הדפסה

רופאל נ' שר הפנים

ע.ס.ר
ע"י ב"כ עו"ד גיא דוד
העותר
נגד

משרד הפנים
באמצעות פמ"ד ע"י יערה קליינברגר
המשיב

פסק דין

העותר יליד 23.9.88, אזרח אריתריאה, שהסתנן לישראל ביום 3.9.08. ביום 6.10.08 הונפק לו רשיון זמני מסוג 2( א)5 אשר הוארך מעת לעת. העותר התגורר באילת ועבד במלון הרודס בעיר.
ביום 31.12.13 הוצאה לעותר הוראת שהיה להתייצב במרכז " חולות" ביום 2.2.14, בהתאם להוראות החוק למניעת הסתננות ( עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד - 2013 ( להלן - " תיקון מס' 4") אשר היה בתוקף באותה עת, והעותר עשה כן. ביום 9.6.14 הגיש העותר בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל וביום 1.1.15 נערך לו ראיון.
ביום 22.9.14 ניתן פסק הדין בבג"ץ 8425/13 גבריסלאסי נ' ממשלת ישראל ( פורסם בנבו) (22.9.14) (להלן - " בג"ץ גבריסלאסי"), אשר ביטל את הוראות תיקון מס' 4. ביום 8.12.14 אושר בכנסת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאת מסתננים מישראל ( תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה - 2014 ( להלן - " החוק החדש למניעת הסתננות"). בעקבות זאת, ביום 11.1.14 נערך לעותר שימוע נוסף להוצאת הוראת שהיה חדשה בעניינו, והוצאה הוראת שהיה עד ליום 5.10.15, למשך השהיה המקסימלי שנקבע במתקן " חולות".
ביום 4.3.15 הוגשה העתירה שבפני. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים להקפאת הוראת השהיה שהוצאה לעותר. ביום 5.3.15 דחיתי את הבקשה לצו ביניים.

טענות הצדדים
העותר טוען, כי דין הוראת השהיה שהוצאה לו להתבטל שכן החוק החדש למניעת הסתננות הינו בלתי חוקתי ואינו עולה בקנה אחד עם הביקורת החוקתית בבג"ץ גבריסלאסי. לעמדתו, החוק אינו עומד בהוראות נציבות האו"ם לפליטים ומהווה מתקן כליאה אשר נועד למרר את חייהם של השוהים בו תוך שלילת חירותם, כבודם והשליטה על חייהם וגורלם. תכליות החוק אינן ראויות, שכן לא ניתן להכיר באוכלוסייה כזכאית להגנה מכוח אמנת הפליטים מחד גיסא ולשלול את חירותם מאידך גיסא., החוק מבקש למעשה לשבור את רוחם של מבקשי המקלט על מנת לעודד אותם לצאת מישראל. גם האמצעים בהם נוקט החוק החדש להבטחת התכליות שהוצבו אינם מידתיים.
עוד מציין העותר, כי הוא מצוי בימים אלה בהליך מתקדם של קבלת מעמד בקנדה, אשר מעיד על כך כי אין לו כוונה להשתקע בישראל ועל כן אין טעם בהוצאת הוראת שהיה בעניינו. שהותו של העותר במתקן " חולות" תעכב את ביצוע ההליכים הנדרשים להצלחת ההליך. כרגע העותר עבר את השלבים הראשונים וקיבל אישור על הגשת הבקשה, והוא מצוי בתקופת המתנה בת שנה עד שנה וחצי לראיון, במסגרתה עליו לבצע פעולות כגון הצגת תעודות מהמשטרה ובדיקות רפואיות, כדי להצליח בהליך ההגירה יש צורך בעזרה והנחיה צמודה ואין אפשרות אפקטיבית לבצע פעולות אלה במהלך שהיה ב"חולות", בין היתר, מאחר ואין בידי השוהים ב"חולות" את היכולת הכלכלית לממן את הנסיעות הנדרשות לצורך הסדרת בקשת ההגירה. עוד מציין העותר כי הגיש בקשה למקלט מדיני אשר טרם הוכרעה. לעמדתו, המשיב לא התייחס לנסיבות חייו הקשות, אשר אילצו אותו לנוס ממדינתו, כמו גם לכאבים הכרוניים מהם הוא סובל ולמעשה לא ביצע כל בחינה אמיתית למצבו.

