הדפסה

רוקח נ' פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש ואח'

בפני כב' השופטת רותם קודלר עיאש
המבקש
מישל רוקח ת.ז. XXXXXX559

נגד

המשיבים

  1. פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש
  2. המוסד לביטוח לאומי סניף אשקלון

<#2#>
נוכחים:
המבקש בעצמו
ב"כ היועמ"ש – הגב' לורי והבה – מתמחה, והגב' הדס אושר להב - מתמחה

פרוטוקול

המבקש:
אני כבר 10 שנים מחפש את המוהל עד שמצאתי אותו... הגעתי לבית המוהל, המוהל נפטר לפני שהגעתי אליו, פגשתי את הילדים שלו.
המוהל שמוזכר בפסה"ד של אחי יוסף הוא לא המוהל בעניין שלי, חיפשתי את המוהל שלי, לצערי, הוא הלך לעולמו עוד לפני שהגעתי אליו.
יש לי 2 עדים, את אחי ואת דודה שלי ליזה.
גם לאחי הגדול – חנניה, תוקן הגיל, חנניה יליד 1933, הוא בן 81.
יוסף יליד 43'.
אני נולדתי אחרי יוסף, לפי הרישום היום, 4 שנים הבדל בינינו.
אמא שלי היתה יולדת כל שנתיים ילד, לא כל 4 שנים.
סה"כ נולדו לאמא שלי הרבה ילדים, לא זוכר.
יש לי גם אח שבכלל נעדר, לא מוצאים אותו, אמא שלי ילדה בבי"ח קפלן ילד, אמרו יש לו צהבת, לכי הביתה, אבא שלי חזר אמרו נפטר.
אנחנו 7 אחים ואחות אחת, שחיים.
חוץ מזה היו עוד אחים שנפטרו.
אני לא יודעת מחנניה והלאה כולם חיים.

גב' והבה:
הייתי רוצה להגיש 2 מסמכים, אחד מהם פרוטוקול דיון מתיק שהתנהל בעניין אחיו יוסף והעתק שאלון רישום לעולה של אימו של המבקש, זה נשמט מתיק המרשם אשר התקבל.
תיקי מרשם מגיעים לפרקליטות ראשית דרך פקס, ורק לאחר מכן בדואר, הדף הזה נשמט.

<#5#>
החלטה

אני מתירה צירוף שני נספחים, דף רישום עולה של אימו של המבקש וכן פרוטוקול דיון
מיום 2/5/12 בת"ג 18526-07-10.
בית המשפט משים את לב ב"כ היועמ"ש כי המסמך ערוך בשפה העברית, כאשר מצויין מפורשות
כי אימו של המבקש דוברת את השפות ערבית ואיטלקית וכן חתימתה על המסמך נחזית להיות בשפה האיטלקית.
הרישום במסמך זה תואם את הרישום שצירף המבקש הנוגע לרישום העולים שהגיעו באוניה גלילה.

ב"כ היועמ"ש תדאג להגיש נספחים 1 ו-2 באמצעות המזכירות בתום הדיון והמזכירות תביא המסמכים לתיק הנייר לצורך תיוקו.
<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב תשע"ד, 23/03/2014 במעמד הנוכחים.

רותם קודלר עיאש, שופטת

המבקש מוזהר כחוק ומשיב:
משיב לשאלות ב"כ היועמ"ש:
ש: כל התשובות בשאלון שמילאת כשהגשת את הבקשה נכונות?
ת: כן.

