הדפסה

רודטה לנדה נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב

23 יוני 2014

לפני:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי – אב"ד
נ.ע. מר צבי רוזנצויג
נ.מ. גב' מאירה עזר

התובעת
רודטה לנדה
ע"י ב"כ עו"ד אלון לוריה
-
הנתבעת
המוסד לבטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

התביעה שלפנינו נוגעת לשאלת זכאותה של התובעת , אלמנה שהפכה לידועה בציבור, לקצבת שארים, ובהתאם להורות לנתבע לזכותה בקצבת שארים בגין בעלה הראשון החל מחודש 1.2.98, הוא המועד בו החליט הנתבע על מועד ביטול קצבתה.

רקע עובדתי:

התובעת התאלמנה מבעלה המנוח מר מאיר לנדה ז"ל (להלן: "הבעל הראשון") ביום 18.5.96. למן פטירתו, החלה התובעת לקבל קצבת שארים מהנתבע.
בשנת 1998 הכירה התובעת את מר קרלוס סרגה (להלן: "סרגה") וניהלה עמו "מערכת יחסים חמה ואוהבת". החל מסוף שנת 2002/תחילת שנת 2003, אף התגוררו השניים במשותף בדירה שהיתה בבעלות התובעת.
בחודש 8/03 החליטו התובעת וסרגה לערוך הסכם ממון; ובהתאם, ביום 21.8.03 הצהירו התובעת וסרגה בפני ביה"ש לענייני משפחה על כי הם " חיים
יחדיו מזה כ-5 שנים במשק בית משותף ורואים בעצמנו בני זוג ידועים בציבור לכל דבר ועניין". ביה"ש לענייני משפחה אישר את הסכם הממון ונתן לו תוקף של פס"ד.
ב- 3/05 לקה סרגה בהתמוטטות עצבים ואושפז במוסד פסיכיאטרי עד לפטירתו ב-11/05.
ביום 25.12.05 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת שארים בגין פטירתו של סרגה, והנתבע אישר תביעתה לקצבת שארים החל מיום 1.1.98. לאור זאת, החליט הנתבע לשלול זכאותה של התובעת לקצבת שארים בגין בעלה הראשון החל מיום 1.2.98, ולתובעת נוצר חוב בסך 161,292 ₪. מהחוב האמור קוזז מענק נישואין בסך כ-51,000 ₪ (ר' החלטת הנתבע מיום 30.1.06, צורף כנספח לכתב התביעה). כמו כן מקבלת התובעת מהנתבע קצבת זקנה וזאת החל מיום 1.6.09.

לטענת התובעת, היא וסרגה היו ידועים בציבור רק בתקופה שבין 8/03, המועד שבו עברו להתגורר יחדיו ועד לאשפוזו במוסד הפסיכיאטרי ב- 3/05. על כן, לדעת התובעת אין לראות בה כ"אלמנה" של סרגה במועד פטירתו. הפניה לביה"ש לענייני משפחה נעשתה רק לצורך קבלת כספי הפנסיה וגמלתו של סרגה, והתובעת לא הבינה את מלוא המשמעות של ההכרה כ "ידועים בציבור". לאור האמור, יש לבטל את הקביעה כי היתה "ידועה בציבור" של סרגה, ולהורות לנתבע לבטל את החוב ולהשיב לה את הכספים שקוזזו ממנה.

מנגד טוען המוסד, כי דין התביעה להידחות. לדברי הנתבע, זאת הואיל והתובעת וסרגה הצהירו על היותם בגדר "ידועים בציבור", החל משנת 1998. התובעת אינה מסתירה את העובדה שהצהרותיה מגמתיות ובנסיבות שונות ולמטרות שונות. מאחר והתובעת היתה ידועה בציבור של סרגה, טוען המוסד, אין רואים בה כאלמנה של הבעל הראשון.

דיון והכרעה:

תכליתו של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי") לעניין קצבת שאירים, היא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה, פחות או יותר, כפי שהיתה לפני פטירת בן זוגה (ר' עב"ל 1169/01 אורה אביטל – המוסד לביטוח לאומי , ניתן בתאריך 10/5/2004; דב"ע ל/0-19 המוסד לביטוח לאומי – רחל מנו, פד"ע ב' 72).

סעיף 238(2) לחוק קובע כי "אלמנה" הזכאית לגמלת שאירים היא "מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו להוציא.
(1) מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד;
(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200או 244;

בסעיף 1 לחוק מוגדר המונח "אשתו"– "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".
סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי קובע, בין היתר, כי זכותה של אלמנה לקצבת שאירים פוקעת מש" חזרה ונישאה". וזו לשון הסעיף:

"(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקצבה, או
אלמנה שפקעה זכותה לקצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה
המוסד מענק בסכום השווה לקצבת שאירים לפי שיעור הקצבה
כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.
(ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה
לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן:
(1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקצבת שאירים
המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן
- שיעור הקצבה), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש,
כפול שמונה עשרה;
(2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשיעור
הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול
שמונה עשרה.
(ג) אלמנה שחזרה ונישאה ונפטר בעלה מהנישואין החדשים
והיא מקבלת מכוחו קצבת שאירים או קצבת תלויים, ישולם לה
השיעור השני של המענק, אף אם טרם חלפו שנתיים מיום
נישואיה מחדש; המענק יחושב על בסיס שיעור הקצבה בעד
החודש שבו נפטר בעלה כאמור.
(ד) דין אלמן לענין סעיף זה כדין אלמנה."

בפסק דין בוארון פינק, נדרש בית הדין הארצי לשאלה האם ניתן להרחיב את הוראות סעיפים 135 ו-255 ל חוק הביטוח הלאומי, שקובעים מפורשות את עובדת פקיעת זכאותה של אלמנה לקצבת תלויים או לקצבת שאירים, משהאלמנה "חזרה ונישאה", גם על אלמנה שהפכה ל"ידועה בציבור" של גבר אחר. כב' השופט פליטמן (בדעת רוב), קבע, כי אין הכרח שהאלמנה תינשא בהליך פורמאלי ודי בהכרה באלמנה כידועה בציבור כדי לשלול את זכאותה לקצבת שאירים או לקצבת תלויים.
(ר' עב"ל686/05 המוסד לביטוח לאומי – סמדר בוארון פינק, ניתן בתאריך 28/3/2007, להלן : "פסק דין בוארון פינק").

הגב' סמדר בוארון פינק וארבע אלמנות נוספות הגישו עתירה לבג"צ כנגד פסיקת בית הדין הארצי, לפיהן אלמנות שהן ידועות בציבור כמוהן כאלמנות שחזרו ונישאו ועל כן אינן זכאיות לקצבת שאירים או קצבת תלויים מכוח בני זוגן המנוחים (בג"ץ 5492/07, 7677/07, 4820/08 סמדר בוארון ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פס"ד מיום 19/9/10) . בג"צ דחה עתירתן תוך שקבע לאמור:

"תכלית החוק בענפי ביטוח שאירים ונפגעי עבודה היא להגן מפני מחסור כלכלי, שעלול לבוא עקב הפסקת הכנסות כתוצאה ממות המפרנס. כאשר מוקם תא זוגי חדש אם בדרך של נישואין, ואם בדרך של חיים משותפים, פוקעת הזכות לקצבה, מאחר והרציונאל העומד בבסיס תשלום הקצבה אינו מתקיים עוד, שכן האלמן או האלמנה החיים עם ידועים בציבור, כמו גם הנשואים מחדש, נהנים משיתוף בהכנסות ובנשיאה בנטל ההוצאות".

על כן נקבע, כי יש להחיל דין זהה על אלמנות החיות כידועות בציבור ועל אלמנות שחזרו ונישאו כדת וכדין.

ביום 16.10.12 יצאה הלכה נוספת מלפני בית הדין הארצי בפרשת ליאת יחיאל (ר' עב"ל 98/08 ליאת יחיאל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16/10/2012) שם נקבע, בדומה לפס"ד בוארון פינק, כי יש להחיל דין זהה על אלמנות החיות כידועות בציבור ועל אלמנות שחזרו ונישאו כדת וכדין.

ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן, אף לשיטתה של התובעת, היא ניהלה עם סרגה חיים משותפים ומשק בית משותף, למצער בתקופה שמסוף שנת 2002/תחילת שנת 2003 ועד לחודש 3/05. על כן ובהתאם להוראת סעיף 238 לחוק, יש לראות בה כאלמנתו של מר סרגה עובר לפטירתו.

זאת ועוד, לאור ההלכות שהובאו לעיל, שוכנענו כי בנסיבות המקרה הנוכחי, יש לראות בתובעת שהיתה ידועה בציבור של סרגה, כאלמנה שחזרה ונישאה באופן שהפקיע את זכאותה לקבלת קצבת שאירים מבעלה הראשון.

אשר לטענת ב"כ התובעת לעניין תחולתו של סעיף 262 לחוק הביטוח הלאומי-סעיף 262 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "(א) אלמנה הזכאית למענק לפי סימן זה עקב נישואיה, זכותה לקצבה תפקע, אולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן זוגה.... תהא זכאית מחדש לקצבה החל ביום שבו חדלה להיות נשואה כאמור, והמענק או שיעורו הראשון ששולם לה ייזקף על חשבון הקצבה ...".

יש לציין כי הטענה בדבר תחולת הסעיף הנ"ל, נטענה ע"י ב"כ התובעת באופן סתמי וללא כל פירוט, אך יש לשער כי הוא מבקש לראות בתובעת כמי ש"חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה". טענה זו אין בידינו לקבל- לדידנו, המצב הנ"ל מתייחס למצבים שבהם האלמנה חדלה להיות נשואה בשל גירושין, ולא למצב כגון זה דנן שבו התובעת התאלמנה בשנית .
במצב זה ומאחר והתובעת הוכרה כאלמנתו של סרגה, ממילא תהא זכאית לזכויות הנובעות מהיותה אלמנתו.

מועד פקיעת הזכאות לקצבת השארים:

כעת עולה השאלה- מהו המועד ממנו יש לשלול מהתובעת את המשך קבלת גמלת השאירים בגין הבעל הראשון, והאם יש מקום לדרוש החזר גמלת שאירים שקיבלה בעבר.

בעניין זה נקבע בפסק דין בוארון פינק, לאמור:

"...מעמד הידועה בציבור לא נקבע מלכתחילה כי אם בדיעבד לאחר פרק זמן של חיים משותפים עם בן הזוג. לפיכך, אף כי חיים משותפים כבני זוג לכל דבר, משך תקופה מסוימת, מעידים על המצב מלכתחילה, הרי שהזכאות למענק במקום קיצבה, צריכה לקום לא מאותו מועד תחילי, אלא לאחר פרק זמן של תקופת זמן של תקופת חיים יחדיו בפועל.
בהגדרת אלמנה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, נקבעה בעיקרו של דבר תקופה בת שנה של חיים יחדיו לקביעה ולשלילת מעמד ידועה בציבור. משזוהי אמת המידה החוקית יש לקבוע לענייננו כי לאלמנה הידועה בציבור קמה החובה, נוכח השינוי המשמעותי שחל בחייה, בהקמתה בית עם הידוע בציבור, להודיע על השינוי במעמד תוך שנה מהיום בו הפכה לידועה בציבור" (סעיף 11 לפסק הדין).

וכן:
"אשר לעובדות העולות מתיק עב"ל 602/05 בעניינה של הגב' קריב, במקרה זה מועד חתימת בני הזוג על הסכם המעגן, בין היתר, את אופי מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, ביום 1.8.02 הוא המועד בו הם החלו למעשה לחיות יחדיו והוא המועד ממנו יש לקבוע כי בני הזוג נחשבים כידועים בציבור לכל דבר. אולם המועד בו היה מקום להפסיק את תשלום קצבת השאירים לגב' קריב ולהמירה במענק הינו, לאור האמור לעיל, רק שנה לאחר מכן, דהיינו 1.8.03 " (סע' 19 לפסה"ד).

לעניין זה, איננו מקבלים את גרסת התובעת כי התגוררה עם סרגה וניהלה עמו משק בית משותף רק החל מסוף שנת 2002/2003. שהרי , התובעת הצהירה מתוך רצון חופשי ומודעות מלאה, לפני ערכאות משפטיות, כי היא ניהלה עם סרגה משק בית משותף החל משנת 1998 ויש ליתן תוקף מלא להצהרתה הנ"ל.
עם זאת, לאור הפסיקה בפרשת בוארון פינק, יש לקבוע את מועד פקיעת הזכאות, רק כשנה לאחר מכן, דהיינו, מיום 1.2.99.

סוף דבר: אנו קובעים , כי התובעת וסרגה היו ידועים בציבור , ובדין שלל המוסד את קצבת השאירים מהתובעת בגין בעלה הראשון . ואולם, שלילה זו תחל רק מחודש פברואר 1.2.99.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ד, (23 יוני 2014), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר צ. רוזנצויג

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט

נ.מ. גב' מ. עזר