכתב הדחיה במועד ואף הודתה בכך במכתבה לנתבע מיום 27.5.13.

4. בדיון שהתקיים ביום 19.10.15 טען ב"כ הנתבע שבתיק זה קיימת בעיית אמת שכן מדובר בתביעה שנדחתה בשנת 2000 ומאז התיק בוער. לאור האמור הסכימו הצדדים כי בית הדין ידון תחילה בשאלת ההתיישנות וככל שבית הדין ידחה את הטענה, ידון בתביעה לגופה.

5. העובדות הרלוונטיות לעניינינו –

א. התובעת הינה אלמנתו ש ל המנוח ולרי טרחונוב ז"ל, שנפטר ביום 22.02.00 (להלן – המנוח).
ב. בסמוך לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לנתבע בתביעה לתשלום קצבת שאירים.
ג. הנתבע אישר את הקצבה בעבור בתם המשותפת של התובעת והמנוח ודחה את התביעה בעבור התובעת.
ד. משנודע לתובעת כי מתקיימים שינויים בקצבת שאירים בעבור הבת, פנתה התובעת לנתבע, ביום 28.05.13 (נ/ 1), לקבלת קצבת שאירים כאלמנה.
ה. במכתב מיום 27.01.14 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה כאמור לעיל.

6. ביום 27.5.13 כתבה התובעת לביטוח לאומי מכתב לעניין תביעתה לקצבת שאירים. מפאת חשיבות המכתב לשאלה מושא פסק הדין, מצאנו להביאו בשלמותו –

"הנדון: קצבת שאירים

אני, הח"מ ריסמן סבטלנה, ת.ז. XXXXXX833, הגרה ברח' יוספטל, 16/36, אשקלון, מתבקש בפני המוסד לביטוח לאומי לשקול בענייני על קביעה קיצבת שאירים כקיצבה לאלמנה לאחר מוות בעלי.

ואלה הנימוקים:

  1. בשנת 2000 בעל שלי טרוחנוב ולרי מת ואני נשארתי כאלמנה עם ילד מנישואינו.
  2. ביום פטירתו הבעלי, אנו היינו בנישואין ואני הייתי זכאית לקבלה קיצבת לאלמנה עם ילד אחד לאחר מוות הבעל.
  3. לאחר פטירה הבעלי פניתי למוסד לביטוח לאומי בסניף אשלקון ומסרתי למחלקת תביעות בקשה לקבלת קיצבה לאלמנה עם ילד אחד וזאת עשיתי במועד הקבוע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995.
  4. למרות זה, קיבלתי ממוסד לביטוח לאומי תשובה שאני לא זכאית לקבלת קיצבה לאלמנה, אך ורק ילדה שלי נדז'דה.
  5. מסיבה שאני הייתי לאחר מוות הבעלי בדיכאון ולא ידעתי חוקים ושפה עברית במידה מספקת, לא הייתי מכירה עם זכויות שלי לערר את ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי בבית משפט תוך שנה.
  6. למרות שאני הייתי ועכדיו זכאית לקבלת קיצבה לאלמנה לאחר מוות הבעלי, עדיין אני לא קיבלתי אף פעם אחד תשלומים קיצבה לאלמנה משנת 2000 כמט 13 שנים.
  7. לפי האמור לעיל, ובנסיבות המפורטים לעיל, מתבקש בפני המוסד לביטוח לאומי לקבוע לי קיצבה לאלמנה לאחר מוות הבעל ולשלם את התשלומים משנת 2000 ואילך ממתן החלטה של המוסד לביטוח לאומי (הטעויות במקור – א.ס.) .

בכבוד רב, רסימה סבטלנה ת.ז. XXXXXX833"

7. בראשית חקירתה הנגדית אישרה תובעת שכתבה את המכתב נ/1 והיא חתומה עליו. כאשר הופנתה התובעת לסעיף 4 לנ/1 שם כתבה שקיבלה מהביטוח הלאומי תשובה שאינה זכאית לקבל קצבה לאלמנה אלא רק לבתה, השיבה – "אני התכוונתי שקיבלתי תשובה אבל תשובה ברורה קיבלתי רק ב-2013 כשהתחלתי לברר" וכאשר נתבקשה להבהיר לאיזו החלטה היא מתייחסת בסעיף 5 לנ/1 השיבה – "באותה תקופה הייתי בדיכאון ובכלל לא ידעתי חוקים ולא היה אינטרנט אז. לשאלתך לאחר שאני קוראת את סעיף 5 במכתב נ/1 אני משיבה שאני לא יודעת לאיזו החלטה. לא ידעתי שאני לא מקבלת כי לא הוסבר לי".

8. טענות ב"כ התובעת בתמצית –

א. למרות שכתוב בנ/1 שהתובעת קיבלה את ההחלטה של הביטוח הלאומי היא לא קיבלה פיזית את המכתב.
ב. טענת התובעת הינה שהיא לא קיבלה פיזית, על אף שבמכתב כתוב ההפך.
ג. אכן קיימת התיישנות אבל צריך להתחשב בנסיבות המיוחדות. התובעת לא ידעה שהיא זכאית לקבלת הקצבה.
ד. התובעת לא ערערה שנה אחרי שקיבלה את ההחלטה כי היא היתה בדיכאון. באותו זמן היא לא ידעה עברית טוב כמו עכשיו, היתה בטוחה שהיא מקבלת את הקצבה, קראה את המכתב וזרקה אותו בגלל המצב שלה.

