הדפסה

רבה מג`די ג'בארין נ' שירותי בריאות כללית ואח'

בעניין:

  1. עזבון המנוחה רבה מג`די ג'בארין
  2. ג'בארין מג'די
  3. ג'בארין שירין

ע"י ב"כ עו"ד מ' קין ואח'

התובעים

נ ג ד

1. שירותי בריאות כללית
ע"י ב"כ עו"ד י' אבימור ואח'
2. מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד י' סהר ואח'

הנתבעים

פסק דין

מבוא
תובענה בעילה של רשלנות, כאשר על פי הנטען לא אובחנו מומים בעובר שעה שבוצעה סקירת מערכות מורחבת ביום 11.10.1999 בבית החולים מאיר בכפר סבא, הנמצא בבעלותה ובניהולה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

1. המנוחה רבה מג'די ג'בארין (להלן: "המנוחה") נולדה ביום 29.12.1999, להוריה התובעים 2 ו – 3 (להלן: " האב והאם" בהתאמה, וביחד "ההורים"). המנוחה נולדה במרכז הרפואי "העמק" בעפולה (להלן: "בית החולים"), אשר בבעלותה ובניהולה של הנתבעת. מעקב ההיריון של האם, שהיה זה הריונה השני, נערך במרפאת טיפת חלב באום אל פאחם (להלן: "טיפת חלב"), אשר לה אחראית הנתבעת 2 (להלן: " המדינה"), וכן במרפאות שבבית החולים.

2. מגיליון השחרור של המנוחה מבית החולים עולה כי המנוחה נולדה עם האבחנות הבאות: קטרקט (יָרוּד) מולד בשתי העיניים; מיקרופטלמיה (גלגלי עיניים קטנים) ; IUGR (פיגור בהתפתחות התוך רחמית (סימטרי));ASD ׁ (פגם לבבי במחיצה שבין העליות של הלב בדרגה בינונית ( MODERATEׂ) שחייב תיקון); פגיעה לבבית מסוג DILATED CARDIOMYOPATHY עם מו ם מולד במבנה כלי הדם המזינים את הלב; הרחבה קלה של חדרי המוח. מאז לידתה, סבלה המנוחה מפיגור התפתחותי ופסיכומוטורי קשה, חרשות והיפוטוניה.

3. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 11.3.2009. לצער הכל ביום 17.6.2009 נפטרה המנוחה ועל כן ביום 17.8.2009 הוגש כתב תביעה מתוקן, כאשר התובעים הם עיזבונה של המנוחה והוריה, שהינם גם יורשיה על פי דין.

4. התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר דן קלמן, מומחה לרפואת נשים ומיילדות (להלן: "ד"ר קלמן "), לתמיכה בטענותיהם, כפי שיפורטו בהמשך. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' ציון חגי, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי "קפלן" ברחובות, מומחה בתחום מיילדות וגניקולוגיה (להלן: " פרופ' חגי") ומטעם המדינה הוגשה חוות דעתו של פרופ' אייל ענתבי, מומחה בתחום גניקולוגיה ומיילדות (להלן: "פרופ' ענתבי").

רקע עובדתי
5. האם, ילידת 1978, נשואה לאב מאז שנת 1997. בשנת 1998 ילדה את בתם הבכורה, לאחר הריון ולידה תקינים וללא סיבוכים. לאחר הלידה סבלה מדיכאון ובהמלצת פסיכיאטר, טופלה בתרופת אלטרולט מתחילת ההיריון השני מושא דיוננו.

6. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה, כי האם הופיע ה לראשונה בטיפת חלב ביום 2.6.1999, בשבוע ה-8 להריונה. בגיליון הרפואי נרשם כי גובהה של האם 1.50 מטר, ומשקלה 4 8 ק"ג בתחילת ההיריון.

7. האם נבדקה על ידי רופאה ב טיפת חלב שמונה פעמים ועשר פעמים על ידי אחות. על פי הרישומים בתיק התחנה, התובעת סירבה לבצע בדיקת חלבון עוברי. בבדיקותיה של האם על ידי הרופאה בטיפת חלב נערכו לה בדיקות אולטרה-סאונד שנמצאו תקינות, מלבד מימצא אקוגני בלב העובר בבדיקה מיום 17.8.99 (שבוע 19+ להיריון), מימצא שחזר על עצמו גם בסקירת מערכות שנערכה ביום 14.9.99 (שבוע 23+ להיריון) . בעקבות מימצא זה הופנתה האם לביצוע בדיקת אקו-לב עובר שבוצעה בבית החולים "מאיר" ביום 28.9.99, שנמצאה תקינה פרט למימצא האמור בחדר השמאלי בלב.

8. בתאריך 11.10.99 (שבוע 27+) בוצעה לאם סקירת מערכות נוספת בבית החולים "מאיר", על ידי ד"ר אבירם רמי (להלן: "ד"ר אבירם"). בסקירת המערכות נבדקו חדרי המוח, הגומה האחו רית, עצמות הפנים, בית החזה, גפיים עליונות, כפות ידיים וגפיים תחתונות, בלב נמצא מוקד אקוגני בחדר שמאל. גיל הה יריון התאים לשבוע 28, כאשר הפמור התאים לשבוע 25. בסיכום נרשם: " ללא סטיות אנטומיות או סמנים חריגים בבדיקה, אורך עצם הירך מעל אחוזון 5 %".

9. ביום 30.11.99 (שבוע 34) נערכה לאם בדיקת אולטרה-סאונד ונקבע שגודל העובר מתאים לשבוע 31+3 . למחרת, ביום 1.12.99 , נבדקה האם פעם נוספת על יד הרופאה בתחנה, שהיפנתה אותה לבית חולים בשל חשד להתפתחות IUGR.

10. ביום 2.12.99 (שבוע 34+) בוצע ה לאם בדיקת אולטר ה-סאונד ביחידת האולטרה-סאונד בבית החולים בשל חשד להפרעה בגדילת העובר, SGA (small for gestational age). בבדיקה זו נמצא כי ה -BPD התאים לשבוע 5+33, היקף הראש התאים לשבוע 34, היקף הבטן לשבוע 4+32 ואורך הפמור לשבוע 30+2 (אחוזון 3). הערכת המשקל 1,905 גר' - 2,133 גר', S/D תקין, כמות המים תקינה.

11. בתאריך 5.12.99 פנתה האם לביקורת במיון יולדות של בית החולים בשל חשד להפרעה בגדילה של העובר (IUGR), שם צויין, כי בהתאם להערכת המשקל הנמוכה שנמצאה העובר הוא באחוזון החמישי. באבחנות נרשם: הריון 35 שב ועות, חשד ל – IUGR. הומלץ על ביצוע בדיקות לוירוסים (TORCH), והאם הופנתה לקביעת תור למרפאה לסיבוכי הריון.

12. בתאריך 8.12.99 (שבוע 35+) התקבלה האם שוב לביקורת בחשד ל–SGA . צוין שבדיקות סרולוגיה, טוקסלופלזמה ו – CMV חזרו שליליות. הרופא ציין שמשקל האישה טרם הה יריון היה 48 ק"ג. בדיקות דם שבוצעו היו תקינות והומלץ על ביצוע אולטרסאונד נוסף למעקב גדילה.

13. ביום 14.12.99 וביום 16.12.99 (שבוע 36+) שבה האם לביקורות במרפאה לסיבוכי הריון ובמיון יולדות בבית החולים. צויין שברקע סובלת מדיכאון ומטופלת באלטרולט, כמו כן מצוין שסקירת המערכות תקינה והזרימות בשליה תקינות. נערכו בדיקות אולטרה-סאונד ובדיקות דם שנמצאו תקינות. האבחנה המשוערת הייתה שמדובר בהפרעה בגדילה על רקע קונסטיטוציונלי, על כן הומלץ להמשיך מעקב בחדר לידה (עמ' 131 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) .

14. ביום 29.12.99 התקבלה האם לחדר הלידה בבית החולים עם צירים בהיותה בשבוע ה – 38 להריונה. נולדה תינוקת במשקל 2.225 גר' (אחוזון 5) בציון אפגר 9/9.

15. כאמור, לאחר לידתה של המנוחה התגלו בה מספר מומים. בסיכומיו מיקד ב"כ התובעים את טענותיו לסקירה המורחבת שנערכה בבית החולים ביום 11.10.99 (להלן: "הסקירה המורחבת" – נספח א' לתצהיר ד"ר אבירם; נספח מס' 109 בתיק המוצגים). על פי הנטען, סקירה זו בוצעה ברשלנ ות, שכן במועד הבדיקה היה קטרקט בעיניה של הקטינה, מיקרופתלמיה, וכן מו ם בלב מסוג ASD, אשר היה על ד"ר אבירם לזהות בבדיקה. כן נטען, כי יש להעביר את נטל השכנוע לשלילת הרשלנות לכתפי הנתבעת, על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968.
עוד נטען, כי היה מקום להפנות את האם לייעוץ גנטי, דבר שלא נעשה. כן נטען , כי מכיוון שמצב העובר החל מהשבוע ה-34 להריון היה IUGR סימטרי , היה מקום ליידע את האם על כך וכן היה על הנתבעת לבצע סקירה מורחבת חוזרת אשר לא נעשתה. סקירה חוזרת שכזו לו היתה מבוצעת, כך נטען, היתה מעלה ממצאים חריגים ומגלה אחד או יותר מן המומים שהופיעו לאחר הלידה. טענה נוספת בפי ב"כ התובעים היא, כי לאם לא נמסר על אפשרות של סקירה מורחבת במסגרת פרטית אשר איננה כוללת כל הגבלה, חובה אשר היתה מוטלת על הנתבעת על פי הפסיקה ועל פי הוראות סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996.
על פי הנטען, לו הייתה הנתבעת מבצעת את החובות המוטלות עליה, היה ניתן היתר להפסיק את ההיריון והאם היתה עושה זאת.

16. הנתבעת מכחישה את אחריותה לנטען כלפיה. בהמשך הדברים אתייחס לכל אחד מהמומים ויובאו טענות הצדדים והעדויות שנשמעו בהקשר לכך.

על הראיות
17. מטעם התובעים העידו ד"ר קלמן וההורים. מטעם הנתבעים נשמעו עדותם של ד"ר אבירם, שערך את הסקירה המורחבת, פרופ' ענתבי ופרופ' ציון, המומחים מטעם הנתבעים, ד"ר סגל יהושוע וד"ר גנדי גינזבורג, רופאים בתחום הגניקולוגיה שבדקו את האם במהלך ההיריון , וד"ר אלכסנדר לוי, קרדיולוג ילדים, שערך את בדיקת האקו-לב עובר.

אבחון קטרקט
עיקרי טענות הצדדים
18. על פי הנטען על ידי ב"כ התובעים, קטרקט הינו ממצא בולט לעין, הניתן לאבחון בבדיקת אולטרסאונד במבט על עיני העובר. לעניין זה מפנה ב"כ התובעים ל חוות דעתו ולעדותו של ד" ר קלמן ולעדותם של ד"ר סגל ופרופ' ציון, שהעידו מטעם הנתבעים . עוד נטען, כי קטרקט מהווה סימן היכר ידוע ומהותי לתסמונות גנטיות רבות וקשות, ולפיכך חלה חובת זהירות אשר מחייבת התייחסות לכל ההיבטים ובכלל זה לעדשות העיניים. על פי הנטען, ד"ר אבירם לא הסתכל על עדשות העיניים, ולפיכך התרשל בבדיקתו, ובשל מחדל זה לא זוהו סימני המחלה הקשים שאפיינו את העובר במקרה דנן.

19. ב"כ התובעים הוסיף וטען, כי אמירתו של ד"ר אבירם, לראשונה בחקירתו הנגדית, שכביכול הסקירה המורחבת הצטמצמה לחשד לתסמונת דאון בלבד (פרו' עמ' 328 ואילך), איננה משקפת את האמת. שכן, אילו כך היו פני הדברים, ניתן היה לצפות ממנו לבדיקה מדוקדקת של סימנים אופייניים המחשידים לתסמונת דאון, כגון סימנים בפני העובר, אצבעות ידיים ורגליים, מידת ההרחבה של אגני כליה ועוד. נושאים אשר לא זכו להתייחסות בסקירה המורחבת.

20. לכך יש להוסיף, על פי הנטען, את העובדה כי לא נערך כנדרש תיעוד של הבדיקה בתמונות, כגון קלטת, תקליטור או אמצעי מדיה אחרים. בהעדרם של אלה לא ניתן לשחזר את מהלך הבדיקה ומה ניתן היה לגלות בה בזמן אמת.
21. ב"כ התובעים הוסיף וטען, כי לא נטען מטעם הנתבעת כי היו מגבלות לביצוע הבדיקות עקב מנח העובר, כן לא צוינה כל בעיה ברזולוציה של המתמר. האם הינה אישה רזה, משקלה היה נמוך יחסית ולא הפריע לביצוע הסקירה המורחבת ועל כן לא היתה כל סיבה להחמיץ את המום בעיניים.

22. בסיכומיהם טענו ב"כ הנתבעת , כי במסגרת סקירה מורחבת לא מקובל לבצע בדיקה של אבחון קטרקט. בדיקה זו יש לבצע רק אם קיימת התוויה מפורשת לכך, לנוכח ילד קודם או היסטוריה משפחתית של מומי עיניים מולדים. במקרה דנן, לא היתה כל התוויה לבדיקת עיניים סונוגרפית בכלל, ולקטרקט בפרט. בדברים אלה סומכים ב"כ הנתבעת על האמור בחוות דעתו של פרופ' חגי. כן מפנים הם לדבריו של פרופ' ענתבי.

23. בראש טופס בדיקת סריקת המערכות נרשם על ידי ד"ר אבירם, כי "סיבת ההפניה: בדיקת הריון טרימסטר II. שאלה של מוקד אקוגני בחדר בלב העובר". בבדיקת ראש העובר "נצפתה צורת גולגולת תקינה, נצפו חדרי מח תקינים, נצפה CAVUM , נצפ תה גומה אחורית תקינה, קפל עור עורף תקין, נצפו עצמות פנים תקינות" (נספח א' לתצהיר ד"ר אבירם).
על פי האמור בתצהירו של ד"ר אבירם (סעיף 5), במסגרת הבדיקה, לא היתה התייחסות לגודל העיניים או למראה העדשות מכיוון שבאותה תקופה לא היתה התייחסות לאיברים אלה במהלך הסקירות שבוצעו בבית החולים "מאיר", שם נערכה הבדיקה.

24. בעניין זה כותב המומחה מטעם התובעים ד"ר קלמן בחוות דעתו, כי ליקוי זה ניתן לאבחון טרום לידתי, בבדיקת האולטרסאונד, במסגרת הסקירה המורחבת שנערכה לעובר ביום 11.10.99.
לעומת זאת, פרופ' חגי מטעם הנתבעת סבור , כי במסגרת סקירת מערכות מורחבת לא מקובל לבצע בדיקה לאבחון קטרקט, ואין לצפות שרופא המבצע סקירת מערכות יחפש ממצא מסוג זה, אלא אם קיימת התוויה מפורשת לכך , כגון במקרה שהאישה ילדה בעבר תינוק הלוקה בקטרקט, שאז ניתן לבצע בדיקה מכוונת לעיניים ולעדשות העיניים ולעיתים ניתן לזהות קטרקט בבדיקת אולטרסאונד. ברם, במקרה זה, לא היתה כל התוויה לבדיקת עיניים סונוגרפית בכלל, ולקטרקט בפרט (עמ' 6 לחוות דעתו; פרו' עמ' 149, ש' 16-14).
בדעה דומה החזיק פרופ' ענתבי כאשר כתב בחוות דעתו, כי היכולת לזהות מום זה אינה גבוהה, ונדרשת לרוב שאלה פרטנית לגבי האיבר הפגוע כדי לאבחן את המום (עמ' 8 לחוות דעתו; עמ' 67 ש' 19-14; עמ' 76 ש' 19-16).

25. נקדים ונאמר, כי נקודת המוצא לדיוננו היא, כי בעת סקירת המערכות המורחבת ניתן היה באופן עקרוני לאבחן את הקטרקט של המנוחה שאובחן רק לאחר לידתה, שכן לא נטען על ידי הנתבעים כי הקטרקט נוצר לאחר המועד בו נערכה סריקת המערכות המורחבת. השאלה שיש להשיב עליה במקרה דנן היא, איפוא – האם היתה אינדיקציה לצורך לאבחן את הקטרקט המולד של המנוחה בעת הסקירה המורחבת שנערכה לה ביום 11.10.99.

26. לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים ולעדויות של המומחים מטעמם, מסקנתי היא כי יש להשיב בשלילה לשאלה זו. ואבהיר. ד"ר קלמן לא הפנה לאסמכתא כלשהי כי באותה עת היתה חובה כלשהי לבחון גם את עדשות העיניים, שאזי, אולי, ניתן היה לאבחן קטרקט. לא למותר להוסיף, כי בספרו של CALLEN משנת 2000 (ודוק – המדובר במהדורה שיצאה לאחר לידתה של המנוחה – א' פ'), כפי שקרא ד"ר אבירם במהלך עדותו במענה לשאלת ב"כ התובעים נאמר (פרו' עמ' 354 ש' 22-14) : "מה שקאלן אומר בשנת 2000 הוא לגבי קטרקט, אל"ף, שזה קשה מאוד לאבחון קטרקט בהיריון, זה נכון שניתן, אם רואים עכירות בעדשה או עדשה שהגבולות שלה אינם סדירים, צריך לחשוד בזה, אבל גם כשלא רואים את הדברים האלה, יכולים להיוולד ילדים עם קטרקט. ז"א, זה לא יכול לשלול קטרקט, גם כשאתה רואה שהעדשות לכאורה הן תקינות". על דברים אלה הוסיף ד"ר אבירם כדלקמן: "ולכן זה בעצם היה המקור או הבסיס להחלטה של החברה הישראלית לאולטרסאונד, הוא שאם אתם לא רוצים להיכשל בעניין של העדשות ולהגיד שראיתם עדשות ובסוף נולד ילד עם קטרקט, אל תכניסו את זה לתשובת הבדיקה" .
לדברים אלה אוסיף, כי מקובלים עליי דבריו של ד"ר אבירם, כי אף שבחן את ראש העובר מהצד ומהחזית, בעקבות החשד לתסמונת דאון שבגינה הופנתה האם לסקירה מורחבת, משלא היתה התייחסות ישירה והתמקדות לבחינת עדשות העיניים, לא הבחין בקטרקט. שכן, במענה לשאלת בית המשפט אם היה קטרקט באותו שלב, האם היה רואה זאת, השיב "אם היה קטרקט באותו שלב, היתה לי זווית ראייה ורזולוציה של תמונה ברורה, יכול להיות שהייתי רואה את זה, יכול להיות" (פרו' עמ' 363 ש' 3-1). מסק נתי זו מתבססת גם על דברים שהעיד ד"ר סגל מטעם הנתבעים כי ניתן לאבחן בקלות קטרקט, שכן, "אתה רואה את העדשה, במקום שתהיה צלולה, שיהיה בה נוזל שחור, אתה רואה אותה לבנה" (פרו' עמ' 253 ש' 16 ואילך). גם ד"ר קלמן העיד כי כאשר נעשית סריקה לגרמי הפנים, ניתן לאבחן קטרקט בנקל (פרו' עמ' 37 ש' 27 ואילך).
לפיכך, לדעתי לא ניתן לקבוע כי ד"ר אבירם התרשל בכך שלא אבחן ממצא זה של הקטרקט.

27. יצוין כי ד"ר קלמן, המומחה מטעם התובעים, הסכים כי בבדיקת סקירת מערכות רגילה ואף מורחבת, אין מגלים קטרקט (פרו' עמ' 37 ש' 5-1) ואף לא היתה כל אינדיקציה לצורך לבצע סקירת מערכות מוכוונת על אף הממצא האקוגני בלב (שם, ש' 13-6). זאת ועוד, מכיוון שמבנה עצמות הפנים באזור ארובות העיניים נמצא תקין, ועל כך אין חולק, אינו מצדיק סקירה מכוונת לעיניים (שם, עמ' 40, ש' 19-14).
יודגש, כי בבדיקתCT שנערכה למנוחה לאחר לידתה נמצאו עצמות הפנים באיזור ארובות העיניים תקינות , מימצא המאשר ומאמת את תוצאת האולטרסאונד, ולכך שלא היתה כל אינדיקציה לביצוע סקירה מכוונת.

28. לכך יש להוסיף, כי עובר לעריכת הסקירה המורחבת, לא היתה אינדיקציה לבדיקה מכוונת של עדשות העיניים, שכן באותה עת לא היתה ידיעה כלשהי לצוות הרפואי של הנתבעים בדבר מום מולד של קטרקט לילד קודם, או להיסטוריה משפחתית בתחום זה. הפרט המסוים של קטרקט במשפחה, אצל בת דודה מצד האב של האם, נודע רק במסגרת אנמנזה שנלקחה מההורים במסגרת ייעוץ גנטי שניתן להם ביום 16.10.03 (מסמך מס' 236 ברשימת המוצגים מטעם הנתבעת), היינו, כארבע שנים לאחר הסקירה המורחבת ולאחר לידתה של המנוחה.

בנושא זה מקובלים עליי הדברים שנכתבו על ידי ב"כ המדינה בסיכומיה, כי הטענה שהאם לא נשאלה ולא התבקשה למסור מידע אודות מחלות במשפחה או בבני המשפחה, מהווה משום הרחבת חזית אסורה, שעה שטענה עובדתית זו לא הועלתה בתצהיר עדותה הראשית של האם.

יתר על כך. בחקירתה הנגדית אישרה האם, כי בטיפת חלב שאלו אותה אודות קרבת משפחה עם בעלה ומחלות במשפחה והשיבה " אני לא יודעת מה לספר להם מה יש ומה אין" (פרו' עמ' 225, ש' 15-23), והוסיפה כי ידעה על כך רק לאחר הלידה כאשר נשאלו במסגרת הייעוץ הגנטי.
מכל מקום, מהרישומים בכרטיס מעקב הלידה (נספח ד' לתצהיר ההורים), עולה, כי האם ציינה רק כי היא סובלת מ"דכאון אחרי לידה ראשונה" (עמ' 32 בתיק המוצגים של הנתבעים), ולא נרשם מאומה לנושא של "מחלות משפחתיות" (עמ' 43 בתיק המוצגים).
יובהר, כי מעיון בפרק הדיון שבסיפא לייעוץ הגנטי (עמ' 236 לתיק המוצגים), עולה, כי לא ברור כלל ועיקר אם הפגם של קטרקט במשפחה הרחבה של בת דודה מצד האב של האם, היה בו כדי לגרום לפגם גנטי של קטרקט גם אצל המנוחה.

29. ב"כ התובעים מלין בסיכומיו כי לא נערך כנדרש תיעוד של הבדיקות בתמונות, קלטת, תקליטור, או אמצעי מדיה אחרים, ובהעדרם, אין כל דרך לשחזר את מהלך הבדיקה, או מה ניתן היה לגלות בה בזמן אמת. דא עקא, בניגוד לדברים אלה, העיד האב כי במהלך הבדיקות שנעשו לאם ליווה אותה וקיבל תמונות וכי את "כל התמונות, כל התיק הייתי מוסר לעורך הדין וגם לקופת חולים" (פרו' עמ' 213, ש' 3 ואילך, הציטוט מעמ' 214 ש' 2). לפיכך לא יכולה להישמע טענה כי אין בידי ב"כ התובעים התיעוד של הבדיקות שציין.

מיקרופתלמיה
30. ד"ר קלמן, מטעם התובעים, קבע בחוות דעתו כי במסגרת הסקירה המורחבת שעברה האם בשבוע ה- 27 להריונה היה על הבודק לזהות מיקרופתלמיה (סעיף ד' לפרק הדיון בחוות דעתו).

31. פרופ' חגי קבע בחוות דעתו, כי מיקרופתלמיה ניתן לאבחן אצל עובר באמצעות בדיקה של ארובות העיניים הגרמיות והשוואה ביניהם , זאת בניגוד לאבחון אצל יילוד, שמבוצע על ידי בדיקה של גלגל העין, דהיינו, של רקמות רכות. לדעת פרופ' חגי, שעה שבוצעה סקירת המערכות המורחבת האמורה, בוצעה בדיקה של עצמות הפנים, שהיתה תקינה, דהיינו, לא נמצא ממצא פתולוגי בארובות העיניים, ולפיכך לא היה ניתן לאבחן מיקרופתלמיה במקרה זה (עמ' 6 לחוות דעתו). בהמשך חוות הדעת, מציין פרופ' חגי, כי חיזוק חד משמעי לבדיקה זו מתקבל גם מבדיקת ה –CT שנערכה למנוחה בגיל 4 חודשים ובה נמצא כי המבנה הגרמי של ארובות העיניים סימטרי ותקין, כלומר, אף מספר חודשים לאחר הלידה לא היה ממצא בלתי תקין כלשהו בארובות העיניים, ועל כן, לשיטתו, ברור כי לא ניתן היה לאבחן מיקרופתלמיה בהריון זה.

32. יצוין, כי פרופ' חגי בעדותו (פרו' עמ' 191, ש' 23 ואילך) ופרופ' ענתבי בעדותו (גם במענה לשאלות בית המשפט, פרו' עמ' 137, ש' 6 ואילך ) מעידים, כי גם לו היתה מבוצעת בשבוע ה-34 סקירה של עצמות הפנים, בדומה לזו שבוצעה בשבוע 27, והבדיקה היתה כוללת גם את ארובות העיניים, לא היו רואים כל שינוי ביחס לבדיקה מהשבוע ה -27. שכן, כאמור, גם בדיקת CT שבוצעה לאחר הלידה, הראתה ממצאים תקינים לרבות מבנה גרמי של שתי האורביטות, סימטרי ותקין, גלגלי עיניים סימטרי ונראים בגדר הנורמה . בסיכום בדיקת ה- CT נכתב – " אין סימנים למיקרואופטלמוס" (מסמך מס' 235 בתיק המוצגים).

33. בנושא זה יש להוסיף את הדברים שהובאו לעיל (סעיף 28 לעיל), ביחס לדבריו של ד"ר אהרן בעניין הקטרקט, אשר חלים ויפים אף לעניין המיקרופתלמיה.

34. העולה מהאמור לעיל, כי מקובלת עליי טענת הנתבעת כי בעת שנערכה הסקירה המורחבת, לא ניתן היה לאתר את המיקרופתלמיה אצל המנוחה, ככל שהיתה בעת הבדיקה.

ASD - מום לבבי
35. כאמור, לאחר לידתה של המנוחה, נתגלה מום לבבי מסוג ASD, שהינו פגם לבבי במחיצה שבין העליות, בדרגה בינונית. לדעת ד"ר קלמן, מומים אלה, כשלעצמם, מהווים תחלואה וגורמים לליקוי תפקודי משמעותי ולפגיעה ממשית באיכות החיים. עוד ציין , כי הופעתם של מומים לבביים בשלב הטרום לידתי, עשויים, במידה רבה של סבירות, להוות סמן לקיומן של תסמונות גנטיות קשות. לדעת ד"ר קלמן בנסיבות העניין ניתן היה לצפות לכך שהמומים הלבביים האמורים יאובחנו במהלך הבדיקות שנערכו במהלך ההיריון, (אולטרסאונד ואקו-לב עוברי). סביר להניח שמומים אלה היו קיימים כבר בשלב מוקדם של החיים התוך רחמיים, שכן, הלב העוברי נוצר ופועל כבר החל מן השבוע החמישי להיריון.

36. פרופ' חגי מטעם הנתבעת הפנה בחוות דעתו לכך שבעקבות הממצא האקוגני האמור, הופנתה האם לביצוע אקו-לב עוברי, שבוצע על ידי רופא מומחה בקרדיולוגיה. עוד ציין פרופ' חגי, כי בטופס הבדיקה שקיבלה האם הודגש כי ישנם מומי לב ש יתגלו רק לאחר הלידה, ומום מסוג ASD בינוני בחלק האמצעי הוא אחד מהם, בשל הימצאותו באזור של מעבר בין העליות, אשר נסגר לאחר הלידה. לכן, המום לא התגלה באקו -לב אשר בוצע במהלך ההיריון, אלא אובחן כמקובל לאחר הלידה.

37. ד"ר אלכסנדר אלברטו לוין הינו קרדיולוג ילדים, אשר בדק את האם וערך בדיקת אקו-לב עובר ביום 28.9.99. לדבריו, בתצהירו, בדיקת אקו-לב עובר שערך היתה תקינה, ומוקד אקוגני שהודגם, אינו נחשב כממצא משמעותי בנוגע למבנה ותפקוד של הלב. עוד הבהיר (סעיף 5 לתצהירו), כי אצל כל עובר קיים פתח במרכז המחיצה הבין-עלייתית שנסגר שבועות מספר עד חודשים לאחר הלידה. לא ניתן באקו-לב עובר לנבא אצל מי תהליך הסגירה לא יתרחש. אם תהליך סגירת הפתח לא מתקיים לאחר הלידה הוא מסווג כפגם מסוג ASD הנחשב כמום לב קל, ובמידת הצורך ניתן לתקן אותו בצנטור, או לעיתים נדירות יותר בניתוח לב פתוח.
בעדותו הדגיש ד"ר לוין, כי פתח זה חיוני ביותר עבור העובר, שכן בלעדיו הסבירות של העובר להישאר בחיים ברחם אמו הינה כמעט אפסית (ראה עדות ד"ר לוין, פרו' מעמ' 214 ואילך).
המנוחה נותחה בגיל 3 חודשים לתיקון מצב שבו אחד מענפי העורק השמאלי שמזין את הלב יצא מעורק הריאה במקום מאבי העורקים. בעת ביצוע ניתוח זה, הפתח במחיצה הבין-עלייתית (ASDׂ) היה סגור באופן עצמוני וללא צורך בהתערבות ניתוחית או בתפירה ( פרו' עמ' 317, ש' 6 ואילך).

38. יצוין, כי גם ד"ר קלמן הודה בעדותו, כי הפתח במרכז העלייה הבין -חדרי נסגר אצל חלק מהעוברים לאחר הלידה, ואין יכולת לדעת מראש אצל מי ייסגר במהלך ההיריון, ואצל מי מהם ייסגר לאחר הלידה (פרו' עמ' 17, ש' 23 ואילך). לפיכך, כך הסכים, המדובר בממצא אשר בעקבותיו לא נדרש לעשות דבר.

39. מקובלים עליי דבריו של ד"ר לוין ואני מאמצם. מסקנתי מהמקובץ היא, כי מציאת המוקד האקוגני אינו משמעותי, שכן הפתח במעבר בין העליות של לב העובר הינו חיוני לחייו ברחם, ובדרך כלל נסגר לאחר הלידה, ומכל מקום לא ניתן לנבא אצל מי מהעוברים ייסגר מעצמו ובאילו מקרים יהיה מקום להתערבות של גורם רפואי. לפיכך, אין כל חשיבות אם פגם זה נתגלה בעת ביצוע בדיקות אולטרסאונד אם לאו.

איתור IUGR
40. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו, החל מהשבוע ה-34 להריון הופיעו סימני האטה בולטים בקצב צמיחת העובר, ובגין סימנים אלה, המליצה ד"ר לודמילה גלנץ, מטיפת חלב, להורים "לשקול את המשך ההיריון" (סעיף 16 לתצהיר עדותה של ד"ר גלנץ). על פי הנטען ההפניה האמורה מלמדת, כשלעצמה, על חומרת הסיכון שהרופאה ראתה במצב העובר, ולפיכך, רופא סביר צריך היה ליידע את ההורים על מצב העובר. נטען, כי רופאי הנתבעת הטעו את הורי המנוחה להאמין שאין כל בעיה בהתפתחות העובר, והיו צריכים ליידע את האם על הסיכונים המוגברים ולגלות לה שי יתכנו מצבים שבהם לא יהא ניתן לזהות את הנזק בטרם הלידה ולדווח לה על הפרוגנוזה. על פי הנטען, כפי שעולה מעדות ההורים, לא היה להם חשד כלשהו על הצפוי להם עד ללידת המנוחה. משכך, טוען ב"כ התובעים, הופרה חובת הגילוי עקב אי מסירת מידע על סיכוני IUGRסימטרי אצל המנוחה וזכותם לאוטונומיה הופרה.

41. ד"ר קלמן מטעם התובעים הדגיש בחוות דעתו , כי במהלך ההיריון נמצאו סימנים מובהקים לפיגור בהתפתחות העובר. כבר החל מהשבוע ה-19 להיריון הופיעה האטה בגדילת העובר (IUGR). בתחילה היה זה פיגור קל של כשבוע, אשר הלך והחמיר עם חלוף הזמן עד לפיגור של כחודש, כשהעובר דורג באחוזון 3, דהיינו, הרבה מתחת לנורמה ובתחום הפתולוגי. לדעת ד"ר קלמן, למרות נתון מדאיג זה, ההתייחסות היתה כאל עובר בריא, ולא נערך דיון באשר למשמעותו של נתון זה. תחת זאת וללא בסיס כלשהו, נקבע שמדובר "בעובר קטן לאם קטנה".

42. פרופ' חגי כתב בחוות דעתו, כי האם הגיעה לבית החולים בשבוע 34 + 5 בשל חשד להפרעה בגדילת העובר (SGA small for estational age). במסגרת המעקב בוצעו בדיקות אולטרסאונד והועלה חשד להפרעה בגדילת העובר, אך זרימות הדם בשיליה היו תקינות, הפרופיל הביופיסיקאלי היה תקין, כמות המים היתה תקינה ו – NST היה תקין. לכן, לדעת פרופ' חגי, הוחלט בצדק על מעקב שמרני. בניגוד לנטען בחוות דעתו של ד"ר קלמן סבור פרופ' חגי , כי מעיון במסמכים עולה כי הרופאים נתנו את דעתם לממצאים, שקלו את הנתונים וניתחו את המצב בצורה מושכלת. בנתונים שהיו בידי הרופאים בזמן אמת, לפיהם סקירת המערכות תקינה, אקו לב תקין, ונשלל זיהום תוך רחמי, האבחנה המתקבלת ביותר על הדעת הינה הפרעה בגדילה על רקע גנטי קונסטיטוציונאלי – שכן, מידות ומשקל האישה היו נמוכים, משקלה טרם הלידה היה 48 ק"ג וגובה 1.50 מטר. על כן, סביר ביותר היה לחשוד שהסיבה למשקל הנמוך היא סיבה קונסטיטוציונאלית.

43. פרופ' ענתבי ציין בחוות דעתו, כי בהיותה של האם בשבוע 34 + 2 להיריון, אובחנה לראשונה האטה בגדילת העובר. צוות התחנה התייחס לדבר במלוא הרצינות, וכבר למחרת נבדקה האם על ידי רופאת התחנה, והופנתה באופן מיידי לבירור לבית החולים. פעולה זו של צוות התחנה, כך פרופ' ענתבי, מעידה על היחס המקצועי והמסור של הצוות ולא היה דבר נוסף אותו יכלו לבצע אנשי התחנה בנקודת זמן זו.

44. מעדותו של ד"ר קלמן עולה , כי קיימת אפשרות עקרונית שעובר ימצא באחוזון 3 לכל אורך ההיריון, ויהיה עובר בריא. ד"ר קלמן הודה בחקירתו הנגדית , כי נבדקו ונשללו זיהומים ויראליים תוך רחמיים בתחילת ההיריון; כי קיום מומים נבדק ונשלל ו בנוסף לא ניתן היה למצאם; כי המוקד האקוגני היה מכוון לתסמונות כרומוזומליות ובמיוחד לתסמונת דאון, ולפיכך לו היה מבוצע דיקור מי שפיר היה נמצא תקין; כי אי ספיקה שלייתית נבדקה ונשללה (פרו' עמ' 32, ש' 10 ואילך). ד"ר קלמן הסכים , כי במצב זה נשארו הרו פאים עם השאלה הקונסטיטוציונאלית – היינו, כי המדובר בגובהה של האם, שהיה 1.50 מ', משקל 4 8 ק"ג בתחילת ההיריון ובעבר ילדה בן במשקל 2.6 ק"ג – וכי על בסיס נתונים אלה יכלו להניח כי ההסבר ל- - IUGRלאחר שנשללו כל האפשרויות הסבירות האחרות – ה וא ממדיה של האם, אשר הובילו ל – IUGR של העובר (עמ' 34 ש' 12 ואילך, ובמיוחד שם עמ' 35, ש' 10-2 ; עמ' 53, ש' 20-19). ד"ר קלמן אישר גם , כי במקרים כאלה הטיפול המקובל הוא טיפול שמרני, משמע, מעקב אחר האישה (עמ' 35 ש' 17-13; עמ' 41 ש' 9-3).

45. הנה כי כן, גם לדעת ד"ר קלמן, בסופו של דבר, ניתן לאישה הטיפול המקובל, היינו, טיפול שמרני, הותרתה של האם במעקב אולטרסאונד.

האם ידעו ההורים בדבר הממצאים ומשמעותם האפשרית
46. לדעת ד"ר קלמן היה על בית החולים ליידע את האם ביחס לממצא של ה – IUGR ולהסביר לה את המשמעות ככל שניתן. דא עקא, מעדותה של האם עולה כי ידעה על ממצאי הבדיקה כאשר הצהירה (סעיף 12 לתצהירה) – " יובהר כי בשבועות 35 ו – 36 להיריון נשוא תביעתנו, ביקרתי בבית החולים העמק בעפולה, לצורך בירור ממצא לא תקין של עובר קטן באופן יחסי לגיל ההיריון ". האם הוסיפה בהמשך דבריה שם, כי – " בבית החולים העמק הגיעו למסקנה שבריאות העובר תקינה, וכי אין חשד כלשהו בדבר קיומם של מומים מולדים או קיומה של תחלואה צפויה".

47. המסקנה העולה מדברים אלה, היא כי האם ידעה על ממצאים שאינם תקינים של עובר קטן יחסית לגיל ההיריון. כאמור, גם לדעת המומחה מטעם התובעים בשלב הזה, כל אשר ניתן היה לעשות הוא טיפול שמרני, היינו, טיפול במעקב בלבד. לפיכך, אין מקום לקבל את טענת ב"כ התובעים על פגיעה באוטונומיה משברור שלאם היה ידוע היטב מצב העובר.

קשר סיבתי
האם – IUGR סימטרי במצב הנתון היווה התוויה להפנייה לוועדת על להפסקת הריון?
48. ד"ר קלמן ציין בחוות דעתו, כי אילו היתה מוסברת להורים המשמעות של לידת ילד הסובל מליקויים כאמור, יש להניח שההורים היו מבקשים הפסקה של ההיריון ובקשתם הייתה נענית בחיוב, ללא ספק. עוד ציין ד"ר קלמן, כי הפסקת הריון ניתנת לביצוע בכל שלב של ההיריון עד ללידה. כך כאמור כתב ד"ר קלמן בחוות דעתו.
עם זאת, בחקירתו הנגדית משנשאל האם היה מפנה את האם במצב הנתון לוועדת על להפסקת הריון, השיב (פרו' עמ' 41, ש' 28-22):

"לא הייתי עושה את זה. אם, אחרי ששללתי הכל, ואני אומר שזה, נגיד עובר קטן לאמא קטנה, שיש כזה דבר, זה הקונסטיטוציוני, אז לא הייתי מניח, לא הייתי מפנה אותה לוועדה.
עוה"ד ג'ינאו-הבר: לא היית מפנה אותה?
העד: לא.
עוה"ד ג'ינאו-הבר: ונגיד שהפנית אותה ואתה אומר שאתה לא יושב בוועדות.
העד: לא היו מאשרים".

49. מדבריו אלו של ד"ר קלמן עולה , כי בנסיבותיה של האם במועד הנתון, כאשר היה ידוע IUGR, לא היה מקום להפנות את האם לוועדת על להפסקת הריון, ואף אם היתה מופנית, לא היו מבצעים הפסקת היריון. יודגש , כי המדובר בשבוע ה- 3 6-35 להיריון, היינו, אין המדובר בהפלה אלא בהפסקת היריון של עובר בר -חיות. כאמור לא היה ההיריון מופסק, גם לא לדעת המומחה מטעם התובעים.

50. גם פרופ' חגי סבר בחוות דעתו כי לאור הרקע הגנטי הקונסטוטציונאלי של האם סביר ביותר היה לחשוב שההפרעה לגדילה של העובר היא סיבה קונסטיטוציונאלית. פרופ' חגי מצא להוסיף בחוות דעתו (עמ' 7), כי " מכל מקום, לא מקובל לא בארץ ולא בעולם לבצע הפסקת היריון שפרושה המתת עובר במקרים של אבחון IUGR כפי שהיה במקרה זה. הטיפול המקובל במקרים של IUGR הוא מעקב צמוד אחר חיותו של העובר, וכאשר צופים סימנים למצוקה עוברית, או חוסר גדילה של העובר ברחם, מבצעים ילוד עובר. כאן, המעקב הראה שסימני החיות של העובר תקינים ואומנם בלידה שהיתה ספונטנית ורגילה, נולדה עם אפגר תקין לחלוטין, ללא מומים חיצוניים, במצב 'טוב, יציב וחיוני'" (ההדגשה במקור – א' פ').

