הדפסה

קשת נ' אורית אור אחזקה וניהול בע"מ ואח'

לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

נציג ציבור (עובדים) – מר בנימין זוהר
נציג ציבור (מעבידים) – מר שלמה קוגן

התובע
יצחק קשת
ע"י ב"כ עו"ד רון מיור
-
הנתבעים

  1. אורית אור אחזקה וניהול בע"מ
  2. ירון בונה

ע"י ב"כ עו"ד יגאל לונגו

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים.

רקע עובדתי
1. הנתבעת 1 (להלן גם: "החברה")הינה חברה המאוגדת כדין בישראל ואשר עוסקת במתן שירותי ניהול לרכוש המשותף לאלפי דירות בשכונת גני אביב בלוד.

2. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו אחד מבעלי מניותיה של הנתבעת. בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד בחברה כאחראי על ענייניה הכספיים ועל איתור עובדים. החל מיום 1.8.10 משמש הנתבע גם כמנכ"ל בחברה.

3. התובע עבד בנתבעת כמנהל אחזקה בתקופה שמיום 15.3.07 ועד ליום 23.11.08 מועד בו פוטר לאלתר.

4. החל מהחודש הרביעי להעסקתו השתכר התובע שכר של 10,000 ₪ נטו בחודש.

5. במהלך חודש נובמבר 2008 , בנסיבות השנויות במחלוקת, הוצע לתובע להמשיך לעבוד אצל הנתבעת בשכר נמוך יותר. בהמשך אותו חודש פוטר התובע תוך ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

טיעוני התובע
4. לטענת התובע בסופו של המו"מ שנוהל עם הנתבע טרם קבלתו לעבודה, סוכמו תנאי העסקתו והוסכם כי בתום שלושה חודשים להעסקתו יעלה שכרו ויעמוד ע"ס 12,000 ₪. התובע מציין כי למן תחילת העסקתו, נהג הוא להזכיר מעת לעת לנתבע את דבר התחייבות הנתבעת בדבר העלאה בשכרו, אך זה לא השיבו אלא הפנה אותו למר אבי עטיה, בטענה כי הוא משמש כמנכ"ל והוא המחליט בנושא.

מר עטיה מצידו טען כי לא ניתן לעמוד בתנאי החוזה. כך הועבר התובע מאחד לאחר – תוך שהוא מובל בכחש ומבלי שהנתבעים עומדים בהתחייבותם עד למועד סיום העסקתו.

לגרסת התובע הוא זומן ביום 11.11.08 לשיחה עם מר עטיה ועם חשב החברה. בפגישה זו נאמר לו כי החברה מצויה בקשיים, לפיכך הם נאלצים לקצץ בשכרו לכדי 12,000 ₪ ברוטו.

ביום 16.11.08 זומן לשיחה נוספת שבה הודיע לו מר עטיה כי נתבקש על ידי הנתבע לערוך לו שימוע טרם פיטוריו שייכנסו לתוקפם בתוך 30 יום.

ביום 23.11.08 בסוף יום העבודה, נכנס הנתבע לחדרו ופטרו לאלתר.

5. התובע עותר לתשלום הפרשי שכר בשיעור 2,000 ₪ לחודש עבור התקופה שמיום 21.6.07 ועד ליום 31.12.08. בהתאם תובע הוא הפרשי פיצויי פיטורים.

טיעוני הנתבעים
6. הנתבעים טוענים כי במסגרת המו"מ אכן סוכם באופן ראשוני כי התובע ישתכר סך של 12,000 ₪ נטו לחודש. לאחר סיכום זה התובע הופנה אל מנכ"ל החברה באותה עת, מר אבי עטיה לצורך אישור סופי של תנאי העסקתו. מייד עם הפניית התובע אל המנכ"ל ומשהובררו לאחרון פרטי הסיכום הראשוני, הודיע המנכ"ל לתובע באופן חד משמעי כי תנאים אלה אינם מקובלים עליו ואינם מאושרים על ידו.

המנכ"ל הודיע לתובע כי הנתבעת תסכים להעסיקו בשכר של 9,000 ₪ נטו לחודש למשך תקופת ניסיון של 3 חודשים, כאשר בתום התקופה יועלה שכרו לסך של 10,000 ₪ נטו לחודש . התובע שקל את ההצעה, נתן הסכמתו והחל לעבוד בנתבעת בהתאם להצעה זו.

הנתבעת עמדה בהתרחבותה על פי הסיכום עם התובע.

7. לטענת הנתבעים, התובע פוטר מאחר ולא הייתה שביעות רצון מתפקודו. לתובע נערך שימוע במסגרתו הובהר לתובע כי הנתבעת אינה שבעת רצון מעבודתו וכי החליטה לפטרו. לחילופין הוצע לתובע להמשיך בעבודתו בשכר נמוך יותר. התובע לאחר ששקל את ההצעה הודיע למנכ"ל כי אין הוא מסכים להפחתת שכרו. בנסיבות אלה הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו. לתובע ניתנה הודעה מוקדמת כדין (כאשר הנתבעת וויתרה על עבודת התובע בחלק מן התקופה אך שילמה לו את מלוא דמי ההודעה המוקדמת). כן שולמו לו כל הסכומים המגיעים לו עקב סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

תצהירים ועדויות
8. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית בנוסף הוגש מטעמו תצהירו של מר אבי עטיה אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת עד נובמבר 2008 וכן היה מנהלו הישיר של התובע.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 2 ושל עו"ד יגאל לונגו, ב"כ הנתבעת.

דיון והכרעה
9. בתצהירו מציין התובע כי במסגרת ניהול המו"מ בדבר תנאי העסקתו, נערכו מספר פגישות בינו לבין הנתבע אז סוכמו התנאים בעל פה. לאחר מכן נערכה פגישה נוספת בה נטל חלק גם מר אבי עטיה. בפגישה זו הציג לנוכחים סיכום כתוב של ההסכמות שהושגו עד כה בעל פה. מסמך זה עבר מספר תיקונים ושינויים כאשר בסופו של דבר הוסכם בין הצדדים כי תקופת ההמתנה בין תחילת ההעסקה לבין ייצוב שכרו ע"ס 12,000 ₪ נטו לחודש תארך לא יותר משלושה חודשים. עוד סוכם כי עד קבלת הסכום הנ"ל יקבל סך 10,000 ₪ נטו, ואולם מספר ימים לפני תחילת העסקתו בפועל, התקשר אליו הנתבע וביקש הסכמתו ל"הנחה נוספת" זמנית של עוד 1,000 ₪.

10. כתמיכה לגרסתו צורף מסמך המוכנה "זיכרון דברים" לתצהירו של התובע. כמו כן הובא תצהירו של מר עטיה ובו הצהיר האחרון כי בחודש מרץ 2007 סוכם ששכרו של התובע יעמוד על סך 9,000 ₪ נטו בשלושת חודשי העבודה הראשונים, ולאחר מכן יועלה לסכום של 12,000 ₪ נטו לחודש. עוד הצהיר הנ"ל כי לאחר 4-5 חודשים הועלה שכר התובע ל- 10,000 ₪ בחודש לאחר שהסביר לתובע כי החברה אינה יכולה להרשות לעצמה לשלם כפי שסוכם.

11. הנתבע מנגד הצהיר כי באופן ראשוני ועקרוני הסכים שהתובע ישתכר סך של 12,000 ₪ נטו לחודש. יחד עם זאת מאחר ולא היה בסמכותו לאשר את תנאי העסקה, הבהיר לתובע כי סיכום תנאי העסקתו הינו בסמכות המנכ"ל אבי עטיה בלבד ובהתאם הופנה אליו התובע. מייד משהובררו למנכ"ל, שלא היה מעורב בשלבי המו"מ, פרטי הסיכום הראשוני , הוא הודיע לתובע באופן מפורש כי תנאים אלה אינם מאושרים על ידו.

המנכ"ל הסכים להעסיק את התובע כנגד תשלום של 9,000 ₪ ל- 3 חודשים ובהמשך התחייב כי שכרו יועלה לכדי 10,000 ₪. הנתבע מוסיף כי היה עד לאותן שיחות אשר בסופן ולאחר שקילת הדברים, הודיע התובע כי הוא מקבל את ההצעה והחל לעבוד בהתאם לה.

12. גרסתו של הנתבע מקבלת חיזוק בעדותו של מר עטיה במסגרת חקירתו הנגדית:
"בא הבחור וסיפר לי שהוא סגר 12,000 ₪ עם מר בונה. אמרתי שאני שמח ואני כמנכ"ל לא יכול לשלם 12,000 בתפקיד שלך וככל שיש לך טענות לך לבונה. זה מה שאמרתי לו" ( עמ' 10 ש' 30-31).

אף במסגרת חקירתו החוזרת אישר מר עטיה את הדברים:
"אני שאלתי את מר בונה אם הוא סגר עם התובע 12,000 ₪, הוא אמר שבאופן עקרוני סיכמתי איתו את התנאים האלה כלומר 12,000 ₪, אמרתי לו שאני לא יכול לשלם את הדבר הזה וזה מה שעשיתי" (עמ' 11 ש' 19-21).

13. מעדותו זו של מר עטיה עולה כי הוא כמנכ"ל שבסמכותו לאשר את תנאי העסקה, סירב לאשר את הסיכום הראשוני אליו הגיעו התובע והנתבע. בשום שלב של עדותו, לרבות בחקירתו החוזרת, לא חזר מר עטיה על גרסתו ולפיה הוסכם עם התובע כי לאחר 3 חודשי העסקה יועלה שכרו מ- 9,000 ₪ ל- 12,000 ₪.

אמנם במסגרת חקירתו הנגדית ביקש מר עטיה להמעיט בחשיבות תפקידו באותה עת ולשאלת ב"כ הנתבעים האם נכון שבחודש 3/07 שימש כמנכ"ל הנתבעת- השיב שלדעתו לא. עוד הוסיף כי מונה מטעם הבעלים לשמש כמנכ"ל בפועל עד לפיטוריו של המנכ"ל רוני סודאי.

טענה זו לא נוכל לקבל – כפי שצוטט לעיל מר עטיה ראה עצמו כמנכ"ל בכל אותה תקופה (ראה דבריו בעמ' 10 ש' 30-31 וכן בעמ' 11 ש' 25). כך גם בסעיף 2 לתצהיר מטעמו הצהיר כי שימש כמנכ"ל עד חודש 11/08 . ממכלול הראיות עולה כי במחצית חודש אפריל 2007 כחודש לאחר תחילת העסקת התובע, פוטר מר סודאי מתפקידו כמנכ"ל. הליך הפיטורים, אף לשיטת התובע (ראה סעיף 7 לתצהירו), החל עוד קודם לכן ולשם כך מונה מר עטיה כנציג הבעלים וניתנו בידו סמכויות המנכ"ל. התובע בתצהירו אף מציין כי מר עטיה היה שותף בנתבעת ועל כן נדרש להשתתף בפגישה עם התובע בדבר תנאי העסקתו.

14. זאת ועוד, בין הצדדים התנהל הליך קודם במסגרת תיק עב 11885/09 בו הגיש התובע תביעה זהה לתביעה בתיק זה, כנגד הנתבעת. תביעה זו נמחקה בסופו של דבר עקב מחדלי התובע. עו"ד לונגו ב"כ הנתבעים הצהיר כי לצורך הכנת כתב ההגנה בתביעה הקודמת שוחח בנוסף לנתבע גם עם מר עטיה על מנת לקבל את גרסתו לאירועים בהם היה מעורב. מר עטיה מסר את גרסתו בפירוט רב וגרסה זו אשר תאמה את הגרסה שמסר הנתבע הובאה בסופו של דבר במסגרת כתב ההגנה הקודם הזהה לכתב ההגנה בהליך דנן. לכן נדהם לגלות כי מר עטיה הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע בתיק הנוכחי ובו מסר גרסה שונה אשר סותרת לחלוטין את העובדות אותן מסר לו ואשר על פיהן הוכן כתב ההגנה.

גרסה זו של עו"ד לונגו לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית של עו"ד לונגו ולמעשה אף אושר בעדותו של מר עטיה (ראה עמ' 11 לפרוט' ש' 5-12).

15. נוסיף עוד כי גם מהמסמך שצורף לתצהיר התובע , לא ניתן ללמוד את שמבקש ללמוד. במסמך זה מיום 12.3.07 שכותרתו "זיכרון דברים" מצוין כי המשכורת החודשית בתקופת שלושת חודשי הניסיון תעמוד ע"ס 9,000 ₪. ואילו בסעיף המגדיר את שכרו של התובע בתום תקופה זו- לא נרשם מאומה.
מר עטיה אישר כי זה המסמך היחידי שהובא בפניו : "אני ראיתי את הנייר שהרובריקה של 12,000 ₪ לא כתובה". (עמ' 10 ש' 25-26).

כך גם עיון בראשית המסמך מלמד כי זה נערך ביום 12.3.07 לאחר שיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר בונה ומר עטיה, ושלושה ימים לפני תחילת העסקת התובע בנתבעת. הווה אומר, משלא נרשם במסמך מאומה לעניין שכרו הנטען של התובע לאחר תקופת הניסיון, ברי כי שכרו העתידי של התובע כנטען על ידו לא אושר על ידי מר עטיה ולא הוסכם על ידי הנתבעת.

16. זאת ועוד. ביום 9.3.08 פנה התובע במכתב אל הנתבעת בעניין שינוי ניכויי המס במשכורתו. (נספח א' לתצהיר התובע). עיון במכתב זה, שנכתב כשנה לאחר תחילת העסקתו של התובע, מלמד כי אין בו כל דרישה להעלאת השכר לסך של 12,000 ₪. בשלב זה אין חולק כי התובע ידע כי מר עטיה הוא המנכ"ל (ראה עדות התובע בעמ' 8 ש' 19-21)ובכל זאת בחר שלא להעלות את נושא גובה שכרו בפניו. כך עבד התובע משך שנה ומחצה, מבלי ששלח ולו מכתב התראה אחד לנתבעת בדבר הפרת ההסכמות שהוסכמו עמו.

אי משלוח מכתב התראה כלשהו בעניין גובה שכרו של התובע, הינו נדבך נוסף להוכחת גרסת הנתבעת בדבר ההסכמות שהיו עם התובע.

התובע בעדותו מאשר כי בחר להמשיך ולעבוד בנתבעת למרות שידע כי שכרו לא יעלה לסך של 12,000 ₪ :
"ש. למרות שנאמר לך שלא תקבל את השכר הזה אתה ממשיך לעבוד כשנה וחצי בנתבעת?
ת. כן ".
(עמ' 8 ש' 17-18).

הנה כי כן, התובע מודה ומאשר כי קיבל והסכים עם הנתבעת בסוגיית שכרו. על מנת לנסות ולהתמודד עם מצב דברים זה, טען התובע כי גילו ומצבו הרפואי לא אפשרו לו לעזוב את עבודתו בנתבעת. אלא שטיעונים אלה נטענו בדיעבד, ולא בא להם זכר בכתב התביעה ואף לא בתצהיר התובע. התובע אף לא תמך את הטענה בדבר מצבו הרפואי בראיה כלשהי, ומשכך לא נוכל לקבל טענות אלה.

סיכום
17. מן האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו באשר לסיכום בדבר גובה שכרו. לפיכך תביעתו להפרשי שכר נדחית. לתובע שולמו פיצויי פיטורים מלאים בהתאם לשכר שאושר על ידי מנכ"ל הנתבעת בתחילת עבודתו של התובע וכפי שהלה הסכים להם. לאור העובדה כי הנתבעת איננה חייבת לתובע הפרשי שכר, ממילא אין הוא זכאי לכל הפרשים בגין פיצויי פיטורים, וודאי שאינו זכאי לפיצויי הלנה כלשהם.

18. התביעה נדחית.

בהתחשב במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בשבט תשע"ג (17 ינואר 2013 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר בנימין זהר
נציג ציבור (ע)

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר שלמה קוגן
נציג ציבור (מ)