9. טענות ב"כ הנתבע בתמצית –

א. על פי הרישומים אצל הנתבע החלטה בעניין אי הזכאות נשלחה ביום 30.6.00 לתובעת. לנתבע אין את המכתב כי לאור חלוף השנים התיק בוער ולא הצליחו למצוא ולו מסמך אחד.
ב. התובעת העידה שהיא קיבלה במרוצת השנים מסמכים מהנתבע בעניין שיעור הזכאות, אזי ברור שהיא קיבלה גם את מכתב הדחיה.
ג. המכתב נ/1 מדבר בעד עצמו. התובעת שם מאשרת שהיא קיבלה את ההחלטה והיא גם מנסה להסביר למה היא לא ערערה בתוך שנה. משכך, ברור כי חלה התיישנות של 14 שנה.
ד. במקרה זה, לאור חלוף השנים , אין לנתבע כל אפשרות להתגונן לגופה של תביעה.
ה. יש לדחות את התביעה, כבר בשלב זה, מחמת התיישנות.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בחומר שבתיק ביתה דין, בעדות התובע ובסיכומי הצדדים הננו קובעים שדין התביעה להדחות מחמת התיישנות ונפרט –

11. בסמוך לאחר פטירת המנוח ביום 22.2.00, הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת שאירים. ביום 30.6.00 דחה הנתבע את תביעת התובעת לקצבת שאירים כאלמנה ואישר את התביעה בגין בתה.

במכתב נ/1 שכתבה התובעת לנתבע ביום 28.5.13, מודה התובעת שבשנת 2000 היא הגישה תביעה לנתבע וכי קיבלה תשובה שאינה זכאית לקבל קצבה לאלמנה אלא רק קצבה עבור בתה. בהמשך הבחינה התובעת שלא פנתה לבית הדין בתוך שנה מאחר שלאחר פטירת המנוח היתה בדיכאון, לא ידעה חוקים ולא ידעה את השפה במידה מספקת.

12. בסיכומים הודה ב"כ התובעת שחלה התיישנות בעניינינו והוסיף וטען כי התובעת קיבלה לידיה את מכתב הנתבע בשנת 2000, קראה אותו וזרקה אותו.

13. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 קובעת כדלקמן:

"(ב) החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

הלכה פסוקה היא כי לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות להגשת תובענות [עב"ל 387/07 אמאראדת מחמוד נ' המוסד לביטוח לאומי (2.4.08), עב"ל 681/08 אבו רמוז' נ' המוסד לביטוח לאומי (25.6.09)], ומכל מקום התביעה בענייננו הוגשה למעלה מארבע עשרה שנה לאחר שהונח שנודע לתובעת על ההחלטה בעניינה. בכך שלא הודע לתובעת על האפשרות הנתונה בידה להגיש תביעה לבית הדין אין כדי להוות טעם להארכת המועד להגשת התביעה [עב"ל 228/97 אסתר טרבלסי נ' המוסד לביטוח לאומי (24.6.99), עב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע נ' המוסד לביטוח לאומי (8.5.03)]. קל וחומר בעניינינו כאשר מכתב נ/1 עולה שהתובעת ידעה שעליה להגיש תביעה תוך שנה אך נמנעה מלעשות כן מהנימוקים המפורטים בסעיף 5 לנ/1.

14. משהוכח שביום 30.6.00 או בסמוך לכך נתקבל אצל התובעת מכתב מהביטוח הלאומי על דחיית תביעת התובעת לקצבת שאירים עבורה ומשהתביעה לבית הדין הוגשה רק בחלוף למעלה מ-14 שנה, דין הבתיעה להדחות מחמת התיישנות.

15. בטרם נסיים ומעל לצריך, מצאנו להתייחס לטענת ב"כ הנתבע שלנתבע קיימת בעיית אמת להתגונן שכן מדובר בתביעה שנדחתה בשנת 2000 והתביעה הוגשה בחלוף 14 שנה שבמהלכן בוער התיק.

כלל הוא בכל ערכאות השיפוט כי סילוק תובענה על הסף בלא לדון בה לגופה אינו דרך המלך. קל וחומר בבתי הדין לעבודה המעדיפים הכרעה בתובענה לגופו של עניין על פני סילוק התובענה על הסף (דב"ע נא/3-195 תובענה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כ"ג, 274). כן נפסק כי מחיקה על הסף תיעשה ביד קמוצה ובמשורה (דב"ע מז/3-15 אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער, [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך כ(2), 242)).

יחד עם זאת, יש לאזן בין האינטרס של תובע לקבל את יומו בבית המשפט אל מול האינטרס של נתבע לוודאות ואי חשיפה לתביעות לאורך זמן.

על זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד, עמד בית המשפט העליון בע"א 3833/93 לוין נ' לוין, (פ"ד מח(2) 862) שם נקבע – "גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות... תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם".

באשר לזכות הנתבע לוודאות, כמו גם זכות הציבור שבתי המשפט יטפלו בבעיות ההווה, אשר הביאו להתפתחות דיני ההתיישנות נקבע – "ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מועד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו להבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו. והרביעית, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק. אל מול טעמים אלו, עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא, אף שיש טעם רב באינטרסים עליהם באה ההתיישנות להגן" (ע"א 1254/99 מאיר נ' הכשרת הישוב, פ"ד נד(2) 535).

16. במקרה מושא פסק הדין – משהעילה נולדה בשנת 2000 והתביעה בגינה הוגשה אך בשנת 2014, בחלוף כ-14 שנה, לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב באיזון שיש לעשות בין האינטרסים של תובע לקבל את יומו בבית המשפט אל מול האינטרס של נתבע לוודאות, אי חשיפה לתביעות והקושי שלו לשמור ראיותיו לאורך זמן – דין התביעה ל הדחות כבר בשלב זה ומבלי לדון בה לגופה.

17. סוף דבר – מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית מחמת התיישנות .

18. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ו, (26 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אסי פידל
נציג ציבור (מעסיקים)

אורלי סלע
נשיאה