51. ב"כ התובעים טען בסיכומיו, כי יש להעביר את הנטל על הנתבעים להוכיח כי האם לא היתה מבצעת הפסקת היריון, זאת לאור האמור בפסק הדין העקרוני שניתן בעילת הולדה בעוולה (ע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמית (28.5.12) להלן: "פס"ד המר") - כי במקרה שוועדת-על להפסקת היריון היתה מעניקה היתר להפסקה, יש בכך משום חזקה כי ההורים היו מפסיקים את ההיריון, וכי הנטל שלא כך הוא הדבר מועבר לצד השני, וכן כי אין די בהצגת נתונים כלליים להשתייכותם של ההורים לקבוצה חברתית, או למגזר , או לדת מסוימת, וכי יש צורך בהבאת ראיות לסטירה החזקה הנוגעות למקרה (סעיפים 54-52 ב פס"ד המר).

52. לשיטתי, אין הדברים דומים. שכן, בענייננו, נקודת המוצא היא על יסוד דבריו של המומחה מטעם התובעים, כי לאם לא היתה ניתנת הפנייה לוועדת-העל להפסקת היריון, ומכל מקום הוועדה לא היתה נענית לבקשת האם להפסקת הריונה. במצב דברים זה, הנטל נותר על התובעים להוכיח כי היו מקבלים הפנייה לביצוע הפסקה של ההיריון, נטל שכאמור לא הורם . לפיכך, על אף טענות ב"כ התובעים בסיכומים כי לו היו מודיעים להורים על מצב העובר, היו שוקלים להפסיק את ההיריון, דומה כי לא כך הם פני הדברים. אכן, האם הצהירה (בסעיף 17 לתצהירה), כי אילו נאמר לה מבעוד מועד כי התינוקת שהיא נושאת ברחמה סובלת ממומים שונים ותסבול מנכות קשה לאחר לידתה, " כי אז הייתי עושה כל שאפשר על מנת לגרום להפסקת ההיריון הנדון ולמנוע בדרך זאת את לידתה של רבה". באופן דומה העיד האב בתצהירו (סעיף 4), כי אילו ידע מבעוד מועד על מצבה הקשה של הילדה לאחר הלידה, היה עושה הכל על מנת למנוע את לידתה, ולהפסיק את ההיריון ולצורך זה היו פונים לכל גורם רפואי מוסמך. עוד הוסיף – "העובדה שאנו מסורתיים באורח חיינו, לא היתה מונעת זאת מאיתנו. אנו אנשים חושבים ומבינים, ואם היינו יודעים מבעוד [מועד] שקיים סיכון שתיוולד לנו ילדה נכה, היינו עושים הכל על מנת למנוע זאת וללא קשר לעובדת היותנו אנשים מסורתיים ".
על אף דברים אלה משנשאלה האם בחקירתה הנגדית מפורשות האם היתה מסכימה לבצע הפסקת הריון, רק בשל עובר קטן, השיבה בתחילה כי היתה מפילה (עמ' 236 ש' 19 ואילך) ואולם בהמשך הדברים השיבה אחרת ואמרה – "לא, בשביל מה" (פרו' עמ' 239 ש' 24-16).
גם אם נניח לטובת התובעים, כי אכן היו מבקשים לבצע הפסקת היריון, אזי, כאמור, אף לדעת המומחה מט עמם לא היו מקבלים הפנייה לוועדת-על לבצע הפסקת היריון, וגם אם היה נמצא הרופא אשר היה מספק להם הפנייה שכזו, לא היתה מבוצעת הפסקת ההיריון, כאמור לעיל.
53. מסקנתי היא, אפוא , על פי הראיות שהובאו, כי בנסיבות המקרה דנן לא היתה רשלנות של ד"ר אבירם או של הצוות הרפואי של הנתבעים, וגם אם היה מגלה ד"ר אבירם במהלך סקירת המערכות שביצע ביום 11.10.99 את מומיה המולדים של המנוחה, לא הייתה ניתנת לאם הפנייה לביצוע הפסקת היריון וההיריון לא היה מופסק. לפיכך אין קשר סיבתי בין הולדתה של המנוחה במצבה לבין התנהלותו של הצוות הרפואי של הנתבעים.

הפנייה לייעוץ גנטי
54. ב"כ התובעים טען בסיכומיו, כי בעקבות הממצאים בסקירה המורחבת היה מקום להפנות את האם לייעוץ גנטי. כאמור לעיל, לא נתמכה טענה זו על ידי ד"ר קלמן בחוות דעתו ועלתה לראשונה בעדותו. מכל מקום טענה זו אינה מופיעה בכתב התביעה ולא בחוות הדעת שצורפה לה ולכן היא מהווה משום הרחבת חזית שאין מקום להתירה.
למעלה מן הצורך אוסיף ואזכיר, כי הסקירה המורחבת אשר על פי תוצאותיה, באשר למימצא אקוגני בלב העובר ולאורך עצם הפימור (מעל אחוזון 5% ומתאים לשבוע 25), טוען ב"כ התובעים כי היה מקום להפנות את ההורים לייעוץ גנטי, נערכה בשבוע 27+, היינו לאחר שהעובר היה בר -חיות. במסגרת ייעוץ זה יכול והאם הייתה מופנית לביצוע בדיקת מי שפיר, לבחינת אפשרות לתסמונת דאון, או גמדות, אשר ספק אם היתה עורכת אותה באותה עת . ברם, גם אם אניח לטובת התובעים כי היו מסכימים לביצועה – תסמונת דאון וגמדות היו נשלל ים, והמומים האחרים , קטרקט ומיקרופתלמיה, שנמצאו אצל המנוחה לאחר לידתה , לא היו מתגלים בבדיקה זו, ולפיכך נראה כי בהפניה לייעוץ גנטי לא היה כדי להעלות או להוריד לגילוי המומים המולדים של המנוחה. ונצעד צעד קדימה. גם אם היו מתגלים כל המומים של המנוחה כתוצאה מבדיקת מי שפיר, לא היתה האם מקבלת הפניה להפסקת ההיריון על סמך ממצאים הללו, כפי שהעיד ואישר גם ד"ר קלמן מטעם התובעים.
לפיכך, יש לדחות טענת התובעים לאי ההפניה לייעוץ גנטי במקרה דנן.

הפנייה לסקירה מורחבת במסגרת פרטית
55. נטען על ידי ב"כ התובעים, כי לא נמסר לה ורים מידע על האפשרות לערוך סקירה מורחבת במסגרת פרטית. יש לדחות טענה זו, שכן, לא הוכח לפניי כי בשנה האמורה, בשנת 1999, לו היתה מופנית האם לסקירה מורחבת במסגרת פרטית, היו נסרקים איברים שונים ונוספים מאלו אשר נסרקו בסריקה המורחבת שנערכה על ידי ד"ר אבירם.

טענות נוספות
56. יצוין, כי בכתב התביעה ובחוות הדעת של ד"ר קלמן נטענו טענות להשפעת תרופת אלטרולט, תרופה נוגדת דיכאון, שניתנה לאם במהלך היריונה הנוכחי עקב דיכאון לידה שממנו סבלה בעקבות לידת ילדה הראשון, והקשר בינה למומים עמה נולדה המנוחה.
בסיכומיו, לא שב ב"כ התובעים על טענות אלו ועל כן יש לראות בכך כי זנח אותם. לכך יש להוסיף, כי מקובלות עליי טענות ב"כ הנתבעים בסיכומיהם , כי ד"ר קלמן לא צירף אסמכתא כלשהי לטענתו כי יכול ויש לתרופה זו השפעה ללידת עובר עם מומים, ואף חזר בו מטענותיו במהלך חקירתו הנגדית. מכל מקום גישתו נדחתה חד משמעית על ידי המומחים מטעם הנתבעים , שעדותם היתה עדיפה בעיניי.

57. ב"כ התובעים טען, כי במסגרת תובענה אחרת בבית משפט זה (ת"א 8459/06 חן נ' שירותי בריאות כללית (11.4.2010), נפסק על ידי כב' השופט י' ענבר, כי ד"ר אבי רם התרשל בביצוע סקירה מורחבת וכתוצאה מכך הוחמצה אבחנת מום מולד של מיקרוגנטיה (סנטר קטן ומחודד). לכך השיבה ב"כ הנתבעת , כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המ שפט העליון אשר עדיין תלוי ועומד.

58. לעת כתיבת פסק הדין, מסתבר כי ביום 21.10.13 התקיים דיון בערעור הנזכר בבית המשפט העליון, ובהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים שם להסדר ולפיו לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים. מסכום הפיצויים הכולל שנפסק שם לתובעים יושבו למערערת 400,000 ₪ (ע"א 3828/10 שירותי בריאות כללית נ' חן (21.10.2013)).

59. לטענת התובעים יש להשיב, כי אין לגזור גזירה שווה מתובענה מסוימת לתובענה אחרת בדבר התנהלות רופא. כל מקרה יש לבחון על פי העובדות והנסיבות שאירעו. גם אם נקבע כי במקרה מסוים רופא התרשל בבדיקה מסוימת, אין בכך כדי ללמד כי התרשל בבדיקה נוספת אחת או יותר מאלו שערך לפני כן או לאחר מכן.

60. אציין, כי נמנעתי מלהתייחס לטענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ התובעים בסיכומיו, הן מפני שהמדובר בהרחבת חזית אסורה, כפי שפורט בסיכומים מטעם הנתבעים, והן מפני שסברתי שלאור טענות הנתבעים בסיכומיהם אין בהן להשליך על תוצאת פסק הדין.

סיכום
61. על יסוד האמור לעיל, מסקנתי היא כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי הצוות הרפואי של מי מהנתבעים התרשל ודינה של התביעה להידחות.

לחלופין – גובה הנזק
62. היה ויוגש ערעור, אדון בקצרה בשאלת גובה הנזק. יצויין, כי לנושא גובה הנזק הצטרפה ב"כ המדינה לטענות ב"כ הנתבעת בסיכומיה. ואלו ראשי הנזק להם נטען :

כאב וסבל להורי המנוחה
ב"כ התובעים טען, כי כתו צאה מלידתה של המנוחה והטיפול בה נגרמו להוריה נזקים נפשיים כבדים שאותם העריך ב סך של 1,000,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טענה כי תביעת ההורים התיישנה, ולחלופין הציעה לפסוק סכום של 350,000 ₪.

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיי המנוחה
ב"כ התובעים טען כי חייה של המנוחה היו קצרים ורצופים סבל וביקש לפסוק סך של 1,000,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טענה כי בעקבות פס"ד המר אין לפצות בגין כאב וסבל ו בגין קיצור תוחלת חיים כאשר המדובר על עזבון ילד שנטען כי נולד בעוולה.

פגיעה באוטונומיה של ההורים
ב"כ התובעים ביקש לפסוק סכום של 800,000 ₪ .
ב"כ הנתבעת טענה, כי תביעה זו התיישנה ולגופם של דברים לא נגרמה לתובעים כל פגיעה באוטונומיה.
ב"כ המדינה הוסיפה וטענה לראש נזק זה, כי המדובר בהרחבת חזית אסורה, כיוון שלא נתבע בכתב התביעה.

עזרה וסיעוד בני המשפחה
ב"כ התובעים העריך את שווי העזרה שניתנה על ידי ההורים למנוחה מאז לידתה בהיקף של 50,000 ₪ לשנה ובסך כולל של 500,000 ₪ עד לפטירתה.
ב"כ הנתבעת טענה, כי ההנחה הינה שעד גיל 3 היתה המנוחה נזקקת להשגחה מוגברת. הוצע פיצוי לפי תחשיב של 3,000 ₪ לחודש וסך הכל 234,000 ₪.

הוצאות נסיעה בעבר
הוצאות אלו הוערכו על ידי התובעים ב – 150,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טענה, כי בהעדר ראיות ומכיוון שהמדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו הוצע סכום של 15,000 ₪.

הוצאת רכישת מזון מיוחד, טיטולים וציוד מתכלה
נטען על ידי ב"כ התובעים, כי בגין הוצאות עודפות אלו יש לפסוק סכום של 70,000 ₪.
ב"כ הנתבעת נמנעה מלהציע סכום כלשהו בנימוק כי המדובר בנזק מיוחד המחייב הוכחה ולא הוגשה כל ראיה להוצאות אלה.
הוצאות קבורה והלוויה
ב"כ התובעים העריך את הוצאות התובעים בסך של 20,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טענה כי אזרחי המדינה זכאים לכיסוי הוצאה זו על ידי המוסד לביטוח לאומי. בהעדר ראיה להוצאה זו הוצע סך של 6,000 ₪.

הוצאות רפואיות ופרא רפואיות
הוצאות אלו הוערכו על ידי התובעים בסך של 114,000 ₪, מעבר לאלו הניתנים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
ב"כ הנתבעת הפנתה לעדות האב, כי המנוחה קיבלה הטיפולים במסגרת קופת חולים ובית החולים, כנגד התחייבויות, ועל כן אין לפסוק בגין ראש נזק זה.

אובדן השתכרות של המנוחה בשנים האבודות
ב"כ התובעים חישב את הפיצויים בראש נזק זה לסך של כ – 668,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טענה, כי בעקבות פס"ד המר אין לפצות בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות, כאשר המדובר על עזבון ילד שנטען כי נולד בעוולה.

63. לאחר שנתתי את דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם לגובה הנזק ולסכומים אשר נתבעו בכתב התביעה המתוקן בקשר לראשי הנזק המיוחדים ולפסיקה סבורני, כי י היה מקום לפסוק סכום כולל של 1,400,000 ₪.
מסכום זה יש לקזז את התקבולים שקיבלו התובעים מהמוסד לביטוח לאומי על-פי חוות דעת אקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת.

64. כאמור, התובענה נדחית. בנסיבות המיוחדות דנן – איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.