ש: אתה נולדת איפה?
ת: בלוב. בטריפולי.
ש: גרתם שם עד שעליתם לארץ?
ת: נכון.
ש: לא גרתם בשום עיר אחרת.
ת: ההורים שלי עברו אחר כך משם לעריה מסרטה, זה היה אחרי פרעות 45'.
ש: אתה כבר נולדת בשלב הזה.
ת: כן, אמא שלי אומרת לי, יש מנהג אצלנו 40 יום לא להוציא את הילדים מהבית, לאחר הלידה, שרפו את החנויות למטה, ההורים שלי גרו קומה שניה, אמא שלי ראתה שהעשן נכנס, אמרה שהתינוק לא ימות, לקחה את הסדין, משכה אותי, עטפה אותי וירדה למטה, ככה אמא שלי סיפרה לי. היא ראתה למטה ערבי אחד, תפס את אבי הביא לו מכות, ערבי אחר תפס את אמא שלי, חטף אותי מהידיים של אמא שלי, רצה לזרוק אותי לתוך האש הבוערת. אמא שלי התחננה בפניו, הסבירו לו אני ערביה כמוך, באתי ממסרטה עכשיו , בא ערבי אחר, ריחם עליה, לקח מהבן אדם את הילד, והחזיר את התינוק לאמא שלי.
ש: היא אמרה באתי ממסרטה כרגע?
ת: כן, היא שיקרה אותו, היא היתה גרה קומה שניה. זה היה בשביל להציל אותי.
ש: בן כמה אתה היום?
ת: אני היום בן 68 וחצי, לפי מה שאמא שלי אומרת לי. בת.ז. שלי המקורית כתוב 0047. גם בתלוש משכורת שלי מהמשטרה כתוב 00.
ש: בן כמה היית כשעלית לארץ?
ת: הייתי בן 6 וחצי.
ש: זה היה ב- 8/1/52?
ת: כן.
ש: מה התאריך שאתה מבקש שיירשם?
ת: 26/10/45.
ש: איך הגעת לתאריך הזה.
ת: אמא שלי אומרת יומיים אחרי ברית המילה שלך התחיל הבלגאן של מאורעות 45'. תחזרי 10 ימים אחורה, זה יוצא 26/10/45.
ש: אז אמא שלך ידעה כל הזמן שנולדת ב- 45'?
ת: אמא שלי ידעה או לא ידעה לא יודע, היא דיברה טריפולי יש תאריכים מוכרים שנכנסו האנגלים, שהיתה פצצה של הצרפתים, ככה זכרו את הדברים. היא אמרה לי שאחרי, בזמן המאורעות, לא ידעתי שהמאורעות היו בשנת 1945.
ש: אז מתי גילית שהם היו בשנת 45'.
ת: לא הרבה, משהו כמו 17, 18 שנה. דיברו על המאורעות הבנתי מתי זה היה.
ש: זה נכון שהיו מאורעות גם בשנת 48'?
ת: כן. כתוב פה. היו. לא יודע, לא זוכר.
ש: אמא שלך ז"ל נפטרה ב- 1990 נכון?
ת: לא יודע, לא זוכר.
ש: בערך.
ת: לא זוכר, יש את אחי פה, תשאלי אותו, הוא דתי שומר על התאריכים.
ש: אתה יודע פחות או יותר לפני כמה שנים אמא שלך נפטרה.
ת: לא זוכר. מעל 20 שנה היא נפטרה.
ש: מציגה בפנייך מסמך השלמת הפרטים שהגשת לבימ"ש, לגבי רשימת אחייך, כל מה שכתוב שם אמת?
ת: כן.
ש: בת כמה אחותך אסתר?
ת: נולדה בשנת 41'.
ש: מה הפרש השנים ביניכם?
ת: 4 שנים בינינו.
ש: באיזה שנה עלית לתורה?
ת: מאיפה אני יודע? אני בכלל לא דתי.
ש: לא עלית לתורה.
ת: עליתי לתורה, לא זוכר מתי.
ש: אני מניחה שאתה גם לא זוכר בסביבות איזה חודש זה היה, או קרוב לחג כלשהו.
ת: לא זוכר. גם את הר מצווה שההורים שלי עשו לי, היתה קצת מאוחרת.
ש: אתה זוכר באיזה פרשה עלית לתורה.
ת: לא יודע מה הפרשה של השבוע, לא יודע.
ש: איך גילית שהתאריך שנרשם בת.ז. לא נכון?
ת: אני אומר לך, אמא שלי אמרה שהיית יומיים אחרי הברית מילה שלך... אמא שלי אמרה לי את זה כל הזמן, גם כשהייתי ילד קטן.

משיב לשאלות בימ"ש:
ש: אז למה לא עשית עם זה שום דבר, כשגדלת?
ת: לא עניין אותי.
ש: למה עכשיו זה מעניין אותך?
ת: כי כבר שנה וחצי במקום שאני אקבל ביטוח לאומי אני משלם ביטוח לאומי.

המשך החקירה:
ש: בשנת 2006 הגשת בקשה לקבלת תעודת זהות, זוכר את זה?
ת: כן, רשום.
ש: אתה כתבת שם שאתה יליד 47'.
ת: נכון.
ש: למה לא ציינת שאתה יליד 45'.
ת: כי משרד הפנים לא יקבל את זה. ניסיתי לשנות את הגיל שלי לפני 15, 16 שנה, הלכתי למשרד הפנים, דיברתי, אמרו בשביל לשנות גיל יש פרוצדורה, ללכת לבימ"ש, להגיש תצהירים, עדים וכל זה, אני באותו זמן לא היתה לי אפשרות לסדר את זה, לא היו לי עדים ושום דבר. גם את הדודה הזאת באקראי פגשתי אותה, ביום התצהיר שהגישה, פגשתי אותה באירוע באשקלון, אמרתי לה את זוכרת מתי נולדתי, אמרה בטח בשנת 45', לפני המאורעות.
ש: בן כמה היית כשנולד הבן שלך ליאור, הבכור.
ת: הוא נולד בשנת 75'. הייתי בן 30. הייתי בן 31. בשנת 76' הוא נולד.
ש: מי יותר גדול אתה או אישתך?
ת: אשתי נולדה ב- 20/3/53. בשביל זה באה אלי בטענות שרימיתי אותה.

גב' ליזה ג'אן מוזהרת כחוק ומשיבה:
ש: זה התצהיר שאת כתבת?
ת: הייתי אצל עוה"ד, דיברתי איתה זה היה מה שאני אמרתי לה, הם כתבו ואני חתמתי.
ש: בן כמה מישל היום?
ת: מישל נולד ב- 45'. עכשיו בן 68.
ש: זה נכון שמישל נולד אחרי שהמשפחה ברחה למסרטה, אחרי המאורעות?

ת: הוא נולד בטריפולי, היה מאורעות אחרי הלידה שלו בחודש, רצו לזרוק אותו באש,
אמא התחננה ובכתה.
ש: איך את יודעת את זה.
ת: הלכתי לאחותי לידה קצת.

משיבה לשאלות בימ"ש:
ש: למה היא גרה בטריפולי ואתם למסרטה?
ת: אני גרה עכשיו בקרית אונו והם... כל אחד גר במקום שלו, היא התחתנה והלכה.
ש: איך ידעת שנולד מישל?
ת: הייתי עם אחותי, הייתי עם אחותי, היינו יולדות בבית.
ש: הלידה שלו היתה בטריפולי?
ת: כן.
ש: כמה זמן נשארת איתה אחרי הלידה.
ת: אחרי חודש חזרתי הביתה.
ש: מתי היו המאורעות אחרי הלידה שלו?
ת: זה היה בתוך החודש הזה, אני הייתי איתה כשהיה את השריפה והפראות. לקחו אותנו לאיזה מקום, ישבנו שמה, ואחר כך חזרתי הביתה, ואחרי כמה זמן הם באו אלינו.
ש: בת כמה היית?
ת: בת 12. אני ילידת 32'.

המשך החקירה:
ש: את זוכרת שהיו בלוב עוד מאורעות.
ת: תמיד שנאו אותנו, תמיד היו מאורעות, אני ניצולת גרמניה. העבירו אותנו למסרטה.
ש: היו מאורעות בשנת 45 והיו עוד אחרי זה?
ת: אמרתי לך, היו במסרטה כן, אבל לא הרגו אותנו, עשו לנו חושך, סגרו עלינו את הבתים, אבל לא ניסו להרוג יהודים במסרטה, הערבים של מסרטה יותר קלים מטריפולי.
ש: את זוכרת מתי זה היה?
ת: בשנת 45.
ש: אחרי 45 לא היה עוד מקרה שניסו להצית בתים של יהודים.
ת: תמיד היו אחרינו.
ש: אבל היו?
ת: תמיד היו.
ש: את זוכרת באיזה שנה?
ת: באתי בשנת 49' לישראל.
ש: קצת לפני שבאת לא היו עוד מאורעות.
ת: לא מאורעות, אבל היו רודפים אותנו, הם רדפו אותנו כל הזמן.

מר רוקח חנניה מוזהר כחוק ומשיב:
אני הבאתי איתי אסמכתא מתוך ספר שלקחו ממני עדות מיד ושם לפני כ-30 שנה, בעניין המאורעות והפרעות שהיו בלוב.

משיב לשאלות ב"כ היועמ"ש:
ש: תיקנת בעבר את הגיל שלך?
ת: כן. כל האחים שלי תיקנו את הגיל. למה? כשעלו לארץ מלוב בא הפקיד שואל את ראש המשפחה בן כמה כל אחד מהילדים, אין תאריכים רשמו ככה, בערך. היה לי מסמך ועל המקום אישרו לי את זה וזהו. גם אחי השני, גם כן נתתי עדות את הגיל המדוייק שלו והכל היה בסדר.
ש: אתה יודע אם מישל ידע על הטעות בגיל שלו כשאתה תיקנת?
ת: מישל שובב, עקשן, כשאמרתי לו 20 פעם לך תתקן את הגיל, אמר כשיגיע הזמן אתקן.
ש: כמה אחים אתם היום חיים?
ת: אנחנו 6 אחים. שניים עם פיגור שכלי ואחות.
ש: אתה זוכר בן כמה כל אחד מהאחים?
ת: כן זוכר, מישל מיוחד, קרה אירוע בתקופת הלידה שלו שלא יישכח לעולם, הוא נולד
בנובמבר 45', באותה השנה היו מאורעות, בלוב, היינו בשוק התורכים מתחת לבית שלנו שרפו חנות, שרפו את כל החנויות שם, אמא שלי אמרה לאבא, בוא נצא יהרגו אותנו, יצאנו איתו הוא היה במחצית החודש, בגיל, ככה רק נולד, אז בא ערבי אחד, לקח אותו מאמא, רצה לזרוק אותו באש, אמא אמרה אנחנו לא מפה, אנחנו ממסרטה, זו עיר שקרובה לערבים, אמרה בשם מוחמד, בשם זה, תעשו טובה, אז הוא ריחם עליה ורצה לזרוק אותו באש, בא מישהו אחר, אמר לו חרם עליך תן לה את הילד, ראיתי את זה.
ש: בן כמה היית?
ת: בן 12. אני יליד 33'. אבא שלי נתנו לו עם אלה מכות על הראש שלו, נפל על הרצפה, אני בכיתי, אמרתי רחמנות, אתם רחמנים, דיברתי איתם יפה, הקשיבו לי, החזירו אותו לאמא שלי את הילד.
ש: מי עוד היה איתכם שם.
ת: אני, אבא, אמא, מישל ביד של אמא, אחותי היתה זהו, היתה דודה אחת עם פיגור שכלי, נכנסה מתחת למיטה, פחדה לצאת החוצה. ויש לי פה, השם שלי מופיע בספר הזה.
ש: אתה זוכר בן כמה אחיך יוסף?
ת: בדיוק 10 שנים ביני לבינו. אני 33' הוא 43'.
ש: אתה זוכר באיזה חודש יוסף נולד?
ת: בסביבות החגים, משהו בסליחות, משהו כזה.
ש: אתה זוכר טוב את מה שקרה בשנת 45 עם הערבים.
ת: אני זוכר.
ש: אתה זוכר עוד מאורעות שהיו?
ת: בשנת 48'.
ש: שאתם גרתם שם.
ת: בשנת 45', בנובמבר 45' הייתי במגרש כדורגל, היה משחק...
ש: אחרי זה היה משהו?
ת: התחילה התרופפות, האנשים מכרו את הבתים שלהם, התחילו לעלות לארץ.
ש: מה קרה אחרי המאורעות בשנת 45', מה המשפחה שלכם עשתה?
ת: התארגנו ועלינו לארץ מטריפולי.
ש: לא גרתם בעוד מקומות בלוב?
ת: היינו במסרטה, המאורעות היו בטריפולי, בהרי מסרטה לא היו מאורעות, אחר כך חזרנו לטריפולי, היינו במקום, נשלח אבא שלי לפני כל זה, היינו בנופליה, בגבול, הגרמנים כל פעם תקפו אותנו והרגו, שם לא היו יהודים, רק אנחנו, גם אני נקרא פליט שואה.

המבקש:
אני לא יודע מתי אני נולדתי, ההורים שלי אמרו לי, התאריכים מבולבלים היו, אם אבא שלי היו שואלים אותו באיזה תאריך עברי נולדת, הוא היה אומר בדיוק, אבל תאריך לועזי כמעט לא השתמשו שם.
כשבאתי לארץ הייתי בבי"ס פתאום הייתי יותר גדול מכל הילדים בכיתה, חשבתי שאני מפותח כמו אחי, אבל הבנתי בגלל שאני יותר מבוגר מהם.
כשהתבגרתי בגיל 17 כבר הייתי בצבא, בגיל 19 הייתי שוטר.
החבר'ה שלי שיצאתי איתם כולם היום מעל 74, 72.
לא הלכתי עם ילד מהכיתה שלי כי כולם היו קטנים ואני גדול.

<#7#>
החלטה

ב"כ היועמ"ש תגיש סיכומים בכתב שהיקפם לא יעלה על 2 עמודים, פונט 12 רווח שורה וחצי, וזאת בתוך 7 ימים.

עם הגשת הסיכומים תיצור המזכירות משימה לכתיבת פס"ד.
<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב תשע"ד, 23/03/2014 במעמד הנוכחים.

רותם קודלר עיאש, שופטת