המשיב טוען, כי אין מקום להידרש לחוקתיות החוק החדש למניעת הסתננות, שכן סוגיה זו תלויה ועומדת בימים אלה בפני בית המשפט העליון.
כן סבור המשיב, כי אין די בהגשת בקשה לקבלת מעמד פליט במדינה אחרת על מנת להביא לביטול הוראת שהייה, מחשש להגשת בקשות סרק מעין אלה על מנת לזכות בחסינות מהשמה ב"חולות". טענה זו גם לא עלתה בשימוע שנערך לעותר טרם הוצאת הוראת השהיה. ההליך לקבלת מעמד בקנדה נמשך זמן רב, ואין הגיון בכך שכל אותה עת לא ניתן יהיה להפנות את העותר ל"חולות". ממילא, בהתחשב במספר הפעולות המועט להם ידרש העותר בזמן הקרוב לקידום הליך ההגירה לקנדה, אין מניעה כי יקדם את בקשתו בעת שהייתו ב"חולות", בו קיימת חובת התייצבות פעם אחת ביום בלבד, בסמוך לשעות הלילה. ככל שידרש העותר להיעדרות ארוכה יותר, יוכל לבקש אישור למטרה זו, כאשר בקשות דומות שהגיש אושרו בעבר.
עוד טוען המשיב, כי דין הטענה בדבר כאבים מהם סובל, לכאורה, העותר, להידחות, שכן טענה זו נטענה ללא פירוט, לא הוזכרה על ידי העותר בעבר, ולא נתמכה במסמכים רפואיים, ממילא קיימים שירותים רפואיים במתקן עצמו. גם אי ההכרעה בבקשת המקלט אינה מהווה עילה לשחרור העותר, מה גם שבינתיים נדונה בקשת המקלט וביום 16.4.15 הוחלט לדחותה.

דיון
העותר, השוהה במתקן " חולות" מזה שנה וחודשיים עותר נגד השמתו בחולות, עד ליום 5.10.15.
חלק ניכר מטיעוניו של העותר נגעו לתוקפו של החוק החדש למניעת הסתננות. אין לי אלא לחזור ולקבוע, כפי שקבעתי בפסק דין נוספים, כי מאחר ושאלה זו תלויה ועומדת כעת בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 8665/14 טשומה ואח' נ' כנסת ישראל ואח', אין מקום להידרש לטענות אלה במסגרת עתירה זו ויש להמתין להכרעת בית המשפט העליון .

