הדפסה

רוזנפלד

בפני
כב' השופט בדימוס יואל צור – יו" ר
ד"ר יעקב אסף, חבר
עו"ד אראלה עפרון,חברה

המערער

רועי רוזנפלד
ע"י ב"כ עו"ד שגית זוהר

נגד

המשיב

קצין התגמולים
ע"י ב"כ עו"ד אסנת בן אברהם

החלטה

רקע כללי

המערער מבקש מהוועדה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל פגיעה נטענת בכף ידו הימנית בעת אימון מתקדם בטירונות. המערער טוען שבאירוע הנ"ל הוא נפגע בשורש כף ידו הימנית ונגרם לו שבר בעצם הסירה (סקפואיד) ובעצם הרדיוס.

להלן כמה עובדות העולות ממסמכים המצויים בפנינו:

א. המערער יליד 1.8.87.
ב. המערער התגייס לשירות סדיר בצה"ל ב-20.11.05 ושירת בחטיבת גולני.
ג. המערער השתחרר מצה"ל ב-21.8.08.
ד. השבר בשורש כף ידו הימנית של המערער התגלה באופן אקראי כשנפצע ביום 6.6.08 במהלך משחק כדורסל ונגרם לו שבר של תלישה באגודל של יד ימין. בעקבות פציעה זו בוצע למערער ביום 10.4.08 צילום רנטגן ובו אובחן לראשונה "שבר רוחבי ישן ללא איחוי במרכז עצם הסירה" [ראו מסמך מס' 20 בתיק הרפואי].
ה. למערער היתה חבלה קודמת בשורש כף ידו הימנית ב-9/04 (היינו כשנה לפני גיוסו לצה"ל) ובעקבות חבלה זו טופל ע"י ד"ר פולק אשר רשם בתעודה רפואית מיום 13.9.04 "חבלת שורש יד ימין. אין חשד לשבר" [ראו מסמך מס' 40 בתיק הרפואי].

מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם שני הצדדים כדלהלן:

חוו"ד של פרופ' יואל אנגל מיום 17.1.11 מטעם המערער;
ושתי חוות דעת של ד"ר שמואל ליובושיץ מטעם המשיב: האחת מיום 15.5.10 והשנייה מיום 15.2.11 וזו באה כתגובה לחוות הדעת של פרופ' אנגל.

ד"ר ליובושיץ מטעם המשיב כתב בסיכום חוות דעתו מיום 15.5.10 כדלהלן: "....לאור הרישומים הרפואיים שבוצעו בסמוך למועד תחילת תלונותיו הם מכילים את העובדות האמינות ביותר בהתייחסות לקיומה של חבלה כלשהי בגינה אירע השבר הנדון, היות ורישומים אלה אינם מציינים כל חבלה אולם הם כן מציינים (מפי התובע) שהכאבים מקורם בחבלת ספורט שאירעה קודם לגיוסו, אני מוצא לנכון לקבוע שהשבר בעצם הסירה, בגינו סובל התובע מכאבים ובגינו נותח שורש כף יד ימין וייתכן שבעקבות שבר זה תיגרם נכות צמיתה, אינו קשור בקשר של גרימה או החמרה לתנאי שירותו ".

בתגובה לחוות דעתו של ד"ר ליובושיץ כתב פרופ' אנגל מטעם המערער בחוות דעתו מיום 17.1.11 כדלהלן: "רוזנפלד רועי היה שחקן נבחרת ישראל לנוער. ככזה לא ייתכן שיכול היה לשחק עם שבר בשורש כף ידו. יתרה מכך, ב-7.2.06 בוצע צילום של שורש כף ידו שפורש כתקין. אם אמנם, כפי שטוען מר רוזנפלד, נחבל סמוך ל-26.1.06 ייתכן בהחלט שהשבר לא נראה עדיין בצילום שהרי ידוע ששברים של עצם הסירה לעיתים קרובות אינם נראים בצילום בשבועיים הסמוכים לפגיעה. הם מופיעים מאוחר יותר. לעומת זאת, אם אמנם נפגע קודם לשירותו הצבאי במהלך פעילות ספורטיבית כזו או אחרת ונגרם שבר, הרי שזה אמור היה להראות בצילום שנעשה ב-7.2.06. מכאן שלא ייתכן שהיה שבר של עצם הסירה בטרם השירות הצבאי". השבר נגרם קרוב לודאי בתקופה עליה מדווח הנפגע".

מסקנתו הסופית של פרופ' אנגל היתה ש"העובדה שלאחר שהתלונן על כאבים בשורש כף היד במהלך הטירונות ובצילום בסמוך להופעת הכאב ולא תועד שבר, שוללת באופן מוחלט את קיום השבר בטרם שירותו הצבאי ומעגנת את תלונותיו לאירוע כלשהו במהלך השירות......נכות זו נגרמה במהלך שירותו הצבאי".

בעקבות זאת כתב ד"ר ליובושיץ בחוות דעתו מיום 15.2.2011 כדלהלן: "....מר רוזנפלד, למרות השבר בעצם הסירה, לא חדל לשחק כדורסל. ראה רישומם של ד"ר דרייפוס וד"ר ליכטר משנת 2008 (שנתיים לאחר מועד החבלה הנטענת) המציינים שהנ"ל 'משחק כדורסל' ולא מצויין הנ"ל 'שיחק כדורסל'. כמו כן ע"פ דיווחו של מר רוזנפלד, למרות החבלה בכף ידו במהלך כדורסל שנה וחצי קודם לגיוסו המשיך לשחק (קרוב לוודאי בנוכחות שבר של עצם הסירה). מן הידועות הן שלמרות קיומו של שבר בעצם הסירה בשורש כף היד ניתן להמשיך ולתפקד במשך פרק זמן קצוב (חודשים עד מספר שנים, לעיתים אף שנים רבות) ללא שהחולה ורופאו יודעים כלל על קיומו של השבר.ברוב רובם של המקרים (למעלה מ-90%), אי ריפוי השבר בא לידי ביטוי קליני בשלב כזה או אחר של קיומו כפי שהתרחש במקרה זה....לאור הנאמר לעיל, אין במסקנותיו של פרופ' אנגל בכדי לשנות את מסקנותיי כפי שבאו לידי ביטוי בחוו"ד הראשונה".

המחלוקות בין 2 הצדדים מתייחסת לעצם קיומה של חבלה באירוע הנטען, לגבי מהות וחומרת הפגיעה שנגרמה בה ולעדויות המומחים. לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו עדויותיהם וכן את עדותו של המערער וביו וכן את עדות חברו הטוב של המערער יבגני מלצב, וכן את עדותו של מר יניב וייס (אחד מחיילי הפלוגה בה שירת המערער, אשר שימש כחובש פלוגתי), הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר שמואל ליובושיץ מטעם המשיב ודוחים אנו את מסקנת פרופ' אנגל מטעם המערער שהשבר בעצם הסירה, בגינו סובל התובע מכאבים ובגינו נותח שורש כף יד ימין אינו קשור בקשר של גרימה או החמרה לתנאי שירותו והפגיעה של המערער נגרמה כולה בטרם גיוסו של המערער לצה"ל ללא כל קשר לשירותו הצבאי. להלן יובאו הטעמים למסקנה זו.

לשאלת עצם קיומה של חבלה באירוע הנטען

בפני הוועדה נשמעו מספר עדים לעניין עצם אירוע החבלה. כפי שנראה להלן, איש מהעדים שהביא לא העיד על עצם האירוע או האירועים שגרמו למצבו הרפואי בכף ידו. אביו של המערער לא נכח במקום האירוע, העד יבגני מלצב (חברו של המערער ומי ששירת עימו) לא ראה את הנפילה שבעקבותיה החלו כאביו הנטענים של המערער בכף ידו; העד רועי וייס (החובש הפלוגתי) אף כי טען בחקירתו הראשית שזכר שלמערער היו כאבים "ביד", בחקירתו הנגדית חזר בו ציין שאינו זוכר שהמערער פנה אליו בעניין כאבים, ומה שנותר מכל העדים הללו זוהי רק עדות המערער שהעיד על אירועים שגרמו, לטענתו, למצבו הרפואי בכף היד. להלן פירוט העדויות:

המערער תיאר את האירוע שלטענתו גרם מצבו הרפואי בכף ידו בטופס דו"ח הפציעה וכך רשם " במהלך אימון נפילות למצב שכיבה, נפלתי על ידי. אירע לי שבר בשורש כף היד" [ראו מסמך מס' ב47 בתיק הרפואי]. בתצהירו פירט המערער את האירוע שלטענתו גרם למצבו הרפואי בכף ידו הימנית . לדבריו בשנת 2006 השתתף ב"שבוע פרט" בבסיס אימונים חטיבתי ובשלב מסויים היה עליו לבצע תרגיל פרטי בו היה המערער ומפקדו המ"מ אחיהוד מורג. לתרגיל זה העד היחידי היה המ"מ הנ"ל. במסגרת תרגיל זה המערער נדרש ליפול מעמידה והיה עליו לתמוך בעצמו בעזרת כפות ידיו. המערער טען שמאז תרגיל זה הוא סובל מכאבים בכף ידו הימנית. המערער לא אמר דבר למפקדו וטען בסעיף 12 לתצהירו "התרגשתי ממנו ולא הרגשתי פתוח לספר לו". אך המשיך וטען "לאחר מכן פניתי למ"כ ברמן ובשל כאבי הופניתי על ידו לחובש הפלוגתי, אשר שלח אותי למרפאה". המערער לא הביא כעדים איש מהמוזכרים לעיל.

אירוע אחר שטען לו המערער מופיע בסעיף 14 לתצהירו. המערער טען שהיה עונש קולקטיבי שבמסגרתו נדרשו החניכים ליפול מעמידה ל"מצב 2" והיה עליהם לתמוך בעצמם בעזרת כפות הידיים ומאז הוא סבל מכאבים עזים בשורש כף היד. לדבריו המ"כ ברמן ביקש ממנו לבצע תרגיל חילופי הקרוי "בטן סטטית" במקום התרגיל הקרוי "מצב 2". גם באשר לאירוע זה טען המערער "העדפתי לשתוק ולשמור את הכאבים לעצמי ולסיים את שבוע הפרט כמו כולם, כל זאת כדי לא להיתפס בעיני חברי לצוות ובעיני המפקדים כמתחמק". מר ברמן אמנם הגיש תצהיר אך לא הופיע לדיון ולא העיד בפני הוועדה, וב"כ המערער ויתרה על עדותו [ראו פרוט' עמ' 22 ש' 7-8]. יצויין כי בסעיף 14 לתצהיר ציין המערער "משיחות עם מספר חברים נראה כי כולם זוכרים את המסדר הזה" אך לא הובא אף עד לאשש את טענת המערער.

העד היחיד שאמור היה לאשש את דברי המערער לעניין האירועים שנטענו על ידיו היה מר יניב וייס (אחד מחיילי הפלוגה בה שירת המערער, אשר שימש כחובש פלוגתי) .עד זה בחקירתו הראשית ציין שזכר שהמערער סבל מכאבים ביד (ולא בכף היד) [ראו פרוט' עמ' 20 ש' 17-18]. אך בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המשיב ציין שהוא לא זוכר שהמערער פנה אליו בעניין הכאבים [ראו פרוט' עמ' 22 ש' 2-3]. כאן ייאמר שדבר הכאבים לא מוכחש ע"י המשיב הוא היה מוכן להאמין למערער שחש בכאבים. ההכחשה מצד המשיב היא שמקורם של הכאבים לא באירועים הנטענים ע"י המערער. מכל מקום העד וייס לא זכר שהמערער ניגש אליו לטיפולים ולעניין זה טען שהעומס בפלוגה היה כבד מאד והיתה כמות "אדירה" של אנשים שבאו אליו לטיפול והוא לא יכול היה לזכור [ראו כל החקירה בעמ' 20 לפרוט].

אביו של המערער כמובן לא יכול היה להעיד עדות באשר לאירוע או האירועים שטען להם המערער , שכן כל מה שהוא ידע היה בבחינת "עדות שמיעה" על מה שסיפר לו המערער.

העד יבגני מלצב לא ראה את הנפילה שבה נחבל המערער, כטענתו, הוא רק ידע על תלונות המערער על כאבים "ביד". [ראו פרוט' עמ' 16 ש' 28-30].

מסמכים רפואיים שהיו יכולים לתמוך באשר לאירוע או האירועים שגרמו למצבו הרפואי הנטען של המערער, אף הם לא תומכים בגרסת המערער, אלא להיפך, תומכים במסקנת המשיב לגבי המקור למצבו הרפואי של המערער בכף ידו הימנית:

א. במסמך רפואי מיום 29.1.2006 (שהיה כשבוע אחרי האירוע הנטען) נרשם: "החייל מתלונן על כאבים ביד ימין ללא נפיחות ללא אודם מקומי מזה שלושה ימים. ללא סיפור של חבלה בתקופה האחרונה " [ ראו מסמך מס' 28 בתיק הרפואי]. למסמך זה יש חשיבות רבה לענייננו. פה למעשה המערער אישר, בזמן אמת, שלא היתה חבלה "בתקופה האחרונה", שכן אלמלא אמר זאת המערער, הרופא לא היה טורח לכתוב שלא היה "סיפור של חבלה בתקופה האחרונה". יצויין כי המומחה מטעם המערער, פרופ' אנגל נחקר באשר למסקנותיו מתרשומת זו. תשובתו בקצרה היתה " אני לא יודע מה הוא דיבר עם ד"ר מולינה ...". [ ראו השאלה שבפרוט' עמ' 4 ש' 26 והתשובה הארוכה והמתחמקת שמתחילה בעמ' 4 ש' 229 ועד עמ' 5 ש' 2] . אלא שברור הוא שלא היה נרשמות המילים "ללא סיפור של חבלה בתקופה האחרונה" אלמלא אמר אותן המערער.

ב. במסמך רפואי מיום 7.2.06 (שהיה כשבועיים אחרי האירוע הנטען) נרשם "כאב בבסיס אגודל ימין חודשיים מפריעה לו באימונים. לפני שנה וחצי חבלת ספורט בכף יד ימין" [ראו מסמך מס' 26 בתיק הרפואי]. גם מסמך זה חשוב לענייננו שכן הוא מתייחס לכאב בבסיס אגודל ימין ומדובר בכאב שקיים חודשיים ואין אזכור לחבלה הנטענת שכן הכאבים הם מלפני האירועים שטען להם המערער.

ג. במסמך רפואי מיום 10.4.08 (שהוא שנתיים אחרי האירוע הנטען) נרשם "כאב שורש יד ימים מזה 3 שנים עכשיו החליט לבדוק למה" [ראו מסמך מס' 21 בתיק הרפואי]. שוב אין איזכור לאירועים הנטענים ע"י המערער משנת 2006 והמועד מתאים למצב שהיה מלפני הגיוס.

ד. גם דו"ח הפציעה מאד בעייתי מבחינת המערער. דו"ח הפציעה [ ראו מסמך מס' 47 בתיק הרפואי] איננו חתום ע"י המערער ולא ניתן גם לדעת מתי נכתב. החלק שמתייחס ל"אישור המפקד" נכתב ב-28.6.08 (היינו מעל שנתיים וחצי אחרי האירועים הנטענים) והמפקד כתב "הח"מ מכיר את המקרה רק בהיוודע על ניתוח". מאחר והניתוח בוצע ב-23.6.08 הרי שדו"ח הפציעה נעשה ע"י המערער בסמוך לחתימת המפקד. פרט נוסף שמאשר את העובדה ש"דו"ח הפציעה" נעשה כשנתיים אחרי האירועים הנטענים ולקראת הגשת התביעה להכרה כ"נכה", זוהי העובדה שבתחתית הטופס להכרת זכות כנכה, נרשם ע"י המערער ביום 17.8.08 שדו"ח הפציעה יצורף בהמשך, ללמדך שהדו"ח לא היה קיים במועד הגשת התביעה [ראו מסמך מס' 1 בתיק הרפואי] אחרת היה מצורף לכתב התביעה להכרה כנכה.

בסיכום, לגבי שאלת עצם קיומה של חבלה באירועים הנטענים ע"י המערער, ניתן לקבוע שאין תימוכין לקיומו של אירועי חבלה, למעט עדות המערער עצמו אך מהתיעוד הרפואי עולה שהמערער עצמו סיפר לרופאיו המטפלים שכאביו מקורם בפציעת כדורסל שהיתה בטרם הגיוס והכחיש כל חבלה כאשר נשאל ע"י הרופאים [ראו ניתוח התיעוד הרפואי בסע' 11 דלעיל]. בנסיבות האלו יש להעדיף את התיעוד הרפואי האובייקטיבי על פני עדות המערער.

עדויות הרופאים

ראשית, ייאמר שאילו היו לפנינו שני צילומים ניתן היה לפתור את המחלוקות שבן הצדדים ביתר קלות. צילום אחד הוא זה שלטענת אביו של המערער נעשה ב-9/04 [ראו פרוט' עמ' 18 ש' 4]. בניגוד למה שטענה ב"כ המערער, מחסרונו של המסמך לא ניתן להסיק שום מסקנות. בנוסף, גם לא אותר צילום שנעשה למערער באגודל יד ימין בפברואר 2006. מאחר ואין לפנינו את הצילומים הנ"ל נקבע את ממצאינו על בסיס התיעוד הרפואי. אין כל מקום להיזקק לטענת "חסר ראייתי" בשל חסרונם של הצילומים הללו מפני שהתיעוד הרפואי הקיים אשר נסקר לעיל מצביע על המקור למצבו הרפואי של המערער בכף ידו.

ד"ר ליובושיץ, המומחה מטעם המשיב הסתמך בחוות דעתו ובעדותו על דברים של המערער כפי שנמסרו בזמן אמת [ראו התיעוד הרפואי שהוזכר בסעיף 11 להחלטה זו] והסיק שנזקו של המערער נגרם כבר בפגיעתו הראשונה ב-9/04. במילים אחרות, מלוא הנזק נגרם ב-9/04 ובטרם הגיוס לצבא ואין קשר בין האירוע הנטען משנת 2006 לבין מצבו הרפואי של המערער בכף ידו.

פרופ' אנגל נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו ובשלב מסויים לא כפר באפשרות שהחבלה היא משנת 2004; פרופ' אנגל נשאל "האם נכון שמה שמצאו ב-2008 קשור לחבלה בשורש כף היד שנקרתה ב-2004 למשל, האם יכול להיות דבר כזה"? ותשובת פרופ' אנגל היתה "יש לקחת בחשבון שלא היו תלונות קודם, אבל הכל אפשר" [ראו פרוט' עמ' 6 ש' 4-6]. בהמשך הוסיף "ב-2006 יש צבר של תלונות". אלא שבדיקת המסמכים בתיק הרפואי מראה שלא היה "צבר של תלונות" אלא 4 תלונות על כאבים באגודל [ראו מסמכים 24-26 בתיק הרפואי], ואחריהן לא היו תלונות עד 2008 כאשר גילו את השבר.

בנוסף ייאמר, שלאחר האירוע הנטען שהיה בשנת 2006 המשיך המערער לשחק כדורסל בכל הזדמנות (לדברי המערער בסוף כל שבוע) מסתבר, והמערער הודה בכך, שהוא נפצע שוב במשחק כדורסל בשנת 2008 ואז למעשה התגלה השבר שהיה לו בשורש כף יד ימין [ראו פרוט' עמ' 15 ש' 9-14]. כל זה מלמד שהאירועים שטען להם המערער שהיו בטירונות בשנת 2006 לא הפריעו לו לשחק כדורסל.

בהקשר זה ניתן לומר שמסקנתו של ד"ר ליובושיץ שלפיה " מן הידועות הן שלמרות קיומו של שבר בעצם הסירה בשורש כף היד ניתן להמשיך ולתפקד במשך פרק זמן קצוב (חודשים עד מספר שנים, לעיתים אף שנים רבות) ללא שהחולה ורופאו יודעים כלל על קיומו של השבר.ברוב רובם של המקרים (למעלה מ-90%), אי ריפוי השבר בא לידי ביטוי קליני בשלב כזה או אחר של קיומו כפי שהתרחש במקרה זה...." תאמה את המציאות ככל שזו מתייחסת למערער.

בע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לו'(4) 361, 366 נקבע ש" אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה". במקרה שלפנינו המערער לא עמד בנטל ולא הוכיח ש"מתקבל מאד על הדעת" שיש קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מצבו הרפואי של המערער בכף ידו הימנית. להיפך, התיעוד הרפואי שצויין לעיל והמציאות שהיתה לאחר האירוע הנטען מצביעים על כך שהשבר בעצם הסירה, בגינו סובל התובע מכאבים ובגינו נותח שורש כף יד ימין, אינו קשור בקשר של גרימה או החמרה לתנאי שירותו בצבא.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, הננו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

חברי הוועדה האחרים חתמו על עותקים אחרים של ההחלטה.

-------------------------- ------------------------------- -----------------------------
יואל צור, שופט בדימ' ד"ר יעקב אסף עו"ד אראלה עפרון
יו"ר חבר חברה

ניתנה היום, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.