הדפסה

רובינסון נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

ועדת ערר על פי חוק נכי רדיפות הנאצים בפני:
כב' השופטת רחל גרינברג –יו"ר
פרופ' יוסף זהבי – חבר
עו"ד דן יערי – חבר

העוררים
חיים רובינסון

נגד

המשיבה
משרד האוצר - הרשות לזכויות ניצולי השואה

#1#>
נוכחים:
העורר בעצמו
ב"כ המשיבה עו"ד שי – לי תורן קרבצ'יק

פרוטוקול

ב"כ המשיבה:
כל ההחלטות עליהן ערער העורר הינן משנת 2010, שלא ערער עליהן בעבר, על כן מדובר בהחלטה חלוטה.
למעשה לוועדה הנכבדה אין סמכות לדון בה בשלב זה, וזאת בנוסף לטענות שהעלנו בבקשה לדחיית הערר על הסף.

יו"ר הועדה:
פונה לעורר: אם אכן החלטות המשיבה ניתנו בשנת 2010 והעררים הוגשו בשנת 2014, אין לנו סמכות לדון בהם.

העורר:
אני שומע את דברי הועדה ומשיב כי ברגע זה אני מנוע מלהשיב דברים ואומר כי מתנהל תיק מס' 2690 בבית משפט העליון, אני מנוע מלדבר על כך ואני מחכה לתשובה.
מה שעשיתי פה קשור בעבוטות לפרופ' זהבי. הוא קשור לתיק הזה. יש לי חרשות מוחלטת.
הם טענו בשלום ובמחוזי כי הייתה ועדה בעבר ולא הייתה כזו. הם שיקרו בבימ"ש מחוזי ובית משפט עליון.
אני רוצה את המסמך . הרופא החליט ואין לי מה לעשות. עד לרגע זה ביקשתי להקים ועדה עליונה על חרשות מוחלטת ולא הקימו.
בשנת 2000 אני שומע באוזן שמאל, איך?!, שאל אותי הרופא איך אתה שומע באוזן שמאל אם יש לך חרשות מוחלטת?! אמרתי לו תשאל אותם. הרופא של הרשות איים להתנקם בי, ואמר כי יתנקם בי.
איך פתאום קיבלתי גידול באוזן ובראש?! הגידול היה מהקרנות אולם הרשות סירבה להכיר.
אני הולך בעזרת הליכון וזוהי התשובה בשל המלחמה ברשות.
היה פסק דין של בימ"ש מחוזי להקים ועדה עליונה בשל חרשות מוחלטת ולא הקימו.
אמרתי שאני לא יוצא מהמשרד שלהם עד שיקימו ועדה ואז גררו אותי משם.
אני דורש שיקיימו את החלטת בית המשפט המחוזי. הם אמרו לי שיש לי בלאו הכי 100% תגמולים אבל זה לא חשוב, אני רוצה החלטה. יש פה ביזיון טוטאלי של הרשות נגדי.
המשפט הזה קשור לכמה משפטים, זה שייך לעצבים, יש לי מכתב שביקשתי מהרופא הראשי בשנת 2011 לפיו הוא עושה הפרדה בין עצבים לתגובה הנפשית, זה לא ניתוח ראש, כל עצבים אותו דבר, אז קיבלתי מכתב מרופא עצבים שאומר שיש לי פגיעה ברגל.

ב"כ המשיבה:
אני מציגה לועדה את ההחלטות שלנו לשנת 2010.

יו"ר ועדה:
אי אפשר לערער בשנת 2014 על החלטות משנת 2010. עררים יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

העורר:
אני לא מערער, אלא ביקשתי לעשות ולהכיר. אלה בקשות בלבד ולא ערעורים.
בגלל הערעור הזה עשיתי בקשה להכיר. יש הבדל. ביקשתי מחדש, הייתה לי בקשה, כל עוד אני לא מבקש מהם אני לא יכול לבקש פה, היו לי עשרות או תיק של בקשות.

ב"כ המשיבה:
כל הבקשות של העורר אשר צרף לעררים בפנינו היום הן משנת 2010 ובדיקתי בתיקו העלתה כי אין בקשות מאוחרות.

<#2#>
החלטה

בשלב הזה החלטנו לתת דעתנו לטענת המשיבה כי אין לנו סמכות לדון בעררים המונחים בפנינו.
מונחים בפנינו ביום הדיון הנוכחי, 6 עררים שהגיש העורר בעניינים שונים על החלטות המשיבה.
נושא העררים לא תמיד ברור אך ככל שהבינונו העניין העיקרי שבהם הוא נושא הגזזת וההקרנות ואף עניינים נוספים.
מכל מקום, טענת המשיבה היא כי ההחלטות בגינן הוגשו העררים ניתנו עוד בשנת 2010 ועל כן ועדת
העררים מנועה מלדון בהם מהעדר סמכות על פי חוק נכי רדיפות הנאצים.
העורר עצמו צרף לכל העררים את החלטות המשיבה משנת 2010 ולדברי נציגת הרשות לא נמצאו החלטות מאוחרות יותר בעניינים בהם עוסקים העררים דנן.
הצגנו בפני העורר את הבעיה הפרוצדוראלית/מהותית לגבי מועד הגשת העררים על החלטות המשיבה ותגובתו הייתה כי לא מדובר בעררים אלא בבקשות והוא מגיש בקשות כאלה למשיבה בעניינים שונים בהם המשיבה אינה נוהגות כלפיו כראוי.
חוק נכי רדיפות הנאצים אינו מבדיל בין בקשות לעררים ועל פי סעיף 17 א' לחוק (לאחר התיקון), ניתן לערער על החלטת הרשות לועדת העררים תוך 60 יום מיום קבלת החלטת הרשות.
הועדה רשאית להאריך את המועד לתקופה נוספת של 30 יום, אך לא מעבר לכך.

ככל הידוע לנו העורר מרבה בהגשת הליכים כנגד הרשות והליכים מתנהלים בפני ועדות הערר, בית המשפט המחוזי וכן בפני בית המשפט העליון, רק לאחרונה ביום 14.08.14 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 6515/13 אשר הוגש על ידי העורר ושם נאמר על ידי כב' השופט הנדל בין היתר: "מתקבל הרושם שהעורר מנהל במקביל ובזה אחר זה, הליכים משפטיים אשר אינם מועטים, לרבות הליכים בעניין טיפולי הגזזת שעבר, ללא נפקות משפטית. כפי שציינתי ברע"א 9287/12 רובינסון נ' משרד האוצר, נדמה כי מוטב יהא לו המבקש יסתייע באנשי מקצוע לצורך הסדרת ענייניו המשפטיים מול הרשות. "אין בדברים אלה כדי למנוע מהמבקש לממש את זכויותיו המשפטיות המגיעות לו בדין, ההיפך הוא הנכון לא רק שקיים למבקש קושי להציג עניינו באופן מיטבי, אלא במן מעגל חוזר בקשותיו מתנהלות בערכאות השונות מבלי שמתקבלת תוצאה המשביעה את רצונו" דברים אלו יפים אף בעתירה הנוכחית."
עלינו לציין כי תוך כדי כתיבת ההחלטה, העורר חוזר על טענותיו כי אנו שוגים ומדובר בבקשות שאנו מחויבים לדון בהן. העורר אף הרים את הקול על הועדה.
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העררים ואלמלא מצבו המיוחד של העורר, היינו שוקלים הטלת הוצאות.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' אלול תשע"ד, 03/09/2014 במעמד הנוכחים.

רחל גרינברג , שופטת

הוקלד על ידי יוחאי עזרא