במסגרת הדיון בעתירה התמקד העותר בטענה, כי הוא מצוי בהליך הגירה לקנדה. בהליך זה טוען העותר, יש בה כדי להצביע כי הוא עושה מאמצים ניכרים על מנת לעזוב את ישראל ומכאן שאין תכלית לשהותו במתקן " חולות", כמו כן, השהות במתקן "חולות" פוגעת בהתקדמות הליך ההגירה ועלולה אף לסכלו כליל.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שמטרתו - " לספק למסתנן את צרכיו מצד אחד, ולמנוע את השתקעותו ועבודתו במרכזי הערים בישראל, מצד אחר. בכך יש גם כדי להקטין את התמריץ להסתננות לישראל ולהשתקעות במרכזי הערים של מסתננים המצויים כבר בישראל" (ה"ח ממשלה 904 מיום 1.12.04, עמ' 428). על כן אין די בהגשת בקשת הגירה לקנדה, אשר הטיפול בה אורך זמן רב על מנת להשיג את המטרה המידית של מניעת השתקעות העותר בישראל. אוסיף, כי בחריגים בחוק או בדברי ההסבר אין לו דבר התומך בפרשנות העותר, לפיה יש מקום להימנע מהשמה ב"חולות" כל אימת שקיים נסיון הגירה למדינה שלישית, גם כאשר סיכוייו של נסיון זה אינם ברורים.
כמו כן, לא שוכנעתי, כי שהות העותר במתקן " חולות" תפגע משמעותית בהליך ההגירה. על מנת לתמוך טיעון זה, צירף העותר את מכתבה של עדי דרורי אברהם, מארגון אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, בו צוין כי העותר הגיש את הטפסים הראשוניים וקיבל אישור להליך מטעם רשויות ההגירה בקנדה ועליו עתה לעבור בדיקות רפואיות, לקבל חיסונים, לקבל תעודת יושר מהמשטרה ולהוציא מסמך נסיעה ממשרד הפנים. במכתב נכתב עוד, כי –
"הליך הסדרת מעמד בקנדה הוא הליך מורכב, במיוחד לאלו שאינם חיים במקום מוכר ואינם דוברים את השפה. Rofael Adalla Solomon אינו דובר אנגלית ברמה גבוהה ונעזר במתנדבים של אמנסטי אינטרנשיונל ישראל כדי להשלים תכתובות וטפסים נחוצים להליך. על מנת שנוכל לעזור עם התכתובות ומילוי הטפסים בצורה יעילה עליו להיות פעמים רבות נוכח במשרדינו בתל אביב. מניסיוננו עולה החשש ששהייתו שלRofael Adalla Solomon במתקן חולות עלולה להפוך את ההליך לאיטי, קשה מאד לביצוע ולעכב את השלמתו בצורה משמעותית. אם מועמד בהליך אינו מספק את הטופס המעודכן, המסמכים הנכונים וכיו"ב על פי המועד המבוקש, הוא עלול להזרק מההליך".
דא עקא, שמתקן " חולות" הוא מתקן פתוח, ואין כל מניעה כי העותר יסע לתל אביב ככל שידרש על מנת לקבל את העזרה הדרושה לו, בפרט בהתחשב בכך שהעותר בעבר ביקש וקיבל אישור להיעדרויות ארוכות יותר לצורך הסדרת ענייניו. יש אף ממש בטענת המשיב כי המכתב מפרט ארבע פעולות בלבד אותן על העותר לבצע במהלך תקופת המתנה הצפויה לו, של שנה עד שנה וחצי, ולא ברור מדוע ביצוע פעולות כה מעטות לא יתאפשר בעת שהיה במתקן " חולות".

בשולי העתירה טען העותר כי המשיב לא התייחס לכך שבקשת המקלט מטעמו טרם הוכרעה. מאחר ובינתיים בקשת המקלט שהגיש העותר נדחתה, הרי שטענה זו אינה רלוונטית עוד. כן טען העותר כי הוא סובל מכאבים כרוניים, אלא שטענה זו נטענה מבלי פירוט ולא צורף כל מסמך רפואי על מנת לתמוך בה, ועל כן לא ניתן ליתן לה משקל.
עוד נטען על ידי העותר, כי המשיב לא התייחס לנסיבות חייו הקשות אשר אילצו אותו לברוח מארצו. טענה זו לא פורטה אף היא, אך ככל שהיא מכוונת לטענת העותר לפיה נאלץ לברוח מאריתריאה לאחר שגויס בכפיה והוא צפוי למעצר בלתי מוגבל בזמן במידה וישוב לאריתריאה, הרי שאין בה כדי לשנות מתוקף הוראת השהיה. סעיף 32 ד.(א) לחוק החדש למניעת הסתננות קובע כי ניתן להוציא הוראת שהיה כאשר " יש קושי, מכל סוג שהוא, בביצוע גירושו של מסתנן למדינת מוצאו", ועל כן הסיבות בשלהן הגיע העותר לישראל ובשלן אינו שב למדינת מוצאו אינן רלוונטיות לצורך הוצאת הוראת שהיה במתקן "חולות".

סוף דבר, העתירה נדחית. מאחר והעותר שוהה מזה למעלה משנה במתקן "חולות" ואינו עובד בתקופה זו, לא ראיתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא