הדפסה

רון נ' המוסד לביטוח לאומי

ניתנה ביום 25 ספטמבר 2014

אלון רון
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד ענת גלעד-כרמל
בשם המשיב – עו"ד רמי יפרח

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 26758-07-13; השופטת עידית איצקוביץ), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.5.13 (להלן – הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה למבקש נכות בשיעור של 15% החל מיום 1.10.12 בגין החמרת מצב .

2. המבקש, יליד שנת 1970, עובד כנהג אוטובוס. ביום 16.2.06 נפגע בגבו במסגרת עבודתו באירוע שהוכר כתאונת עבודה. במהלך השנתיים הראשונות ממועד הפגיעה נקבעו למבקש נכויות זמניות משתנות, ובהמשך נקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 10% החל מיום 1.1.08.

3. בעקבות תביעה שהגיש להחמרת מצב, התכנסה ביום 17.12.12 ועדה רפואית מדרג ראשון בעניינו של המבקש. הוועדה קיבלה את התביעה וקבעה למבקש דרגת נכות בשיעור של 19% מיום 1.10.12 בגין נכות אורטופדית ונוירולוגית . ביום 29.5.13 התכנסה בעניינו של המבקש ועדה רפו אית לעררים שביטלה את הנכות הנוירולוגית שקבעה הוועדה מדרג ראשון וקבעה למבקש נכות אורטופדית בשיעור של 15% . הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהציג המבקש וציינה כי "בדיקת C.T. 8.3.12 בלט ... ב – L3-4 פריצה דיסק אחורי מרכזי דו"צ יותר משמאל עם לחץ... בדיקת EMG 3.5.12 רדיקולפתיה קלה מימין וקלה עד בינונית משמאל. כנראה L5". אשר לממצאי הבדיקה הקלינית, ציינה הוועדה כדלקמן:
"אין אטרופיה... כח גס שמור...ב - 4 הגפים החזרים פטלריים הופקו החזרי אכילס לא הופקו לא נמצאה ירידה בתחושה. הליכה ללא צניחת כף רגל מסוגל לעמוד על קצה אצבעות ועקבים...
צלקת ניתוחית בת 4 ס"מ מעל עמוד שדרה מותני תחתון ללא עיוות וללא כיווץ שרירים.
מתהפך בזריזות על ביטנו קם ויושב בכוחות עצמו...
אבחנה: כאבי גב תחתון כריתת דיסק L4-5 2006 ".

המבקש הציג לוועדה את חוות דעתו של ד"ר יחזקאל טיטיון, מומחה בכירורגיה אורטופדית, לפיה נגרמה לו פגיעה משולבת – מותנית-אור טופדית ונוירולוגית. לפי חוות הדעת, הפגיעה המותנית האורטופדית אמורה להקנות למבקש נכות בשיעור של 20% לפי סעיף ליקוי 37(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) והפגיעה הנוירולוגית נכות נוספת בשיעור של 10% לפי סעיף ליקוי 29(6)(2) לתקנות. הוועדה התייחסה לחוות הדעת הנ"ל וציינה כי היא מקבלת את האמור בה באופן חלקי בלבד; בהחלטת הוועדה נכתב כי היא " לא מצאה מקום לקבוע נכות נפרדת מבחינה נוירולוגית. אין ביטוי קליני לממצאי בדיקת EMG פרט להעדר החזרי אכילס ללא כל ביטוי מוטורי תפקודי בגפיים תחתונות. קיימת הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני מבחינה תפקודית הוועדה קובעת נכות בגין ההחמרה ב – 15% ע פ"י 37(7) א'-ב' מותאם ומקבלת בזאת בחלקה את מסקנותיו של ד"ר טיטיון. מקבלת גם את ערר המוסד לגבי הנכות הנוירולוגית ".
אשר ליישום תקנה 15 קבעה הוועדה כי "חזר לעבודתו. אין מקום ליישם תקנה 15".

4. בערעורו בפני בית הדין האזורי טען המבקש כי הוועדה שגתה משקבעה כי אין ביטוי קליני לממצאי ה – EMG, שהרי מצאה בעצמה העדר החזרי אכילס ודי בכך כאשר קיים גם ממצא הד מייתי. עוד טען המבקש כי הוועדה שגתה משהתעלמה מהצלקת הניתוחית, שלפי חוות דעתו של ד"ר טיטיון אורכה 6 ס"מ; קבעה לו נכות מותאמת בשיעור של 15% לפי סעיף ליקוי 37(7) (א)-(ב) לתקנות , כאשר היה עליה לקבוע נכות בשיעור של 20% לפי סעיף ליקוי 37(7)(ב); ולא הפעילה את תקנה 15, שכן הגם שהמבקש שב באופן חלקי לעבודתו כנהג אוטובוס חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו.

5. ב"כ המשיב טענה כי הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית מקיפה; הסבירה מדוע אינה קובעת נכות נויר ולוגית בנוסף לנכות האורטופדית; ונימקה את החלטתה תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר טיטיון. אשר לצלקת הניתוחית טענה ב"כ המשיב כי הוועדה התייחסה לצלקת בבדיקתה וקבעה כי אין מדובר בצלקת מכאיבה או מכערת; אשר לנכות האורטופדית טע נה כי הוועדה בדקה את המבקש בדיקה קלינית וכי קביעת שיעור הליקוי וסעיף הליקוי מצויים בתחום מומחיותה וסמכותה הבלעדית ולפיכך אין מקום להתערב בהם; ואשר לתקנה 15 ציינה ב"כ המשיב כי המבקש לא טען בפני הוועדה שחזר לעבודה חלקית או שנגרמה ירידה בהכנסותיו.

6. בפסק הדין מושא הבקשה בית הדין האזורי דחה את טענת המבקש כי הוועדה שגתה בקבעה שאין מקום לקבוע נכות נוירולוגית נפרדת. זאת הן משום שמדובר בהחלטה רפואית מובהקת שאין מקום להתערב בה והן משום שמדובר בהחלטה סבירה, נוכח ממצאי הוועדה בבדיקה הנוירולוגית לפיהם "אין ביטוי קליני לממצאי בדיקת EMG פרט להיעדר החזרי אכילס, ללא כל ביטוי מוטורי תפקודי בגפיים תחתונות ". בית הדין קבע עוד כי אין לקבל את הטענה שהוועדה התעלמה מהצלקת הניתוחית של המבקש וזאת שכן הוועדה התייחסה לכך בהחלטתה במפורש וציינה כי מדובר בצלקת "ללא עיוות וללא כיווץ שרירים". בית הדין ציין כי האמירה לפיה מדובר בצלקת ללא עיוות – משמעה כי הצלקת אינה מכערת; והאמירה לפיה מדובר בצלקת ללא כיווץ שרירים – משמעה כי הצלקת אינה מכאיבה. בית הדין ציין עוד לעניין זה כי ד"ר טיטיון מציין אף הוא בחוות דעתו כי מדובר בצלקת "תקינה". כן דחה בית הדין את טענת המבקש לעניין אי הפעלת תקנה 15 בעניינו של המבקש, ש כאמור לא טען בפני הוועדה בדבר ירידה בהכנסותיו.

עם זאת, בית הדין קיבל את טענת המבקש כי נפל פגם בהחלטת הוועדה ביחס לקביעת שיעור הנכות האורטופדית. זאת, שכן הוועדה לא הסבירה מדוע קיימת הצדקה לקבוע סעיף מותאם, ומדוע החליטה שלא לקבוע למבקש נכות בהתאם לסעיף הליקוי 37(7)(ב). בית הדין קבע כי העדר הסבר כאמור עולה כדי טעות משפטית המצדיקה את התערבותו, והחזיר את הדי ון בעניינו של המבקש לוועדה על מנת לשקול שוב את דרגת הנכות של המבקש "תוך התייחסות לפריט 37 לתקנות – הגבלה בעמוד השדרה המותני. על הוועדה לקבוע שיעור נכ ות בהתאם לפגימה ואם תחליט לקבוע 'סעיף מותאם', עליה להסביר מדוע".

7. בבקשה שלפני, המבקש חוזר על טענותיו בבית הדין האזורי לעניין הנכות הנוירולוגית ולעניין הצלקת. לטענתו בית הדין שגה משדחה את הטענה בדבר הנכות הנוירולוגית, וזאת שכן הוועדה מדרג ראשון קבעה לו החמרה בשיעור של 10% בגין הנכות הנוירולוגית בנוסף לנכות האורטופדית – והנמקת הוועדה שביטלה קב יעה זו אינה ברורה ואינה מספקת. בנוסף, קיימים ממצאים אובייקטיבים פתולוגיים בבדיקת ה – EMG (רדיקולפטיה בשתי הרגליים ) ומבחינה קלינית נמצא בבדיקת הוועדה העדר החזרי אכילס. לטענת המבקש משקיים ממצא קליני כאמור הנתמך בממצא הדמייתי, החלטת הוועדה לפיה מצבו הנוירולוגי תקין אינה ברורה.
אשר לצלקת טען המבקש כי הוועדה לא התייחסה להגדרות החוקיות לעניין היות הצלקת "מכערת" או "מכאיבה". זאת שכן גם צלקת שאינה סובלת מעיוות אך היא גדולה ובולטת עשויה להיות מכערת. נוכח טענות אלה מבקש המבקש להשיב את עניינו לוועדה בתוספת הנחיות גם בהתייחס לנושא הנוירולוגי ולנושא הפלסטי.

8. בתגובתו לבקשה התנגד ב"כ המשיב לקבלתה וביקש כי פסק הדין יאושר מטעמיו. לטענתו לא נפל פגם בהחלטת הוועדה; אין בבקשה טענה חדשה שלא נטענה ושלא קיבלה התייחסות מפורשת בפסק דינו של בית הדין האזורי; ופסק הדין מנומק היטב ויש להותירו על כנו. לגופו של עניין טען ב"כ המשיב ביחס לנכות הנוירולוגית, כי הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית מקיפה והסבירה בצורה מנומקת מדוע היא אינה קובעת נכות נוירולוגית נפרדת, וזאת תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר טיטיון. אשר לצלקת טען כי הוועדה התייחסה לכך וקבעה בהחלטתה שאין מדובר בצלקת מכאיבה או מכערת, כפי שקבע בית הדין ובדומה למסקנתו של ד"ר טיטיון בחוות דעתו לפיה הצלקת תקינה.

9. בתשובתו לתגובת המשיב הדגיש המבקש כי קיים פער בין העובדה שהוועדה מציינת כי קיימים ממצאים נוירולוגים קליניים והדמייתים – ומנגד קובעת שאין לקבוע נכות בגינם, וזאת מבלי שניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. אשר לצלקת טען שבית הדין "תרגם" את החלטת הוועדה כי הצלקת נעדרת עיוות או כיווץ שרירים להיותה בלתי מכערת ובלתי מכאיבה , אך תרגום זה אינו מחויב. זאת שכן המילים "מכערת" או "מכאיבה" יכולות לכלול בתוכן ממצאים נוספים אשר יתכן שהתקיימו במבקש ושלא נלקחו בחשבון בהחלטת הוועדה .

הכרעה
10. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה; בפסק דינו של בית הדין האזורי ; בפרוטוקול הוועדה ; ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הטעמים לכך יפורטו להלן.

11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה – שהורכבה בין היתר מאורטופד ונוירולוג - בדקה את המבקש; שמעה את תלונותיו; עיינה בחוות הדעת של ד"ר טיטיון והתייחסה אליה בהרחבה; וקבעה כי אין מקום לקביעת נכות בגין מצבו הנוירולוגי של המבקש או בגין הצלקת הניתוחית שבעמוד השדרה המותני.
אשר לקביעה בדבר מצבו הנוירולוגי של המבקש – הוועדה הסבירה את קביעתה בכך ש"אין ביטוי קליני לממצאי בדיקת EMG פרט להעדר החזרי אכילס ללא כל ביטוי מוטורי תפקודי בגפיים תחתונות ". קביעה זו הינה קביעה רפואית המצויה בתחום מומחיותה של הוועדה, וצדק בית הדין האזורי בקבעו כי לא הוכחה הצדקה להתערב בה.

אשר לצלקת – הוועדה קבעה בבדיקתה כי מדובר ב" צלקת ניתוחית בת 4 ס"מ מעל עמוד שדרה מותני תחתון ללא עיוות וללא כיווץ שרירים". צודק המבקש בכך שהוועדה לא השתמשה במונחים המצויים בתקנות, לעניין היות הצלקת "מכוערת" או "מכאיבה", אך מקובלת עלי קביעת בית הדין האזורי כי העובדה שלא קיים עיוות מתייחסת למראה החיצוני של הצלקת , שאינה מכערת; וכי העובדה שאין כיווץ שרירים מעידה על כך שאין מדובר בצלקת מכאיבה. תימוכין נוספים לכך מצויים כאמור בחוות דעתו של ד"ר טיטיון אשר קובע כי הצלקת תקינה. לאור זאת , לא הוכח פגם כלשהו בשיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה שלא לקבוע למבקש נכות כלשהי בגין הצלקת.

12. סוף דבר – לאור כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. כמקובל בדיני ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' תשרי תשע"הא' תשרי תשע"ה) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .